קידוש מול המחבלים: שורד השבי בראיון מעורר השראה

שנתיים ארוכות של חרדה, תפילות וציפייה חסרת פשרות הגיעו לסיומן עבור משפחת בוחבוט, עם שובו של אלקנה לחיק משפחתו.

בפרק מיוחד ומטלטל של פודקאסט צה"ל, נחשפים גילויים מרגשים על מאחורי הקלעים של הליווי הצבאי והכוחות הרוחניים שהחזיקו את אלקנה בחיים בתוך גוב האריות בעזה.

רגע החילוץ והחבירה לכוחות שלנו לוהט בהתרגשות לצד בלבול רב, כאשר אלקנה, שהוקף באנשי צבא רבים בשטח, התקשה לעכל את המתרחש סביבו.

"תמר כאילו מכילה, והיא הייתה נראית כמו עוד קצינה מתוך איזה מאה קצינים", הוא מספר. רק כאשר עלתה איתו למסוק והאם הכריזה: "תכיר את תמר - היא ליוותה אותנו שנתיים", נפל האסימון והוא הבין שמדובר בשליחה הנאמנה שנצמדה אל משפחתו לכל אורך הדרך.

עבור קצינת השו"ן, סא"ל (מיל') תמר אביב, המשימה הפכה מזמן לחלק בלתי נפרד מנפשה והפכה מדמות רחוקה למשהו רגשי עמוק. לדבריה, הרגע שבו נודע על חבירת הכוחות והוודאות שאלקנה איתנו היה "היי אמיתי" שהביא עמו נפילת מתח עצומה, לצד החששות הגדולים שליוו את הדרך עד לרגע האחרון.

בזמן שבעולם החיצון נלחמה קצינת השו"ן על כל צורך יומיומי של משפחתו של אלקנה – החל מפגישות עם ראשי מערכת הביטחון ועד לליווי מנהלתי ומודיעיני רגיש בשעות הקטנות של הלילה – אלקנה עצמו לחם את מלחמתו על צלם אנוש בתוך התופת העזתית. האמונה הקודחת והתפילות היו העוגן שהציל אותו בכל יום מחדש.

"ידעתי שאם אני מרים ידיים, אני נותן להם את הניצחון. ולא, זה לא יקרה", הוא מצהיר. בכל בוקר הקפיד לשאת תפילה ולהודות לבורא עולם, ואף לא ויתר על קידוש השבת והחגים.

הוא עשה זאת בלחש ובזהירות מרבית, ממש מתחת לאפם של שוביו המחבלים, כדי לשמור מכל משמר על זהותו היהודית.

המחיר הנפשי של תפקיד קצינת השו"ן הותיר צלקות עמוקות גם בצד של המלווים. תמר מתארת בכאב את הרגעים הקשים שבהם יצאה מביתו של אלקנה, בעוד בנו הפעוט ראם מביט בתמונת אביו וממלמל תחינות לבביות. השאלות התמימות של הילד והניסיונות העדינים שליוו את המשפחה גם שנה אחרי השחרור, ממחישים את הטלטלות הבלתי נגמרות שעובר התא המשפחתי.

אולם מתוך השברים והחושך הגדול, עולה סיפור של ניצחון רוחני אדיר, של ערבות הדדית יהודית וצבאית, ושל תקומה שאין שנייה לה.