מתקפה חריפה של הרבי מזידיטשוב-ווערצקי: "אילו הסאטמר רב היה חי - הוא לא היה סובל זאת"

קול חוצב להבות אש נשמע במוצאי השבת האחרונה במהלך סעודת מלווה מלכה, כאשר האדמו"ר מזידיטשוב-ווערצקי נשא משא השקפה נדיר, חריף וחסר פשרות. בדבריו, שהותירו רושם עז על המשתתפים, שרטט האדמו"ר קו תקיף וישיר נגד ההשתתפות בבחירות והשילוב במוסדות השלטון, תוך שהוא מתרפק על משנתו הטהורה של האדמו"ר בעל 'ויואל משה' מסאטמר זיע"א ועל מאבקיו ההיסטוריים בנגע הציונות. בדבריו הנוקבים, התייחס האדמו"ר בטון כואב למצב השפלות והטשטוש הקיים כיום בתוככי הציבור החרדי, והשווה את החרדים המודרניים של ימינו לאנשי תנועת 'המזרחי' של פעם, שהיו "רקובים מבפנים" למרות לבושם החיצוני. 

הרבי לא חסך את שבט ביקורתו מהנציגות החרדית בכנסת, נוכח הרדיפות הרוחניות נגד עולם התורה, ואף הזדעזע מהמחשבה על שילוב נשים ברשימות פוליטיות. "לו עמי שומע לי - אם רוצים להישאר בטהרת המחשבה, אסור לתת להם יד", קרא האדמו"ר בנהמת לב בשיחתו המלאה המובאת כאן בפניכם.

בתחילת משאו הנוקב, התייחס האדמו"ר בטון כואב למצב הרוחני בדורנו ופתח בדברים נרגשים על הציפייה לישועה:

"...אנו מצפים ומייחלים בכל לב לביאת משיח צדקנו, ולכך שתעלה ותתרומם קרן השכינה הקדושה, השרויה בצער עמוק וסובלת מרורים. כשאנו מתבוננים במצב הנוכחי ורואים לאיזה שפל הגענו - הלב נשבר בקרבנו; מימי לא ראיתי כזאת.

אילו היה חי עמנו היום מרן רבינו הקדוש מסאטמר זיע"א, בעל 'ויואל משה', מה היה אומר על דורנו? הלא לא היה יכול לשאת שפלות ומצב נורא שכזה. אין צורך להכביר במילים, הרי הדברים מובנים מאליהם לכל בר דעת. ברור ומובטח שאילו מאורי וגדולי הונגריה, גדולי תלמידי החתם סופר זיע"א, היו חיים איתנו היום - היו מכריזים על 'פרישע טיילונג' (היפרדות והבדלה חדשה) בין שלומי אמוני ישראל לבין החרדים המשכילים שקמו בתוכנו."

כאן עבר האדמו"ר להזהיר מפני הסכנה שבטשטוש והסביר כי המראה החיצוני עלול להטעות:

"ואל יטעה אדם לחשוב שאותם 'משכילים' הלכו בשעתם בכיפות קטנות או בלבוש משונה; חלילה, הם נראו ערליכע יידן והיו לבושים בדיוק כמו היהודים החרדים לדבר ה'. הראו לי תמונה כיצד נראו אנשי 'המזרחי' בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה, והרי הם נראו בדיוק כפי שאנו מתלבשים כיום - בלבוש חסידי מלא, בשטריימלך ובווייסע זאקן בשבת, ובכובע ובשווארצע זאקען בימות החול. אך מראה העיניים הטעה, שכן בפנימיותם היו רקובים. אוי לנו מה שקורה בדורנו, רחמנא ליצלן. הלב בוכה והשכינה הקדושה מבכה על השבר."

בהמשך דבריו, הרחיב האדמו"ר על כוח ראייתו למרחוק של בעל ה'ויואל משה' זיע"א, ועל האופן שבו חזה במדויק את המציאות הקשה של ימינו:

"רביה"ק מסאטמר זיע"א היה 'חכם עדיף מנביא'. לעיתים ישנו צדיק עליון וקדוש אלוקי הזוכה לדרגת נביא, אך מעבר לכך קיים כוח החכמה, וחכם עדיף מנביא שכן חננו הבורא בראייה רוחנית עמוקה וצופייה למרחוק, ובחכמה אלוקית מפעימה. הוא ראה והבין ברוח בינתו תהליכים שיתרחשו בעוד מאתיים שנה, דברים שאנו בדורנו לא השכלנו לראות מראש. בעינו הטהורה הגדיר לנו את המוטל עלינו כעת. בספרו הקדוש 'דברי יואל' (פרשת ויצא) כתב רבינו במפורש כי יגיע מצב שבו לא יוכלו יראי ה' לדור בארץ הקודש."

בשלב זה עבר האדמו"ר לתקוף חזיתית את גזירות השלטון ואת אוזלת ידם של הנציגים החרדים בכנסת:

"והנה, אנו רואים בחוש את המתרחש כיום: אין יוצא ואין בא, השערים ננעלים, ורדיפה נוראה מתנהלת כנגד בחורי ישראל היקרים. מונעים מאנשים זכויות בסיסיות, שוללים קצבאות קיום, ומצרים את צעדי הציבור - וזאת מבלי לדבר כלל על שלילת תקציבי מוסדות התורה. מבקשים הם למרר את חיינו ולעקור, חלילה, כל זיק של יידישקייט וקדושה. ואותם נציגים חרדים היושבים בתוכם - בבתי המחוקקים ובממשלה - אינם מועילים מאומה; הדבר גלוי וידוע לכל שאין בישיבתם שם שום תועלת, והמצב רק הולך ומחמיר מיום ליום. הרי היהדות החרדית פורחת, גדלה ומעמידה דורות, והם אינם יכולים לסבול זאת ומבקשים להצר לה."

הרבי המשיך בדבריו החריפים והסביר את עומק השנאה של השלטון לציבור החרדי:

"אפילו אצל בלעם הרשע, בשעה שראה את מעלת ישראל ואמר 'מה טובו אוהליך יעקב', כותב הזוהר הקדוש שהאות ה' משמו של הקדוש ברוך הוא נמשכה והגנה על ישראל מפני עינו הרעה שלא יוכל להזיקם. אך כיום, ככל שהם רואים את כוחה וגדולתה של היהדות הנאמנה, קנאתם ושנאתם גוברת. לא יועילו כל הפשרות, שכן מטרה אחת לנגד עיניהם - לנסות ולפגוע ביסודות הדת, היל"ת, דבר שלא יצלח בידם לעולם, שכן הבטיחנו הבורא כי 'לא תשכח מפי זרעו'.

אני כשלעצמי איני אלא אדם פשוט, אך דבר אחד יכולני לומר בוודאות מוחלטת: חכם עדיף מנביא. כשיושבים באותם מקומות של שלטון, בהם נמצאים אנשים הרחוקים מדרך התורה ופריצות שולטת שם, וכשמתבוננים מי היו"ר שם - הרי מי שמכיר את ההיסטוריה שלו יודע עד כמה המצב נורא, רחמנא ליצלן. כשמושיטים יד ומצביעים עבור מקומות מעין אלו, כיצד ניתן לעמוד לאחר מכן בתפילת שמונה עשרה בטהרת המחשבה? השותפות והישיבה עמם בפנים היא בבחינת 'פסיק רישא'."

בסיום משאו, קרא האדמו"ר בקריאה נחרצת להיבדל מן המחוזות הללו ולעמוד איתנים ללא פשרות, וחתם בתפילה נרגשת:

"אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שאין לנו שום שייכות וקשר למקומות הללו ולענייניהם! לו עמי שומע לי - כל מי שחפץ לשמור על טהרת המחשבה ורואה את הפרצות הנוראות הרוחשות כיום ברחובות, יבין זאת. הגענו למצב נורא שבו נשמעים רעיונות ואף מעשים לשתף נשים ברשימות פוליטיות חרדיות, רחמנא ליצלן, לאיזה שפל וטשטוש הגענו! אני אומר לכם בבירור: אילו היה רבינו הקדוש מסאטמר חי איתנו כיום, לא היה יכול לסבול זאת. הוא כבר צפה את כל זה בימי חייו, כי חכם עדיף מנביא. היו באותו הדור עוד צדיקים נשגבים, אך מרן הכיר את מהות הציונות ככף ידו; הוא ירד לעומק כוונתם וידע בדיוק מה הם מבקשים לחולל. בזמנו רבים סירבו להאמין שהדברים יגיעו לידי כך, אך רבינו, בראייתו הרחבה והמעמיקה, חזה את העתיד לבוא.

כיום, כשכולם רואים את המציאות כהווייתה, עלינו לאחוז בכל עוז בכוחו של אברהם אבינו - 'אחד היה אברהם'. לא להיבהל ולא ליפול ברוחנו: גם אם כל העולם כולו יעמוד מעבר אחד, אנו נעמוד איתנים מהעבר השני, ורק מכוח אמונה זו ננצח. בספר הקדוש 'שם משמואל' מובא שכוחו הגדול של אברהם אבינו היה הבהירות המוחלטת ('א קלארקייט'). ללא ספקות, ללא היסוסים של 'כן או לא'. הרי הספק הוא כוחו של עמלק - ספ"ק בגימטריא עמל"ק. עלינו לצעוד בבהירות של דעת תורה צרופה ומזוקקת.

הקדוש ברוך הוא יאיר את עיני בני ישראל, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. שנזכה להבין מעצמנו מה מוטל עלינו לעשות בעת הזאת, והשי"ת יערה עלינו רוח טהרה ממרום, ויחננו ביישוב הדעת האמיתי כדי לדעת ולקיים את הכלל ש'שב ואל תעשה עדיף', לעבוד את בוראנו בשמחה, בקדושה ובטהרה, ובכוחו של אברהם אבינו נזכה לקבל פני משיח צדקנו במהרה בימינו, מיט א שיינע געבנשטע הייליגע לעכטיגע דור."

דבריו המרעישים של האדמו"ר עוררו תהודה רבה בקרב החסידים והשומעים הרבים, ונושאים עמם משמעות אקטואלית כבדת משקל בימים אלו של טלטלה פוליטית וציבורית. המשא הנוקב מופץ בשעות האחרונות כאש בשדה קוצים בריכוזים החרדיים וביהדות התפוצות, והוא מסמן עליית מדרגה משמעותית בשיח ההשקפתי הפנימי ובעמדת החוגים השומרים על חומות הדת ללא פשרות.