סגן ראש העיר מויז'ניץ: "הציבור עשה את שלו – די לפלגנות הפנימית"

אחרי הבחירות: סגן ראש עיריית בני ברק, יהושע (שיקי) מנדל מטעם חסידות ויז'ניץ, מפרסם מכתב פתוח בביטאון של חסידות ויז'ניץ 'קשר איתן' בקריאה לאחדות בתוך הציבור החרדי.

מדובר באירוע מעניין לאחר שויז'ניץ הם בני בריתם של חסידות גור ולא הלכו בציר שלומי אמונים - בעלזא ושאר החצרות, ואף נציגם בכנסת יעקב טסלר לא נכנס.

במכתב הפתוח כותב מנדל: "אחי ורעי: עם סיום יום הבחירות והיוודע התוצאה כי יהדות התורה הגדילה את כוחה (נכון לכתיבת השורות כבר נספרו מעל מאתיים ותשעים אלף קולות, עוד לפני השלמת מלוא הספירה וספירת המעטפות הכפולות), שרתה אווירה של סיפוק במטות אנ"ש.

קהילתנו הקדושה מיצתה את כוחה האלקטורלי והביעה נאמנות מוחלטת לגדולי ישראל ולתורה הקדושה. מאות רבות של מצביעים נוספים נוספו ליהדות התורה לאור קריאת הקודש וברכתו הטהורה, כאשר רבים מבקשים כי יוזכרו לטובה בקודש פנימה על כך.

מנדל משבר את הח"כ היוצא יעקב טסלר: לשבח צוינו עסקני אנ"ש שפעלו ביום הבחירות בלהט חסידי ובתחושת שליחות תחת ניצוחו של שד"ר הרה"ח ר' יואל יעקב וצוות לשכתו שסיירו בכל המטות, עוררו, דרבנו, פעלו והפעילו. באותם רגעים פנו רבים וטובים מבני היהדות החרדית לעסקני אנ"ש להביע את הדרישה הציבורית האחת: אחדות.

מכאן תצא הקריאה: התוצאה ברורה וחד-משמעית: הציבור החרדי הוכיח שוב את נאמנותו הבלתי מתפשרת. כאיש אחד בלב אחד, מתוך ציות מלא ומשמעת צרופה לקריאתם הכואבת של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, יצאו ההמונים, על זקניהם וטפם, והטילו את קולם ליהדות התורה. זו הייתה התייצבות מרהיבה של ציבור שנקרא לדגל, עזב את כל עיסוקיו, התעלה מעל השיקולים הקטנים, הכעסים, המרמורים, התסכולים. שם את כל שיקוליו שלו בצד, מהם גם שיקולים מוצדקים לחלוטין, ונרתם למערכה הכללית על דמותה וצביונה של היהדות הנאמנה. ומהם, אלפי לומדי התורה, פאר העטרה של ראשינו שברגעים אלה ממש מסמנת אותם המדינה כעבריינים פליליים בשל לימוד התורה. נשללה יכולת יציאתם לחו"ל, שכל שוטר ברחוב מרעיד להם את הנשמה, שזכויותיהם הבסיסיות ביותר נלקחו מהם. שאם נאמר בכנות: הנציגות החרדית כשלה - לאחר כל ההסברים והנימוקים - בהסדרת מעמדם לאורך כל השנים האחרונות ועדיין, הלכו והעניקו את קולם למען יהדות התורה, כי הם נשמעים לדעת תורה.

מהם גם כאלה שאולי שקלו ושוב שקלו לתת את קולם למפלגות כאלה ואחרות. וחזרו בהם, הבינו כי צו השעה הוא להתייצב כאיש אחד בלב אחד. והניחו את כל שאיפותיהם האחרות בצד למען המטרה הנעלה. דווקא מתוך הרגע הזה – מתוך הצהרת האמונים המחודשת הזאת לד' ולתורתו – חייבת לצאת זעקה מהדהדת, גלויה, כואבת ובלתי מתפשרת. הציבור עשה את שלו, בכאב ובמסירות נפש. גם מכאן וגם מכאן. הוא לא עשה זאת כדי לראות למחרת בבוקר את המשך המריבות והסכסוכים והפלגנות הפנימית חס ושלום.

הציבור כולו עייף ממאבקי כבוד, מחיכוכים בין השורות, מאנרגיות שמבוזבזות על חילוקי דעות פנימיים במקום שאלה יופנו כלפי חוץ במאבק על זכויותינו הבסיסיות ביותר.

הציבור החרדי על כל גווניו, ללא יוצא מן הכלל, זועק מנהמת ליבו: אנחנו רוצים אחדות. פשוטו כמשמעו. שילוב זרועות אמיתי, כבוד הדדי ושותפות אמת למען התורה ולמען עתידנו כאן. למען הזכות להיות חרדי.

מן הראוי להביט נכוחה אל המציאות: המערכה הציבורית והרוחנית רחוקה מלהסתיים, היא רק התחילה. מעמדם של לומדי התורה ויושבי בית המדרש רחוק מלהיות מוסדר, מעל עולם התורה מרחפת עננה כבדה, וחרב הגזירות הכלכליות והמשפטיות מוסיפה להיות מונפת מעל ראשנו. אויבי הציבור החרדי וקלגסי המשטרה הצבאית לא מבחינים בין כובע סאמט לכובע עגול, ובוודאי שבשעה שהם מניחים את האזיקים על הידיים, הם אינם מתאמצים לזהות לאיזה צד מונח הסרט. מבחינתם, כולנו חזית אחת.

אש משתוללת בחוץ, ולבזבז את הזמן על תככים פנימיים, היא הפקרות לשמה. אין לנו את הפריבילגיה לריב. אין לנו את הזכות לפעול מתוך משקעי עבר, נקמנות או חשבונות פוליטיים קטנים. אם לא נדע להתעלות לגודל השעה, אם לא נצופף את השורות ונפעל כמקשה אחת מלוכדת – הרי שבמו ידינו אנו שומטים את הקרקע מתחת לרגלנו.

אסור להגיע למצב שבו חלק מן הציבור חש לא מיוצג, או לא מיוצג כראוי, מרגיש שאין לו פה ואין לו אוזן קשבת, עד כדי הצורך לפנות לאפיקים אחרים. אי אפשר למעול באמון שניתן בקלפי.

מגיעה לציבור החרדי הנהגה מאוחדת תחת דגלם של גדולי הדור ומרנן ורבנן שליט"א. מגיעה לעולם התורה נציגות שנלחמת כתף אל כתף. כי אם לא נהיה מאוחדים - פשוט לא יהיה לנו פה עתיד חס ושלום".