פשוט לחנך: 3 דברים שהורים חייבים להציב בראש סדר העדיפויות בחינוך המתבגרים

הורים יקרים,
בכובעי כמנחה הורים, מגיעים אליי הורים ונערים עם אתגרים. פעמים רבות ההורים מתלוננים שהנער לא מספיק "דוס", שהוא לא עוזר מספיק בבית, שהוא לא אוהב ללמוד, או שקשה לו לקום בבוקר. הכול חשוב, טוב ונדרש.
אבל לעיתים, ודווקא במקרים המורכבים, חייבים להתמקד ולהבין מהו ה"ייהרג ובל יעבור" של גיל הנעורים. הטור הזה עוסק בשלושתם:

להישאר בריא
מתבגרים חייבים להגיע לגיל הבגרות בלי התמכרויות (סיגריות, חומרים משני תודעה, אלכוהול וכו'), בלי תיקים פליליים, בלי לפגוע באחרים בשום סוג של אלימות (גם בתוך המשפחה וגם מחוצה לה), ובלי כניעה לריגושים בעייתיים (לשים לב במיוחד אצל בעלי הפרעת קשב לא מאוזנת). אני מוסיף לרשימה גם את האכילה הרגשית שהיא התמכרות בפני עצמה, ואף שהיא נראית חביבה ולא מזיקה, קשה מאוד להיגמל ממנה, והפגיעה שלה בבריאות לאורך שנים אינה פחותה מזו של התמכרויות אחרות. צריך להסביר לכל מתבגר שלדברים מתוך ה"משפחה" הזו יש השפעות ארוכות טווח על המשך החיים, גם כשהחומרים במוח מתאזנים, סביב גיל 20 עד 25, ולכן אנחנו רוצים להגיע לשם עם דף נקי ככל האפשר.

ללמוד להחזיק מסגרת
אני לא נכנס כאן לשאלה "איזו מסגרת", וברובד הזה גם לא מעניין אותי כמה לומדים בה ומה בדיוק. צריך להבין ש"להחזיק מסגרת" פירושו לבסס מיומנויות של קבלת סמכות, התנהלות בתוך גבולות, דחיית סיפוקים, הבנת המנגנון של זכויות וחובות, ותחושת מסוגלות מוכחת להתנהל כפרט בתוך מערכת. כל אלה יפגשו את המתבגר עוד במוסדות החינוך, ואחר כך בזוגיות, בלימוד מקצוע, במקום העבודה כשכיר או כעצמאי, בקהילה, מול חוקי המדינה ובכל מקום בו הוא יהיה.

מיקוד ברצונות טובים
שני הסעיפים הקודמים עוסקים בעיקר ב"סור מרע". אבל אצל חלק גדול מאוד מבני הנוער, ובמיוחד האנרגטיים וחמי המזג שבהם, זה יתאפשר רק אם המוטיבציה הראשית שלהם תהיה חלום: מה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים. ילד בלי חלום לא מוצא סיבה מספיק טובה להתאמץ, לדחות סיפוקים או לשמור על מסגרת. לעומתו, ילד שיודע מה החלום שלו, מה הוא צריך לעשות בשבילו ומה עלול לפגוע ביכולת שלו לממש את החלום שלו, יתמודד בקלות רבה יותר וישמור על עצמו מכוון למטרה. גם חלומות לטווח הקצר, כמו "איך אנצל את החופש" או "איזה טיול טוב אעשה בבין הזמנים", הם חלק מהסיפור. חלומות מייצרים מוטיבציה שעוזרת גם לעמוד חזק מול גירויים.

אז למה כל כך הרבה נערים פשוט לא חולמים? פעמים רבות התשובה כואבת: ביקורת. ילד ששומע מהוריו וממחנכיו שוב ושוב מה לא בסדר אצלו, הופך בעיני עצמו ל"כלום". ו"כלום" לא מעז לחלום. וגם אם יש לו חלום קטן, הוא לא יעז לומר אותו בקול, כי יצחקו עליו כשהוא לא יהיה בסדר.

יש נערים שהשאיפות שלהם הן בלימוד התורה, ואשריהם. אבל זה לא כולם. חלום שהנער מחובר אליו באמת, גם אם הוא לא בדיוק מה שדמיינו בשבילו, כל עוד הוא מצליח להחזיק אותו ולעזור לו לדחות סיפוקים, עדיף לאין ערוך על היעדר חלום. כי הצד השני של המטבע הוא לא "חלום מושלם", אלא תחושת "כלום", ומשם קצרה מאוד הדרך להתמכרויות ולדיכאון.
מסלול אופניים משובש

גיל ההתבגרות דומה למסלול אופניים קופצני ורצוף מכשולים. "חטאות נעורים" ונפילות רבות הן חלק בלתי נמנע ממנו, כל אחד בעוצמה ובתדירות שלו. המטרה שלנו היא לעזור למתבגר לסיים את התקופה המורכבת הזו נקי ככל האפשר ממכות ושריטות, ועדיין "על האופניים".

את שלושת הדברים האלה ראוי לשקף למתבגרים בצורה ברורה, כבר מהגיל הצעיר ביותר, ולא לסמוך על כך שמישהו אחר יעשה זאת. הבהירו לילד שבסדר העדיפויות החינוכי שלו, שני הסעיפים הראשונים, וה"נושא כלים" שלהם - השלישי, עומדים בראש.
אם הילדים שלכם יגיעו לגיל הבגרות עם נפש בריאה ודף נקי, הם יוכלו להתבסס ולבחור בצורה קלה יותר בכל שאר הדברים: חיבור לאלוקים, יראת שמים, אהבת תורה, חיי תורה, וכל הערכים החשובים לכם.

בהצלחה! שניאור

המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.

* לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ:
https://wa.me/972723714400
• לקבלת העלון למייל:
[email protected]
• להפצה בבית הכנסת שלכם:
https://achvat.fillout.com/t/4SCUrNZZ7fus