כך הובילו מחירי הדלק והמלחמה באיראן לכישלון בבחירות האמצע

באמצע פברואר 2026, אחד מיועציו הכלכליים של הנשיא דונלד טראמפ נכנס לחדר הסגלגל, כשהוא חמוש בגרפים המעידים על הצלחת המדיניות של הממשל: הכנסות משקי הבית היו בעלייה (בעיקר בקרב השכבות החלשות), חסכונות הפנסיה זינקו, והצמיחה הכלכלית התעלתה על התחזיות.

"אלה דברים נהדרים" אמר אז טראמפ, שסיים את שנתו הראשונה בקדנציה השנייה בתחושת כוח כמעט בלתי מוגבלת, עם שליטה מלאה בקונגרס, תמיכה מהמגזר העסקי ומפלגה דמוקרטית שברירית.

אך תוך ימים ספורים, טראמפ קיבל החלטה ששינתה את המציאות: למרות שהבטיח בקמפיין לסיים מלחמות זרות, הוא הוביל את ארה"ב לעימות צבאי פתוח מול איראן. המלחמה גבתה את חייהם של למעלה מ-20 אנשי צבא אמריקאים, עלתה למשלם המסים יותר מ-47 מיליארד דולר, וגרמה לזינוק במחירי הדלק (עד 40%) ומוצרי יסוד נוספים.

ביום שלישי האחרון, הרפובליקנים ספגו תבוסה קשה בבחירות האמצע, המהווה את אחת מנקודות השפל של המפלגה בעשורים האחרונים. ה"צונאמי הכחול", לדברי פרשנים רבים, הוא תוצאה ישירה של המלחמה באיראן, שהותירה גם את התומכים הנאמנים ביותר של טראמפ מאוכזבים, ומסמלת אולי את תחילת סוף "עידן טראמפ". מאט וולש, פרשן שמרני, כינה את המלחמה "הטעות הפוליטית הגדולה ביותר בשני העשורים האחרונים", ו"בגידה" בתנועת 'אמריקה תחילה', כך בניתוח נרחב של הוול סטריט ג'ורנל.

באביב, כשיועציו של טראמפ הזהירו אותו כי המלחמה עלולה לפגוע ברפובליקנים בבחירות, הנשיא פטר אותם באומרו שיש מספיק זמן לטפל בזה. למרות ההגנה הפומבית על המלחמה, בחדרים סגורים הוא החל להטיל ספק במדיניותו. בנוסף, למרות סקרים שהראו כי הבוחרים מודאגים מיוקר המחיה ומתדלוק האינפלציה, טראמפ ביטל את הנתונים וכינה אותם "סקרים מזויפים". "לא הזמנתי שום סקרים ב-2016 ועדיין ניצחתי" אמר.

עד אוגוסט, הסקרים הפנימיים הראו בבירור כי הרפובליקנים איבדו את יתרונם בנושאי הכלכלה, והציבור האשים בעיקר את טראמפ באינפלציה, ולא את הדמוקרטים. למרות ניסיונות של יועצים בכירים, דוגמת ניוט גינגריץ' ושון האניטי, להסיט את תשומת הלב של הנשיא לסוגיות של יוקר המחיה, הוא התבצר בעמדתו והמשיך להתמקד בנושאים אחרים, ביניהם פרויקטים בבית הלבן כמו שיפוץ חדר הנשפים ובניית קשת ניצחון בוושינגטון.

המלחמה לא הייתה הגורם היחיד לכישלון. יתרונו של טראמפ בנושא ההגירה נסדק משמעותית. מצד אחד, מבצע אכיפה אגרסיבי הפחית את מספר חציות הגבול הבלתי חוקיות לשפל של עשורים, אך הוביל לעימותים קשים בתוך ערי ארה"ב, ביניהם מותם של שני אזרחים אמריקאים מירי קצין משמר הגבול במינסוטה. טראמפ התלבט בנושא, ומדי פעם טען כי האדריכל של מבצע ההגירה, סטיבן מילר, "הלך רחוק מדי". הבחירות ביום שלישי הצביעו על ירידה חדה בתמיכה של מצביעים היספנים ברפובליקנים.

טראמפ התערב בבחירות המקדימות (פריימריז) למועמדים לסנאט, במדינות כמו ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה וטקסס. הוא דחף לבחירת מועמדים שנאמנים לו באופן אישי, והדיח מועמדים פופולריים שסיכוייהם לנצח היו טובים יותר. הדמוקרטים ניצחו בכל ארבע המדינות. "זה פשוט לא היה חייב להיות ככה", אמר ראלף נורמן, המועמד הרפובליקני שהפסיד בדרום קרוליינה, "זו תהיה קריאת השכמה למפלגה הרפובליקנית".

לפני הבחירות, הדמוקרטים הצליחו לגייס מועמדים חזקים במדינות מתנדנדות. בספטמבר, כשהדמוקרטים התמקדו במחוזות שנחשבו רפובליקנים בטוחים (כמו בפלורידה וטקסס), יועציו של טראמפ זיהו נפילה משמעותית בתמיכה, כשהזינוק במחירי הדלק והדיזל מחריף את המצב.

למרות התראות מצד בכירים במפלגתו, בהם מנהיג הרוב בסנאט ג'ון ת'ון, טראמפ סירב לרכך את עמדותיו או להפנות את המיקוד ליוקר המחיה. בנאום הסיכום של קמפיין הבחירות, יום לפני ההצבעה, בחר הנשיא לדבר בהרחבה דווקא על שיפוצים קוסמטיים בוושינגטון, ולא סיפק מענה לבוחרים על תוכניותיו למדינה במידה וייבחר.

טראמפ בחר, גם בעיתוי רגיש זה, להיפגש עם ראש עיריית ניו יורק זוהרן ממדני, נציג הזרם השמאלי-סוציאליסטי הקיצוני, צעד שעורר תרעומת עצומה בקרב רפובליקנים בבית הנבחרים שרצו להשתמש בדמותו כהוכחה לניתוק של המפלגה הדמוקרטית. בנוסף, הנשיא אירח לארוחת ערב רשמית את נשיא סין, שי ג'ינפינג, בניגוד לעצת יועציו.

לאחר שהקלפיות נסגרו והתוצאות המאכזבות התבררו, טראמפ נותר אופטימי להפליא, וסירב לקבל אחריות על המפלה. הוא האשים את חסרונו כמי שאינו מועמד ישיר בבחירות (על אף שקרא לבוחרים להצביע כאילו היה), ואמר: "עשיתי כל שביכולתי".