ציור גרמני התגלה כקלף מספר תורה שחולל בשואה

שליח חב"ד במינכן שבגרמניה, הרב יוחנן גורדון, רגיל לקבל פניות שונות ומשונות, אך אימייל שהועבר אליו לאחרונה על ידי חותנו, מנהל בית חב"ד בעיר הרב ישראל דיסקין, עורר את סקרנותו במיוחד. שולח ההודעה היה רופא גרמני שיצר קשר דרך אתר האינטרנט של בית חב"ד, וסיפר על ציור שירש מהוריו ובו התגלה כיתוב מסתורי על צידו האחורי.

"הטקסטים האלה נמצאים על גבו של דיוקן של אמי", כתב הרופא. "רק לאחרונה, כשהציור עבר לרשותי, גיליתי שמדובר בכיתוב בעברית. אבי הביא את הציור הביתה מבוברויסק שבבלארוס, שם שירת כפקיד (נאצי) בין אוגוסט 1941 לאוגוסט 1943. כפי שאני זוכר, הוא סיפר למשפחה ששבוי רוסי צייר את הדיוקן".

הרב גורדון מיהר ליצור קשר עם הרופא וקבע להיפגש עמו למחרת בבוקר כדי לבחון את הציור מקרוב. כשהביט בכיתוב שעל גב התמונה, הוא הוכה בתדהמה: הטקסט היה ללא ספק מתוך ספר תורה, כתוב בכתב סת"ם מסורתי על גבי קלף. הקלף נחתך מתוך הגוויל, חולל, ושימש כקנבס שעליו צויר הדיוקן. כך דווח באתר chabad.org.

לדברי הרופא, אביו (שמיהר להבהיר בשעתו כי לא השתתף ברצח יהודים, אלא שירת כפקיד בלבד) הוצב במהלך מלחמת העולם השנייה בבוברויסק, עיר בבלארוס של ימינו. שם פגש החייל הגרמני שבוי רוסי שהיה צייר מקצועי, והזמין ממנו דיוקן של אשתו שנותרה בבית. לא ברור אם הקלף נחתך במיוחד מספר התורה לשם מטרה זו, או שהיה אחד מהשרידים שכבר התגלגלו באזור, אך התוצאה הייתה זהה, שריד קדוש הפך למצע לציור.

לצד ההשמדה השיטתית של מיליוני יהודים, הנאצים פעלו למחוק גם את החיים הדתיים והתרבותיים. הם שרפו בתי כנסת וספרי קודש, וחיללו ספרי תורה. אחת הדרכים לחילול הקודש הייתה גזירת גווילי התורה והפיכתם למוצרי יום-יום, כמו נעליים, ארנקים וקנבסים. חלק מהפריטים הללו אותרו לאחר המלחמה ומוצגים כיום במוזיאוני שואה, אחרים נגנזו על פי ההלכה, ורבים עדיין פזורים ברחבי אירופה.

הרופא סיפר כי כשהציור עבר לידיו הוא הבחין בקליגרפיה על גבו, אך לא ידע במה מדובר. רק לאחר שצילם את הטקסט וערך חיפוש ברשת, הבין שמדובר בעברית והפנים את משמעות הפריט שברשותו. הוא החליט לתקן את המעוות ככל יכולתו ולהשיב את שריד ספר התורה לקהילה היהודית בבוברויסק.

במהלך המפגש במינכן, הרופא פרץ בבכי בפני הרב גורדון והביע צער עמוק על חילול הקודש. הרב הרגיע אותו והבטיח לווידוא שהקלף יוחזר למקומו הראוי. גורדון, שסבא-רבא שלו, הרב אליהו סימפסון, היה יליד בוברויסק, השתמש בספריית השלוחים של אתר Chabad.org ויצר קשר עם הרב שאול חבבו, המכהן כשליח בעיר מאז 2010.

במהלך שהותו בארה"ב, התייעץ הרב גורדון עם סמכות רבנית לגבי הטיפול הראוי בקלף. על פי ההלכה, ספר תורה שניזוק דורש גניזה בכלי חרס בבית עלמין. אולם, הפוסק הפנה את גורדון לתשובה הלכתית של הרב משה פיינשטיין זצ"ל, מגדולי פוסקי הדור הקודם, שעסקה בסוגיה זהה של ספרי תורה שחוללו על ידי הנאצים.

הרב פיינשטיין פסק בזמנו כי כאשר מטרת התצוגה במוזיאון שואה היא להמחיש את הזוועות שביצעו הנאצים ולהדגיש את הפער התהומי בין התנהגותם לבין יחס הכבוד של היהודים לספרי הקודש. עצם התצוגה נחשבת למתן כבוד לתורה ולכן היא מותרת.

בהתבסס על פסיקה זו, הוחלט כי הקלף יוצג ב"מרכז הרוחני של יהדות בלארוס" מוזיאון הפועל בתוך בית הכנסת ההיסטורי בבוברויסק, תחת ניהולו של הרב חבבו. השריד יוצב שם לצד ספר תורה שלם שניצל מידי הנאצים, כדי להמחיש למבקרים את הניגוד העוצמתי.

"נראה שמשמיים החליטו שהגיע הזמן שהחפץ הקדוש הזה יחזור הביתה", סיכם הרב חבבו. "בעזרת השם, במשכנו החדש במוזיאון, הוא יעורר השראה במבקרים, יצית לבבות יהודיים וימלא שוב את ייעודו המקורי".