בין יצחק ליעקב / פרשת השבוע מהגר"ד לייבל

פרשת תולדות עוסקת באוכל יותר מכל פרשה אחרת בספר בראשית. יצחק חופר בארות מים וכורת ברית עם אבימלך על משתה. יעקב קונה את הבכורה בלחם ונזיד עדשים ומגיע אל הברכות דרך המטעמים. הברכה עצמה אף היא עוסקת באוכל, ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש.

יצחק מתנה את הברכות באוכל, והדבר מעורר תמיהה. יצחק התקדש בעקדה. רש"י אומר שנאסר עליו לרדת למצרים, "שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך". איך יתכן שדווקא הוא מבקש מעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי? מה לעולה תמימה ולמטעמים, ומדוע הברכה תלויה באכילה?

כשמתבוננים ביעקב רואים שיחסו לאוכל שונה בתכלית. הוא משתמש בו בעיקר כאמצעי. הוא סוחר בנזיד העדשים ומקבל תמורתו בכורה. הוא מגיש שני גדיי עיזים ומקבל תמורתם ברכות. ויש לבאר את משמעות ההבדל ביחס לאוכל בין יצחק ליעקב.
יצחק הוא האב שמקבל את ההשפעה בלי מאבק. עוד לפני שנולד נקבע: וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו. השידוך שלו הובא מארם נהריים בלי שיצא מפתח ביתו. הוא היחיד מן האבות שלא ירד מן הארץ ושמו לא הוחלף. אפילו בארותיו הן בארות אביו, שהוא חופר מחדש וקורא להן בשמות שקרא להן אביו. הוא רק זורע וכבר מוצא ברכה גדולה בעמלו בדמות מאה שערים. גם כשנאבקים בו, הוא אינו משיב מלחמה שערה אלא הולך וחופר באר במקום אחר ומוצא מים. במילים אחרות, יש שלום בין יצחק למציאות. העולם אינו עומד כנגדו ואינו מטעה אותו, וממילא הוא יכול לשבת עמו ולאכול ממנו.

השפע אצל יצחק מתקבל בטבעיות, חלק מן המתנה שהוא זכה בה. הבארות והמשתה עם אבימלך הם ביטוי לאחיזתו בארץ. זה גם הביאור בבקשת המטעמים. הם סמל לדגן ולתירוש שהם ברכת ה' שניתנה ליצחק מאברהם ונמסרת עתה הלאה.

בעיני יצחק אין כל סתירה בין השפע והאוכל לעבודת ה'. דווקא עלייתו לקרבן העלתה אותו לדרגת הקדושה, המבוארת במסילת ישרים, שעניינה הוא שכל ענייני העולם והנאותיו מתקדשים, "אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימנך אכילת קדשים".

יעקב הוא ההפך הגמור. כל חייו הם מאבק אחד מתמשך. הוא יוצא לעולם שני כשידו אוחזת בעקב אחיו. אביו אוהב את עשו, ואת הברכה הוא צריך להשיג במרמה. שלא כמו אביו, את שידוכו הוא מקבל רק בעמל מפרך של ארבע עשרה שנות עבודה, ואת רכושו הוא צובר בשש שנים נוספות של טרחה, שבהן לבן מחליף את משכורתו עשרת מונים. השם 'ישראל' לא נקבע לו לפני לידתו כשם אביו, אלא ניתן לו רק לאחר קרב עם מלאך. ואת הארץ הוא אינו מקבל בקלות אלא תחילה נאלץ לברוח ממנה.
יחסו של יעקב אל העולם הוא יחס של מלחמה. המציאות מאתגרת את עבודת ה' שלו והוא נאבק בה, כמאמר הפסוק, כי שרית עם א-להים ועם אנשים ותוכל. לפיכך השפע אצל יעקב הוא כלי מלחמה. באמצעות האוכל הוא קונה את הבכורה וגונב את הברכות. הוא משתמש בשפע במידה הנצרכת להשגת המטרה בלבד.

מעשה אבות סימן לבנים. יצחק מציב את האידיאל של עבודת ה' שבה השפע הוא חלק בלתי נפרד מהקדושה, ואילו יעקב מכין את בניו לגלות, לדורות שיחיו בעולם שנלחם בהם. שם השפע הוא רק אמצעי בהתמודדויות השונות.
המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.
• לקבלת העלון בקובץ PDF, שלחו הודעה בווצאפ:
https://wa.me/972723714400
• לקבלת העלון למייל:
[email protected]

• להפצה בבית הכנסת שלכם: https://achvat.fillout.com/t/4SCUrNZZ7fus