למה גוש השינוי ידהר לממשלה עם החרדים - ואיך הוא מרוויח בכל תרחיש

הפלונטר הפוליטי ומשבר חוק הגיוס: הולך ומתגבש תרחיש שעל פניו נראה פרדוקסלי, אך בפועל טומן בחובו היגיון פוליטי קר: ברית פרגמטית בין המפלגות החרדיות לבין "גוש השינוי". נראה כי החרדים לצד בנט וליברמן יעשו הכל כדי להגיע להסדר שיאפשר את הקמת הממשלה הבאה.

החרדים, למודי ניסיון ואכזבות, כבר מבינים היטב שחוק גיוס מלא וסופי לא יעבור לפני הקמת הממשלה החדשה. לכן, הם צפויים להסתפק בערבויות פוליטיות מוצקות לכך שהממשלה תקדם חוק שיסדיר את מעמד בני הישיבות בעתיד. מדוע הם מתפשרים על עיתוי החקיקה? התשובה נמצאת בשתי מילים: תקציב המדינה.

עבור ההנהגה החרדית, העברת תקציב היא צינור חמצן קריטי לא פחות מחוק הגיוס. החרדים יודעים היטב שבלי תקציב מדינה מאושר, אין כספים קואליציוניים. ללא כספים אלו, מוסדות החינוך, עולם התורה ושאר המנגנונים החרדיים לא יוכלו לשרוד לאורך זמן. במקביל לקידום התקציב, הממשלה החדשה תחוקק "הוראת שעה" שתקפיא לחלוטין את מעצרי העריקים. אומנם תקציבי הישיבות לא יחזרו מיד, אך אימת המשטרה הצבאית תוסר. זהו הישג מיידי שירגיע את הרחוב החרדי, בעוד הצדדים ייקחו לעצמם פרק זמן של כשנה לנסח חוק גיוס חדש, כזה שיהיה טוב יותר לחרדים מהמתווים של ביסמוט או אדלשטיין, אך בהכרח יכלול סעיפים משמעותיים המבטיחים את הגדלת יעדי הגיוס במגזר.

עבור מנהיגי גוש השינוי, ההליכה למהלך כזה היא לא פחות מתמונת הניצחון המושלמת. למעשה, מדובר במצב של ווין ווין מובהק עבורם.

ראשית, מטרת העל שמהווה את הקונצנזוס הרחב ביותר בגוש השינוי, הסטתו של בנימין נתניהו מכס השלטון מושגת. ברגע שזה קורה, גוש השינוי יכול לרשום לעצמו וי ענק, גם אם לא השיג את מלוא תאוותו בנושאי דת ומדינה. שנית, השותפות עם החרדים חוסכת מהם את הצורך השנוי במחלוקת להקים ממשלת מיעוט הנשענת על המפלגות הערביות.

אבל הגאונות הפוליטית של המהלך מבחינת גוש השינוי טמונה ברגע האמת שיגיע בעוד כשנה, עם פקיעת הוראת השעה ועלייתו של חוק הגיוס להצבעה. כאן, המפה מתפצלת לשני תרחישים, ובשניהם גוש השינוי מרוויח:

תרחיש א' - החוק עובר: הצדדים מצליחים לרבע את המעגל ומעבירים חוק גיוס שמוסכם על כולם פחות או יותר. החרדים מרוצים מההסדרה, וגוש השינוי רושם הישג היסטורי של חקיקת חוק גיוס שבאמת מגדיל את שיעור המשרתים החרדים.

תרחיש ב' - החוק נופל, והולכים לבחירות: זהו התרחיש המעניין יותר. נניח שהחוק המסתמן כולל סעיפים טובים מדי לחרדים, וגוש השינוי מסרב לאשר אותו כי הוא "רע מדי לטעמו". הממשלה נופלת והכנסת מתפזרת. לכאורה - כישלון. בפועל - גוש השינוי מגיע לבחירות הבאות בעמדת כוח חסרת תקדים.

בסיטואציה כזו, ראשי גוש השינוי יגיעו לבוחר שלהם עם שלושה קלפי מנצחים:

"אנחנו הזזנו את נתניהו" נתניהו כבר אינו ראש הממשלה המכהן, וגדי איזנקוט הוא זה שיושב בלשכה כראש ממשלת מעבר. מגרש המשחקים השתנה לחלוטין.

"הקמנו ממשלה ציונית": הם יוכיחו שלא נזקקו למפלגות הערביות כדי לשלוט.

"לא נכנענו ל"סחטנות" החרדית": העובדה שהם פירקו את הממשלה על רקע הסירוב לאשר חוק גיוס פשרני מדי, תיתן להם לגיטימציה ציבורית אדירה.

ומי ישלם את המחיר בתרחיש של בחירות? שוב - החרדים. הם ימצאו את עצמם שוב ללא תקציבים, תחת איום מחודש של מעצר עריקים, וללא הסדרה חוקית.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שהקמת "ממשלת איזנקוט-חרדים" היא המסלול המשתלם והנכון ביותר כרגע עבור גוש השינוי. זהו מהלך שמבטיח להם שלטון בטווח הקצר, ומבטיח להם להגיע לבחירות הבאות אם ייכפו עליהם, שידם על העליונה לחלוטין.