איראן מקפיאה נכסים של משפחות מתנגדי משטר בחו"ל

זוג גימלאים מאיראן הבינו שמשהו אינו כשורה כאשר כרטיסי האשראי שלהם הפסיקו לעבוד במפתיע בתחילת חודש מאי. לאחר בירור מול הרשויות, התגלתה האמת המרה: כל נכסיהם הוקפאו בהוראת משרד המודיעין האיראני. הסיבה לא הייתה עבירה שביצעו, אלא עונש על פעילותה של בתם, נושין נג'פיראגב, המתגוררת באירופה. בתם השנייה, מהרנוש, סיפרה לניו יורק טיימס, כי ההקפאה בוצעה בתגובה לפוסטים שפרסמה נושין ברשתות החברתיות נגד המשטר האיראני.

המקרה של משפחת נג'פיראגב אינו בודד. ברחבי איראן, הממשלה הפכה את החרמת הנכסים לנשק אסטרטגי להענשת אזרחים על פעילות שהתרחשה מחוץ לגבולות המדינה. בתים ועסקים מוחרמים, חסכונות חיים נשדדים ואף ירושות משפחתיות נלקחות. כאשר למתנגדי המשטר השוהים בחו"ל אין נכסים משמעותיים באיראן, הרשויות עוברות למטרה הבאה בני משפחותיהם שנותרו מאחור.

המהלך מבוסס, בין היתר, על חוק חדש שעבר באיראן בעקבות העימות הצבאי מול ישראל ביוני 2025 (מלחמת 12 הימים). החוק החמיר משמעותית את הענישה נגד מי שמואשם בסיוע ל"ממשלות עוינות", ובראשן ארצות הברית וישראל, והוא מחייב החרמת רכוש במקרים מסוימים. אולם נראה כי הרשויות מפרשות את החוק בצורה גורפת: למרות שהחוק אינו מזכיר החרמת נכסים של קרובי משפחה, בפועל, כל הבעת התנגדות פומבית למשטר מתורגמת כ"סיוע לאויב".

גורמים רשמיים באיראן טוענים כי הנכסים המוחרמים ישמשו לפיצוי קורבנות ולשיקום תשתיות אזרחיות שניזוקו במלחמה. על פי דיווחים בתקשורת האיראנית מאפריל האחרון, הרשויות כבר החרימו "בהתאם לחוק החדש" את נכסיהם של למעלה מ-400 איראנים השוהים בחו"ל.

שיטת הפעולה הזו התגלתה כיעילה להחריד בהרחבת זרועו המדכאת של המשטר האיראני עד ללב הדמוקרטיות המערביות. רבים ממתנגדי המשטר בחו"ל בחרו לשתוק, למחוק את חשבונות הרשתות החברתיות שלהם ולהפסיק להשתתף בהפגנות מחשש לגורל משפחותיהם.

אחסן איברהימיאן, גולה איראני המתגורר בקפריסין ומארגן מחאות נגד המשטר, סומן כאחד מאותם "בוגדים במולדת". המשטרה המקומית החרימה את מכוניתה של אמו למשך שבועיים, ואיימה לסגור את החנות שבבעלותה ולהחרים את רכושה אם בנה לא יסגור את חשבון האינסטגרם שלו. איברהימיאן לא סגר את החשבון, אך נאלץ להוריד פרופיל. "הכוח בידיים שלהם", הוא מודה.

רזא טייארי, פעיל אופוזיציה החי בקנדה, איבד השנה דירה, כלי רכב וזהב שהיו בבעלותו באיראן. לדבריו, מכרים רבים שלו בחרו להיעלם מהרדאר. "הרבה אנשים היו שמחים לפעול כאן, במדינה חופשית, אבל בפועל הם אולצו לשתוק", הוא מעיד.

גם העיתונאית ניקי יזדאני (41), שעבדה בעבר בערוץ "איראן אינטרנשיונל" הלונדוני המזוהה עם האופוזיציה האיראנית (ערוץ שהמשטר רואה בו זרוע ישראלית), מצאה את עצמה ברשימת המוחרמים. למרות שעזבה את הערוץ ואף מתחה ביקורת פומבית על החלטותיו, שמה הופיע ברשימות הממשלתיות כ"תומכת אויב". הרשויות הוציאו צווי החרמה לחלקה במשרד של אביה המנוח בטהרן, ופועלות גם להחרמת חלקה בדירה בה מתגוררת אמה. "העזיבה את איראן לא הרחיקה אותי מהלחץ שלהם", היא משתפת, "הם לא יפסיקו לרדוף אותך לעולם".

מערכת המשפט האיראנית ייעלה את תהליך ההחרמה. מהלך שבעבר ארך עד 400 ימים (ואפשר לנאשמים להבריח נכסים), אורך כיום "מספר קליקים בלבד", כך לפי הצהרת גורם רשמי בממשל.

לדברי סעיד דהקאן, עורך דין איראני-קנדי לזכויות אדם, המסר של משטר האייתוללות ברור: "אפילו איפוק והורדת פרופיל כבר לא מגנים על קרובי משפחה ורכוש מפני לחץ, המסר לא מופנה רק לקומץ אנשים הוא מופנה לתפוצה האיראנית הרחבה כולה".