"המחבלים לקחו כל כך הרבה": מנדי דמארי מתכננת לחזור לכפר עזה

מנדי דמארי, אמה של החטופה הבריטית-ישראלית לשעבר אמילי דמרי, חשפה את תוכניותיה לחזור ולגור בקיבוץ כפר עזה שבו חטפו מחבלי חמאס את בתה, זאת למרות החששות שהארגון עלול לפתוח במתקפה נוספת נוסח 7 באוקטובר.

בכתבה שפורסמה ב"סאנדיי טיימס", מנדי בת ה-63 מתארת את נחישותה לבנות מחדש את חייה בכפר עזה, הנמצא במרחק של פחות מקילומטר מרצועת עזה ושבו התגוררה במשך 35 שנים. היא מודה כי היא נותרת שרויה בחוסר ודאות עמוק לגבי בטיחות החזרה, אך מתעקשת כי לא תאפשר לטרוריסטים שהחריבו את קהילתה לגרש אותה לצמיתות מביתה.

אמילי, שנחטפה מדירתה במהלך טבח חמאס ב-7 באוקטובר 2023, שוחררה בינואר 2025 לאחר 471 ימים בשבי. אמה, במקור מקנט בבריטניה, לא יכלה לחזור באופן קבוע לביתה מאז המתקפה שבה נרצחו 64 מחברי כפר עזה ו-19 נחטפו.

מנדי כתבה: "קיבלתי את ההחלטה די מוקדם שאני רוצה לעבור בחזרה. אני אוהבת את הבית שלי, או לפחות אהבתי אותו. אני לא ממש רוצה ללכת ולהתחיל מחדש. ואיפה אתחיל מחדש? איפה אמצא מקום יפהפה כמו כפר עזה?".

החלטתה לא התקבלה ללא התנגדות מצד אמילי, שהזהירה בתחילה את אמה שחמאס עלולים לחזור. מנדי נזכרת: "כשהודעתי לבת שלי אמילי שאני רוצה לחזור לכפר עזה, היא אמרה, 'את משוגעת. הם הולכים לחזור'". היא מספרת ששוביה של אמילי איימו שוב ושוב על טבח נוסף ואמרו לה: "בהזדמנות הבאה אנחנו הולכים לחזור ולעשות לכם את אותו הדבר שוב. תעברו מפה, תעברו מישראל, כי אנחנו הולכים לחזור ולעשות את זה שוב ושוב".

ביתה של מנדי עובר שיפוצים, אך עדיין חסרים בו חשמל ומים. היא מקווה לחזור מתישהו במהלך 2027, ולהצטרף לקבוצה קטנה של תושבים הנחושים לבנות מחדש קהילה שכמעט הוחרבה לחלוטין.

לפני 7 באוקטובר התגוררו בקיבוץ כ-350 משפחות. כיום, לדבריה, ישנם רק כ-50 תושבים, כאשר הורים רבים לילדים צעירים ומשפחות שאיבדו יקיריהם אינם מוכנים לחזור. היא כותבת: "זו החלטה קשה מאוד מכיוון שאין שלום מוחלט כרגע. חמאס לא פורק מנשקו, ככל הנראה". חוסר הוודאות שלה גבר ככל שקולות הפיצוצים ממשיכים להדהד מעבר לגבול, למרות הבנייה מחדש המתרחשת סביבה.

"כשהחלטתי לראשונה, חשבתי שזה יהיה בטוח יותר ממה שזה באמת עכשיו. חשבתי שהמלחמה תסתיים ויהיה שלום", היא מציינת, ומוסיפה: "האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה? האם אני טיפשה שאני חוזרת לכפר עזה?".

מנדי מתארת גם את הצלקות הפסיכולוגיות של 7 באוקטובר, וחושפת שאין לה זיכרון מחלק מהאירועים הטראומטיים ביותר שהתרחשו בתוך ביתה שלה. היא בילתה שעות לבדה בממ"ד חשוך בזמן שמחבלים השתוללו בקיבוץ, מבלי להיות מודעת לממדי הטבח בחוץ. בהמשך היא גילתה שחייל שנפצע קשות טופל על שולחן האוכל שלה בטרם מת, אירוע שהיא אינה זוכרת כלל. "מישהו מת בתוך הבית שלי, אבל לא גיליתי את זה עד מאוחר יותר כי אני לא זוכרת שום דבר". היא חיפשה עזרה פסיכולוגית כדי לשחזר את זיכרונותיה אך תוהה האם השכחה הגנה עליה ממלוא הזוועה של מה שקרה.

ההרס גבה גם את חייו של הכלב שלה, צ'וצ'ה, שנורה למוות על ידי חמאס במהלך חטיפתה של אמילי. למרות הטראומה, מנדי זוכרת את כפר עזה כמקום אידיאלי לגדל בו ילדים, עם בריכת שחייה, מגרש טניס, מגרש כדורגל וקהילה מגובשת שבה צעירים יכלו להתרוצץ בחופשיות. "החיים בקיבוץ היו בגן עדן ב-95 אחוזים", היא כותבת. היא מתארת כיצד התושבים התרגלו בהדרגה להתקפות טילים, בלוני תבערה ומבנים ממוגנים יותר ויותר, מבלי לדמיין מעולם שמחבלים יוכלו להציף את הגבול ולטבוח בשכניהם. "אף אחד בחלומותיו הפרועים ביותר לא חשב שמשהו כמו 7 באוקטובר יקרה".

מקור מתמשך למצוקה עבור האם והבת כאחד הוא ההחלטה להרוס ולבנות מחדש את דירתה ההרוסה של אמילי במקום לשמור אותה כראיה לזוועות. "אמילי רצתה שהדירה שלה בקיבוץ תישמר כפי שהיא, כדי לאפשר לאנשים לראות את האסון שהתרחש שם. אבל הקיבוץ הצביע בעד בנייתה מחדש". מנדי כותבת: "הקיבוץ הצליח לבנות מחדש את רוב הבתים ואת כל המרחבים הציבוריים שכולם הלכו אליהם. אז זה הולך להיות מקום באמת מבריק. זה יהיה שוב גן עדן ב-95 אחוזים".