ההורים בוחרים את החיידר – אבל שוכחים לבדוק את הדבר החשוב ביותר
אנחנו משקיעים הון בבחירת מוסד הלימודים לילדינו, אך האם בדקנו מי באמת מחנך אותם? חז״ל הציבו דרישות ברורות לאיכות המלמדים, והזהירו מפני נזק חינוכי שאי אפשר לתקן גם כעבור שנים | לדרכה של תורה | חינוך | פרק שביעי | הצוות החינוכי
- יאיר פריד
- ו' כסלו התשפ"ז
כהורים אנו מקדישים זמן ומשאבים רבים לשאלה באיזה מוסד לימודים נחנך את ילדינו. בין אם בגיבוש ההחלטה על מוסד הלימודים, ובין אם בתשלומי שכר לימוד גבוהים או בהסעת הילדים מרחוק. אך ישנו נושא שלא זוכה לתשומת לב מספקת והוא איכות הצוות החינוכי ורמתו.
חשוב להדגיש, כל אחד מאיתנו מכיר מלמדים מיוחדים שניחנו ביכולת חינוכית גבוהה, באכפתיות ובמסירות. ועדיין, רבים אחרים במערכות החינוך שלנו הגיעו לתפקידם מבלי שיש להם התאמה מיוחדת לכך. חלקם פנו להוראה בלית ברירה, לאחר שלא עלה בידם להשיג משרה אחרת, וגם מוסדות הלימוד לא תמיד מדקדקים באיכויות החינוכיות של המלמדים. במקרים רבים מקפידים שהמלמד ייצג את הקו ההשקפתי המדויק של המוסד, אך הרבה פחות על יכולתו ועל הכשרתו הדידקטית.
לעומת זאת, חז"ל ראו באיכות המלמד ובכישוריו הלימודיים נושא חשוב ביותר. בגמרא נחלקו אמוראים בשאלה אם עדיף מלמד שמגיע להספק לימודי גדול עם הילדים או כזה שמדקדק בהסברה נכונה ובכך נמנע מנטיעת טעויות. עצם הדיון מלמד שבעיני חז"ל משרת המלמד אינה ראויה למי ש"נראה משלנו והוא אדם נחמד", אלא יש לדקדק בהתאמתו ובכישוריו. חשיבות הרמה המקצועית של המלמד מובילה לכך שדינים רגילים של חזקה ואי־תחרות נדחים מפני הצורך למצוא את המלמד הטוב ביותר. על כך אמרו חז"ל: "קנאת סופרים תרבה חכמה". כך גם נפסק בשו"ע: "מוליכים הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו, בין במקרא בין בדקדוק". גם מזגו של המלמד ראוי לעיון, כפי שלימדו חז"ל כי "לא הקפדן מלמד".
הדרישה הזו איננה רק העדפה בין מלמדים טובים יותר ופחות. הרמב"ם מתייחס למלאכת ההוראה כאחריות כבדה ממש: "מלמד תינוקות... שמתרשל בתלמודן הרי זה בכלל 'ארור עושה מלאכת ה' רמיה'", ומסיק מכך: "אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק". הבחירה הנכונה איננה אפוא רק באדם ירא שמים או בעל ידע, אלא במי שמשלב דמות ראויה עם יכולת מקצועית ללמד היטב. כשם שלא היינו מפקידים טיפול רפואי בילד בידיו של אדם מסור וטוב לב שאינו מוכשר לכך, כך אין די באישיות טובה כדי להפקיד בידיה את שנות עיצובו של הילד.
בהתאם לכך, בירור ודרישה לרמה מקצועית גבוהה של הצוות החינוכי הם חלק מחובתנו כהורים המופקדים על חינוך הילדים. השתלמויות מקצועיות והעשרות למחנכים אינן תוספת נחמדה, אלא אמצעי משמעותי להבטחת חינוך איכותי, כפי שהדריכו אותנו חז"ל.
כחלק מחשיבות המחנך ותשומת הלב שהוא מקדיש לתלמידים, הגמרא עוסקת גם בשאלת מספר התלמידים הראוי לכיתה ובאופן פיצול הכיתות כשהמספר גבוה מדי. אין זו ציפייה מוגזמת שילד יזכה למחנך בעל כישורים מתאימים למלאכת החינוך העדינה, המגיע לעבודתו מתוך חיבור ותחושת שליחות. ככל שמוסדות החינוך יקבלו מן ההורים את המסר שאיכות המלמדים, בחירתם הקפדנית והכשרתם הן שיקול משמעותי בבחירת המוסד, נוכל לצפות לשינוי של ממש בתחום.
חז"ל הורו לנו ששיקולים אחרים, גם כאלה שיש להם חשיבות, נדחים מפני הצורך להבטיח לילד מלמד איכותי ככל הניתן. שנות הלימודים של הילד אינן חוזרות. שנה שבה לא זכה למלמד שרואה אותו ויודע להעביר את החומר היטב לילדים שונים היא שנה שאבדה עבורו, והגמרא אכן מגדירה זאת כ"פסידא דלא הדר".
בסופו של יום, הילד איננו מתחנך על ידי שמו של המוסד, אלא בידי המחנכים שפוגשים אותו בכל יום. אנו משקיעים מחשבה מרובה בחינוך הילדים, לצד תפילות אין ספור. מן הראוי שנייחס מקום של כבוד גם להכשרת המחנכים ולבחירתם, כך שילדינו יתחנכו מתוך יראת שמים, מקצועיות ותפיסת שליחות.
בשבוע הבא נעסוק בעז"ה במעלה שבחינוך שאיננו מבקש להיות מרחב סטרילי.
המאמר נכתב בתוך עלון אחוותא המופץ ברחבי הארץ.
להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 

הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות