קדיש בבלגיה: השגריר פקד קברי חיילים יהודים שנפלו לפני 100 שנה
ערב יום שביתת הנשק המציין את סיום מלחמת העולם הראשונה, הגיע דוד סרנגה לבית העלמין הצבאי האמריקני בעיר וארכם והניח אבני זיכרון על קבריהם של שישה לוחמים יהודים שנפלו בקרבות לפני יותר ממאה שנה. בהמשך קשר השגריר בין הפיוס באירופה לבין הצורך למגר את טרור חמאס וההסתה
- יענקי פרבר
- ז' כסלו התשפ"ז
במלאת למעלה ממאה שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918, הגיע שגריר ישראל בבלגיה, דוד סרנגה, לביקור מרגש בבית העלמין הצבאי האמריקני שבעיר וארכם בחבל פלנדרס. הביקור נערך ערב יום שביתת הנשק המצוין ברחבי אירופה לזכר תום הקרבות, ובמהלכו פקד השגריר את חלקות הקבר של שישה חיילים יהודים אמריקנים שנפלו במערכה. "עברתי מקבר לקבר וליד כל אחד מהם שמעתי את סיפור חייו הקצר, הזלתי דמעה, קראתי קדיש והנחתי אבן זיכרון", שיתף סרנגה בתחושותיו לאחר הביקור.
באתר ההנצחה בווארכם טמונים בסך הכול 368 אנשי צבא מארצות הברית, שרובם קיפחו את חייהם בקרבות לשחרור שטחי בלגיה, ולצדם מונצחים שמותיהם של 43 נעדרים. ששת הלוחמים היהודים הקבורים במקום, שהצעיר שבהם נפל בגיל 19 והמבוגר בגיל 40, הם סמואל ג'ייקובס, ארתור סגל, ג'ק לדר, נורמן שטיין, ארווין מינצסהיימר ומוריס ליבמן.
הנצחתם של השישה מאירה פרק רחב והרה גורל בתולדות העם היהודי במלחמת העולם הראשונה. מנתוני ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון עולה כי כ-1.35 מיליון יהודים גויסו ולחמו בשורות הצבאות השונים משני עברי המתרס, בהם צבאות רוסיה, אוסטרו-הונגריה, גרמניה, צרפת, בריטניה וארצות הברית. בכוחות הצבא האמריקני לבדם שירתו כ-250 אלף יהודים, ועל פי רישומי ארגון ותיקי המלחמה היהודים בארצות הברית, כ-3,400 מהם נהרגו בשדות הקרב.
בסך הכול איבדו את חייהם בכל החזיתות יותר מ-170 אלף חיילים יהודים, המהווים כשני אחוזים מתוך אומדן של כ-8.5 מיליון חללים שגבתה המלחמה כולה. מאחורי הנתונים היבשים מסתתרת טרגדיה כפולה ומכופלת, שכן יהודים שעטו את מדי המדינות שבהן התגוררו נאלצו להילחם אלה באלה משני צדי החזית.
הביקור זימן גם הקבלה מצמררת ללוח השנה הישראלי: כוחות הצבא הגרמני פלשו לעיר אייפר שבמערב פלנדרס ב-7 באוקטובר 1914. סרנגה עמד על המשמעות הטעונה שמעורר תאריך זה בקרב אזרחי ישראל, וחיבר בין כאבן של המשפחות השכולות, ההקרבה והאובדן. במאמר שפרסם בעקבות האירוע קשר השגריר בין לקחי העבר למציאות במזרח התיכון, והצביע על הפיוס ההיסטורי בין מדינות אירופה כהוכחה לכך שאויבים מרים מסוגלים לבנות יחד עתיד משותף. יחד עם זאת, הדגיש סרנגה כי כינון שלום אמיתי מחייב טיפול שורש בגורמים המלבים את העימות הבא, ובראשם התעצמותו הצבאית של ארגון הטרור חמאס וההסתה המתמשכת לשנאה.


הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות