המשטרה הפכה את הרחוב החרדי לחזית
אלימות הקיצוניים ראויה לכל גינוי, אבל המפכ"ל דני לוי אינו יכול להתנער מאחריות למדיניות שהחריפה את החיכוך בין המשטרה לציבור החרדי. האירועים הלילה בבית שמש צריכים להדליק נורה אדומה בצמרת המשטרה
- מאמר מערכת
- י' כסלו התשפ"ז
המראות שהגיעו הלילה מרחובות בית שמש, שוב, אינם יכולים להשאיר איש אדיש. רימוני הלם שנזרקים אל תוך שכונות מגורים צפופות בשעת לילה מאוחרת, כשמאחורי התריסים המוגפים מנסים ילדים רכים ומשפחות שלמות למצוא מנוחה - הם תמונות קשות לעיכול, המעלות סימני שאלה נוקבים באשר למידתיות ולהפעלת הכוח. כל זה התרחש בעקבות שמועה על מעצר עריק. אלא שלא היה שם שום עריק, אלא נער בן 16 שנהג ללא רישיון, שכמובן צריך לתת את הדין על מעשיו.
כדי להבין כיצד הידרדר המצב לנקודת רתיחה, יש להביט על התמונה המלאה, המורכבת משני צדדים שאין לטשטש ביניהם:
הוקעה חד-משמעית של האלימות
ראשית, יש לומר בקול צלול וברור: אלימות, מכל סוג שהוא, אינה דרכה של תורה ואינה דרכו של הציבור החרדי. יידוי אבנים, חסימת צירי תנועה, תקיפת שוטרים וזריעת הרס ברחובות על ידי קומץ קיצוניים הם מעשים חמורים ופסולים מכל וכל. טוב היו עושים נציגי הציבור החרדים אם היו מגנים את התופעות הללו ללא כחל ושרק, ומבהירים כי אין להן מקום בתוכנו. הקיצוניות הזו אינה מייצגת את הרוב הדומם, האחראי ושומר החוק, והיא מסבה נזק אדיר למאבקים הלגיטימיים והצודקים של היהדות החרדית על דמותה וערכיה.
אולם, גינוי האלימות אינו פוטר את הדרג הבכיר במשטרה מחשבון נפש נוקב. בשטח שוררת תחושה קשה בקרב אזרחים רבים כי המשטרה איבדה את הבלמים, וכי הפעלת הכוח חרגה מכל פרופורציה. השלכת רימוני הלם בלב אזור מאוכלס היא צעד קיצוני שמסכן חפים מפשע, פוגע בבלתי מעורבים ומלבה את האש במקום לכבותה.
האחריות למתיחות הזו מתחילה הרבה לפני הפעלת הכוח הלילה. רבים בציבור החרדי מפנים אצבע מאשימה כלפי המפכ"ל, רב-ניצב דני לוי, וכלפי צמרת המשטרה, על ההחלטה ליישר קו באופן מלא עם הנחיותיה של היועצת המשפטית לממשלה ומערכת המשפט בכל הנוגע לאכיפה נגד צעירים חרדים והסגרתם לידי רשויות הצבא. בתקופה רגישה ונפיצה ממילא, שבה הרחוב החרדי חש תחת מתקפה מתמשכת, מדיניות של יד קשה ואכיפה חסרת פשרות פועלת כחומר נפץ של ממש.
הסכנה שבהקצנה
הסכנה הגדולה באמת כבר אינה בגדר תרחיש עתידי - היא מתרחשת מול עינינו ממש בימים אלה. מי שמביט היטב בתמונות ממוקדי החיכוך מזהה תופעה מדאיגה שמתרחבת והולכת: לא עוד רק השוליים המוכרים, אלא צעירים ובחורים מלב המיינסטרים החרדי, שבעבר הדירו את רגליהם מכל עימות, מוצאים את עצמם נמשכים אל מוקדי ההפגנות ונסחפים לאט-לאט אל תוך הסחרור הזה.
מעצרי העריקים, הכוחניות המשטרתית ורימוני ההלם בלב השכונות מייצרים אצלם תחושת נרדפות שמטשטשת את הגבולות והופכת את ההשתתפות במחאות לדבר שבשגרה. על התהליך ההרסני הזה, שבו המיינסטרים המתון מאמץ דפוסים של קיצוניות, האחריות מוטלת לפתחה של המשטרה - ועליה בלבד.
כאשר התחושה ברחוב החרדי היא שהמשטרה אינה פועלת עוד כגוף המגן על האזרח ודואג לביטחונו, אלא כזרוע אכיפה נוקשה בשירות המערכת המשפטית נגד אורח החיים החרדי - האמון הבסיסי נשבר. במציאות טעונה כזו, כל חיכוך שגרתי בשטח, גם כזה שהיה יכול להסתיים בהידברות פשוטה, הופך בתוך דקות לעימות אלים, יצרי ומסוכן.
המדיניות הנוכחית אינה משיגה הרתעה; היא משיגה את ההפך הגמור. היא דוחקת ציבור שלם, מתון ושוחר שלום, אל הפינה, ומעניקה רוח גבית ודלק להסברה של הגורמים הקיצוניים ביותר. אם מקבלי ההחלטות במשטרה ובמערכת המשפט לא יתעשתו ויבינו כי כוח הזרוע אינו תחליף להידברות, לרגישות ולשיקול דעת, כולנו עלולים לשלם מחיר כבד של קרע עמוק ובלתי ניתן לאיחוי.


הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות