"הדביקו לי תווית בילדות - ומאז כל החיים שלי השתנו"
אף אחד לא מתכוון להדביק לילד תווית - היא פשוט נוצרת, משפט אחרי משפט. ומה שהיא מכסה, ממשיך לגדול מתחתיה בשקט | הסיפור האישי של "יענקי הליצן" שלא מותיר עין יבשה
- יוסי רוט | כתבה מקודמת
- י"ב כסלו התשפ"ז
"יענקי הליצן"
בכיתה ב' ביקש המלמד מיענקי לקרוא בקול פסוק מהחומש. יענקי הסתכל על האותיות, הרגיש את כל העיניים עליו, ועשה פרצוף.
כל הכיתה צחקה. גם המלמד חייך, ועבר לילד הבא.
באותו רגע נרשם אצל יענקי משהו קטן: כשקשה, אפשר להצחיק. וכשכולם צוחקים, אף אחד לא שם לב שקשה.
בכיתה ג' זה כבר היה הרגל. בכיתה ד' זה כבר היה שם. באסיפת ההורים אמר המלמד, בחיוך: "יענקי? הוא הליצן של הכיתה". אמא סיפרה את זה לסבתא בשבת, והאחים הגדולים התחילו לקרוא לו ככה גם בבית.
ויענקי? הוא התחיל להאמין לזה בעצמו.
איך זה קורה
תווית לא נולדת ביום אחד. היא מתחילה בהתנהגות אחת שחוזרת על עצמה. ממשיכה במשפט שמישהו אומר בקול: "הוא תמיד מרחף", "היא כזאת רגישה", "עם הדווקאי הזה אי אפשר לדבר". ומתקבעת כשכולם מסביב מתחילים להגיד את אותו הדבר.
ובואו נודה עד הסוף: זה נוח. ילד מורכב דורש מאיתנו לעצור, לשאול ולהבין. תווית נותנת לנו מילה אחת שמסבירה הכול, ומשחררת אותנו מלחפש הלאה. "הוא כזה, מה אפשר לעשות".
הרב משה דירנפלד, יו"ר שערי הצלחה: "תווית היא תשובה שאנחנו נותנים מהר מדי, על שאלה שעוד לא שאלנו: למה הוא מתנהג ככה?"
למה היא נשארת
הדבר המפתיע בתוויות הוא כמה הן עמידות. יש לזה שלושה דברים שמחזקים זה את זה.
הסביבה רואה רק את מה שמתאים לתווית. מרגע שיענקי "הליצן", כל בדיחה שלו נרשמת כעוד הוכחה. והפעמים שהוא ישב בשקט וניסה? אותן אף אחד לא זוכר.
הילד מתחיל לחיות לפיה. ילד ששומע שוב ושוב שהוא "עצלן" מפסיק להתאמץ. בשביל מה, אם ממילא כולם יודעים מי הוא? התווית הופכת מתיאור של הילד לתפקיד שלו.
ומה שמתחת לא מטופל. הקושי שגרם להתנהגות מלכתחילה לא נעלם. הוא רק מקבל שם אחר, וממשיך לגדול מתחת לתווית, בלי שאף אחד מסתכל עליו.
להצטרפות לפרויקט ללא עלות -לחצו כאן >>
מה התברר בכיתה ו'
בכיתה ו' ההורים של יענקי הגיעו לאבחון. לא בגלל הליצנות, אלא כי הוא התחיל להישאר מאחור ולהתחמק מהחיידר בבוקר.
רק אז התברר מה שהיה שם מההתחלה: יענקי מתקשה בקריאה, ומפחד מאוד להיכשל מול אחרים. כל פרצוף מצחיק היה בעצם דרך להסתתר.
ארבע שנים של צחוק כיסו על ארבע שנים של פחד.
זה המחיר האמיתי של תווית. לא המילה עצמה, אלא הזמן שהיא מבזבזת. שנים שבהן כולם מסתכלים על הילד, ואף אחד לא רואה אותו באמת.
אז מה כן אפשר לעשות?
שימו לב למשפט שחוזר. אם יש מילה אחת שכולם אומרים על הילד שלכם, בבית, בחיידר, אצל הסבתא, תעצרו רגע ותשאלו: מה המילה הזאת מכסה?
תווית היא לא אופי. היא סימן. וכמו כל סימן, שווה לבדוק מה עומד מאחוריה, כמה שיותר מוקדם.
הרבה הורים מהססים לפנות לטיפול, בגלל החשש שזה ידביק לילד עוד תווית: "ילד בטיפול". בפועל קורה ההפך. טיפול רגשי טוב לא מדביק תווית, הוא מוריד אותה. כשמבינים מה עומד מאחורי ההתנהגות ומטפלים בשורש, ההתנהגות משתנה. ואיתה גם המשפט שכולם אומרים.
היום יענקי עדיין מצחיק. רק שהפעם זה כי בא לו, ולא כי הוא מפחד.
פרויקט "הסרת התוויות" של שערי הצלחה מזמין הורים לגלות מה עומד מאחורי התווית של הילד שלהם ולקבל כלי ראשון להתמודדות מיידית.
להצטרפות לפרויקט ללא עלות -לחצו כאן >>
שערי הצלחה - המכון החרדי המוביל לטיפול רגשי - מלווה ילדים ומשפחות מעל 20 שנה, עם יותר מ־250 מטפלים מוסמכים וסניפים באשדוד, בני ברק, ירושלים ובית שמש.


הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות