1. עמוד הבית
  2. נשים
  3. משפחה

מלחמת ההנגשה: מה יעלה בגורל ילד חרדי נכה?

אחד הסעיפים בהסכם הקואליציוני בין יהדו"ת לליכוד הצליח לעורר סערה שכללה הסתה של ממש. האם מזניחים את הילדים החרדים שזקוקים להנגשה?
שיפי חריטן, כ"ד אייר תשע"ה 13/05/2015 22:36

כיסא גלגלים


סעיף 74 בהסכם הקואליציוני בין הליכוד ויהדות התורה – מצליח לעורר סערה תקשורתית שזולגת, במקרים מסוימים, עד להסתה. מדובר בסעיף שמשמעותו: אי חיוב מנהלי מוסדות חרדים להנגיש את המקום לילדים נכים.





"הממשלה תתקן את מועד חובת ההנגשה במוסדות חינוך, הקבוע בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, כך שחובת ההנגשה במוסדות חינוך ששוכנים בבניינים שנבנו שלא במימון המדינה תחול בכפוף לקיום מקורות מימון מתאימים". כתוב בסעיף ההסכם.

או בקיצור: אם יהיה כסף – ינגישו.

באוקטובר 2013 התוודעתי לסיפור נוגע ללב שכתבה ברכה בולטון, אמא לילד חולה cp

לכבוד שר החינוך שי פירון - שלום וברכה!

שמי ברכה בולטון, שניים מילדיי סובלים מ cp- - שיתוק מוחין. הבכור, מנחם מנדל - (מנדול) בן 13. לפני כארבעה חודשים עבר מנדול ניתוח מתוכנן ברגל שמאל ליישור של העצם, שמטרתו הקלה על הליכתו. לאחר אשפוז ארוך וכואב, שבנו הביתה עם גבס למשך חודש וחצי. הבית נכנס לתקופה בלתי מוכרת. את בכיות הכאב של מנדול יכלו לשמוע עד למרחוק.

כעת אנו בעיצומו של תהליך ארוך ואיטי של שיקום, מלמדים את מנדול ללכת מחדש, תהליך שלפי הרופאים ייקח לפחות בין שנה לשנתיים וחצי, עד שיגיע לרמת הליכה רגילה. הוא לומד בכיתה רגילה עם סייע, שרק עוזר לו להתנייד יותר מהר ובקלות ממקום למקום. בזמן הלימודים מנדול נמצא בכיתה בלעדיו. מנדול התחיל ללכת בגיל שלוש וחצי, אומנם הליכה איטית ומסורבלת, אבל לבד. המרחק מביתנו במירון, עד לציון הרשב"י הוא כ 25 דקות עד חצי שעה לאדם מבוגר, למנדול זה לוקח לפחות שלוש שעות, מה שלא מונע ממנו לצעוד לשם בכל שבת, אט אט, לפעמים גם ליפול באמצע הדרך ולזחול עד למקום שהוא יוכל להישען עליו ולהתרומם. הוא כל כך אוהב להתפלל שם ולהיות בהתוועדויות ולחזור הביתה רק במוצאי שבת.

בסיומה של חופשת הקיץ, ניגשנו לבית הספר שלו, "אור מנחם" בנים בצפת, ושאלנו אותם כיצד מארגנים את שובו של מנדול ללימודים. יש להם שם הרבה מדרגות מכל כיוון, גם לכיתה שלו שנמצאת בקרוון, גם לתוך המבנה של בית הספר לשם הוא צריך להגיע לשירותים ולנטילת ידיים, ועוד מדרגות שמובילות למבנה אחר ששם חדר האוכל, אולם כנסים ותפילה. בית הספר הפנה אותם לעירייה, שתשלח נציג מטעמה שיאשר בניית רמפות בכל המדרגות על מנת שמנדול יוכל להתנייד בקלות בכל שטח בית הספר.

כעבור מספר ימים הגיע מהנדס, לטענתו אין זה התחום שלו ויש לפנות למהנדס מעליו. אז הגיעו החגים ושום דבר לא זז. מיד לאחר החגים פניתי שוב לבית הספר ושם אמרו שהם צריכים לקרוא שוב למהנדס. השבוע ב"ה הגיע המהנדס, הסתכל, בדק והחליט חד משמעית: הדבר ייקח זמן רב ויעלה סכום כסף ניכר שאין באפשרותם להוציא והלך...

אנחנו נותרנו עם התסכול, חסרי אונים. מנדול כל כך רוצה ללכת לבית הספר, הוא רואה את האחים שלו יוצאים בבוקר ועצוב לו מאוד שעוד יום הוא נשאר בבית, היום הוא אמר לי שהוא בכלל לא רוצה את החופש הזה, הוא מתגעגע ללימודים, לחברים ולמורים. מה בסך הכול הילד רוצה? ל-ל-מ-ו-ד , למה הוא צריך להיענש על כך שעבר ניתוח? איפה החוק של נגישות לנכים? הילד יישאר להתנוון בבית בגלל שלעירייה אין כסף?

כבוד השר מה עושים? איך אפשר לעזור לילד לחזור לספסל הלימודים? ואני מזכירה לך כבוד השר, שכל ילד רגיל כבר מזמן היה משתגע מלהיות כל כך הרבה זמן בבית, קל וחומר ילד כזה שסובל מ cp שהמסגרת הזאת כל כך נחוצה לו. הלוא הוא סובל מספיק.

אני מבקשת את עזרתך בתור שר החינוך של מדינת ישראל! תודה רבה מראש - ברכה ויוסף חיים בולטון.

לאחר מאבק ממושך – נמצא פתרון ההנגשה. כשאני פונה לברכה הפעם, לשמוע מה דעתה בנושא, היא מרגישה כאילו החזרתי אותה לסרט ממש רע. "עברתי את זה לפני שנה – לא עוד". היא אומרת.

לכאורה, ממבט על הסעיף המדובר, עולה טענה קשה מאוד כלפיי חברי הכנסת של יהדות התורה. מדוע ראוי לפטור מוסדות חרדים מהנגשה? אין ילדים חרדים נכים? אולי עדיף היה לחייב הנגשה ובמקביל לפעול על תקציב מוגדל לדבר? האם לפני הכנסת הסעיף המדובר, דיברו עם הורים לילדים נכים? ישנה מן תחושה כאילו פועלים פה למען המנהלים, ולא למען הילדים. אלא שמבט כולל על החוק מלמד מה שחבר הכנסת משה גפני אומר: אנחנו דורשים שוויון לילד חרדי נכה.

גורם ביהדות התורה עמו אני משוחחת, מסביר כי מדובר במוסדות ישנים. "מוסדות חדשים שנבנים ממילא מחויבים בהנגשה. כל הסיפור הוא על מוסדות ישנים שפועלים עם אישור הפעלה". הוא מספר על ילדים בעלי תפקוד שכלי שסובלים מנכות פיזית ולומדים במוסדות "רגילים". הוא מספר על מלחמות בוועדות שונות כדי לאפשר להם את ההנגשה, "אבל אין ספק שזה צריך להגיע לכל מקום ולכל מוסד, חיידר או ישיבה, מבלי שהעלויות יצטרכו ליפול על המנהלים. מדובר בסכומי כסף גדולים מאוד, שספק אם מישהו יכול לעמוד בהם. יקרה מצב שהם פשוט יוותרו על תקציב מהמדינה – אם זו תאכוף את החוק, וגם במצב הזה לא תהיה הנגשה – ולא כי הם רעים חסרי לב, אלא פשוט מחוסרי יכולת."

"מאחלת לכם תאונת דרכים או אירוע מוחי..."
ויש גם מי שלקחו את הסעיף הזה למקומות של השמצה פרועה וזולה, מבלי לבדוק את הפרטים בחוק. תראו מה לינוי בר גפן מאחלת:



צילום מסך

ובעוד הזירה רוחשת, אומר לנו גורם ביהדות התורה: "יחד עם ההסכם הקואליציוני ישנה הצעת חוק של יהדות התורה, שמחייבת את המדינה לממן הנגשה לילדים במוסדות חרדים, כפי שעושים זאת במוסדות הממלכתיים. הרציונל של הסעיף אומר שמידה ויוטל על מנהלי מוסדות חרדים להנגיש, הם יתקלו בבעיה כספית של עשרות אלפי שקלים, ויהיו מוסדות שלא ינגישו, כך שהסכם הקואליציוני יחד עם הצעת החוק מתקנים את העוול, ויאפשרו גם לילד הנכה החרדי, כמו לילד החילוני הנגשה למוסד החינוך בו הוא לומד".





אם אני מבינה נכון, יש פה אולי בעיה בניסוח, או בעיה במי שניסח. כי מה שנראה כמו התנערות של ח"כים ביהדות התורה להנגיש לנכים, אולי הוא ניסיון להפרדה בין הדברים. ז"א, הם כתבו סעיף שאמנם פוטר לכאורה מנהלי מוסדות מהנגשה, אך במקביל נלחמים על שוויון: הנגשה שמקבל מוסד כללי, יקבל גם מוסד חרדי. וסתם שאלה: למה אף אחד לא הלך לבדוק סעיף דומה שהוכנס גם בהסכם עם הבית היהודי?






הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.