י"ב תמוז התשפ"ד
18.07.2024

תקדים: הורשע בנהיגה בשכרות אף שהרכב חנה

נהג שנמצא מוטל שיכור ברכבו הורשע בעבירת נהיגה בשכרות, אף שהרכב חנה ולא היה בנסיעה • ואיפה ההגיון?

תקדים: הורשע בנהיגה בשכרות אף שהרכב חנה


פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון,קבע תקדימית, כי גם נהג שיכור ששהה ברכבו כאשר הרכב מונע בלבד, ולא ביצע את פעולת הנהיגה בפועל, ייחשב כשיכור ויואשם בעבירה של נהיגה בשכירות.

בכתב אישום יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות, באופן שגרם להפרעה חלקית לתנועה. הנאשם רכש אלכוהול בחנות הסמוכה למקום עצירתו,ושתה כמות נכבדה מן המשקה, ברגע שהבין כי אינו יכול לנהוג במצבו, חזר אל רכבו ושקע בשינה עמוקה כשרכבו מונע.

עוברי אורח שעברו במקום סברו כי הנאשם נתון באובדן הכרה ברכבו, ולמקום הוזעק אמבולנס של מד"א וניידת משטרה. במהלך בדיקת מד"א והמשטרה עלה כי הנאשם ישן ברכב, אולם הוא נעצר בחשד לנהיגה בשכרות, והובל לתחנת המשטרה, שם נערכה לו בדיקת ינשוף שהעלתה כי בגופו 885 מ"ג אלכוהול בליטר אויר (כאשר הכמות האלכוהול המותרת היא 290 מ"ג).

בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירת שיכרות וקבע כי במקרה זה הוכחו שני היסודות הדרושים להרשעה: יסוד הנהיגה ויסוד השכרות. בית המשפט ציין כי מוסכם על הכל שהנאשם ישב במושב הנהג כאשר מנוע הרכב פועל, ולכן הייתה בידיו "שליטה ברכב". בית המשפט גזר על הנאשם שנתיים פסילת רישיון נהיגה, קנס, מאסר ע"מ ופסילה ע"ת.

בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען כי בית המשפט לתעבורה שגה בהחלטתו כי התקיים בו יסוד הנהיגה הנדרש בעבירה של נהיגה בשכרות. וכי בית המשפט "ערבב" בין פעולות המהוות נהיגה ברכב בפועל לבין פעולות המהוות שימוש ברכב שאין בהן משום נהיגה.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור של הנהג, אולם קבע כי טעה בית המשפט לפיה הסיכון שיוצר נהג היושב ברכב מונע כשהוא שיכור, זהה לסיכון שיוצר נהג שיכור הנוהג ברכב כשהוא בתנועה. העובדה כי הנאשם חשד כי הוא שיכור ולאור כך החנה את רכבו ולא המשיך בנהיגתו הינה דבר אשר ראוי להערכה ולא לגינוי. בית המשפט המחוזי הפחית את העונש ל-8 חודשי פסילה וסיווג את הפסילה לאחר 3 חודשים לנהיגה במשאית בלבד לצורך עבודתו של הנאשם.

הנאשם הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, ובה טען כי הרשעתו התבססה על פעולה עתידית שהיה עלול לבצע אם יקיץ משנתו, עובדה שלא הובאה כל ראיה לגביה. עוד נטען כי בעבירות הנהיגה השונות, נראה כי התכלית המרכזית העומדת ביסודן עניינה בחשש לפגיעה בכושר הנהיגה של הנוהג ברכב ומניעת סיכונים לנהג עצמו ולמשתמשים בדרך.

בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור וקבע כי בנסיבות מסוימות כוללת עבירת הנהיגה בשכרות גם מצבים שבהם הנאשם מצוי ברכב כשהוא שיכור, אף אם הרכב לא בתנועה וכלל אינו מונע.

בית המשפט נימק קביעה זו בכך שמעבר לפגיעה ביכולת הנהיגה, האלכוהול פוגע גם בשיקול הדעת של הנהג, שעלול להעביר את הרכב ממצב סטטי למצב של תנועה. מדובר בסיכון ממשי ומיידי ולא בכזה ש"צופה פני עתיד" .

לדברי עו"ד עמיקם לויתן ממשרדנו, היה ניתן להסיק מגמה זו מהפסיקה שקבעה כי דיבור בטלפון נייד ברמזור הינו עבירת תנועה לכל דבר.

הכותב שותף במשרד "לויתן פאלוך עורכי דין" המומחים בתחום התעבורה
עבירה תנועה רכב

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד