1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. הרב בן ציון נורדמן

פרשה זו יפה נדרשת - על מחלוקת ונשים • טור

אקטואליה בפרשה: ההבדל בין דיבורי אשת קורח למעשי אשת און בן פלת, והשיטות להימנע ממעורבות במחלוקת לחינם
הרב בן ציון נורדמן, ב' תמוז תשע"ה 19/06/2015 08:19

דעות (3)


א.
ביום חמישי האחרון, התיישבתי לפגישה עם ידידי, מנכ"ל העיר חדרה תא"ל (במיל.) יעקב זיגדון. כידוע האיש עתיר זכויות, ובתפקידו האחרון בצה"ל שימש כמפקד פו"ם-המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.

עוד בטרם החלה הפגישה, הוא אומר לי: "אתה יודע מה... זה היה המחדל של מלחמת יום הכיפורים!" לרגע בדקתי האם ישנם עוד אנשים בחדר. לא היה לי מושג למה הוא מתכוון. אך הוא שוב חזר על אותם דברים. "זה בדיוק היה המחדל של מלחמת יום כיפור. כך לא מנהלים מודיעין". כעת כבר הייתי בטוח כי הוא אינו מדבר אליי. אולי לאוזניה נסתרת שנשארה אצלו מימי שירותו הצבאי. לך תדע...

ידידי יעקב ראה את הפליאה בעיניי, והסביר: "מה שכתבת במאמר שלך לפרשת השבוע, זה בדיוק המחדל. המרגלים..."

כעת כבר הייתי ממש מסוקרן. "אתה חייב להסביר" אני אומר לו. והוא ענה. "אחת הטענות נגד המרגלים היא, שהם העבירו מידע שלא התבקשו למסור. או כמו שכתבת את זה 'וכן היינו בעיניהם'. לכך נשלחתם? האם זה רלוונטי? לא שאלנו אל תגידו..."

ומה הקשר למלחמת יום הכיפורים? אני שואל.

"במלחמת יום כיפור, כידוע, המודיעין השתלט גם על ניתוח המידע. השטח געש ורעש, הגיע מידע מחיילים על טנקים שמתקרבים לעבר ישראל ואמ"ן החליט לתפוס את המצב ולתת פקודות... אך כאן טמון הכישלון! תפקידו של המודיעין להביא את המידע. לא להסיק את המסקנות..."

נדע שהתורה איננה רק ספר שנכתב לפני בריאת העולם, ומספרת את סיפורו של העם היהודי בתוספת תרי"ג מצוות, אלא התורה "תורת חיים" היא. נצחית. רלוונטית. כל הנכתב והאמור בה אקטואלי לכל זמן ועת. מכל תג בתורה ניתן ללמוד תילי תילים של הלכות והנהגות. אשרינו.

ב.
בשבת הקרובה יקראו בבתי הכנסת את פרשת "קורח". פתגם עממי אומר שהדרשנים אוהבים מאוד את פרשת קורח, משום שיש הרבה לדון בה, והיא שוב - תמיד אקטואלית. גם רש"י הקדוש כבר אומר "פרשה זו יפה נדרשת". לצערנו, בכל מקום ובכל זמן שבו ידברו על מחלוקת, יהיה הדבר "בעיתו ובזמנו". פרשת קורח היא אכן דוגמה למהותה של מחלוקת שלילית והרסנית. התבוננות בפרשה ובטענות קורח ועדתו יש בה לשפוך אור על מהותה ומאפייניה של תופעת המחלוקת, שאנו סובלים ממנה כל-כך.

אחד ממאפייניה המובהקים של המחלוקת היא הפיכת היוצרות. הפלגנים מתהדרים בדרך-כלל באצטלת ה"אחדות". איך אמר לי פעם מישהו: תנועה או מפלגה שהמילה 'אחדות' או 'איחוד' כלולה בשמו – חזקה עליו שפרש בשעתו מגוף אחר, ומיהר להניף את דגל האחדות, כדי להסוות את פלגנותו...
ואם תשאלו: "מה לעשות? יש נושאים שכאשר אין עליהם הסכמה, אזי המחלוקת היא בלתי נמנעת". אם תשימו לב תגלו שגם בעלי המחלוקת ממהרים בד"כ לטעון להגנתם כי יש דברים שעליהם אי-אפשר לוותר... מלמדת אותנו התורה, שבדרך-כלל הדברים הפוכים: הרצון להתפלג נולד עוד קודם שנמצאו העילות לכך... לכן המילה הראשונה בפרשת קורח היא "ויקח קורח", ומתרגם אונקלוס – "ואתפלג". לאמור, יצר הפילוג הופיע עוד קודם שנומק הדבר בכל הטענות שבאו אחר-כך.

אז איך בכל זאת נמנעים מהמחלוקת?

השבוע במסגרת לימודי "פרשת השבוע" בתיכון בנות החדש בחדרה, הביאה אחת התלמידות מאמר מאלף, אמרות מחכימות מהרבנית ימימה מזרחי תחי'. בתוך הדברים היא מביאה מספר עצות מדהימות ואקטואליות כיצד ניתן לברוח ממחלוקת. ראשית, היא כותבת, אל תמהר להגיב. תישן על זה.

בתורה כתוב: "וידבר (משה) אל קרח ואל עדתו לאמר: בֹקר ויודע ה' את אשר לו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו". כך מגיב משה לנוכח הטענות הקשות והקולניות המוטחות בו. יש לכם טענות כלפיי? אתם רוצים להיות כמוני? אתם אומרים שאינני ראוי? נחכה עד הבוקר, והקב"ה יחליט.

שואלים המפרשים, בשביל מה לחכות עד הבוקר? ומכאן למדים: תישן על זה. תן לזה זמן. אל תענה מייד. תמיד כשמישהו קם וחולק עליך, אל תמהר להיכנס עמו לדין ודברים. אתה חושב לעצמך: אבל זה שמי הטוב, אבל זה הכבוד שלי, אבל-אבל-אבל. אומרים חכמים: נלמד ממשה לחכות. לא תפסיד מההמתנה.

שנית, אל תחזיק במחלוקת. משה מדבר עם קרח ועדתו ומיד בפסוק הבא כתוב "ויקח משה לקרוא לדתן ולאבירם". מה הוא שולח לקרוא להם, הלא הרגע כתוב שהוא דיבר איתם. מכאן מפרש רש"י "שהיה משה מחזר אחריהם, להשלימם בדברי שלום". משה קורא להם שוב ושוב בשביל מה? "שאין מחזיקין במחלוקת".

איזה דבר זה. משה רבנו, מנהיג העם, האיש שנבחר באופן ברור וגלוי ומפורש על ידי הקב"ה, מחזר אחרי מי שקמו עליו. מי שקמו עליו וחולקים עליו, שלא יחזיק במחלוקת.

הילד מתחצף? השכן אמר מילה לא במקום? מישהו עצבן אתכם? אל תחזיקו במחלוקת. תברחו. אל תיכנסו איתם בכלל לדין ולדברים. תמתינו קצת, ולאחר זמן תחזרו אחריהם להשלים עמם. עד כאן דבריה המאלפים של הרבנית.

המעניין הוא שכל האמור כאן נכתב על המחלוקת של קורח ועדתו, מחלוקת שהתורה מעידה שרק צד אחד בה היה צודק. ובכל זאת כמה ניסה משה רבינו לסיים את המחלוקת ולהתפייס. ומה נאמר אנו על המחלוקות שלנו? מחלוקות שבהם אין צד אחד שצודק במאת האחוזים?

אם רציתם תשובה לשאלה איך מתנתקים מהמחלוקות וכיצד מצליחים להגיע לאחדות? התשובה היא, ואני אומר זאת מניסיון, שמי שחפץ באמת להיות יחד ולפעול במשותף, מוצא את הדרך להתגבר על חילוקי-דעות ועל כשלים שאולי קיימים. אפשר לראות זאת כל העת. מי שרוצה מצליח. השאלה האם רוצים מספיק...

ג.
אומרים שמאחורי הצלחותיו וכישלונותיו של גבר עומדת פעמים רבות אשתו. אנחנו היום נחפש את האישה - שתי נשים, ליתר דיוק. שתי גיבורות הפרשה הן אשתו של קרח ואשתו של און בן פלת.

בספר משלי נאמר: "חכמת נשים בנתה ביתה ואיוולת בידיה תהרסנו". והגמרא דורשת: חכמת נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת; איוולת בידיה תהרסנו זו אשתו של קרח.

אשתו של קרח הייתה שאפתנית גדולה, אמביציוזית. היא אמרה לבעלה: למה דווקא הם כהנים? למה לך אין שום תפקיד מפתח? תהיה קצת מרפקן, תחתור קדימה. בהשראתה קם קרח ואמר למשה ואהרן: "רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" כולנו קדושים, כולנו היינו במעמד הר סיני, ולמה לקחתם לעצמכם את התפקידים החשובים ביותר?

אשתו של און בן פלת, לעומת זאת, לא דיברה הרבה; היא עשתה. על פי המדרש היא השקתה את בעלה עד שנרדם, פרעה את שערה וישבה בפתח האוהל. כאשר עדת קרח באו לקרוא לאון הם ראו כך את אשתו ומכיוון שהיו צדיקים גדולים, ברחו. כך החמיץ און בן פלת את המסיבה ונשאר בחיים.

מהיכן לומדים זאת חכמים? הלא גם מדרש צריך איזשהו ביסוס. און מוזכר בתחילת הפרשה. "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן". אולם לאחר מכן הוא פשוט נעלם, לא מוזכר יותר. כאילו בלעה אותו האדמה (בעצם האדמה בלעה את קרח ולא אותו). למדנו שהגבר שואב את כבודו מחבריו, הלחץ החברתי משפיע עליו מאד – מה קרה לאון שנטש את חבריו המכובדים והקולניים? היה איזשהו כוח ששמר עליו מפניהם, וחכמים לומדים שזו הייתה אשתו שהצילה אותו.

את דברי הגמרא הללו אני נוהג לומר לזוגות בטרם נישאים. לכל אדם האפשרות לבחור האם הוא מקיים את העולם, או חס וחלילה מחריבו. פעמים במעשה אחד, בדיבור אחד, ניתן להפסיד כל כך הרבה. על כל אחד ואחת מאתנו לקחת אחריות על חיינו המשותפים, ולדאוג שיצר המחלוקת שעמו נולדנו, ינווט למקומות נכונים. להתווכח מותר. השאלה איך עושים זאת...

בברכת שבת שלום וחודש מבורך!

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן" יו"ר "מדעים ויהדות" ויו"ר יהדות התורה - חדרה





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מחלוקת! אוי מחלוקת!!!  

    שאולי

    • העיתון המקומי הנפוץ בחדרה "מבט מקומי" מפרסם את הטור הזה מדי שבוע (ל”ת)

      מבט מקומי

  2. טור ענק !!!  (ל”ת)

    עדי נוישטט

  3. בלעדי לבחדרי. הכן טור משובח  (ל”ת)

    יוסי