1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. יעקב ריבלין

פרנויה ונכלוליות: הכירו את ראש הממשלה • טור

התגנבות ברכב הדברה לביצוע ניתוח במסגרת ניסוי וסדרת תעלולים במסגרת נושא הגז, מאפיינים את נתניהו יותר מכל
יעקב ריבלין, בקהילה, י"ז תמוז תשע"ה 04/07/2015 21:28

שששש שששש


במחשכים ילך
לך תבין מה עבר בראשו של מי שהדליף את הסיפור על הניתוחים החשאיים של ראש הממשלה דווקא בליל הברווזים של פרשת הגז בכנסת ביום שני השבוע. עם קצת יותר חוש לטיימינג היה הסיפור העסיסי הזה - המלמד על אופיו והתנהלותו של המדובר כמעט יותר מכל מה שסופר עליו עד עתה - מתפרסם ביום רגוע יותר והיה תופס את הכותרות הראשיות. בשאריות טיפת המזל שעוד נותרו לנתניהו עשה מי שעשה את הטעות הגדולה והדליף את המידע בזמן הכי לא מתאים שיכול להיות. כמובן שכל הספקולציות שרצו בכנסת ולפיהן יתכן שנתניהו עצמו יזם את הפרסום כדי להסיח את הדעת מהכישלון בנושא הגז - כשמן כן הן. האחרון שירצה בפרסום הוא ראש הממשלה שנתפס כמו מנהיג בעולם השלישי המחביא מנתיניו את בעיותיו הרפואיות.

יהיה העיתוי אשר יהיה, השאלות שמעלה סיפור הניתוחים החשאיים טעונות דיון ציבורי מעמיק כמעט כמו השימוע בפרשת הגז. למי שלא נחשף לענייניו הרפואיים של ראש הממשלה עד עתה, הנה תקציר החשיפה הפנטסטית של כתב ערוץ 2 עמית סגל. במהלך החודשים האחרונים עבר ראש הממשלה ניתוח בשיטה חדשנית זעיר פולשנית בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק. הטיפול מחליף, או אמור להחליף, ניתוח בשיטה שמרנית המחייבת אשפוז של מספר ימים ופעמים שאף מספר שבועות. ראש הממשלה הגיע ברכב של חברת הדברה או משאית פיתות (הספק במקור) לבית החולים, עבר את הטיפול וחזר לביתו.

הקאץ' הוא שהטיפול בו מדובר אינו מאושר לשימוש בישראל על ידי משרד הבריאות ולפיכך לא ניתן להשגה על ידי אזרח מן השורה. הרופאים המבצעים אותו שכרו מרפאה בקפריסין ומקבלים שם את בעלי האמצעים החפצים בכך. עלות הטיפול, בלי הטיסות, היא כשנים עשר אלף דולר. פה ושם הם גם מבצעים את הטיפול בארץ מתחת לרדאר של משרד הבריאות, המעדיף שלא להתערב. בענף הזה יש אומרים שהשיטה דווקא מוצלחת מאוד וכי היא אינה מאושרת לשימוש בשל העלות הגבוהה שהיא עלולה להטיל על מערכת הבריאות. כך או כך אזרח מן השורה לא אמור לקבל את הטיפול הזה בגבולות הארץ אלא אם כן הוא יודע איך לסדר את המערכת. על אחד הסידורים האלה עלו כנראה, בהצלחה, אנשיו של ראש הממשלה.

קודם לסידורים הנה כמה פרטים שלא פורסמו בחשיפה המרתקת: ראש הממשלה הגיע לטיפול המדובר שלושה חודשים לפני הבחירות ופעם נוספת שבועיים אחרי. באחת הפעמים הוא הגיע מוחבא במשאית פיתות. באחרת בתוך רכב של חברת הדברה. גילוי נוסף: במהלך השנה האחרונה, במהלך ימי צוק איתן, הגיע נתניהו בחשאי לבית החולים 'מעייני הישועה' לפרוצדורה רפואית אחרת. עקב כאבים בגב הוא קיבל זריקה מיוחדת לעמוד השדרה המתבצעת תחת שיקוף של מכשיר סיטי. עלות הזריקה היא בין אלפיים לשמונת אלפים שקלים, תלוי בנסיבות. לא סכום שראש ממשלה לא יכול לעמוד בו, מה גם שבתוקף תפקידו הרם זכאי המנהיג הדגול לכיסוי כל הוצאותיו הרפואיות הדרושות. ובתנאי שהן מאושרות לשימוש על ידי משרד הבריאות.

ומה קורה כאשר הטיפול אינו מאושר על ידי משרד הבריאות? כאן כמובן אין אפשרות חוקית שהמדינה תישא בעלות הטיפול, ועל המטופל רם הדרג לשלם אותו בעצמו. פטור מתשלום יש רק אם הטיפול נעשה במסגרת של מחקר רפואי ניסיוני תחת אישור של ועדה רפואית מיוחדת העוסקת בניסויים רפואיים בבני אדם. (הוועדה קרויה על שם אמנה שנחתמה לפני כמה עשרות שנים בהלסינקי בירת פינלנד. אמור מעתה: ועדת הלסינקי).

במקרה המיוחד של ראש הממשלה התכנסה ועדת הלסינקי של בית החולים 'מעייני הישועה' ואישרה לצרף את ראש הממשלה למסגרת המחקר הניסיוני על יעילות הטיפול. צריך לשפשף את העיניים כדי לוודא שלא נמצאים בתוך חלום. ממש לא יאומן כי יסופר. לוקחים מנהיג מדינה ועורכים על גבו טיפולים מחקריים ניסיוניים?! ואם חלילה הניסיון היה נכשל, כלום היינו נשארים עם ראש ממשלה פגוע ונכה? השם ישמור ויציל. ובכלל, איזו תעוזה יש לחברי הוועדה שהסכימו לכך וכמה שבחים יש לחלוק לאומץ ליבו של ראש הממשלה שהסכים להקריב את עצמו על מזבח קידום הבריאות בישראל ולהיות שפן ניסויים. אשרי העם שזה מנהיגו.

עד כאן לתפארת המליצה. בפועל אם היה שמץ של סיכון בטיפול אף רופא לא היה מניח תחת אזמלו את גופו של ראש הממשלה. מדובר בטיפול בטוח לחלוטין שלא מעט אנשים עשירים עברו אותו בשלום. הכיסוי של ועדת הלסינקי נועד למטרה ברורה אחת, ולעוד אחת שאין לגביה הוכחות חותכות. המטרה הברורה היא עקיפה של אי ההכרה של משרד הבריאות בטיפול המוצע (מה שחייב את המטפלים לפתוח מרפאה בקפריסין או לבצע אותו בארץ מתחת לראדאר). ראש ממשלה לא יכול לעבור טיפול רפואי שאינו מוכר על ידי הרשות המוסמכת לענייני בריאות. נקודה. ניסוי מחקרי - שאני.

המטרה השנייה היא ככל הנראה כלכלית. עלות הטיפול היא כאמור כחמישים אלף שקל שהמדינה מנועה מלשלם אותם עקב אי ההכרה בטיפול. אזרחים בעלי אמצעים משלמים אותו מכיסם העמוק. לאור הניסיון העמוק עם חוסר החיבה הידוע של נתניהו לשימוש באמצעי תשלום פרטיים (מהסיפורים שפורסמו עד עתה בנושא אפשר להוציא ספר) האם יהיה זה מוגזם להניח שהטיפול במסגרת המחקר הניסיוני בא לפתור גם את הבעיה האמורה? יש לציין כי על פי חוק אסור למבצעי מחקרים ניסיוניים לקבל תשלום מהמטופלים. אם אכן הטיפול נעשה במסגרת המחקר הוא לא עלה לנתניהו שקל אחד לרפואה. כמובן שאם בימים הקרובים תוצג לציבור חשבונית תשלום של נתניהו על הטיפול - כל האמור לעיל יתברר כעורבא פרח. הלוואי.

בכל מקרה, וגם אם סוגיית התשלום איננה הסיפור, מה שצריך להדאיג את אזרחי ישראל הוא אופן התנהלותו של ראש הממשלה. אפילו בדמיון הפרוע ביותר לא ניתן לתאר את נשיא ארצות הברית מתנגב למשאית פיתות כדי להעלים מאזרחי מדינתו את הצורך שלו בטיפול רפואי כלשהו. בהתאם לפרוטוקול הנשיאותי, כל טיפול בנשיא, ואפילו אם מדובר בהסרת ציפורן חודרנית לאצבע על ידי פדיקוריסט המוזמן לבית הלבן, מדווח בתדריך היומי של דובר הבית הלבן. נתניהו שמדבר בהערצה על שיטת השלטון הנשיאותי בארה"ב וקושר לה כתרים רוצה לקחת ממנה רק את מה שנוח לו: שלטון ללא מיצרים על השרים ויכולת לנהל מדיניות חוץ גם בלי אישור הרשות המחוקקת. את כל היתר, הכולל הפרדה מוחלטת בין הוצאות אישיות לפרטיות ודיווח מלא לציבור על כל פיפס רפואי, הוא לא חושב כמובן לאמץ.

מה היה נגרע מכבודו של ראש הממשלה לו היה נוהג כמתוקנות שבאומות הדמוקרטיות ומדווח לציבור כי ביום פלוני אלמוני הוא ייעדר למספר שעות עקב טיפול רפואי קל תחת הרדמה מקומית? זה היה מונע ממנו את ההתגנבות המבישה ברכב הדברה, משל היה שב"ח החוצה את הגבול לחפש תעסוקה, ולא ראש ממשלה בישראל. צורך בפרטיות? אין חיה כזאת למי שגר בבית שרד רשמי וכל הוצאותיו על חשבון המדינה. לאזרחי ישראל יש זכות לדעת בכל רגע נתון האם האיש שבידו הפקידו את גורלם כשיר לשירות בכל רגע נתון. מה שטוב ונכון לאובמה, מרקל וקמרון יפה גם לראש ממשלת ישראל. ביבי היה צריך ללמוד מקודמו לתפקיד, אהוד אולמרט, שיצא יום אחד לציבור ודיווח על בעיה רפואית עוד לפני שהחל לקבל את הטיפול הראשון.

כלום לא עלה על דעתו של נתניהו שאין סודות במדינה הזאת וסוף דבר הכול נשמע?! עשרות עובדים של המרכז הרפואי ראו אותו (וזו ההזדמנות לומר מילה טובה על בית החולים שבתחומים מסוימים מחזיק את המכשור הרפואי הטוב ביותר בעולם. זו הסיבה שהטיפול המיוחד וההזרקות תחת שיקוף נעשו דווקא שם ולא במקומות אחרים). הרופאים הפרטיים ועוזריהם ידעו. הדליפה הייתה בלתי נמנעת והפליאה היחידה היא פרק הזמן שחלף מסדרת הטיפולים ועד מועד הפרסום.

גז עצבים
אבל זו דרכו של נתניהו מימים ימימה. כל מה שאפשר לעשות באופן ישר וגלוי הוא יעשה בעקמומיות ובמחשכים מתוך חשבונות שרק הוא מבין אותם. הסיומת היא תמיד דומה. לבסוף זה מתפרסם וטופח לו בפנים. במובן זה, העיתוי של פרסום פרשת הטיפולים ביום בו התפתל נתניהו והסתבך בכנסת בסיפור הגז הוא סימן מובהק לכך שאין מקריות בחיים. לא תמיד מבינים למה משהו קרה בזמן שקרה אבל במקרים בודדים, כמו זה המתואר, המקריות מאפשרת לנו להכיר את האיש משתי זוויות המצטלבות לאחת.

ואכן כך. מעקב אחרי התנהלותו של נתניהו מאז יום שלישי שעבר ועד לעצם היום הזה מצביע על התנהלות שכולה פרנויה ונכלוליות. נתחיל דווקא מהסוף: יום לאחר הכישלון בהשגת רוב בכנסת להצעה להדיח את הממונה על ההגבלים שלח נתניהו את יובל שטייניץ להציג את מתווה הגז בפני הציבור הרחב. בניגוד למה שחברי כנסת רבים חושבים, נתניהו היה אמור להציג את המתווה לשימוע הציבור בכל מקרה. על השימוע הציבורי הוא התחייב מהרגע הראשון בו החלו המגעים למתווה עם חברות הגז.

שאלת מיליון הדולר היא מדוע אפוא נלחם נתניהו כאריה כדי שההחלטה על הדחת הממונה על ההגבלים תעבור לפני השימוע הציבורי, ולא לאחר מכן. אדרבה, חשיפת המתווה כפי שנעשתה ביום שלישי השבוע הייתה מאפשרת לחברי הכנסת להצביע על מה שידוע להם ויתכן שהייתה מקהה במידה ניכרת את ההתנגדות. בהקשר לכך יצוין כי שטייניץ עשה עבודה טובה בהצגת המתווה והעלה כמה נקודות חזקות - לטובת המתווה - שלא היו ידועות קודם לכן. מבלי להיכנס לפרטי המתווה הכולל עשרות עמודים ניתן לומר שיש בו כמה הטבות מיוחדות לחברות הגז שטרם נחשפו אך מצד שני יש בו גם כמה התחייבויות כבדות שאף הן לא פורסמו.

אם נתניהו היה מציג את המתווה בשבוע שעבר לא בטוח שהוא היה זוכה ברוב בהצבעה של יום שני אך לפחות האזרחים וחברי הכנסת היו מרגישים שהוא משחק איתם בקלפים פתוחים. זה המתווה, אלו ההסברים שאני נותן לו, אלו היתרונות ואלו החסרונות. משל למה הדבר דומה? למוכר דירה או מכונית שמנסה להסתיר פרטים מהקונה. גם אם מתברר לבסוף שכמה מהפרטים שהוסתרו הם דווקא לטובת הקונה הרי שאווירת החשדנות שנוצרה לבינתיים גורמת בדרך כלל לביטול העסקה.

התשובה האמיתית היא כנראה שזה האיש וזו צורת ההתנהלות שלו. כפרנואיד אמיתי הוא תמיד רואה את הגרוע מכול. במקרה הזה הוא חשש כנראה מפרסום פרק הזמן הארוך שניתן למונופול, ההתחייבות למניעת רגולציה במשך עשר שנים ומניעת כל חקיקה פרטית בנושא הגז. כעת הוא ושטייניץ עובדים קשה לשכנע שגם זה לא נורא, היות ויש מנגנוני ביטחון שונים נגד ניצול לרעה של המונופול. יתכן, אבל למה הם לא אמרו את זה בשבוע שעבר?

ההסבר היחיד הוא שביבי מצפצף צפצוף אחד ארוך על הציבור והכנסת. מבחינתו מה שקובע זה האישור הסופי בממשלה שחותם את ההסכם בחותם המלך. לאחר מכן שיגיד הציבור הרחב מה שיגיד. לאחר חיתום וגמר מעשה - הביקורת לא מעלה ולא מורידה. עכשיו. כאשר התרגיל לא צלח והכנסת לא אישרה את החלטת הממשלה הרי שלביקורת הציבורית יכולה בהחלט להיות השפעה.

על הדרך נכנס לתמונה גם מבקר המדינה שעומד לפרסם בשבועות הקרובים דו"ח על מתווה הגז ומי יודע מה עיניהם הפקוחות של פקידיו החרוצים עשויות לגלות.

ההישגים והכישלונות
מי שטרפד את התוכנית המאורגנת והמסודרת של ראש הממשלה להעברת מתווה הגז ללא צורך באישור הכנסת הוא שר הכלכלה אריה דרעי. ההחלטה שלו בתום ישיבת הקבינט המדיני- ביטחוני שלא לחתום על הדחת הממונה על ההגבלים, ולדרוש ממליאת הממשלה לעשות זאת - פתחה את כל שערי הגיהינום בפני ראש הממשלה. נתניהו, שמורגל בש"ס כנועה וצייתנית, לא האמין שהעומד בראשה יעז להכריז על מרד, גם אם הוא רק למחצה.

בעבר היו שני תקדימים בהם סירב יו"ר ש"ס להוראות מפורשות של ראש ממשלה. בפעם הראשונה בפרשת העלאת מחיר הלחם. השנייה בפרשת שעון הקיץ. בשניהם סירב היו"ר דאז לחתום על השינויים שביקש ראש הממשלה. הפתרון שנמצא היה פשוט: הממשלה התכנסה והורתה לשר לחתום, מול החלטת ממשלה אי אפשר כמובן לעמוד, והשר היו"ר דאז חתם כפי שנתבקש.

גם הפעם ביקש נתניהו להפעיל את הסעיף המאפשר לממשלה להורות לשר לחתום על מה שלא מתחשק לו. היה זה היועץ המשפטי אבי ליכט שהעלה את האופציה בדיון הקבינט בו הודיע דרעי שהוא מבקש להעביר את הסמכות להדחת הממונה לאישור הממשלה. ליכט אמר כי משמעות הבקשה של דרעי היא הזדקקות לאישור של הכנסת להחלטת הממשלה. לעומת זאת החלטה של הממשלה המחייבת את דרעי לחתום אינה חייבת את אישור הכנסת.

נתניהו ביקש לקפוץ על ההצעה כמוצא שלל רב. דא עקא שהפעם הוא נתקל ביו"ר שלא היסס להבהיר לו שהמשמעות היא פירוק הקואליציה. דרעי הבהיר כי עקרונית הוא תומך במתווה הגז ואף יצביע עבורו בכנסת ובממשלה אך את ה'עבודה השחורה' של הדחת הממונה הוא דורש להטיל על כל שרי הממשלה. על התרגיל שהציע ליכט, קרי: להכריח אותו לחתום, ענה דרעי במשפט אחד: מי שיכפה אותי לא יראה אותי. הרמז הדק כשק הובן ונתניהו התקפל. הדחת הממונה עברה למליאת הממשלה, משם למליאת הכנסת וההמשך הביזיוני ידוע.

מדוע החליט דרעי ללכת ראש בראש עם ראש הממשלה? הנימוק הרשמי שלו היה שכובד ההחלטה על הדחת פקיד בכיר כמו ממונה על ההגבלים צריך להיות מוטל על כתפי כל חברי הממשלה. התרגום לשפה הפוליטית הוא קצת שונה. את התיק הבזוי הזה, כך דרעי לנתניהו, לא תטיל על הכתפיים שלי בדרך הידועה שלך להטיל את האחריות על אחרים. נתניהו הוא אלוף בשיטת הטלת האחריות על אחרים במקרה כישלון ולקיחת הקרדיט במקרה של הצלחה. כך הוא נהג באסון הכרמל כשהטיל את כל האשמה על השר ישי החף מפשע ולקח לעצמו את הקרדיט על פעולות הכיבוי. דרעי לא רצה להיכנס להיסטוריה כמי שעשה את הצעד הבזוי של הדחת פקיד שתפקידו הוא לדאוג לטובת הציבור, וזאת רק כדי לקדם מהלך שאם יצליח רק ראש הממשלה ייהנה ממנו.

והייתה לכך סיבה נוספת. במהלך מערכת הבחירות שבר דרעי את מסורת הקמפיינים המסורתיים הקבועים של ש"ס (תורה, חינוך ויהדות ברוח עדות המזרח ומרן הגר"ע יוסף) והריץ את הקמפיין החברתי הסוציאלי הידוע של השקופים. דרעי ניסה לפרוץ לקהלים חדשים שלא נמנו בעבר על מצביעי ש"ס וזאת כמשקל נגד למצביעים שברחו לליכוד ולמפלגת יחד. כשנפתחו הקלפיות התברר שהקמפיין לא הביא יותר מכמה מאות קולות אך לבינתיים הוא סיבך את דרעי בהתחייבויות חברתיות קשות. אחת מהן היא הדרישה לביטול מע"מ אפס על מוצרי יסוד. דרישה עליה הוא נאלץ לעמוד גם לאחר שכל הכלכלנים הוכיחו לו שהרווח למשפחה הוא חמישים שקלים לחודש בלבד.

כחלק מהתסבוכת הוא נאלץ לצאת לקרב החזיתי עם ראש הממשלה. יו"ר מפלגה חברתית יכול לחתום על הדחת ממונה על הגבלים כמו ששר משפטים יכול לחתום על הדחת נציב הביקורת על בתי המשפט. חוקית זה אפשרי, ציבורית זה התאבדות פוליטית. דרעי הבהיר זאת לנתניהו לפני ואחרי הקבינט של יום חמישי אך זה אטם אוזניו מלשמוע. אם הייתה לנתניהו טענה מוצדקת אחת כלפי המהלך של דרעי היא באלמנט ההפתעה. מדוע לא אמרת לי את זה לפני ישיבת הקבינט, וגרמת לי להתבזות - שאל נתניהו. דרעי השיב מה שהשיב אך דעתו של נתניהו לא נחה. ובקטע זה לפחות בצדק.

שרידות הקואליציה
במהלך הלילה הלבן הופתעו חברי הכנסת להתעדכן על כמה מהכותרות הראשיות בתקשורת. הכותרות זעקו: נתניהו מאשים את דרעי בקנוניה עם ברוני הגז. איך יכול מי שטרפד את האישור המהיר של המתווה לפעול לטובת הברונים? התשובה היא, שאי אישור המתווה יגרום להמשך המצב הקיים, ממנו נהנה איש העסקים קובי מיימון שיש לו שותפות קטנה, המעניקה לו יתרונות דווקא במצב הקיים. מיימון הוא אחד השותפים בביטאון ש"ס ולדעתו של נתניהו זה האקדח המעשן.

אם בלשכתו של נתניהו היה מי שמכין שיעורי בית הוא היה מגלה שני דברים: מיימון נכנס לשותפות בתקופת היו"ר הקודם (בשעתו פרסם 'כלכליסט' את הקשר בין הנהלת העיתון לחברת הקידוחים של מיימון. העיתון אף טען שניסים זאב הצביע נגד המלצות ועדת שישינסקי בכנסת בעקבות הקשר האמור) והוא עומד לעזוב בשבועות הקרובים. דרעי ומיימון נמצאים אפוא משני עברי המתרס במקרה זה.

מאוחר יותר, כאשר המסרים הזועמים עברו מלשכת שר הכלכלה ללשכת ראש הממשלה הודיעו האחרונים כי הפרסומים אינם על דעתם וכי יש להם אימון מוחלט במניעיו של שר הכלכלה. כאילו, אבל מילא.

מה שברור הוא שמערכת היחסים בין דרעי ונתניהו נמצאת אי שם באזור שפל המדרגה. גורמים בכירים ביהדות התורה טענו השבוע, בשיחות שלא לייחוס כמובן, שדרעי משחק בעתיד הקואליציה על כל המשתמע מכך על החוקים החרדיים שמחכים בצנרת. בראשם חוק הגיוס ומיד לאחר מכן חוקי קצבאות הילדים והבטחת ההכנסה לאברכים. ערעור היחסים עם נתניהו, טוענים הגורמים הבכירים, יגרום לכך שלא תהיה לו מוטיבציה להעביר אותם.

קשה לזלזל בטיעונים הנובעים מליבם החרד והמודאג של ח"כים חרדים. אפשר רק להביט ולשאול מה בדיוק הם עצמם קיבלו בימים בהם הוגדרו כשותפים הנאמנים ביותר של נתניהו ומדובר בימים העליזים של קדנציית תשס"ט-תשע"ג. בקדנציה זו טבלו הנציגים החרדים בתפקידים בכירים וגילו לויאליות מוחלטת לראש הממשלה. בתמורה הם קיבלו את הסירוב של נתניהו לפתור את בעיית הגיוס (נתניהו אף הקים ועדה בראשות יוחנן פלסנר מקדימה שהציעה מתווה מזעזע) חרף הרוב שהיה בידו. הם קיבלו את ביטול הבטחת ההכנסה לאברכים ואת פרשת בית החולים ברזילי. בתקופה זו לא נרשם חוק בעל משמעות דתית חרדית אחת. היו ג'ובים בשפע אבל כלום לא מעבר לזה.

השאלה האם נתניהו יקיים את הסעיפים בהסכם הקואליציוני הנוכחי בנושא גיוס בני הישיבות והתקציבים תעמוד למבחן באוקטובר הקרוב ותהיה פונקציה ישירה של מפת הכוחות הפוליטית באותו חודש גורלי. אם הקואליציה הנוכחית בת שישים ואחד הח"כים תעמוד על תילה, ההבטחות יקויימו ללא קשר למידת הסימפטיה האישית בין דרעי לנתניהו (וכבר נכתב והוכח כאן מספר פעמים שבחיים הפוליטיים אין אהבות ואין שנאות. הכול אינטרסים של הרגע הקובע). אם תיווצר קונסטלציה פוליטית חדשה שתאפשר את הרחבת הממשלה על ידי צירופם של ליברמן ו\או מפלגת העבודה, נתניהו ינצל את כוחו המחודש ולא יקיים את ההסכמים.

מי שחושב אחרת מוזמן לחזור אחורה ולבדוק את ההצהרות המשותפות של נתניהו וכחלון לפני שבועיים על שינויים אפשריים בהבטחות התקציביות הקואליציוניות לחרדים. מאוחר יותר נתניהו חזר בו, אך הרמז היה ברור. ההתחייבויות כפויות על ראש הממשלה והוא יקיים אותן רק בלית ברירה. אחת הברירות היא הרחבת הממשלה והיא ממילא עומדת על הפרק ללא כל קשר למערכת היחסים בין השניים. נתניהו, כך הוכח בעשרות הזדמנויות, מבין רק כוח, ומי שמחכה לחיוכים ממנו ימצא אותם רק בטקס חנוכת הרפורמה החדשה בבריאות הנפש שהוכרזה השבוע. במעמדים קרדינליים באמת תמיד טוב לפגוש אותו עם חיוך על הפנים ושני אקדחים - פוליטיים - טעונים בכיסים.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון בקהילה





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ריבלין נפל חזק פעמיים  

    מוטי

  2. לא נעלם מעינייך במאמרך שום כתבה מכלכליסט. וא"כ האיך ייתכן שכתבה שלימה על מניעיו של דרעי לא מצאת לנכון להתייחס לפירסום בכלכליסט שזה בגלל חששו של ד  

    מעריך

    • עיין מש"כ חחים כהן בעיתון של יום שישי (ל”ת)

      קובי

  3. אם אתה לא מספר את הפרטים אסור לפרסם בכלל  

    נשמע כמו אבק לשון הרע

  4. לפי החוק במדינת ישראל יש חסיון רפואי לכל אזרח  

    אבק לשון הרע?

  5. דליפה של מידע רפואי לעיתונות זה עבירה על החוק  

    כמה ישלמו לו נזיקין?

  6. כתב אידיוט בעיתון עוד יותר אידיוט עם קוראים עוד יותר מצומצמים ממנו  (ל”ת)