1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

קנאה ונקמה – ההבדל בין התורה למושגי המערב

קנאתו של פנחס בן אלעזר זכתה לשבחים מהקב"ה, מעניין כיצד היה נשיא המדינה, למשל, מתייחס לזה? • טור שבועי
ברוך מרזלכ"ג תמוז תשע"ה 10/07/2015 08:57

צילום: פלאש 90 צילום: פלאש 90


כבר בפרשה הקודמת קראנו על מעשה הגבורה של פינחס בן-אלעזר, אשר בראותו יהודי וגויה המביעים את אהבתם בפומבי, מעשה "דמוקרטי" למופת, המעוגן בחוקת היסוד של כל אומה מערבית "מתורבתת", לקח רומח בידו ודקר את שניהם למוות. מעניין כיצד היה מגיב על כך נשיא המדינה ראובן ריבלין אילו היה שם.

הפרשה שלנו פותחת בציון אותו מעניק לפינחס מישהו, אשר לטעמנו הינו יותר חשוב מרובי ריבלין, הלא הוא הקדוש ברוך הוא. ואלו דבריו של בורא העולם, מלך מלכי המלכים – "פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי. לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל"(במדבר כ"ה, י"א – י"ג). ברית שלום! לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם! חז"ל אכן לומדים שרק מכח מעשה זה זכה פינחס לכהונה. ויותר מכן – מפורש כאן כי רק בזכות מעשה זה ניצלו בני ישראל מכליה. כיצד הגענו למצב, בו מה שמתארת התורה כפסגת השלמות והמעשה המתוקן ביותר נחשב כיום לאלימות, גזענות, חוסר אנושיות ועוד ועוד, ומי שעושה מעשים כאלו כיום דינו לא רק לגינוי מקיר לקיר, כי אם גם למאסר עולם?

הבה נתבונן מעט באופן בו מגדירה התורה את מעשהו של פינחס. השורש ק.נ.א. חוזר באותם שלושה פסוקים שהבאנו ארבע פעמים! מה משמעותה של אותה קנאה? רש"י על המילים "בקנאו את קנאתי" כתב – "בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף. כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר". מלבד הזיהוי שרש"י מזהה את הקנאה עם הנקמה, מושג שנעמוד עליו בהמשך, יש כאן אמירה ברורה, ולפיה המקנא נוקט באופן מובהק צד מסוים, במקרה שלנו – צדו של ה', "בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף". וראוי כאן לצטט את לשונו הזהב של הרמח"ל במסילת ישרים פרק י"ט בבאור חלקי החסידות, שם מנה את הקנאה כאחד מענפי האהבה לבורא – "הענף השלישי הוא הקנאה, שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו יתברך נעשית וכבודו מתרבה".

זוהי, אם כן, מידת הקנאה. הנקמה, הקרובה לה, אף היא הוזכרה בהקשר לפינחס בפרשה מטות. עוד בפרשתנו מצווה ה' – "צרור את־המדינים והכיתם אותם. כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור" (כ"ה, י"ז – י"ח). ושם במטות מתפרש הציווי – "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל־עמיך. וידבר משה אל־העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על־מדין לתת נקמת־ה' במדין" (ל"א, ב' – ג'). נקמת ה'! ה' מתאווה לנקמה. ה' צמא לדם של אויבי ישראל! מה זה פה, כהניזם? ואיזה מין טיעון יש כאן – "צרור את המדינים... כי צוררים הם לכם". היכן מידת הוותרנות? ויש לשים לב – מדובר על עונש קולקטיבי המושת על כל המדינים בהכללה, וזאת בצווי של משה רבנו, גדול הנביאים, מנהיג האומה, המצווה "ועתה הרגו כל־זכר בטף" (ל"א, י"ז). טף! ילדים חפים מפשע! אמנם לנשים הוא עשה הנחה. הוא הרג את כולן רק מגיל שלוש ומעלה. המאושרות שמתחת לגיל זה נלקחו בשבי. היכן אהבת השלום, היכן אמנת ז'נבה? זה מוסרי להרוג נשים וילדים?

אולם כאן נעוצה נקודת המחלוקת העיקרית שבין תורת ה' לתרבות המערב, בתוכה אנו שרויים כבר זמן רב מדי. מכאן נובע ההבדל התהומי שבין יחס התורה ליחס המערבי כלפי מושגים כמו קנאה ונקמה. העולם המערבי אינו מבחין בין טוב לרע. זוהי אחת מאבני היסוד של הרעיון הדמוקרטי, שכל הרעיונות והדעות שווים בערכם, וזכותו של כל אחד להחליט עבור עצמו מה מוצא חן בעיניו ומה לא, אך אל לו להתערב בענייניו של השני. מכיוון שמחשבה זו יסודה ברעיון האתאיסטי, שאינו אלא גלגול של הרעיון האלילי, ולפיו אין שום כח עליון בבריאה ואין שום אמת מוחלטת שמחייבת את כולם, ממילא דוחה התרבות המערבית כל קנאות לצד מסוים, כל אמירה לפיה רעיון מסוים הינו אמת מוחלטת, והרעיונות המנוגדים אליו הינם שקר. ממילא, גם המושג של עם נבחר אינו מקובל על אותו הלך חשיבה. הנקמה, אשר מטרתה להעמיד מחדש את הסדר הנכון בעולם, ולפיו הטוב שולט והרע מובס – אף היא אין לה מקום בעולם המושגים הדמוקרטי.

רבים, גם מקרב יושבי בית המדרש, הושפעו במודע ובתת-מודע ממושגי המערב. לכן הם באים לידי קושי גדול כאשר הם נתקלים במושגים כמו קנאה ונקמה. לעיתים הם מעוותים את משמעות הכתובים, ולעיתים הם פשוט מתעלמים. זה לא יעזור להם. תורת ה' תמימה, והיא זועקת את האמת שלה ללא משוא פנים. יש בורא לעולם,בעל הבית ויש אמת ויש שקר, יש טוב ויש רע, יש עם נבחר ויש עמים אויבים לו, שהם ממילא גם אויבי ה'. כאשר המושגים הללו מוגדרים וברורים, ממילא ברור גם שהנקמה היא נצחון הטוב, שהקנאה לה' היא תכונה בסיסית שנובעת מהאהבה, כפי שהבאנו מה"מסילת ישרים". אני קורא לכל מי שהמושגים הללו טורדים את מנוחתו לעשות בדק בית רציני, להתנער מתרבות המערב ולשוב בתשובה שלמה אל מושגי התורה האמיתיים והנצחיים.

ברוך מרזל
עוצמה יהודית
חברון




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. ברך חזק ואמץ!  

    יחיאל

  2. שכוייח!! כבודו כותב דברים אמיתיים!!  (ל”ת)

    דוד

;