ראש בראש • טורו של אבי בלום

התמונה שנראתה השבוע במסדרונות הכנסת שווה אלף מילים, ומסכמת יותר מכל את המושב שמסתיים השבוע באווירת נכאים של מלחמת אחים.

בצדו האחד של הבניין, הסתגר ח"כ משה גפני בצהרי יום שני בחדר יו"ר ועדת הכספים - לשכתו היא מבצרו. אחרי שאירח את יו"ר הנהלת בית-החולים הדסה, ארז מלצר, לביקור מתוזמן היטב - ללא נוכחות סגן השר, נכנסו ובאו ללשכתו בכירי האוצר.

בסיומה של הפגישה שיגרה לשכת גפני הודעה ולפיה 'תוכנית החיסכון' שגובשה באוצר (לבקשת ליצמן) - מסוכנת וטומנת בחובה קיצוץ בתקציבי הישיבות והסמינרים. סגן שר האוצר איציק כהן, שמע מפקידי האוצר איך חטפו מקלחת קרה וחווה תחושה של דז'ה וו. הצעת הביטוח לאברכים טורפדה לפני שתי קדנציות באותה לשכה, ובאותה שיטה.

בצידו האחר של משכן הכנסת הסתובב סגן שר הבריאות יענק'ל ליצמן ונעצר בכל רגע כדי לקבל טפיחה על השכם. בבוקרו של יום הודיע ליצמן על החלטת המשרד להתיר מכירת קנאביס רפואי בבתי המרקחת והפך בן רגע לגיבור היום בפאבים ובבתי הקפה בתל אביב. הקנאביס הרפואי נועד במקור להקלת כאבם של חולים במצב קשה, ובלשכת ליצמן הבהירו בציניות כי במידת הצורך ידאגו לחלוקת מרשמים ביחס של 60-40 לשיכוך כאבם של חברי דגל התורה.

אך לא ההקלה על סבל החולים הפכה את ליצמן לגיבור היום. במדינת תל אביב מסתובבים אלפי צעירים שקיבלו על עצמם לקיים בהידור מצוות כיבוד אב וסב. ברגע בו מקבלים הסבא או הסבתא את המרשם הגואל לצמח הירקרק, הם נצמדים אליהם באשר ילכו וישאפו. עבור החבר'ה הללו, ליצמן הפך השבוע לאביר מסדר הלגליזציה. לשובר שורות.

הלובי לעידוד לגליזציה של סמים קלים - הוא הלובי החזק בכנסת. שני רק ללובי המתנחלים. ליצמן צעד במסדרון ושמע מכל עבר קריאות עידוד מחברי כנסת ומעסקנים עם שאיפות. ח"כ ינון מגל מהבית היהודי, שהציב עצמו בראש השדולה כשהוא קורץ לקהל המצביעים התל אביבי - טרנדי, ניגש אל ליצמן בפנים ירקרקות, ולא רק מקנאה. "תראה איזה 'ממים' רצים עליך ברשת", הוא אמר לליצמן והציב מול עיניו את מכשיר הסמארטפון. "ג' זה גראס", ועוד כמה הלצות שמתאימות יותר לפורים מאשר למוצאי תשעה באב.

כשסיים לשאוף את ניחוח הקנאביס במסדרונות, נכנס ליצמן ללשכתו בכנסת ונפגש עם אותם פקידי אוצר שישבו בלשכת גפני שעה קלה לפני כן. בסיום הפגישה יצאה מלשכתו הודעה הפוכה ולפיה המתווה ראוי, אינו פוגע בישיבות, ויאושר בכפוף להכרעת מועצת גדולי התורה. גם זה טרנד חדש, להביא כל שינוי חקיקתי להכרעת השולחן העגול של אדמו"רי אגודת ישראל. בקצב הזה, גם אישור הקנאביס עוד יובא להכרעת היושבים ראשונה במועצת גדולי התורה.

תחום המושב
הסצנה המתוארת לעיל, משקפת יותר מכל את 'תחום המושב' שמסתיים השבוע. תחילת הקדנציה שהייתה אמורה להעניק תחושה של 'שיבת ציון', נראית יותר כמו 'חורבן הבית'.

מושב הקיץ החלקי אמור היה להיות מסוכם בהצגת רשימת הישגים פנטסטיים של הנציגים החרדים שקיבלו בחזרה את ההגאים. בראש הרשימה, העברת חוק העדפה מתקנת לחרדים, שגפני הגיש כבר בקדנציה שעברה ודרעי הכליל בהסכם הקואליציוני בקדנציה הנוכחית.

ההישג הזה, שקול יותר מאלפי זהב וכסף של קצבאות. כספים ייחודיים למיניהם באים ונעלמים בהתאם למיצוב כוחם הפוליטי של הנציגים החרדים. אבל הכנסת חרדים משלנו בשערי הפקידות הממשלתית, היא מפנה מחולל שינוי שאין ממנו חזרה.

במדינה שמנוהלת בחסדי 'עולם הפקידים', יש משמעות מרחיקת לכת לכל פקיד ופקיד, מזוטר ועד בכיר, שמשתלב במערכת ורואה לנגד עיניו את ציבור שולחיו. תשאלו את הסרוגים שהיו עד לפני קדנציה בשולי הפוליטיקה ומעולם לא חשו מקופחים.

לרשימת ההצלחות של המושב הנוכחי ניתן היה לצרף את הורדת מפלס השנאה בשיח הציבורי-פוליטי. במוקד השיח עומד מסע "החזרה בתשובה" של יאיר לפיד, שמבין כי הדרך לבלפור בירושלים עוברת ברבי עקיבא בבני ברק. חברי הכנסת החרדים ניסו לא פעם לזקוף זאת לזכות הימנעותם מלעורר שיח של שנאה. בכך לקחו לעצמם, ולא בפעם הראשונה, קרדיט לא להם. בכל קונסטלציה אחרת, ההתעקשות בסוגיית הקצבאות כדוגמה, הייתה הופכת לגפרור שמבעיר את לפיד ההסתה. האינטרס לא להגביר את הלהבות, הוא של יו"ר יש עתיד. לעת עתה ובערבון מוגבל.

את המושב הזה, ניתן היה לסכם עם הערת אזהרה בעניין תיקון חוק הגיוס. בלשכת היועץ המשפטי לממשלה עדיין לא התחילו לעבוד על הנוסח החדש, שאמור להיות מוגש, בד בבד, שלב נושק לשלב, עם התקציב. רק שגם בעניין הזה, הדעת נותנת שהחוק יעבור. לא בגלל הקואליציה אלא דווקא בחסדי האופוזיציה.

הח"כים הערבים, בערבות הדדית שכבר לא קיימת בין יהודים, לא מביעים עמדה בהצעות חוק מהסוג הזה. ח"כ שלי יחימוביץ, הבהירה כאן בעבר, כי היא וחברים נוספים בעבודה, יימנעו בהצבעה. אפילו יאיר לפיד הצהיר השבוע, באנדרסטייטמנט של שכתוב היסטורי, כי הוא בכלל לא דרש הטלת סנקציות פליליות. הן באו בעצמן, הסנקציות, והתעלקו על החוק.

חוכמת הכביש
במקום לסכם בענייני מהות, אנו שוב חוזרים לסיעתיות, לאגו, ליצרים הקמאיים. לאותן תכונות חורבניות שבגינן ישבנו השבוע על הארץ ואמרנו קינות. קחו את יעקב אשר, שאמור היה להיות המנצח הגדול של המושב. ח"כ מצטיין - ח"כ בן יומו.

מיום השבעת הממשלה הוא הסתובב במשכן, כמו משיחיסט ב-770. רבים אמרו עליו, ומעטים (ואמיצים) גם לו, שהוא דבק באובססיביות במטרה חסרת סיכוי. אבל אשר בתגובה דחף חזק יותר, הניע בעוצמה, שידל בלי בושה - ובמשכן האמנויות להגשמת הבלתי ייאמן, הפך את הדמיון להצעת חוק כתובה, חיה וקיימת.

תזכיר הצעת החוק הנורווגי, כולל סגני השרים, אושר בוועדת השרים ביום ראשון שעבר. מכאן ואילך דרכו של אשר למליאה אמורה הייתה להיות סלולה. בשני שעבר אמור היה החוק לעבור בקריאה ראשונה. ברביעי – הוא היה צריך להיחתם בקריאה שניה ושלישית. פרוש, שהצהיר כי יפנה את מקומו, אמור היה להתפטר בו ביום, ויעקב אשר אמור היה - שוב ה'אמור' הארור הזה - לעלות על הדוכן, להצהיר אמונים למדינת ישראל ולשולחיו, ולתפוס את מקומו על ספסלי הכנסת כשווה בין שווים. שלושה דגלאים מול שלושה אגודאים.

כל זה היה קורה בוודאות סבירה, אלמלי משבר הדיינים שהחזיר את דגל ואגודה לאווירת הקרע של שנת תשמ"ט. בסופ"ש שעבר, בראיון לתוכנית פילפוליטיקה (בהגשת יעקב ריבלין והחתום מעלה) הבהיר יו"ר סיעת אגו"י מנחם לייזר מוזס כי על-פי החלטת מועצת גדולי התורה פרוש אינו יכול להתפטר ללא קבלת אישור מהסמכות הרוחנית העליונה. אישור כזה, כך אליבא דמוזס, לא יינתן כל עוד גפני יושב כבא-כוח נפרד בישיבות הנהלת הקואליציה וחברי דגל התורה אינם מגיעים לישיבות הסיעה.

מוזס עוד היה העדין שבחבורה. יענק'ל ליצמן, שהבטיח עד לפרוץ משבר הדיינים לשבת על הגדר - לא להתפטר עבור אשר, אך לא למנוע מפרוש לעשות זאת - עבר מפוזיציה של הימנעות לאופוזיציה של התנגדות קולנית.

בשיחות שהוא מקיים עם פרוש, נוקט ליצמן בכל טקטיקה אפשרית כדי להניא את פרוש מלהתפטר. הוא מזכיר לו את ביתר עילית ואת אלעד תחתית, את ירושלים ואת בני ברק. אך מעל לכל - את המתרחש בבניין החינוך העצמאי ברחוב אדוניהו הכהן. "נסה לבדוק ולהיזכר מה קיבלת מהסכם החינוך העצמאי. הרי נשכבת עבורם על הגדר. הבאת להם את החינוך העצמאי על מגש של כסף, ומה קיבלת בתמורה?".

במשך למעלה משנה וחצי מחכים בשלומי אמונים למינוי סמנכ"ל מטעמם. המועמד קיים (הרב אברהם שוורץ), כשירותו לתפקיד אינה מוטלת בספק, כמו גם נחיצותו במערכת המאובנת. "אבל בדגל נותנים לכם להתייבש כמו עציץ בשנת שמיטה", אומר ליצמן לפרוש ומקנח בזכר בית אבא: "מה אביך ז"ל היה אומר על התפטרות מהכנסת בלי הסכם מחייב?". אבא טורצקי, לא היה מנסח זאת טוב יותר.
יענק'ל ליצמן מחבק את מאיר פרוש כל כך חזק – עד שבדגל התורה שומעים את הקנאק. פרוש עדיין לא אמר את המילה האחרונה, אבל המקום בכנסת שהיה במרחק נגיעה רק לפני שבוע ומחצה הולך ומתרחק, אי שם לתקופה שאחרי החגים - סוכות, פסח, אולי גם שבועות - שיבואו עלינו לטובה.
הצדק עם התנועה הליטאית שנקלעה לעמדת נחיתות חסרת היגיון. תנועה שמביאה לקלפי לפחות חמישים אחוזים מהמצביעים, לא אמורה להיזרק לשולי הכביש. אבל כמו בסיסמה הישנה נושנה: בכביש הפוליטי עדיף להיות חכם ולא צודק.

דגל התורה צודקת בכל קנה מידה, אבל חוכמה יתירה לא בלטה בכל מהלכיה בתקופה האחרונה. אחרי הטעויות שנעשו בשלב חלוקת עור הדוב, היא הייתה יכולה עם טקטיקה מעט יותר מתונה, לשפר עמדות ולצאת ממושב הקיץ במצב של שוויון. במקום זה, היא ספגה בדקה התשעים ויוצאת לפגרה עם פציעות ארוכות טווח. בלי מועד חזרה למגרש הפוליטי.

על הסחיטה
נחזור לגפני וליצמן, שיושבים בשני קצות המשכן, וכמיטב הז'רגון העסקני - משיבים חורפיהם דבר, או אם תרצו: יורים בתוך הנגמ"ש. מרגע ההצבעה בה נבחר אייכלר ברוב גדול (באדיבות השמאל) שומרים השניים על שתיקה. כעת הם מדברים לראשונה, לא זה עם זה - אלא זה על זה.
בפרשת בחירת הנציג בוועדה למינוי דיינים, נשמעו היטב שתי הגרסאות, של גפני ושל ליצמן, בכל אתר ואתר ומעל גלי האתר. על השאלה מה יקרה מכאן ולהבא - הם טרם השיבו בקולם.

"הרי קרה דבר לא נורמלי בבחירות", אומר גפני, "כל אחד מבין שמצב של ארבעה מול שניים הוא עיוות מוחלט. החברים באגודת ישראל היו צריכים לבוא מעצמם ולפצות אותנו, במקום זה הם מתנהגים בכוחניות בלתי נסבלת. הם לא למדו דבר. זה לא יעבור בשתיקה".

גפני מסרב להודות בטעות. לא בחלוקת התפקידים תכף ומיד לאחר הבחירות, ולא בעצם הגשת המועמדות לוועדה למינוי דיינים: "הרווחנו מזה דבר אחד", הוא אומר, "כיום כולם מבינים, כולל ראש-הממשלה, שיש לנו אמירה בוועדה, ומה שאייכלר אומר, לא בהכרח משקף את עמדתנו".
אין נקמה כואבת מנקמת ליטאי, צוטט לפני תקופה השר לשעבר אריאל אטיאס בעיתון (לשעבר) של המדינה. רק שבמצב שנוצר - דגל התורה היא זו שזקוקה נואשות לכיסא החם של פרוש. האגודאים מכינים רשימת מכולת שלא הייתה מביישת גברת עם סלים שתופסת באוטובוס את כל הספסלים. "שישכחו מזה", אומר גפני, "לא ניכנע לשום דרישה או סחיטה, ושלא יאיימו עלינו".

גפני לא מפרט את זהות המאיימים, שלא מגיעים בהכרח רק ממחנה האויב באגודת ישראל.
מן הצד השני של הבניין ליצמן מציג גרסה הפוכה: "בוא לא נדבר על מה שהיה אלא על מה שקורה כאן ועכשיו", הוא אומר, "הרי גם בשבוע הזה חברי הכנסת של דגל התורה לא הופיעו לישיבת הסיעה. הם מתנהלים כסיעה עצמאית, יש להם אג'נדה משל עצמם, אז מה פתאום שאגודת ישראל תוותר על חבר כנסת ותשנה את הסטטוס-קוו לחמישים-חמישים? וכי מה יקרה אם מחר תהיה מחלוקת בין מועצות גדולי התורה, על הקצבאות לדוגמה?".

מפגש מוזס
על גפני אישית – ליצמן נזהר מלדבר פומבית: "הוא יו"ר ועדת כספים ראוי, יש לנו דיאלוג מכובד ועבודה משותפת, אבל כשמדובר ביחסים בתוך הסיעה ההסכמים הם אלו שמחייבים ולא שום דבר אחר", אומר ליצמן.

ההדדיות הזאת נשמרת בצד השני בדרך מעניינת. כלפי ליצמן – גפני מפגין רגשי כבוד וכעס. כלפי מוזס ואייכלר הוא מפגין זעם אך בעיקר בוז. "שמעתי את מוזס מצהיר שנציג אגודה לא יפרוש מהכנסת לטובת אשר, כל עוד לא אפרוש מהנהלת הקואליציה. אז יש לי חדשות בשבילו, אני לא יושב שם, אבל יו"ר הסיעה מוזס, אפילו לא טרח לברר איתי אם יש דברים בגו. אני כבר לא מדבר על כפיות הטובה שלו. הרי לפני הבחירות נשלחנו לשכנע, בניגוד לעמדת חבריו בסיעה, שראוי להשאיר אותו בכנסת. אמרנו שהוא אדם המשכין אווירת שלום. מסתבר שחבריו באגודת ישראל צדקו ואנחנו טעינו. וכי מה בער לו ללכת ולהתעבר על ריב לא לו?" (מוזס בתגובה: "הייתי ונותרתי איש-שלום, אבל כיושב-ראש הסיעה, אני עומד על קיום ההסכמים ככתבם וכלשונם").

לישיבות סיעת יהדות התורה גפני לא טורח במיוחד לבוא, מאז התבטא אייכלר נגדו, פעמיים, כי לא יאפשר לו לשתות את דמו - כפי ששתה את דמו של הרב רביץ ז"ל. "ובכלל", אומר גפני, "מה כל הקשקוש הזה על הכרעות בתוך הסיעה המשותפת? הרי כשליצמן רץ להביע תמיכה ברובי ריבלין לנשיאות, שמענו זאת בדיעבד. הוא כפה את עמדתו על הסיעה ולא שאל מראש איש מאיתנו. הרי החברים טענו בצדק, ולא רק חברים מדגל התורה, שריבלין בוועדת הכספים התנהג כמו הח"כ העשרים של יש עתיד, אבל ליצמן רץ לקבוע עובדות בלי לשאול אף אחד. לא ראיתי אז את מוזס, היושב-ראש שכל כך דואג לכבוד הסיעה, קם ומביע מחאה".

בהכרת התודה של הנשיא ריבלין חזינו בשבוע שעבר, כאשר כבוד הנשיא, נוצר ומגן המיעוט הערבי, ביקר במרפסת הנוף של סגן שר הבריאות. בו ביום, מחמת לו"ז עמוס, ביטל יו"ר ועדת כספים, פגישה מתוכננת עם הנשיא. זה מה שנקרא: יחסי גומלין.

"בפוליטיקה אין מתנות חינם, יש הסכמים והסדרים", משיב ליצמן. "אין הסכם מחייב ואין שום סיבה שאגודת ישראל תפנה מקום לדגל התורה אחרי שדגל ניסתה להפר הסכם ברור בנוגע לדיינים. אני לא רואה את פרוש כאגודאי עושה זאת, ובכל מקרה, זה יצטרך לקבל את אישור מועצת גדולי התורה".
"מגיע לנו בדין חבר-כנסת נוסף ושום תירוץ לא יעלים זאת", אומר גפני, "אבל מה כל הדיבור הזה על כך שזה יפר את האיזון? הרי בכל הנושאים הערכיים אנו פועלים במשותף. אם מדי פעם יש נושא שנוי במחלוקת הרי יש דרך לגשר גם על זה. לו רק היו רוצים ולא מחפשים תירוצים היינו מוצאים דרכים אבל הכל משחק אצלם. גם אם לא היינו אומרים מילה בנושא הדיינים הם היו מוצאים תירוצים". אחת מהצעות הפשרה דיברה על כך שבמקרה של מחלוקת בין מועצות גדולי התורה, יעקב אשר יימנע מלהשתתף בהצבעה. אבל גם ההצעה הזאת טבעה בנהר של דם רע.

"כשאנחנו יושבים בארבע עיניים ליצמן מדבר אחרת ויש שיתוף פעולה", אומר גפני, "הרי במוצ"ש שעבר הוא סירב להיכנס ללשכת ראש-הממשלה עד שהגעתי. ליצמן מדבר על שיתוף פעולה וזה נכון. עשיתי עם ליצמן כמה דברים טובים, גם בקדנציות שעברו וגם בתחילת הקדנציה הנוכחית. חשבתי שהאגודאים למדו משהו מתשמ"ט. מסתבר שהם לא למדו דבר. אז נלמד אותם, היו בטוחים".

בינתיים משחק הפינג-פונג נמשך, בתנועות מחבט עזות: "גפני וגם דרעי כבר הסכימו לוותר על התוספת לקצבאות", מאשר ליצמן את מה שנחשף כאן בשבוע שעבר, "את תוכנית החיסכון לילדים שמציג האוצר הבאתי לבד. במו ידי. בניגוד לטענות של גפני לא יהיה שום קיצוץ מקביל בתקציב הישיבות והסמינרים".

התגובה של גפני באה במעשים ובדיבורים. בלילה שבין שני לשלישי שוחח גפני עם רה"מ ולשכתו הוציאה הודעה ולפיה השניים סיכמו לקדם את התקציב. ואף לא מילה על קצבאות וחסכונות.
"התוכנית של ליצמן לא תחסוך עבור הילדים אלא תפגע באופן חסר תקדים בקצבאות הילדים", אומר גפני ומסביר את עמדתו: "יש פה ויתור על מודל ההצמדה שנקבע ב-2009, הסכום הקצוב יופחת וגם מה שייחסך כביכול, יידחה לעוד שנים רבות וספק אם יגיע ליעדו. גם עניין ההצמדה השנוי במחלוקת והריבית שלא תינתן יביאו לשחיקת הכסף. אני כבר שומע שבאוצר חוגגים ומעריכים כי במהלך החדש ייחסכו להם למעלה משני מיליארד שקלים. מדובר בשחיקה חסרת תקדים של קצבאות הילדים ופגיעה חמורה שדומה לזו של נתניהו בימיו הרעים כשר אוצר בממשלת שרון.

"ליצמן לא מבין שהאוצר עשה לו בית ספר, וגם לא מבין שהתנהלות כוחנית שמזכירה את חגיגת הקצבאות בתקופת הלפרט, תגרום לנו נזק ארוך טווח", מסכם גפני, "היא תציג את כולנו כסחטנים וסופה שתביא לביטול כל ההישגים. צניעות לא תזיק, בכל המישורים".

אלו הם חילופי הדברים שבגינם הציון שמוענק לח"כי יהדות התורה - למרות שההישגים לא רעים - טעון שיפור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!