י"ט סיון התשפ"ד
25.06.2024

למה אני צריכה לעשות הכל בבית הזה?

ישבה האישה ושפכה את מר גורלה • בעלה התגלה כאדם אטום שאינו מגיש טיפת עזרה בבית • אך מה התרחש בשיחה בארבע עיניים עם הבעל? הרב מאיר אפל בכתבה מרתקת

למה אני צריכה לעשות הכל בבית הזה?


סחה לי אישה בייאוש ובתסכול על בעלה שפשוט מתעלם מצרכי הבית הבסיסיים ואינו נוטל חלק בעזרה השוטפת הנדרשת. הכל מוטל עליה בלבד, כשהיא כורעת תחת הנטל.

האישה יוצאת מדי יום לעבודה קשה בתור מורה ממלאת מקום - בכל מקום בו היא נקראת. מיותר לציין שישנו קושי גדול באופי עבודה משתנה ומייגעת שכזו. את הכל היא עושה במטרה לכלכל את משפחתה. היא חשה כאילו ההתייחסות אליה היא כמו לאישה שחזרה זה עתה מחופשה מהנה בחוץ, ואך טבעי יהיה שרק היא תטפל בילדים ובהררי הכביסות המצטברים. בבישולים ובתחזוק הבית.

ובעלה? הוא מתעלם לחלוטין מהאפשרות שאולי גם לו יש מחויבות. היא מרגישה, כך טענה האישה, שבעלה מתנהג כמו אורח נכבד שמגיע והולך לענייניו מבלי להעיף מבט על הנצרך להיעשות.
נו... הרהרתי בליבי עת השלימה האישה את דבריה. טענותיה נכונות. אך כמובן, כאיש מקצוע, עלי לקבל את התמונה המלאה. לשם כך ישבתי לשמוע את דברי הבעל, בשיחה שהתקיימה בארבע עיניים, כבקשתו.

הוא לא היה לי נראה לי - למראה עיניים, כאדם אגואיסט נטול רגשות, שהחליט פשוט להתעלם מצרכי הבית ומרעייתו הקורסת תחת עול הבית והילדים, ולכן גברה תמיהתי מאד, שעה שאמר לי בפה מלא כי כל מה שאמרה אשתו זה עתה - הכל אמת לאמיתה ללא כחל ושרק ובלי שום גוזמה.

יתירה מכך, הוא אף הוסיף אי אלו פרטים שהעצימו את הטענה עליו, והתמיהו על התנהגותו.

ולמה בכל זאת הנך נוהג כך? הקשיתי.

ואז הבעל החל להסביר את פשר התנהגותו. אינני אטום - ממש לא. מאד אכפת לי והייתי רוצה לעזור ולסייע, אך מה לעשות שבכל פעם שהייתי מגלה רצון טוב וניגש לסייע, הייתי חוטף הערות ממנה מכל כיוון שרק ניתן היה להעלות על הדעת? אם היה זה מדובר בעניין הניקיון, הרי שאף פעם זה לא היה משביע את רצונה - תמיד יצאה לסיור ביקורת אחריי ומצאה לי את סימני הסמרטוט שנמצאו אחרי ניגוב הרצפות כשהיא מפטירה בזלזול על יגיעתי. ואם היה זה מדובר בעזרה למשל בלקפל כביסה? הרי שבכלל הייתי נשלח אחרי ביצוע מטלה זו לחינוך מחדש - שכלל סיור במדפי הארון, במטרה להבין כיצד נכון לקפל את הבגדים ובאיזו סימטריה מגדל החולצות אמור להתייצב בארון לעומת הזוועה שזה עתה יצאה תחת ידי.

שלא לדבר על טיפול בילדים, עת הייתי יוצא איתם לגינה כדי שתוכל לנוח ולאגור כוח, ובשובי הביתה הייתי מקבל שיחת מוסר כמה אני לא יודע, וכמה אין לי גישה... ותראה איך שהחולצה של הקטן התלכלכה כי אתה לא יודע להשגיח, ואיך הגדול קרע את מכנסיו כי בטח לא שמרת כראוי.

ללכת לעשות קניות בכלל היה זה פרק קשה בפני עצמו. אין פעם שהקניה שערכתי אכן סיפקה את רצונה. תמיד הרי אפספס את המוצר והחברה שהיא התכוונה בדיוק, גם אם הכל נעשה לפי הפתק המקודש שנכתב בהוראתה.

גם אם היו לי פעם נכונות ורצון לסייע, הרי שבמשך הזמן מאסתי באפשרות הזו ונמנעתי ממנה מכל וכל. היא הוציאה לי את החשק לעזור לה בכלל - סיים הבעל את דבריו בעגמימות.

סיפור זה אינו נדיר בהתרחשותו, ולמרבה הצער יכול לקרות בהרבה בתים בצורה כזו או אחרת - כשחוסר רגישות ויכולת לקבל את הצד השני לא כמושלם ביותר, שיודע לפעול ולבצע את המטלה כפי דרישתו המושלמת ו"הפרפקציוניסטית" של המבקש, מביאה בסופו של דבר לאבד כל רצון טוב ומוטיבציה לסייע ולעזור, מאחר והוא נתון לביקורת לא הוגנת וממושכת שמכלה בו כל שמץ של רצון התנדבותי - שכן קיים בטבעו של בן זוג שגרתי בדרך הטבע - ומכבה אותו לחלוטין.
ביקורת על פעולה מסוימת של בן הזוג במקרה הנוכחי, או אף על יתר בני הבית, יכולה להיאמר ולעיתים רצויה אף שתאמר, אך ברגישות מרובה, ולאחר שניתנה ההרגשה למבוקר כי למרות שפעולתו טובה ומוצלחת ומשביעת רצון לכשעצמה, ישנו מקום כלשהו לשיפור ולשינוי - אך לבטח לא לקטול את פעולתו, להציגו ככלי ריק ולהשפיל את עשייתו לכדי כלום.
ברם ידעתי כי הרצאת דברים אלו לבדם בפני האישה, ודיבורים מעין אלו, לא באמת יחוללו שינוי משמעותי בדפוס החיים שאליו הורגלו הזוג דנן, במיוחד נוכח נחרצות האישה ותקיפות דעתה באשר לאטימותו וחוסר אכפתיותו של בעלה. ואף אם כן יירתם לעזרתה שוב, חזקה על בעלת הדעה כי ביקורת זו שוב תשוב. משכך במקרה ספציפי וייחודי זה, לטעמי, ראיתי צורך "לזעזע מעט את המערכת".
נקטתי בצורה שונה שאמנם לא מקובלת, ולבטח לא מומלצת לכל אשר יתקל במקרה שכזה - אך דעתי היתה כי כאן באופן נקודתי ראוי ונכון לנהוג כך כדי להמחיש לאשה את ההרגשה האיומה ו"הקוטלת" אותה הוא מקבל ממנה - ואשר בעקבותיה בעצם כל תלונותיה שלה עליו.

מאחר וביררתי אצלו על אופייה והרגליה, הוברר לי כי גאוות אשתו ופארה היא על מעשי ידיה - עוגות ומאפים להתפאר, שבאמת ובתמים היו לשם דבר ומושא להצלחה, ואף היתה לעת מצוא עורכת חוגים מבוקשים בתחום זה, דבר שדרבן אותה לעשות זאת גם בבית בדרך קבע, סכמתי איתו בשיחתנו האישית בהוראה ברורה, כי מעתה כל תוצאה שתצא תחת מעשי ידיה, טובה ככל שתהיה, יהיה לו מה להגיד ולנסות למצוא אפילו "מתחת האדמה" דברי ביקורת כלשהם על מעשה ידיה.

יובהר לכל כי אין מדובר היה פה בנקמנות לשמה או ברצון ל"החזיר לה" על התנהגותה הלא נכונה, אלא בצורך ההכרחי להמחיש לה את ההרגשה שהיא יוצרת מבלי משים לאדם הקרוב אליה שבעצם רוצה בטובתה בכל לב.
לאחר שיחה זו שלי אתו, קראתי לבני הזוג יחדיו ואמרתי להם ביבושת שאני מאמין שתוך כחודשיים העניין ייפתר על הצד הטוב ביותר, וגם אם היא לא תראה שינוי בעתיד הקרוב לעין, העניין בעז"ה יגמר בכי טוב - תוך שאנו מסכמים להיפגש שוב לאחר מכן.

אכן במשך תקופה זו התמיד הבעל למצוא מגרעות על עוגות מוצלחות שיצאו תחת ידיה. פעם זה היה מתוק מידי, ופעם מלוח, פעם שרוף ופעם לא אפוי כמעט, ותמיד התלוו לכך זיכרונות נוסטלגיה לעוגות של הסבתא המנוחה שהיתה עושה אותם בטוב טעם ודעת ושכל כך חסרה זה עתה.
אם בתחילה היא לא שמה לב לכך, הרי שבהמשך הדבר ערער את בטחונה והיא פסקה כמעט לחלוטין מלאפות בבית - למרות בקשותיו החוזרות ונשנות של בעלה ושל הילדים. במצב זה פגשתי אותם לאחר פסק זמן אותו קבענו.

כמובן שנושא האפייה לא עמד על הפרק, והיא באכזבה גלויה טענה כי דבר לא השתנה, ושום עזרה לא התגלתה מצדו כלל וכלל, ועולם כמנהגו נוהג.

שמעתי את טענותיה החוזרות ונשנות, וכבדרך אגב כשדנו שוב בעניין, אמרתי לה כי בעלה חש שגם היא לאחרונה מזניחה את הרגליה וצרכי הבית, וכדוגמה לכך הבאתי את ענין האפייה שלה שפסק כמעט לחלוטין משום מה... ציינתי בפניה כי למרות שאמנם היא לא מחויבת לכך כלל, אבל הוא מצדו מרגיש שגם היא לא בדיוק עושה מה שהורגל.
.
האשה התגעשה - ובצדק.
סליחה כבוד הרב... רשפו עיניה בזעם. כל דבר שרק עשיתי היה לא טוב בעיניו. פתאום פיתח לו אנינות טעם, וכל טעימה שלו מלווה בביקורת שאין דומה לה. למה שאעשה זאת ואטרח בכלל אם זה היחס והתגובה למאמציי המרובים?

ואני ששתי על דבריה אלו כמוצא שלל רב. צריך סיעתא דשמיא מרובה להגיע לתזמון מדויק שכזה.
את צודקת! אמרתי לה. במלא מובן המילה של הצדק, אך דעי לך שתלונה שלו על עוגה מלוחה, כמוה כתלונה על שטיפת רצפות לקויה, ותלונה על עוגה שרופה, שוות ערך עלבוני כתלונה על חוסר מוצלחות בלהשגיח על הילדים. ותלונה על עוגה בצקית, כמוה כהשפלה על חוסר מוצלחות בסידור הבית. וכך מניתי בפניה את מבחר תלונותיה על עשייתו ועזרתו.

כשיש ביקורת דוקרנית שכזו, הדגשתי בפניה, אין רצון ליצור! אין רצון לפעול, ואת כל כך צודקת בהרגשתך שהביאה אותך לחדול בעשייתך, אבל שימי ליבך כי גם האיש שלצדך כל כך צודק בהתנהגותו.

ואגב, הוספתי לה, אני מאמין שהעוגות שלך מוצלחות היו ונשארו, כך וכל הביקורת היתה מוזמנת ומתודרכת על ידי. אני ורק אני האשם בגחמות החדשות שהתגלו לפתע.

הראיתי לה על דף שכתבתי לבעלה את לוח הביקורת שהכרחתי אותו לומר לה ואף את סדר הדברים המפורט... פעם ראשונה מלוח, אחר כך שרוף, בלתי אפוי וכן הלאה והלאה - הכל כפי הכתוב.
לאחר ההלם הראשוני שאחז בה על "התרמית" שנעשתה לה, הודתה בכנות ראויה לציון כי אכן היה זה בלתי אפשרי להמשיך לפעול וליצור תחת חיצי ביקורת שכזו.

לא מדובר היה פה בתרגיל מבריק או "מהלך גאוני", אך כן בתחושה ובהבנה כי זו היתה הצורה הנכונה להגיע להישג משמעותי ושינוי מועיל לחייהם.
הזוג יצאו להם מחויכים ואף מבודחים ובהבנה הדדית ניכרת לדרך חדשה מוצלחת ומאירת פנים.

לתגובות והערות: הרב מאיר אפל יועץ זוגי ומשפחתי, ראש מכון שלמ"ה לשלמות הבית.
[email protected]

תשומת לב זוגיות ייעוץ ניקיון אגואיזם

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד