האם היחס ללימודי חול מפאר את לימוד התורה?

ברחובות קריה התפרסם כעת מכתבם של כמה גדולי תורה ראשי ישיבות ורבני קהילות, כנגד תכנית לימודים חדשה ללימודי מדעים ב"תלמודי תורה" לבנים חרדים.

במודעה המצורפת למכתב ניתנו דוגמאות שונות מתוך הספר, בהן שולבו נושאים הלכתיים ותורניים עם ידע בסיסי במדעים, במודעה ניתן הסבר לחומרת העניין בהיבט ההשקפתי.

אינני מעוניין להיכנס כאן לדיון על גופם של דברים הן במכתב הרבנים והן בדברי ההסבר שבמודעה המצורפת, אולם אני מבקש להתייחס לנקודה מסוימת שנכתבה במודעה, שם נאמר שהשיעור במדעים הוא השיעור המעניין ביותר עבור התלמידים מכל תכנית הלימודים ב"תלמוד תורה" וכשמבקשים להשיג משמעת בכיתה ניתן לאיים על התלמידים בביטול השיעור במדעים.

אני סבור שנקודה זו מבהירה באופן תמציתי את היחס המקובל במחנינו ללימודי חול ואת הגורם לכך, אלא שלמרבה הצער דומני שהדבר איננו מפאר את לימוד התורה במוסדותינו אלא להפך.

סוגיית לימודי החול ב"תלמודי התורה" המוכרת בשיח התקשורתי כשאלת "לימודי הליבה" בחינוך החרדי לבנים, עוסקת בדרך כלל בשאלת מספר השעות המוקדש בסדר היום ב"תלמודי התורה" ללימודים כלליים, אולם בחינה מעמיקה יותר של הנושא מלמדת על שאלה עמוקה יותר, והיא שאלת היחס לאותם לימודים מעבר להיקף השעות המוקדש עבורם.

את היחס לאותם לימודים נוכל לבחון באמצעים שונים: בבחינת איכות ספרי הלימוד של המקצועות הללו, איכות המורים המלמדים אותם ומידת שליטתם בחומר הנלמד, היקף המטלות והשיעורים הניתנים במקצועות אלו, ההספקים וההישגים של התלמידים, מידת המשמעת בכיתות בשיעורים אלו ואכיפתה, התעניינות הורים בהספקים ובהישגים וכיו"ב. ככל הידוע לי, הרי שבמרבית "תלמודי התורה" לבנים חרדים, היחס ללימודים אלו הוא זלזול מוחלט. ספרי הלימוד הם ברמה ירודה, המורים אינם מכירים היטב את המקצוע הנלמד, המשמעת בשיעורים אלו נמוכה ואיננה נאכפת על ידי ההנהלה, ההספקים וההישגים נמוכים מאוד, וההנהלה וההורים אינם מייחסים לכך משמעות.

לשם כך אסתפק בשתי דוגמאות, אחת מ"דפי הקשר" המחולקים בתלמודי התורה מדי שבוע עם פירוט של ההספקים הלימודיים בלימודי הקודש, רק במעט מקומות יופיע גם פירוט של ההספקים בלימודי החול. השנייה מ"אספות ההורים" בתלמודי תורה בהם בדרך כלל יפגשו ההורים רק את המורים ללימודי הקודש ובמרבית המקרים יקבלו דיווח רק על מצבו של בנם בלימודים אלו. לטענתי, הקדשת יותר שעות ללימודי חול במערכת החינוך לבנים תהיה חסרת תועלת, בעוד שאם תימצא הדרך לנצל באופן רציני את השעות המוקדשות לכך כבר תהיה בכך תועלת גדולה.

נמצא אפוא, שהסיבה המרכזית לזלזול בלימודי החול איננו נובע בשל המחסור בזמן לשם כך, שכן גם הזמן המיועד ללימודים אלו איננו מנוצל כראוי. הסיבה האמתית היא החשש של החינוך החרדי ממצב שבו יתחרו לימודי החול בלימודי הקודש על לבו של התלמיד, ולשם כך על לימודי החול להיות משעממים, לא רציניים ומזולזלים. זהו החשש הגדול המובע במודעה כשלפתע נעשה לימוד מדעים בצורה מעניינת מרתקת ומקצועית.

וכאן הבן שואל, האמנם זוהי הדרך לגרום ללימודי הקודש לקבל את הבכורה על פני לימודי החול? האם לא היה ראוי יותר להקדיש מאמצים להפוך את לימודי הקודש למעניינים מרתקים ומקצועיים יותר? ילדינו שומעים רבות על מתיקותה של התורה ועל היותה משמחת לב, אולם האם הם אמנם מצליחים לחוות זאת באופן אישי? הניסיון להעדיף את לימודי הקודש על ידי זלזול בלימודי החול, מהווה למעשה הוכחה בחוסר האמון ביכולתה של התורה להוות מוקד משיכה חזק דיו עבור הילדים והנערים, וזו עובדה מצערת ביותר.

דוד המלך ע"ה אמר "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם." (תהילים יט), ועלינו אפוא לשאול אם תורתנו איננה משיבת נפש ומחכימת פתי ומשמחת לב ומאירת עיניים, שמא זו איננה תורת ה'?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!