כפיית עבודה בשבת - אבדן החזון • טור

אין מצב שבמדינת היהודים יקנסו יהודי על רצונו לא לעבוד בשבת. זה לא יקרה. אחרת, אין טעם לשיבת ציון. לא מדובר בכפיית שמירת השבת ולא ב"סגירת המדינה" בשבת, אם כי אינני מבין איזה ה"חזון" יש ל"שרונה מרקט" (מרקט?) "להיות פתוחים 7 ימים בשבוע" - חזון ישעיהו בן אמוץ... לא בזה מדובר, אלא בקנס שהשיתה החברה בעלת שם הכלאיים על בעל עסק שלא רוצה לעבוד בשבת. כיצד אפשר להישאר שווה נפש אל מול האטימות הזאת? יהודים בציון קונסים אחד מאחיהם בשל סירובו לעבוד בשבת ונתלים בדקדוקי עניות של "כיבוד חוזה שכירות".

בעל הזיכיון אינו מתכחש לחוזה, וכנראה גם לא לקנס. אבל הסיפור שלו אינו פרטי אלא נוגע בשאלות היסוד של חיינו. חוזה שמחייב בעל עסק יהודי לעבוד בשבת צריך להיות בטל ומבוטל. יש לנו כחברה וכקולקטיב חוזה נצחי עם השבת, הגובר על תאוות הבצע של "גינדי אחזקות". אני כלל לא מדבר על שמירת שבת כהלכתה. איש אינו מבקש לכפות אותה ורוב המתחם פתוח בשבת.

מן הצד השני, יש להתנגד בכל תוקף לניסיון ח"כים לחוקק "חוק שבת". רק זה חסר לנו. במקום שיש כפייה - אין נדיבות ואין התחשבות, ובסופו של דבר גם אין אמונה. למזלנו, עוד לא חוקקו חוק לחיוב ברית מילה.

ח"נ ביאליק לא שמר שבת במשמעות ההלכתית המקובלת, ובכל זאת כתב לחבר קיבוץ: "ארץ ישראל בלי שבת לא תיבָּנה אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי... אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה... השבת ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו?"

אכן, השבת אינה עניין לדתיים. היא תרבות ומסורת והיסטוריה וסמל ויותר מאלה גם יחד. יש לנו אחריות כלפי ילדינו וכלפי הפרהסיה הציבורית לשמור שהשבת תישאר יום תרבות ולא עוד יום של חול.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!