רגעי האימה: "לא ראינו שום תקווה. ידענו שעומדים לרצוח אותנו"

אחד מחמשת תלמידי הישיבה, שניצל אתמול (ה) בנס מהלינץ' מחברון, משחזר בשיחה מיוחדת עם 'בחדרי חרדים' את מאורעות אמש, כשסימני ההתרגשות והפחד עדיין ניכרים עליו.

"אני לומד כאן בארץ כבר שלוש שנים, והאחרים הם בחורים שהגיעו לתקופות קצרות של לימוד כאן. יצאנו אתמול לים המלח, ומשם המשכנו לכיוון מערת המכפלה על מנת להתפלל לקראת ראש השנה. רשמנו בתוכנת הניווט ווייז 'מערת המכפלה' ויצאנו לדרך.

"כשהתקרבנו למערת המכפלה, סמוך לשעה 18:00, הגענו למחסום שהיה מאוייש על ידי מאבטחים שנראו לנו ערבים, והם לא מנעו מאיתנו להיכנס. יחד איתנו נכנס גם חרדי נוסף, חסיד ברסלב עם רכבו. המשכנו בנסיעה ברחובות, כאשר אנו מבחינים שכולם מסתכלים לכיוון שלנו, מצביעים וצועקים משהו, החלונות כמובן היו סגורים ולא שמענו מה הם צעקו".

כאן מגיע תיאור רגעי האימה. "בשלב מסויים הגענו לרחוב ללא מוצא, בו היו עשרות צעירים. ביצענו פניית פרסה, ומיד לאחר מכן החלו לזרוק לעברינו אבנים, בלוקים, תוך שניות ספורות כל שמשות הרכב היו מנופצות, ואחד הבחורים חטף אבן ליד הפה שלו ונפצע. ניסיתי לפתוח את הדלת ללא הצלחה, ותוך כדי שמעתי צעקות מסביב 'יהוד, יהוד' ועוד מילים שלא הבנתי. כל ההתרחשות ארכה שניות ספורות. הגלגלים החלו לעלות באש, והתחלנו להתפלל ולזעוק לקדוש ברוך הוא 'אוי באשעפער'. לא הצלחתי לדמיין מה צפוי לקרות, לא ראינו שום תקווה".

בשלב זה, הנהג וזה שישב לצידו הצליחו לפתוח את הדלתות, והבחור עם שניים נוספים מחבריו נותרו ברכב. "ניגש אלינו ערבי כבן 25-30, ואמר לי לצאת מהרכב ולבוא איתו 'צא דרך החלון' אמר לי. חששתי מאוד, לא ידעתי מה הוא רוצה לעשות לנו, אך הוא הצליח לשכנע אותי שאין לנו ברירה אחרת. הוא עזר לי לצאת מהחלון". הבחורים התרחקו מעט מהרכב שהחל לעלות באש, תוך שההמון מתחיל להתקרב אליהם. "הערבי הזה שהציל אותנו התחיל לצרוח על הערבים משהו בערבית, לא הבנתי מה, והוא אמר לנו בעברית שנרוץ אחריו לביתו. בהתחלה הם רדפו אחרינו אך מהר מאוד הפסיקו. לאחר דקות ספורות הגענו לביתו".

רשלנות משטרתית?
למעט שני טלפונים, הכל נותר ברכב. "עוד במהלך הריצה התקשרתי למוקד המשטרה 100, ואמרתי למי שענה 'אני בחברון, לא יודע איפה בדיוק, עוד חמש דקות אנחנו כבר לא בחיים, בואו לחלץ אותנו מהר. יש פה מאות ערבים שרוצים לרצוח אותנו'. אני בקושי מדבר ומבין עברית. אמרתי להם שאני משאיר את הקו פתוח ושיבואו מהר". אולם לדבריו, לא הייתה התייחסות רצינית מהצד השני של הקו, "אולי הם חשבו שאני צוחק עליהם", הוא אומר.

כשהם נכנסו לביתו של פאיז אבו חמדיה, מי שהציל אותם, "היה שם ערבי כבן 70 עם מקל. לאחר שהחלו להתקבץ ערבים מסביב לבית, הערבי יצא החוצה, צעק עליהם ונעל את הדלת". בבית הביאו להם לשתות, ואף חיברו את שני הטלפונים שנותרו למטען. "בכל הזמן הזה אני על הקו עם המשטרה עד שנמאס לי, ניתקתי וחייגתי שוב, אך זה חזר על עצמו. הערבי שהוא דובר עברית, התקשר אף הוא למשטרה והסביר להם איפה הבית שלו נמצא".

מהדירה שנמצאת בגבעה, צפו הבחורים על רכבם, או מדויק יותר, על מה שנותר ממנו. "היה נראה שהוציאו כמה דברים מהרכב, ואחר כך שרפו את מה שנשאר שם". לדבריו, ברכב היו שני זוגות תפילין, דרכונים, כסף, כובעים וחליפות, "הכל עלה באש, או שאולי הם גנבו חלק מהדברים".

"היינו בבית של הערבי למעלה מחצי שעה, ולא ראינו שכוחות משטרה או צה"ל מגיעים. הקב"ה עזר לי, נזכרתי בהרב בן ציון אוירינג [מפקד זק"א בירושלים. א.ש.] אני רק שמעתי עליו שהוא עוזר לכולם, אף פעם לא ראיתי או דיברתי איתו. אבל אחד הבחורים שהיה איתנו אכל אצלו פעם בשבת, והוא מיד נתן לי את המספר שלו מתוך המכשיר שכבר היה במטען. התקשרתי אליו, סיפרתי לו בקצרה מה שעבר עלינו והתחננתי בפניו שיעשה משהו, שיזרז את הכוחות כי עד עכשיו לא הגיע אף אחד לעזור לנו לצאת מהכפר. תוך 10 דקות הגיע למקום תושב קריית ארבע, יהודי, שהרגיע אותנו שהכל נמצא בשליטה, והכוחות כבר נמצאים בדרך. שלוש-ארבע דקות מאוחר יותר כבר הגיעו כוחות גדולים של צבא ומשטרה, שחילצו אותנו בתוך אחד הרכבים של המשטרה ולקחו אותנו לקריית ארבע".


תלמידי הישיבה בבית פאיז אבו חמדיה בחברון

ממשטרת מחוז ש"י נמסר בתגובה, כי האירוע התקבל בשני צירים. אחד, חבר של אותם תיירים התקשר למוקד 100 של מחוז ש"י. השני, המנהל האזרחי - דרך אותו פלסטיני שהגן עליהם בביתו.
"דיווחים מסוג זה נבדקים, ולא שולחים כוחות ביטחון לכפרים פלסטינים ללא אימות הדיווח ואמינות האירוע דבר שלוקח זמן".

"הערבי לא הסביר למה"
הבחורים, כולם תושבי ארצות הברית, עוד בדרך לקריית ארבע, התקשרו להורים ולמשפחה בארה"ב, וסיפרו את מה שעבר עליהם. "הכניסו אותנו לבית של פראמדיק בקריית ארבע, נתנו לנו לשתות ולאכול עד שנרגענו קצת. בהמשך הגיעו למקום חוקרי שב"כ ומשטרה, תיחקרו אותנו במשך כחצי שעה, וסיפרנו בפירוט את כל ההתרחשות".

למה פאיז אבו חמדיה הציל אתכם? הוא אמר משהו?

"אין לי מושג מה זכינו שניצלנו בנס. הערבי לא הסביר לנו למה הוא עשה לנו את החסד הגדול הזה, בדרך הטבע לא היינו אמורים להיות עכשיו בין החיים, זה היה נס גדול מאוד".

שלושה בחורים פונו לבית החולים שערי צדק עם אמבולנס מד"א, שני הנותרים נשארו עוד קצת לחקירות והם שבו לירושלים.

מתי תעשו 'הגומל'?

"בעזרת השם הולכים לעשות בבית של ר' בן ציון קידוש גדול בשבת, סעודת הודייה על הנס הגדול".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!