י"ד סיון התשפ"ד
20.06.2024

אין דין יש דיין • טורו של יעקב ריבלין

לראשונה שברה אגודת ישראל את המונופול של דגל התורה על מינויי דיינים והיא כעת שחקנית פעילה שתופיע על המגרש בסיבובים הבאים

אין דין יש דיין • טורו של יעקב ריבלין
שששש


יום הדיין
חמישה ימים לפני הדלקת נר ראשון של חנוכה דאשתקד דלקו אורות רבים בקרית הממשלה בשכונת שייח ג'ראח בירושלים. בנוהג שבמשרדי הממשלה, ובמיוחד באלה הממוקמים במקום הלא סימפטי הזה - בשעה שש בערב נשארים במקום רק השומרים, אבל ביום המדובר סאן מגרש החניה כמו בחניון ממילא בליל אמירת סליחות זכור ברית. חברי כנסת רבים בצד עסקנים בצד קרובי משפחה בצד סתם מאכערים נהרו למקום לקראת המעמד החגיגי של כינוס הוועדה למינוי דיינים. במהלך הימים שקדמו לכינוס הורגש גם לחץ בקרב חייטי צמרת בירושלים ובני ברק המתמחים בתפירת פראקים מהודרים בהתאם לאופנה הרווחת בדור הצעיר של דייני בתי הדין הרבניים.

הכול היה תפור ומוכן לקראת הדיל הגדול של בחירת חמשה עשר דיינים חדשים לאיוש התקנים החסרים בבתי הדין הרבניים. הימים היו ימי ממשלת לפיד-בנט ושרת המשפטים לבני אבל באופן פרדוקסלי כוחם של החרדים בוועדה היה לא פחות מאשר היום. הגוש החרדי כלל את שני הרבנים הראשיים; שני נציגי בית הדין העליון; נציג הכנסת שנבחר על אפה וחמתה של הקואליציה ונציג הליכוד שתמך בעמדת החרדים. אי לכך נאלצה שרת המשפטים לעקם את אפה האנין ולהסכים לדיל משולש שבמסגרתו מקבלים החרדים, האשכנזים והספרדים, עשרה מינויים, והיא וחבריה לקואליציה, בפרט מהבית היהודי, מסתפקים בחמשה בלבד.

וזה לא היה הקש היחיד שהגב' נאלצה לבלוע. במשך מספר שנים היא ניצלה את סמכותה כשרת משפטים למנוע את כינוסי הוועדה למינוי דיינים עד שהחרדים יורידו את הווטו שהטילו על שני אישים שמועמדותם עולה ויורדת במשך קרוב לעשור שנים. מדובר ברבנים בס וברונר שלדעת גדולי ישראל נחשדו בחוסר נאמנות מוחלט להלכה בנושא הגיורים. כך לפחות מסרו בשמם של גדולי ישראל, הח"כים החרדים שניהלו את המו"מ עם שרי המשפטים לדורותיהם. מטבע הדברים, התנגדות של החרדים זה אומר תמיכה אוטומטית של ארגוני הנשים והנציגים של לשכת עורכי הדין בוועדה.

ההתנגדות לשניים האמורים טרפדה במשך שנים לא מעטות את כינוס הוועדה למינוי דיינים. בשלב מסוים הבינה לבני שני דברים חשובים. ראשית, שימי הקואליציה העליזים בלי החרדים לא יימשכו לנצח. שנית, שמחסור התקנים בבתי הדין הרבניים גורם עוול חמור לנשים הממתינות לפתרון בהעדר דיינים שיטפלו בתיקים. אי לכך היא נועדה עם הנציגים החרדים והגיעה להסכמות שכולם היו יכולים לחיות איתן. לבני ויתרה על בס וברונר אך קיבלה במקומם דיינים אחרים. קצת פחות ליברליים אמנם, אך עדיין מהזרם המכנה את עצמו בית הלל. ובמילים אחרות: מומלצי ארגון רבני צהר.

אבל כשם שאסור לו לאדם להתייאש מן הרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צווארו כך מוטב לו שלא לצאת במחולות וריקודים כאשר איזה פרס גדול מונח לפתחו. ברגע האחרון הכול יכול להתהפך, אם לטובה ואם לרעה ח"ו. למרבה צערם של חמישה עשר הדיינים המעותדים החדשים, זה בדיוק מה שקרה. שעה לפני הפתיחה הרשמית של הוועדה, ובעוד שמסדרונות משרד המשפטים הומים פעילים ועסקנים, צלצל הטלפון בלשכת השרה. מעבר לקו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו שהודיע לה על פיטוריה לאלתר מהממשלה. הנימוק הרשמי היה חוסר נאמנות למדיניות הממשלה. לאמיתו של דבר הכול ידעו שהסיפור האמיתי היה החשד של נתניהו שמאחורי גבו זוממים לפיד ולבני להפיל את הממשלה במועד שיהיה נוח להם וללכת לבחירות.

שיחת הטלפון של נתניהו גרמה לפרץ של אושר עילאי בציבור החרדי. ההודעה של נתניהו הייתה למעשה קבורת החמור של ממשלת הזדון והכרזת הפתיחה לקראת בחירות חדשות וברית חדשה עם החרדים. המהלך ריחף בחלל האוויר מאז ההצבעה על חוק ישראל היום, אבל הטיימינג - שעה לפני כינוס הוועדה - נתפס כהתערבות שמיימית. לו רק היה מגיע הטלפון שעתיים לאחר מכן, כל המינויים הנכספים היו נכנסים כבר לתוקף, כי אין אחרי מעשה ועדה ולא כלום.

מקל שקד
במבט לאחור אין ספק שצערם של מעוכבי המינוי, ובוודאי של אלו שנזרקו מהדיל הקודם ולא נבחרו - הוא גדול מנשוא. אין גם ספק בכך שלו השלימה ועדת לבני את המינויים היה נחסך מאיתנו המחזה הלא מכובד של ההתגוששות בתוך יהדות התורה על המינוי לוועדה החדשה. מאידך, אי אפשר לומר שמעז לא יצא מתוק: במקום עשרה דיינים חרדים במערכת נכנסו כעת ארבעה עשר. אישים הבקיאים במערכת המבחנים לדיינים טוענים כי גם הנציגות הד"לית החדשה שנבחרה טובה יותר מזו שהוצעה בסיבוב הקודם. אמנם רק כפסע היה ובין בחירתו של דוד בס, אבל במבחן התוצאה הסופית הכול היה כדאי.

מה שנכון הוא שתחילתו של הסיבוב הנוכחי לא העידה על סופו. בראשות הוועדה לא עמדה שרת המשפטים איילת שקד אלא השר לענייני כלום יובל שטייניץ, שלכאורה הבטיח את נאמנותו לדיל הקודם (חמשה לכל צד), אך בפועל זגזג לכאן ולכאן בהתאם ללחצים שהופעלו עליו. לשטייניץ היה משקל עצום בהיותו לשון מאזניים בין הגושים. מצד אחד הגוש החרדי שמנה חמשה חברים: שני הרבנים הראשיים; שני נציגי בית הדין הרבני העליון; וח"כ ישראל אייכלר שנבחר כנציג הכנסת לוועדה. בראש הגוש השני עמדה שרת המשפטים כשלצידה שלוש נשים נוספות ועו"ד אקסלרוד כנציג לשכת עורכי הדין. יו"ר הוועדה שטייניץ כיהן על תקן המלך אחשוורוש ההפכפך. פעם לכאן ופעם לכאן.

נקודת המוצא הייתה הדיל הקודם שמנה את הנציגים החרדיים הבאים. מטעם יהדות התורה כבוד הרבנים: גלב, לרנר, גרוזמן, ולר ופריד (האחרון חסידי). מטעם ש"ס הוצגו כבוד הרבנים ארביב, אלוף, שחר, חזן ואבידר.

את חמשת הראשונים בחרה דגל התורה, ששלטה אז ללא מיצרים בכל נושא הדיינים. בחירתו של אייכלר כנציג יהדות התורה לוועדה חייבה כמובן את שינוי הדיל כשלצידו של הרב פריד החסידי היה ברור שייכנס גם מועמד חסידי נוסף לשם איזון. במקרה זה היה מדובר ברב אלימלך וסרמן. השאלה הייתה רק מי מהנציגים הליטאיים שהיה בחמישייה הקודמת ייאלץ לפנות לו את מקומו.

וכך החלה היממה הסוערת והמרתקת בתולדות עולם הדיינות. יריית הפתיחה הייתה באור ליום רביעי בערב בבית שברחוב פרויד 4 בחיפה. בבית צנוע ושקט זה ישב שר החינוך נפתלי בנט שבעה על אמו המנוחה, וכל אישי המדינה עלו לנוד לו באבלו הכבד. כדרכם של פוליטיקאים שזמנם יקר ניצלו כמה מהם את המפגש במקום לעיסוק בצרכי הציבור. בין הנפגשים היו שרת המשפטים איילת שקד וח"כ הרב ישראל אייכלר. בתום שיחה של כחצי שעה סיכמו השניים על ברית בין הבתרים: שקד תתמוך בחמישייה של אייכלר וזה יתמוך בחמישייה שלה. התנאי המרכזי של אייכלר שהיה שלא יוצגו מטעם הבית היהודי מועמדים שהם דגל אדום אצל החרדים. הכוונה הייתה בעיקר לבס. מועמדותו של ברונר ירדה מעל הפרק עוד קודם לכן מסיבות לא פוליטיות בעליל.

ביני וביני התברר שאין הקומץ משביע את הארי. חמשה מועמדים ליהדות התורה כשמתוכם שניים הם חסידים ועוד אחד הוא הרב שוויצר גיסו של הרה"ר הגר"ד לאו - היו מותירים לדגל התורה שני מינויים בלבד. מה שהיה גורם למלחמת עולם פנימית ביהדות התורה ומאשש את טענות אנשי דגל שבחירת אייכלר נועדה בדיוק לשם כך. אי לכך היה זה אייכלר עצמו שהתעקש להגדיל את מספר המינויים במטרה לנסות ולהשביע את כולם.

השאלה הייתה איך ומי. בשעה 12 בלילה של אור ליום רביעי ראו כמה מתושבי שכונת הר נוף בירושלים מחזה מוזר. בתחנת הדלק שבפינת הרחובות אזולאי וחפצדי ישבו שלושה אישים בעלי חזות חרדית על כסאות פלסטיק וניהלו ויכוח סוער שהדיו נשמעו היטב. הוויכוח החל כאמור בחצות הליל והסתיים לקראת האשמורה בה החמורים נוערים. היו אלו איש דגל התורה וחבר מועצת עיריית ירושלים אליעזר ראוכברגר, יועצו של שר הדתות והאחראי על מינוי רבנים דוד עמר ועסקן חסידי העונה לשם חיים אשר פרומוביץ המקורב לשר שטייניץ.

השלושה דנו בפלונטר שנוצר והגיעו לפתרון הבא: במקום חמשה עשר דיינים ייבחרו שמונה עשר, כאשר הליכוד בוחר מטעמו שלושה דיינים בתיאום עם המפלגות החרדיות. השמות שהוזכרו היו הרב שפנייר הליטאי המקובל על גפני וראוכברגר; הרב חזן המקובל על ש"ס, והרב עלי בנו של ח"כ לשעבר עובדיה עלי מהליכוד שמקובל גם על הבית היהודי.

הכול נראה שפיר אבל אז התברר שהייתה פגישה נוספת וחשאית לחלוטין בין שטייניץ ואיילת שקד בביתה של האחרונה בתל אביב. מתכנסי תחנת הדלק לא ידעו על קיומה של הפגישה בה הוחלט לעלות משמונה עשר דיינים לתשעה עשר כאשר המועמד הנוסף מוענק כבונוס לבית היהודי. למה? ככה. לחרדים, כך נאמר בפגישה, יש שנים עשר מינויים. ששה ליהדות התורה וששה לש"ס, ומן הראוי הוא שהבית היהודי, המייצג כידוע את עולם התורה הדתי לאומי, יקבל קצת יותר משליש.

בשעות הבוקר של יום חמישי התבררו תוצאות כל המפגשים החשאיים והכול הונח על השולחן תוך צעקות רמות. ישיבת הוועדה שאמורה הייתה להתכנס בעשר בבוקר נדחתה לשעה 12 וגם אז היא לא הייתה מתכנסת אלמלי שהושגה הפשרה הבאה: הבית היהודי יקבל אמנם אחד יותר משליש אבל במקביל יאפשר לחרדים להטיל וטו על מועמדים ד"לים שהלאומיות חזקה אצלם קצת יותר מהדת.

חמש השעות הראשונות של ישיבת הוועדה הוקדשו לסקירת 74 המועמדים ששמם הופיע ב'רשומות'. החוק כידוע לא מתחשב בדילים, ומחייב פורמלית להציג את כולם. המתח בישיבת הוועדה גבר כאשר הוצג שמו של הרב שוויצה כמועמד. הגיס, הגר"ד לאו, יצא כמובן מחדר הוועדה והתברר שאף אחד מחברי הוועדה לא מוכן לקחת את התפקיד הלא נעים של הצגת קרוב משפחה של אחד מהחברים. ברקע ריחף גם החשש - שעדיין קיים - שבג"ץ יפסול את מינוי הקרובים.

מי שהתנדב, ובא כמובן על שכרו, היה ח"כ אייכלר. הוא הציג את הרב שוויצה במילים חמות וטען כי לפי ההלכה אין פסול של מינוי קרובים אלא ההפך. כשחזר הרב לאו לחדר הוועדה להמשך הדיון פניו קרנו אושר. אייכלר ידע באותו רגע שיש לו אצבע נוספת לכל דיל שירצה.

בשלב זה הבינו אנשי ש"ס שאם נפרצה הגדר של מינוי קרובים אין להם שום דרך לחסום את דרכו של הרב ינון בוארון, בנו של הדיין והמועמד לרבנות הראשית הגר"צ בוארון. מצד שני הם לא רצו להשמיט אף אחד מששת המועמדים הספרדים עליהם הוחלט בישיבה בתחנת הדלק. אחרי שעתיים נוספות של צעקות מצד אחד, והתכנסויות בחדרים אפלים מצד שני, הושגה פשרה נוספת אותה הוביל ח"כ אייכלר. מספר הדיינים המתמנים יעלה לעשרים ושניים לפי החלוקה הבאה: שבעה ליהדות התורה כולל הרב שוויצר, שבעה לש"ס כולל הרב בוארון הצעיר, ושמונה לבית היהודי. המינויים שהליכוד המליץ עליהם ובתוכם הרבנים עלי ושפנייר נכללו במניין זה לפי השתייכותם המגזרית הדתית. הרב שפנייר הוא חרדי ליטאי ולפיכך נמנה במניין יהדות התורה. הרב עלי הוא חרד"לי ולפיכך נמנה במכסת הבית היהודי.

וכאן החל קרב פנימי חריף בתוך יהדות התורה. הדיל הראשוני שנקבע עוד בתקופת לבני כלל חמשה שמות ששמותיהם ננקבו בשורות שלעיל. התוספת של הרבנים וסרמן החסידי, הרב שוויצר הגיס של, והרב שפנייר שהומלץ על ידי הליכוד - העלתה את המניין לשמונה, בעוד שליהדות התורה הוקצו רק שבעה. השאלה הייתה על מי מוותרים.

על מה שקרה באותן שעות שלא יום ולא לילה - וכבר עומדות רגלינו באור ליום שישי - ישנן מספר גרסאות. מאחר ובעשרת ימי תשובה עסקינן נאמץ לצורך העניין את זו שרחוקה יותר מהמחלוקת. מתברר שבדגל התורה נטו לוותר על מועמדותו של הרב גרוזמן מסיבות שונות. אפס כי לרב גרוזמן, למרות היותו ליטאי ור"מ בישיבה ליטאית, היו וישנם קשרים הדוקים בחצר חסידות סדיגורא, ואלה החלו לפעול עבורו במרץ רב.

הסדיגוראים שוחחו עם חצרות נוספות ביהדות התורה וכך קיבל ח"כ אייכלר הוראה להתערב גם במכסת דגל התורה ולהחליט מי מתוכם ייבחר. אייכלר בחר כמובן ברב גרוזמן וכך נאלצה דגל התורה לוותר על מועמד אחר. לאחר התייעצות חירום באמצע הלילה עם הדיין לשעבר הגאון רבי חגי איזרר - איש אמונו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בכל נושא הדיינים - הוחלט להוריד מהרשימה הסופית את הרב ולר. גם כאן ברוח הימים הקדושים לא ניכנס להסברים מפורטים.

הבגידה הגדולה
בשעה אחת בלילה נגמרו הדילים והסיכומים. כל חבר קיבל רשימה של הדיל הסופי וניגש להצבעה חשאית. כאשר נפתחה תיבת הקלפי התברר שכמו בוועדת שקד לעניין הגיוס: אפשר לסמוך על הבית היהודי רק עד הרגע האחרון, ולא עד בכלל. בניגוד לכל הסיכומים המוקדמים הצביעו שישה קולות בעד מועמדותו של דוד בס. מי היו השישה? קשה לדעת בהצבעה חשאית. אך לפי השמחה של ארבע הנשים בוועדה ושל נציג לשכת עורכי הדין היה ברור למי הם הצביעו. השאלה הייתה של מי הקול השישי. האם היה זה השר יובל שטייניץ ששבר סיכום, או אחד מחברי הוועדה החרדים שהקרוב מאוד שלו כבר נבחר והיה לו איזה סיכום מוקדם עם איילת שקד.

לגודל הנס, יחד עם בס קיבלו עוד ארבעה מועמדים שישה קולות, מה שחייב סיבוב בחירה נוסף בו התמודדו חמישה על שלושת המקומות הפנויים. החרדים הבינו שבלי לחצים פוליטיים כבדים שום דבר לא יעזור. אייכלר הזעיק בדחיפות את ח"כ גפני, שהחל להפציץ בטלפונים את לשכת ראש הממשלה. אייכלר ניסה גם ליצור קשר עם ליצמן אך עוזרו הנאמן, מוטי בבצ'יק, השיב כי הבוס קם רק בשלוש וחצי לפנות בוקר. כשליצמן קם הוא החל להפעיל את קשריו הוא. במקביל זימן אליו הראש"ל הגר"י יוסף את שטייניץ לחדרו והסביר לו בדמעות בעיניים את המשמעות של בחירת בס לדיינות.

בד בבד נכנס לתמונה גם יו"ר ש"ס ושר הכלכלה אריה דרעי. הוא איתר את נתניהו במעונו בלונדון, שם היה בביקור ממלכתי, והודיע לו חד משמעית כי אם לא יישמרו הסיכומים כפי שהיו ותתקבל בגידת הבית היהודי - לא תהיה יותר קואליציה. את השפה הזאת נתניהו מבין היטב, ואומרים שצעקות כפי ששטייניץ קיבל לא ספג שר בממשלת ישראל מימיו.

והלחצים עזרו. בסבוב הנוסף שנערך ניצחו הרבנים חזן, לביא ועלי. דוד בס נשאר בחוץ. את שאגות הניצחון של הנציגים החרדים שמעו מבניין לב העיר בו התכנסה הוועדה עד הדר גאולה.
הניצחון החרדי הכולל לא מנע כמובן את השאלה מי ניצח בקרב בין אגודת ישראל לדגל התורה. הגרסה האגודאית היא פשוטה מאוד: אייכלר הכניס את המועמדים החסידיים וסרמן ופריד ובמקביל הגן על מועמד ליטאי שנתמך על ידי האדמו"ר מסדיגורא. דגל התורה לפי גרסה זו מינתה רק את הרבנים גלב, לרנר ושפנייר שנתמך על ידי הליכוד, והרה"ר הגר"ד לאו הכניס את גיסו.

הגרסה הדגלאית שונה כמובן. הם מצביעים על כך שהרב פריד היה ברשימה המקורית שלהם לפני שנה. הרב גרוזמן אף הוא ליטאי, וכנ"ל הרב שוויצר. מבחינה מספרית הם צודקים: מתוך שבעת הנבחרים של יהדות התורה חמשה משתייכים לעדת הליטאים ורק שניים לחסידים. מבחינה מהותית יותר התמונה כמובן שונה. לראשונה שברה אגודת ישראל את המונופול של דגל התורה על מינויי דיינים והיא כעת שחקנית פעילה שתופיע על המגרש בכל הסיבובים הבאים. בחלוקת השלל הקואליציונית הבאה נראה אפוא את הג'וב של חברות בוועדה למינוי דיינים עולה לסדר עדיפות מיד לאחר משרד הבריאות וועדת הכספים.
דיינים משפטים

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד