1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. אבי בלום

רוקדים, דוקרים ובוכים • טורו של אבי בלום

הניסיונות לייצר מצב רגיעה, מסוכלים פעם אחר פעם • דרושה הפרדה בין הניצים • לא, אני לא מתכווין לפלסטינים
אבי בלום, ח' חשון תשע"ו 21/10/2015 09:01

צילום: משה גולדשטיין משה גולדשטיין


הניסיונות לייצר מצב של רגיעה, מסוכלים פעם אחר פעם על ידי מקורבי הצדדים. המסקנה שדרושה הפרדה בין הניצים, היא תובנה ברורה אליה מגיע כל מי שנקלע לזירת העימות. שישה סבבים של דיוני קבינט ארוכים ומתישים התקיימו מאז פרוץ המהומות. אם פיילוט ההפרדה היה מתחיל כאן, הקונצנזוס היה מושלם.

בנט ונתניהו, נתניהו ובנט. העימותים שלא פוסקים בין שני האישים, מחוץ לקבינט ובתוכו, כבר עברו מזמן את גבול הטעם הטוב. השרים ובכירי מערכת הביטחון שמגיעים לדיוני הקבינט, עומדים משתאים נוכח חילופי המהלומות המילוליות בין ראש הממשלה נתניהו לשר החינוך בנט. הם מתבוננים בשני האישים שמתנהלים כמו שחקנים בהצגה, מחפשים את המצלמות, ומגלים למחרת שגם כאשר הסמארטפונים נשארים בחוץ, יש מי שמדליף כותרות.

נתניהו לא מסתיר את סלידתו מבנט בו הוא רואה פוליטיקאי ילדותי, מתלהם, רודף ורדוף כותרות – כזה שבשביל תמונה טובה בעיתון, יסתובב כמו אקדוחן ברחובות למרות שהוא מאובטח ללא הפסקה. בנט רואה בביבי מנהיג חלש – מול החמאס, מול הרשות, מול ערביי ישראל, וגם מול הבית היהודי שלדרישותיה נכנע במו"מ הקואליציוני.

יום שני השבוע צוין כיום הראשון בו לא נשפך דם ברחובות מאז חג הסוכות, אבל בקבינט עדיין נשפכים נהרות של דם רע, עד שבנט דורש מראש הממשלה להעמיד את דוברו לבדיקת פוליגרף בגין הסתה (נגד בנט, כמובן).

אחד מבכירי מערכת הביטחון שיצא מישיבת הקבינט טעונת האנרגיות השליליות סיכם זאת במשפט הבא: "כדי להבין לאן מובילה הסתה של שנים, לא צריך ללמוד מהפלסטינים. מספיק לראות איך ביבי ובנט מביטים זה על זה במהלך הדיונים".

ביבי תקוע עם בנט, אחרי שכל ניסיונותיו לצרף שותפים נוספים עלו בתוהו. הרצוג לא יכול, איווט לא רוצה. את התנאי של איווט להצטרפות - קבלת תיק הביטחון עם סמכויות, ביבי דחה בשתי ידיים. הרי איווט וחמשת ח"כיו לא יחלישו את כוחו של בנט. מספרית, נתניהו ימשיך להיות תלוי בקולות אנשי הבית היהודי.

ראש הממשלה שאל השבוע את המתווכים בינו לבין איווט האם ליברמן לא מבין איזה נזק תדמיתי יחולל מינויו לשר ביטחון. או במילים אחרות: כיצד יתמודד עם סיטואציה שכזאת שגרירנו הרהוט והמתון באו"ם, הדיפלומט מספר אחת, דני דנון.

מבית ומחוץ, נתניהו רואה במינוי מעין זה פוטנציאל לפיגוע פוליטי ודיפלומטי רב נפגעים. הוא היפך והיפך ולא מצא נקודת זכות אחת, למעט העובדה שהמינוי יעניק רוב להעברת סמכויות שר הכלכלה לממשלה ולאישור מתווה הגז.

בינתיים אין גז. רק נפט בכמויות שנשפך למדורה. אבל לא על הבנט לבדו מתנהלים דיוני הקבינט. שני הנושאים שעמדו במרכז ישיבות הקבינט ביום שני היו האירוע הקשה בבאר שבע והצבת חומת ההפרדה בשכונת ארמון הנציב.

כל מי שסייר בירושלים המזרחית ובכפרים שסופחו לה יחדיו יודע שהעיר מחולקת דה-פקטו מאז הוקמה בליבה חומת ההפרדה בתקופת שרון. אבל מה שלא עשתה החומה ההיא, עשו הבטונדות המוגבהות שהוצבו בשכונת ארמון הנציב. התקשורת הבינלאומית בליווי מקהלת המעודדים של שרי הימין, הציגה את נתניהו כמי שמחלק בפועל את ירושלים. את הזכוכית הנשברת מהתשדירים ב-96', של ביבי נגד פרס, מחליפות זגוגיות הרכבים המנופצות בכבישי הגדה וירושלים.

בממשלה נטולת אחריות קולקטיבית, השרים המתלוננים – הם המאשרים. בישיבת הקבינט בשבוע שעבר, אושרה הצעת גורמי הביטחון להציב מכשולים באזורים מועדים, זאת בתיאום עם עיריית ירושלים וכחלק ממערך היקפי שכולל גם מצלמות ותצפיות. לשרים הוצגה היוזמה כמערך טקטי שיתמקד בשכונות המועדות לפורענות דוגמת עיסאוויה.

לשרי הקבינט הובהר כי המטרה מגוונת. מכשולים מוגבהים ימנעו זריקת אבנים ובקבוקי תבערה לעבר השכונות היהודיות. מחסומים בלתי עבירים יקשו על מעבר מפגעים, ובעיקר יכבידו מנטלית על חיי הערבים תושבי השכונות המועדות. הרציונל של מערכת הביטחון היה שהתושבים יחושו על בשרם, כי יש מחיר למפגע שיוצא מהחממה שלהם.

כשהגיעו התמונות משכונת ארמון הנציב התברר לשרי הימין כי המכשול הוא חומה, וכי לא מדובר רק בפאתי עיסאוויה אלא בתוככי השכונות היהודיות. בדיעבד היה מי שהסביר כי מדובר בפיילוט של הפרדה לדוגמה, שהוצב במקרה בארמון הנציב בלי להקדיש לכך מחשבה תחילה. האמירה הזאת נכונה לדרך התנהלותה של הממשלה כולה.

8:00 עד 11:00
עם כל הכבוד לחשיבותה התדמיתית של שלמות ירושלים המחולקת, דברים אחרים שהושמעו בפורומים הסגורים צריכים להדיר שינה. מדובר בדיווח המודיעיני ששם את היד על חומרי הבעירה שהציתו את המדינה. שרי הקבינט ביקשו בשבוע שעבר ממערכת הביטחון לחזור אליהם עם תשובות ברורות בנוגע לשאלה מהי הסיבה שהביאה לפרוץ המהומות.

בשב"כ בדקו וחזרו עם תשובות על סמך נתונים מהשטח. זהו לא אבו-מאזן שחרד מהתפשטות האש בשטחו ומסיט את הלהבות לגבולות ישראל. אפילו לא החמאס שנוצר את האש בעזה ומנסה לפוצץ את בועת השקט בגדה. ערביי ישראל, משדרים גם הם אותות מצוקה. ובקיצור, לפי הניתוח של מערכת הביטחון, בסבב הנוכחי אין כתובת ברורה ואין יד מכוונת.

הניתוח של השב"כ וגורמי הביטחון העלה, כי ההסתה בנוגע לשינוי הסטטוס-קוו בהר הבית חלחלה בלבבות והיא הסיבה המרכזית לפרץ הגל הנוכחי. זו העילה, וכמעט שאין בלתה. בפיגוע בבאר שבע, סיפרו בני המשפחה מחורה כי הצעיר המפגע, בדואי משלהם, מעולם לא הזדהה עם מצוקת הפלסטינים אלא דיבר באובססיביות על הצלת אל-אקצה מפני השתלטות יהודית והקמת בית מקדש.

כאן צריך לבוא כמו במענה אוטומטי משפט המחץ על הדמיון הערבי, ההסתה המשתוללת והחייתיות הבלתי נתפסת. כל הסלט הערבי הזה אכן בלתי אכיל ומעורר בחילה עזה אך מתברר כי היה מי שתיבל אותו בהרבה פלפל שחור. לא מדובר רק בשרים שעלו להר והעלו את כולנו לעולה, אלא גם בכרסום זוחל שהביא לקפיצה של עולים יהודים להר – בכמעט פי שלושה. עולים ורוקדים. נדקרים ובוכים.

האיסור הגורף שהוטל על ידי הרבנות הראשית עם כיבוש ההר ב-67' ננגס על ידי רבנים מהציונות הדתית. התוצאה היא טרנד עלייה שהלך והתפתח בעיקר בקרב צעירים. בשנה האחרונה ניכרה מגמה חדשה: זוגות צעירים עולים להר ערב חתונתם, מצטלמים ומפיצים את התיעוד ברשתות. אז נכון ששינוי בסטטוס-קוו אין, אך כדי למנוע עימותים וחיכוכים, הופנה זרם העולים לשעות הבוקר בין השעות 8:00 ל-11:00. היהודים נכנסו, הערבים נותרו בחוץ. ואל נא תזלזלו במשמעותן של שלוש שעות יומיות. די לשמוע אלו מהומות פורצות לעיתים בעטיה של תוכנית בוקר רדיופונית, המשודרת בקול ברמה בין השעות 8:00 עד 10:00.

הערבים ראו בכך שינוי סטטוס-קוו. בפלג הצפוני (לא הירושלמי!) של התנועה האיסלאמית מיהרו להפיץ סיפורי בדים על החרבת המסגדים והקמת בית מקדש שלישי. הדמיון הפורה הציף את הרשתות והמסגדים בגל מבחיל של הסתה. כמו בחניון האוטובוסים של דן, לא תמיד מיתמר עשן כבד בעקבות הצתה. לעיתים די בקצר קטן.

יוסי דגן והרב לבנון עם הגר"י יוסף בקבר יוסף (צילום: מאיר ברכיה)
יוסי דגן והרב לבנון עם הגר"י יוסף בקבר יוסף (צילום: מאיר ברכיה)

מאחורי הגלימה
מי שזיהה את המגמה והוביל בכל כוחו לרגיעה הוא הראשון-לציון הגאון הרב יצחק יוסף. עטוף בגלימה וחבוש במצנפת, מזכיר את דמות דיוקנו של אביו הוא התייצב באזכרה למרן הגר"ע יוסף זצ"ל ותקף במילים קשות את העולים להר.

חלף פחות משבוע והגלימה תועדה תחת מתקפה קשה. שלושה ימים אחרי שקבר יוסף בשכם הוצת ויממה אחרי שחסידי ברסלב מישיבת 'שובו בנים' חדרו למתחם בהוראת רבם הגולה, וחולצו בחיים בזכות יוסף שומר הברית, הגיע למקום הראשון-לציון.

בהודעות רשמיות הציגו זאת הפלסטינים כפרובוקציה מכוונת, גינו את הראשון-לציון וכינוהו מסית, השליכו על השיירה חצץ (את הבלוקים הם גמרו בשבוע שעבר, כפי שאמר מי שאמר), והציתו מחדש את המתחם אחרי צאתו. למתבונן מן הצד זה נראה כסתירה שמחייבת יישוב למדני מפולפל. הכיצד מי שבידו השמאלית שופך מים קרים על בעירת הר הבית, יוצק בידו הימנית שמן למדורת קבר יוסף, ולא לצרכי הילולא. כשמדובר באישיות תורנית, תורה היא – וללמוד אנו צריכים.

התשובה, מסתבר, מתחילה מדיוני הקבינט המוזכרים לעיל. תמונות הקבר המוצת, ההמון המוסת והברסלבע'רס המתגנבים למתחם ומוכים, הובילו את השרים למסקנה שצריך להראות במקום מנהג בעלים. שר הביטחון בוגי יעלון הסביר שאם דרג רבני בכיר בדמות רב ראשי לישראל יגיע למתחם בליווי צה"ל, יהיה בכך כדי להרגיע את הרוחות ולמנוע מיחידים להתגנב למתחם. והיה גם שיקול תדמיתי: הפקרת המתחם לפורעים הערבים, מזכירה יותר מדי את תחילת האינתיפאדה השנייה, ובכירי מערכת הביטחון הרי מספרים לשרים במשך שבועות כי לא מדובר באינתיפאדה שלישית.

המטרה הייתה ראויה, האבטחה הייתה כבדה, וגם תיאום מול המשטרה הפלסטינית – נעשה. אבל לא בפעם הראשונה מי שתפסו טרמפ על הביקור היו מנהיגי המתיישבים ובראשם ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן. קבלן הקולות הליכודניק שהחליף בנסיבות לא טבעיות את ראש המועצה היוצא גרשון מסיקה, מסומן בלשכת ראש הממשלה כמתסיס סדרתי. לא פחות.

כפי שנחשף בתחקירו של נתי טוקר בדה-מרקר, ה'נוניתון' ידיעות אחרונות מספק לדגן במשך חודשים ארוכים כותרות על בסיס יומיומי כדי לאגף את ביבי מימין. שרי הליכוד שחוששים מצבא מתפקדיו, התיישרו לימינו של דגן והגיעו למאהל המחאה שהקים מול בית ראש הממשלה. בלשכת רה"מ מדברים על פוליטיקאי שלא יפספס אף הזדמנות כדי לגזור קופון בעיתון ולהצטייר כמגן המתיישבים. זה אכן נשמע מוכר מדיוני הקבינט, וגם תגובת רה"מ דומה למדי.

את צמחי הפרא האלה דגן גידל בגן לשכת הראשון-לציון. הוא לא הצטרף לביקור אלא השתלט עליו. כשלצידו רב השומרון הרב אליקים לבנון, הם ניצלו את נוכחות האישיות הממלכתית כדי להוציא לתקשורת כותרות בסגנון גוש אמונים.

בהודעה לעיתונות (שמיותר לציין כי לא הוצאה על ידי לשכת הרב-הראשי) הובאו דברי הרב לבנון שהביע את הצורך לדאוג להחלת ריבונות אמיתית במקום מבלי להסתמך על השוטרים הפלסטינים, ושיגר יותר מביקורת מרומזת לעברה של הממשלה הכושלת. דגן עצמו, שהגלימה שימשה לו רק תפאורה, העביר את המסר בו רצה. "נמשיך במשימתנו לבנות את השומרון. יש להעביר את האחריות לניהול המקומות הקדושים בשומרון ובראשם קבר יוסף לידי ישראל עד שנחזור לשם בצורה מלאה". הפלסטינים שלא צריכים תירוצים, קיבלו חינם אין כסף, מלאי נוסף של חומרי הסתה.

געגועים ליאיר
בתוקף אישיותו הממלכתית, הראשון-לציון נאלץ להבליג על התרגיל הציוני-ציני ביחסי ציבור שעשו לו מנהיגי המתיישבים. מי שלא מחויב לכללי הטקס האמורים, הוא יו"ר ועדת הכספים שהתנפל השבוע במסדרונות הכנסת כמו סכינאי על הנהגת המתיישבים ובראשם נתן נתנזון המכונה נוס.

"אם נתניהו יוביל מהלך מדיני לא נהיה חייבים לכם כלום. גם כשאתם יושבים איתנו בממשלה אתם מזנבים בעולם התורה. יש גבול". קצפו של גפני יצא על טבלת התקצוב ששלח מנהל אגף הישיבות עמוס ציאדה ומתפרסמת כאן לראשונה: 430 שקלים מקסימום לתלמיד ישיבה גבוהה, מול 1548 שקלים מקסימום לתלמיד ישיבה ציונית שמעודדת שירות צבאי. המו"מ מול נתניהו נוהל על בסיס הדרישה החרדית "להשיב את הגזלה", אבל בשומנים של הישיבות הציוניות איש לא נגע.

גפני ציפה, שהעלמת העין מתקציבי העתק שמופנים למוסדות הציונות הדתית, תזכה אותו ביחסי גומלין הדדיים. השבוע הגיעה עת מבחן כאשר שר החינוך בנט התבקש לחתום על התקנה התקציבית שמאשרת מחדש את תקצוב תלמידי חו"ל. בימים בהם התיירים בורחים, והסטודנטים מפרויקט תגלית נעלמים, ניתן לראות בהבאת בני ישיבות מחו"ל לארץ – ציונות תורנית. אבל בנט לא חתם ושורת המחץ של גפני הייתה: "בנט גרוע מלפיד".

בנט וגפני יסתדרו במוקדם או במאוחר. שר חינוך יכול לריב עם ראש-ממשלה אך לא עם האיש שיושב על השיבר התקציבי. גם יו"ר ועדת כספים שמחויב לעשרות אלפי תלמידי המגזר לא יכול להתעמת לאורך זמן עם שר חינוך מכהן. השינויים הפרסונאליים בחינוך העצמאי, מחייבים היום יותר מתמיד, קשר הדוק ושיתוף פעולה עם המשרד. השניים, תלויים זה בזה.

הכותרות הסנסציוניות האמיתיות של השבוע, נוגעות כמובן לחילופי הגברי בחינוך העצמאי. הרב אליעזר (אזי) סורוצקין מ'לב לאחים' שמפעלותיו ידועות ברבים, יכהן כמנכ"ל מטעם דגל התורה. הרב אברהם שוורץ, ותיק העסקנים בשלומי אמונים, מנכ"ל משרד ממשלתי בעברו ובעל ניסיון רב-תחומי במגזר הציבורי, ימונה כמשנה למנכ"ל מטעם שלומי אמונים.

המשנה ששימש כמנכ"ל בפועל, הרב צבי בוימל, יוסיף לכהן כמשנה בתואר ובשכר מטעם דגל. בדגל התורה מבהירים כי אין בכוונתם לפגוע ביו"ר המיתולוגי הרב אברהם יוסף לייזרזון, שומר הגחלת, החותם, פך השמן וההשקפה הטהורה מזה כארבעים שנה.

עם הוותק, הרזומה ודמות המחנך של הרב לייזרזון, שאלת הזהות של הסיעה אותה הוא מייצג מתייתרת. לדגל ולשלומי אמונים, הנוכחות של הרב לייזרזון בבניין היא מעין עלה תאנה שמאפשר להם להצביע על האיש כנציג הסיעה המרכזית.

העמותה החדשה בחינוך העצמאי הוקמה תוך נטרול הסיעה המרכזית (הפלוס היחיד של המציאות הכאוטית הישראלית, הוא ז'רגון המילים המכובסות שהתעדכן). מאז, הודרו רגליו של הרב לייזרזון מהליכי קבלת ההחלטות. אבל כשלייזרזון רמז בעבר כי בכוונתו לעזוב, דווקא בדגל התורה היה מי שנחלץ לשכנעו להישאר כדי לשמר מראית עין של חלוקה שוויונית לכל הסיעות. עם המנכ"ל הנכנס הרב סורוצקין יש לרב לייזרזון ידידות אישית והיו"ר הוותיק אף זכה לביקור נימוסין ביומו הראשון בתפקיד של המנכ"ל החדש. בסביבתו של הרב לייזרזון מבהירים כי בצד החיבה האישית, אם תימשך מדיניות ההדרה הסיעתית הוא לא יהסס מלהסיק מסקנות כואבות.

אבל למה לקלקל את החגיגה כשהמנכ"ל והמשנה החדשים טרם עשו את צעדיהם הראשונים בבניין. לפני שנדבר על העיתוי, צריך לומר מילה טובה על המינויים עצמם. מדובר בשני אנשי עשייה עם רקורד מוכח של הנעת תהליכים ארגוניים. סורוצקין ושוורץ נראים כמו האנשים הנכונים במקום הנכון. אם יש משהו שהארגון הוותיק והמסויד הזה צריך, זהו טלטול בנוסח חקירת שב"כ. צריך לאחל להם הצלחה, 'למען הילדים' כמו שאומרים בתשדירי הבחירות.

חסד לאברהם. הרב אברהם שוורץ
חסד לאברהם. הרב אברהם שוורץ

נישואי תערובת
ועכשיו לשאלת העיתוי. דומה שהתשובה פשוטה. זהו לא מבחן אמריקאי אלא נורווגי. דגל נושאת עיניים להתפטרות סגן השר מאיר פרוש והעברת שרביט הח"כ ליעקב אשר. בשמו של פרוש הובהר לא אחת (בין השאר במדור זה לפני כשבועיים), כי מינוי האיש מטעמו בחינוך העצמאי הוא מעין תורה שבעל פה שקיומה יביא להתפטרותו.

בסוגיה הזאת, הצדק עם פרוש, נקודה. את החלק שלו בחינוך העצמאי פרוש סיפק לדגל ושילם על כך מחיר יקר עם ריבית והצמדה, כולל אובדן תמיכת הסיעה המרכזית בהתמודדותו לראשות עיריית ירושלים. מאז חלפו שש שנים, נצח במושגים פוליטיים, ודגל התורה טרם פרעה את חובה.

הנה ציטוט ממה שנכתב כאן בינואר 2013, ערב הבחירות לכנסת הקודמת: "חלפו-עברו הימים בהם תיאמו גפני ופרוש מהלכים בישיבות ליליות סודיות לפני הבחירות. פרוש שומר את הקלפים צמוד לחזה ויש לו את כל הסיבות וההצדקות לעשות זאת, אחרי שדגל התורה גמלה לו רעה תחת טובה ועיכבה במכוון את מינויו של נציג שלומי אמונים, הרב אברהם שוורץ, לסמנכ"ל החינוך העצמאי. זו הייתה טעות של טירונים לחשוב שפוליטיקאי ממולח כפרוש, מונח בכיסה של דגל התורה, ופרוש נהנה מכל רגע שבו הוא מוכיח, לידידים ולאויבים, שעבורו, הפוליטיקה היא אכן אומנות הבלתי אפשרי. אצל משפחת פרוש הסיסמה היא: פוליטיקה (כמו חומוס) עושים באהבה או שלא עושים בכלל".

מאז פרסום הדברים חלפו כשלוש שנים. החומוס התיישן, תובל בחריפות, וצרב את הלשון של כל המעורבים – כולל השף עצמו, אבל בסוף הגיעה השעה. שנת השמיטה חלפה והפרוזבול של פרוש שמנע מדגל לשמוט את חובה בחינוך העצמאי הוא החוק הנורווגי. העיתוי והנסיבות ברורים לכולם. טוב, כמעט לכולם. "מדובר בתהליך שכבר התחיל בקיץ ואין שום קשר בין השינויים הפרסונליים בחינוך העצמאי לבין החוק הנורווגי", אומרים גורמים בכירים בדגל התורה. דומה הדבר לכך שנתניהו יחדש את התהליך המדיני ויטען בגרון ניחר ובשפה שסועה כי אין קשר למאורעות השבועות האחרונים. אשרי המאמין.

בדגל התורה משחקים אותה קשים להשגה. החברים לא מגיעים לישיבות הסיעה וגם לא מתקשרים למאיר פרוש כדי לבקש את ביצוע החוק הנורווגי. ככל שזה תלוי בחברים מדגל, או לפחות בח"כים המכהנים, הם גם לא מתכוונים לעשות זאת מכאן ולהבא.

דגל התורה חפצה בח"כ נורווגי נוסף יותר מכל גורם אחר, אך את התענוג שבעצם הגשת הבקשה והתמחור בסוגיית התמורה, לפחות הח"כים המכהנים לא מתכוונים לספק. אם פרוש יקום ויתפטר הם יאמרו תודה, אך קידה מראש - לא תיראה ולא תימצא.

ליעקב אשר, גפני אמר השבוע בפומבי, בקול רם, כך שכל הנוכחים ברדיוס הקרוב ישמעו: "מצידי שלא תהיה חבר כנסת. אנחנו לא נחתום על כלום ולא נבקש כלום". בדגל מספרים כי גם השינויים בחינוך העצמאי, נעשו חד-צדדית בלי תיאום מוקדם. הידיעה על השינויים שפורסמה ביתד ועוררה הלם ותדהמה, טרם מצאה את ביטויה מעל גבי ביטאון המבשר, ולא בכדי. על התנתקות חד צדדית שמענו. תופעה של התחברות חד צדדית היא יצירה מחודשת שרק מוח ליטאי יכול להמציא.

בדגל מבהירים כי לישיבות הסיעה המשותפות הם יגיעו ברגע שיהיו לסיעה שלושה חברי כנסת ולא דקה אחת לפני. לדידם, צירוף פרוש כסגן שר להצבעות בסיעה מובן מאליו, והדרישה לקבלת עול מלכות הרוב בסיעה, ממילא לא רלוונטית בעליל. ההכרעות האמיתיות נופלות בחצרות המרנים והאדמו"רים. גפני הזכיר השבוע לחברים כי בכל עשרים ואחת שנותיו כח"כ, התקבלה רק פעם אחת החלטה ברוב דעות בסיעה. מדובר כמובן בהצבעה בשנת תשמ"ט שהכתירה אותו כיו"ר ועדת הכספים על חשבון ליצמן. מיהו האיש שהביא לו את הרוב הנכסף, אתם כבר יודעים.

את המושב הזה גפני פתח בסערה. חוק הבטחת הכנסה לאברכים הוגש לאישור ועדת שרים, התקציבים עוברים מתחת לרדאר (על חוק הגיוס המתוקן, תבוא הודעה נפרדת. או שלא). בעיקר זוהי אווירת הקרב שמנשבת – ולאו דווקא על רקע מה שמתרחש ברחובות הערים. בשבוע שעבר, במהלך ישיבת סיעת אגודת ישראל בכנסת, נופף אחד מהח"כים החסידיים בשוט ההליכה עם דרעי בקדנציה הבאה. יומיים אחר כך, וגם זה כמובן באקראי, העלה גפני את אופציית החבירה העתידית לדרעי בשיחה שקיים עם האישיות הרוחנית הבכירה של דגל התורה ברחוב חזו"א 5. ורק את החתן הספרדי, איש ממשפחת הכלה האשכנזית לא מצא לנכון לשאול. כשדרעי שמע על כך השבוע, הוא חייך חיוך רחב.

שידוך כלאיים מעין זה לא יקרום עור וגידים ונדחה בביטול ע"י שני הצדדים. אבל בעצם העלאת הרעיון של נישואי תערובת יש כדי ללמד על הלך הרוח בשני המחנות האשכנזיים. אפרופו דרעי, הוא דחה את התפטרותו הצפויה לטובת מיכאלי לאחרי-אחרי החגים: כשהתקציב יעבור ו/או מתווה הגז יוסדר ו/או הפורענות תמוגר. ההתפטרות הצפויה של פרוש, אי שם באחד מהמועדים הנ"ל, נראית יותר ויותר כצעד הנכון שיביא לשלום בית בסיעה שאוחדה לנצח – כמו בירת ישראל.


טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עתונות'




הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. מילים כמו חול ואין מה לאכול  (ל”ת)

    אולי לקצר קצת

  2. החיבור לימין ההזוי זה שורש כל הרע  

    שפוי

  3. תגידו זה אח של חיה וילנר-בלום?  


  4. אבי אם אתה לא מכין שיעורי בית  

    משה פרידמן

  5. מה קשור פה קול ברמה??  (ל”ת)

    איציק

  6. אין סוף טעויות, טמבל.  (ל”ת)


  7. אינפנטילים, איך הגעתם לפה?  

    חכמולוג

  8. תודה, אחלה טור  (ל”ת)

    שי

;