י"ד סיון התשפ"ד
20.06.2024

כך הצילו היולדות החרדיות את נתניהו משקר • טור

ראש הממשלה מתחרה עם אבו מאזן בפנטזיות, והעליה להר הבית ממשיכה להבעיר את השטח - אפילו אצל הבדואים

כך הצילו היולדות החרדיות את נתניהו משקר • טור
שששש


איש לא אמון בו
בתריסר השעות שלפני הפיגוע הקטלני בבאר שבע שרתה בכנסת תחושה שאיכשהו העניינים חוזרים לשליטה. הצעדים הקשים שננקטו במזרח ירושלים וההיערכות הביטחונית חסרת התקדים יצרו את הרושם שהגרוע מכול כבר מאחורינו. עוד פיגוע קטן פה, עוד פיגוע קטן שם, אבל המאסה הקריטית של גלי מתאבדי הסכין היוצאים בזה אחר זה כמו חולדות בחפירות הרכבת הקלה בתל אביב כבר מיצתה את עצמה. ברקע הדהדו גם קולות התיווך האמריקאי והלחצים של מדינות המפרץ ומצרים על אבו מאזן להרגיע את הרוחות לפני שהמונים ייצאו לרחובות גם אצלם. מחוגי השעון שהצביעו על עשרים וארבע שעות ללא אף פיגוע יצרו אף הם את הרושם שמשהו מתבשל מאחורי הקלעים הבינלאומיים והביטחוניים לקראת החזרה לשגרה.

בעיצומו של השקט המאוד זמני הזה ישבו כמה עיתונאים חרדים בפתח לשכתו של נציג חרדי בכיר והמתינו עד שהנ"ל ישתחרר מאישיות מסוימת שקדמה להם בלו"ז והתעכבה לצאת. אדהכי ודהכי הגיע ללשכה אחד מנערי ראש הממשלה וביקש להבהיל את הנציג ללשכת ראש הממשלה שבקומה השנייה. ההודעה הועברה לנציג החרדי הבכיר, שלפי כללי הפרוטוקול אמור היה לנטוש את כל עיסוקיו ולצאת מיד למקום אליו הוזמן.

למרבה ההפתעה, זה לא מה שקרה. שיחכו לי קצת שם, השיב בנחת והמשיך עוד רבע שעה בסדר יומו הרגיל. שמא מדובר בעניין ביטחוני דחוף? שאלנו בפליאה את הנציג האדיש. ממש לא - השיב. על זה מדברים בפורומים אחרים. הוא (ראש הממשלה, י.ר.) רוצה לדבר שוב על מתווה הגז.

זה מה שמעניין אותו בימים טרופים אלו? הוספנו לשאול.

לא רק זה, אבל גם זה. הוא כל הזמן אומר שאם לא נגיע להסדר בתוך כמה שבועות נחטוף תביעה בזירות המשפטיות הבין לאומיות של מאות מיליוני דולרים.

לא חזרנו מאוחר יותר ללשכה לשאול האם ההשערה הייתה נכונה וזו הייתה סיבת הקריאה. כדי לדעת שנתניהו לא נותן לאירועים הביטחוניים להסיח את דעתו מהשאיפה להעביר את מתווה הגז. מספיק היה לשמוע את דבריו של יצחק תשובה, אחד השותפים הבכירים במערכת, בכינוס בפני אנשי עסקים בתל אביב. תשובה העריך בביטחון הנשקף לעין שבתוך מספר ימים, מקסימום שבועות, יושג הסכם על מתווה הגז.

ואם תשובה מדבר, תשובה יודע. לשותפים האמריקאים שלו יש ידיד טוב בשם שלדון אדלסון ששולט בסדר יומו והתנהלותו של ראש הממשלה הישראלי יותר מכל אדם אחר על פני כדור הארץ. לידיד יקר זה יש חלק נכבד, אם לא מכריע, בהתדרדרות היחסים בין ישראל לארה"ב ולכתף הקרה שממשל אובמה מפנה לישראל כעת בשעתה הקשה. כאשר הידיד מחליט שמתווה הגז חתום ייחתם אין להתפלא כלל ועיקר שאת מרבית האנרגיות שנותרו לו בין ישיבת קבינט אחת למשנה, משקיע נתניהו בנושא שבימים אלו נדחק לעמודים האחרונים של מוספי הכלכלה. העמודים הראשונים צבועים באדום מדמם כבר שבועיים ימים ברציפות.

העיסוק האובססיבי של נתניהו בנושא הגז הוליד בשבוע שעבר את הרעיון המופרך של העברת סמכויות החתימה של שר הכלכלה, הממאן לחתום, לידיה של שרת המשפטים איילת שקד. לשקד, אין כל בעיה לחתום (לאחרונה חתמה שקד על הארכת משך ההתמחות של עורכי הדין לשנתיים במקום שנה, וזאת לבקשתה של לשכת עורכי הדין, ובכך פגעה בעיקר בחרדים ובתושבי הפריפריה. קודם לכן היא נלחמה למען עורכי הדין בחוק 'לבנת פורן' המגביל את עמלת חברות הייעוץ. כעת כולם מוגבלים, חוץ מעורכי הדין). בפועל אין שום אפשרות להעביר לה את הסמכויות בלי אישור של הכנסת. אישור שאם אפשר היה להשיג אותו - הסיפור היה נגמר כבר לפני חודש בממשלה. מדובר אפוא בהזיה שמלמדת היכן נמצא הראש של כבוד ראש הממשלה ואילו רעיונות עולים כאשר הוא לחוץ.

על רקע זה לא קשה להבין איך ספקולציה מופרכת כמו צירופו של ליברמן לממשלה משתלבת אף היא בנושא הגז. בשבוע שעבר קרא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להרצוג וליברמן להצטרף לממשלה לנוכח ההתדרדרות הביטחונית והצורך בחזית רחבה מול הטרור מצד אחד והלחצים הבין לאומיים מצד שני. במקביל פורסמו סקרים המלמדים לכאורה (הזמנת סקרים עם תוצאה ידועה מראש, היא מדע בפני עצמו) שמרבית אזרחי ישראל רואים בליברמן את האיש המתאים לנהל את משרד הביטחון. האמת, לנוכח התנהלותו הרופסת של משה יעלון זה הגיוני בהחלט.

ואז היה מי שהציע, ולא עיתונאי שוחר כותרות, אלא גורם פוליטי בעל משקל בליכוד, לדון בהצעה מכיוון נוסף. אם ליברמן מצטרף ומחזק את הממשלה אין כבר שאלה מהיכן יושג הקול הבודד הנוסף הדרוש לאישור מתווה הגז. ליברמן שמסכים עקרונית למתווה אך לא מוכן להצביע בעד העברת הסמכויות של דרעי לממשלה יעשה זאת חיש קל, אם וכאשר יצורף לממשלה.

ארכו פחות מעשרים וארבע שעות עד שגם רעיון זה נזרק לפח האשפה של המערכת הפוליטית. ליברמן לא שלל את הרעיון על הסף, בכפוף כמובן לעונש מוות למחבלים ועוד כמה תנאים בסגנון זה, אבל בלשכת ראש הממשלה הבינו שצירופו של ליברמן ידליק את השטח יותר מכל ההסתה ברשת ואל גז'ירה גם יחד. מי שקרא לערביי ישראל גיס חמישי והציע לצרף אותם לרשות הפלסטינית, הוא בעיניים ערביות מה שמרואן ברגותי הוא לעיניים ישראליות.

ומה יגיד על כך הנשיא אובמה שעדיין לא החליט מי בדיוק אחראי לגל הטרור בארץ, והאם ישראל לא מפעילה כוח מופרז כאשר היא מסיימת מתקפת טרור במחבל הרוג ולא פצוע בלבד? תוסיף לו את צירופו של ליברמן ותוך שבועיים ההצעה הצרפתית להצבת כוחות בין לאומיים במזרח ירושלים עוברת במועצת הביטחון.

הפרישמיש היחיד שנתניהו חושק בו הוא סילוק הבית היהודי מהקואליציה וצירופו של המחנה הציוני. בשיחות סגורות עם שרים חרדים מביע נתניהו זעם מבעבע על התנהלותם חסרת האחריות, לדבריו, של ראשי הבית היהודי. לשרת המשפטים יש לו עוד רספקט בשל התנהלותה המקצועית והשקולה במשרד. לבנט הוא מתייחס כנער שלא הספיק להתבגר ואילו באורי אריאל ולשותפו לתקומה ח"כ בצלאל סמוטריץ' הוא רואה שני פרובוקטורים האחראים לגל הטרור האחרון. הם לא ינוחו, אמר נתניהו בשבוע שעבר לנציג חרדי בכיר, עד שכל העולם האסלמי ייצא למלחמה נגדנו על רקע אל אקצא.

אריאל מודע לטענות כלפיו ודוחה אותן על הסף. בראיונות לתקשורת שקיים השבוע הוא פירט את שלל הסיבות לגל הטרור הנוכחי והציג שרשרת ארוכה של אירועים וגלי טרור שנרשמו בעבר הקרוב והרחוק ללא כל קשר לעליות שלו או של אחרים להר הבית. במובן מסוים הוא צדק. כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, חוליות הטרור המקצועיות של החמאס והג'יהאד האסלמי מחפשות רק את העיתוי המבצעי המתאים ביותר ויוצאות לבצע פיגועים. האחריות של אריאל, נכתב כאן, היא באספקת הדלק למדורת ההסתה הפלסטינית על רקע אל אקצא. אותה מדורה המוציאה את המפגע הבודד עם הסכין ביד משכונת מגוריו לרחוב היהודי הסמוך בידיעה ברורה שהוא לא חוזר הביתה, ביתו ייהרס ומשפחתו תישאר ללא פרנסה.

האירוע הקטלני האחרון בבאר שבע הוא האקדח המעשן המוכיח את אשמתם של אריאל וחבריו. מבצע הפיגוע הוא בדואי ישראלי שהכיבוש בשטחים ומצוקתם של הפלסטינים לא מעניינים כלל את בני המגזר אליו הוא משתייך. ההפך, הפלסטינים בזים לבדואים ורואים בהם פראי מדבר החיים מפשע והברחות מצד אחד ומשרתים של השלטונות באזורי מגוריהם בהתאם לצרכים מצד שני. הרשות הפלסטינית לא דואגת לבדואים בשטחה ולא מושיטה להם עזרה כאשר צה"ל מפרק את המאהלים שלהם במדבר לצרכי שטחי האש שלו. אף בדואי, ועוד ישראלי, לא יצא להיהרג בגלל השאיפות הלאומיות הפלסטיניות והכיבוש בשטחים.

גורמים המקורבים לחקירת האירוע בבאר שבע יודעים לספר, ששלושה ימים לפני שיצא למסע ההרג שלו הסתובב הרוצח אחוז אקסטזה ולא הפסיק למלמל 'אל אקצא, אל אקצא'. הפזורה הבדואית בחורה נתונה בשנים האחרונות להשפעה אסלמית קיצונית והרוצח היה שקוע ברשתות החברתיות העמוסות תיאורי זוועה על ההשתלטות היהודית על הר הבית. התיאורים גברו בסמוך לעלייתו האחרונה של אריאל להר הבית, והקשר לאירוע בבאר שבע הוא כמעט ברמה של הוכחה משפטית.

כמובן שמה שנתניהו אומר על אריאל הוא בשיחות סגורות בלבד. אחרי ששלל ממנו את הזכות לעלות להר הבית ללא אישור מוקדם (מה שלא יינתן בטווח הנראה לעין) הופיע נתניהו בפני חברי הקונגרס הציוני בירושלים והזים את הטענות על הפרת הסטטוס קוו בהר הבית. הוא לא התייחס ישירות לעליות הפרובוקטיביות להר ולא האשים אף גורם ישראלי בהתססת הרוחות. האשמים הבלעדיים הם אבו מאזן והפלג הצפוני של התנועה האסלמית. בהר הבית, כך נתניהו, יש שמירה הדוקה על הסטטוס קוו ושום דבר חדש לא מתרחש שם.

בניגוד לדברים אחרים שאמר נתניהו בפני הקונגרס הציוני, לפחות לשקר הזה יש הצדקה לאומית והלכתית. למען השלום, כך שנינו, מותר לשנות מהאמת. והאמת היא שיש שינויים בלתי פוסקים בסטטוס קוו בהר הבית. בשנים האחרונות הפכה העלייה להר הבית לטרנד חובה בקרב חוגים ציונים דתיים רבים. זוגות צעירים הולכים לשם אחרי החתונה. כיתות תיכון בבתי ספר דתיים עולות לשם במסגרת סיורים בהר הבית. ובכלל, בחוגים אלו מי שלא עלה לפחות פעם אחת להר הבית הוא פאסה.

בהתאם לכך גבר מספר המבקרים היהודים ועוברי הכרת ברמה כזאת שחייבה את משטרת הר הבית להגדיל את שעות הביקור ליהודים - משעה וחצי ביום בעבר לשלוש שעות ביום. בשנה האחרונה הותרה עליית יהודים להר הבית בימים א-ה בשעות שמונה עד אחת עשרה בבוקר. רשמית לא הוטלה הגבלה על עליית מוסלמים להר בשעות אלו, אך בפועל בשל החשש מהתנגשויות זה מה שקרה.

ואם לא די בכך, גברו הניסיונות להפר את האיסור על תפילת יהודים במקום. קציני משטרה הנמצאים במקום מספרים על ניסיונות שמצליחים ומעלים את מפלס המתח במקום הכי רגיש במזרח התיכון. הספתח לכל האמור לעיל הוא ביקורים של שרים ודמויות פוליטיות שעולים לשם במטרה מוצהרת להפגין את הריבונות הישראלית. אילו עוד חומרים צריכה מערכת ההסתה הפלסטינית כדי להצית את אש השנאה ליהודים ולהטריף כל ערבי באשר הוא שם. תושב שטחים כתושב ישראל ובדואי ישראלי כפלסטיני מחברון. אל אקצא הוא המכנה המשותף היחיד, וחטא העלייה לשם שגבר בשנה האחרונה פי כמה וכמה הוא בדיוק מה שאבו מאזן והפלג הצפוני האסלמי צריכים.

מלחמת השקרנים
הנאום בפני חברי הקונגרס הציוני היה אחד הנאומים היותר מפתיעים של נתניהו בשנה האחרונה. ערב ביקורו של ג'ון קארי בארץ הוא טרח לשרוף את הסיכוי האחרון להידברות עם הרשות הפלסטינית כאשר האשים את אבו מאזן בהמשך דרכו של המופתי הירושלמי שהיה, לדברי נתניהו, מי שיעץ להיטלר להשמיד את היהודים. הנושא נתון לוויכוח חריף בין בכירי ההיסטוריונים וחוקרי השואה (בשעתו פרסם כ"ק מרן ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע על עדויות חותכות שגילה במחנה העקורים פלדפינג בגרמניה המוכיחות את הקשר העמוק בין המופתי הירושלמי לשואת יהודי אירופה), אבל לנתניהו אין בעיה לתפוס צד בנושא. אחרי שנגמר לו הסוס בנושא האיראני, אין כמו השואה ללכד מאחוריו את העם היושב בציון.

החלק המפתיע באמת היה גילוי הלב יוצא הדופן בנושא ההתיישבות בשטחים. מאז שנכנס לתפקידו לפני שבע שנים לא מפסיק נתניהו להבטיח שאין שום הוראה להקפיא את ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים ובשטחי יו"ש. יתרה מכך, נתניהו נדרש מספר פעמים על ידי הממשל האמריקאי להצהיר רשמית על הקפאה בשטחים ובכך לסלול את הדרך למו"מ מדיני. נתניהו שהסכים כבר לעיקרון של שתי מדינות לשני עמים - בנאום בר אילן הידוע - הסכים למו"מ אך בשום אופן לא להצהרה על הקפאה.

בפועל כל הנתונים בשטח זעקו על הקפאה שטרם הייתה כמותה. ועדות מחוזיות קיבלו הוראה להוריד מהשולחן כל תוכנית בניה מעבר לקו הירוק, כולל בירושלים. כנ"ל ועדות תכנון ובניה של הממשל הצבאי ביו"ש. שר השיכון אריאל אטיאס התראיין אין ספור פעמים והצהיר שיש לו הוראה מלשכת ראש הממשלה שלא לתכנן בניה בשטחים. הכול היה ידוע ומונח על השולחן אך נתניהו העדיף לשקר בפה מלא לישראלים ולומר בשקט את האמת לאמריקאים: אני לא בונה ולא אבנה.

את ההצהרה הרשמית שהייתה מחזירה את הרשות הפלסטינית לשולחן הדיונים הוא לא הסכים לפרסם. כך נותרנו קירחים מכאן ומכאן. אין בניה מעבר לקו הירוק אך אין גם מו"מ מדיני בחסותו הצליח אולמרט להוציא את ישראל מהבידוד הבין לאומי ולשמור על יחסים טובים עם הממשל בוושינגטון.

בצר לו מול התקשורת הבין לאומית המבליטה את הזווית הפלסטינית בגל הטרור הנוכחי הסיר נתניהו את המסווה ואמר פעם אחת את האמת. "בתקופתי", כך נתניהו לצירי הקונגרס המופתעים, "נבנה בשטחים פחות מכל ראשי הממשלות שקדמו לי". נתניהו נקב במספרים מדויקים. כך וכך אלפים אצל ברק, כך וכך אלפים אצל אולמרט ואצלי רק אלף וחמש מאות בלבד במשך שבע שנות כהונה (הערת המלבה"ד: גם אלף וחמש אלו הן דירות שתוכננו ויצאו לשיווק עוד בזמן אולמרט, ולא ניתן היה לעצור אותן בלי לשלם מאות מיליונים פיצויים ליזמים ורוכשי הקרקעות).

בשבוע שעבר הופיע נתניהו בפני חברי סיעת הליכוד ותקף את הבית היהודי בלי להזכיר את שמו. גם שם הנושא היה הבניה בשטחים אבל כאן היו לנתניהו נתונים אחרים. בתקופתי, כך האיש, גדל מספר המתיישבים בשטחים ממאתיים ושמונים אלף לארבע מאות אלף. אותי תוקפים על הקפאת בניה בשטחים? זעם הראש.

האם מדובר בצירוף של מידת השקר ואפאזיה הגורמת לשכחה חמורה? ממש לא. שני הנתונים שציין נתניהו נכונים כל אחד לעצמו. מספר המתיישבים עלה אך אין שום בניה של דירות חדשות בשטחים. למי תודה ולמי ברכה? בעיקר לערים החרדיות ביתר ומודיעין עילית עם הריבוי והגידול הטבעי בלי עין הרע מהגדולים ביותר במזרח התיכון. בכל שנה נולדים אלפי תינוקות בשתי הערים, שמכילות לבד חמישים אחוז מכלל ההתיישבות מעבר לקו הירוק מחוץ למרחב ירושלים.

בערים אלו מצאו גם פטנט לעקוף את הקפאת הבניה. אין בניין שאין בו חמש עד עשר הרחבות דיור שמתורגמות ליחידות נפרדות. לפי הערכות שונות נבנו בשתי הערים למעלה מעשרת אלפים יחידות דיור שהזרימו עשרת אלפים זוגות צעירים שמתגוררים בהן עד הילד השני או השלישי. נתון זה לבד מסביר את פשר הסתירה בין הקפאת הבניה לגידול בפועל של המתיישבים. ואבוי לגידול זה שאינו בא לידי ביטוי בדירות חדשות אלא בסלאמס וצפיפות דיור נוסח הגטו היהודי בתקופת השתדלן רבי יוסלמן איש רוסהיים במאה הט"ו לספירתם. רק חסר הביוב הזורם בתעלה פתוחה המתואר ביומנו.

וכך ממשיך נתניהו ללהטט בנתונים ולהציג אותם אחרת בכל מקום לפי העניין והשעה. לפני חברי הליכוד מוצג צד אחד, ולפני חברי הקונגרס הציוני, בהופעה המיועדת לכלי התקשורת העולמיים, מוצגת תמונה אחרת. ממסכת הלהטוטים האלה יצאה לפחות תועלת אחת. יותר לא נשמע מנתניהו את השקרים הנצחיים בכל הקשור להתיישבות בשטחים.

עם כל הרצון לגלות פטריוטיות בימים אלו, אי אפשר שלא להבין את המלך עבדאללה, לא ממש שונא ישראל מובהק, שמסרב כבר שלושה חודשים לראות את פניו של נתניהו. מאז שהחל גל הטרור הנוכחי ביקש נתניהו משר החוץ ג'ון קארי לארגן לו פגישה דחופה עם המלך הירדני במאמץ להרגיע את הרוחות בכל הקשור להר הבית. עבדאללה לא היה מוכן לשמוע, והצדק איתו. במשך שנה מוכר נתניהו לו ולעולם את הבלוף שאין שינוי בסטטוס קוו בהר הבית.

אבל לעבדאללה יש במקום מאה ושישים עובדי הוואקף המוסלמי המקבלים ממנו משכורות כל חודש. הם מדווחים לו כל יום על מספר העולים היהודים להר הבית. על מספר ניסיונות התפילה במקום, על ההגבלות למוסלמים בשעות הבוקר בימים א-ה, ועל מספר השרים והח"כים המבקרים במקום. בשביל מה הוא צריך להיפגש עם נתניהו? כדי שזה ימשיך למכור לו לוקשים על הסטטוס קוו במקום? את כל העולם אפשר לרמות בפרשת הר הבית. לא את המלך עבדאללה.

ועכשיו נותר רק לתמוה, ואולי גם לארגן תחרות רשמית בין לאומית בנושא, מי השקרן הגדול ביותר במזרח התיכון. אבו מאזן מרמאללה שמספר על ילד שהוצא להורג בזמן שמדובר ברוצח שעדיין חי למרבה הצער, או ראש הממשלה הישראלי ששבע שנים מרמה את נתיניו בדבר הגלוי לעין לא פחות. בדעת הקהל הישראלית נתניהו יהיה המפסיד. בדעת הקהל העולמית והזירה הבין לאומית נתניהו כבר ניצח. אין אדם אחד, למעט אולי שלדון אדלסון, שמאמין לו. וגם זה כבר לא בטוח.


טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון בקהילה
יעקב ריבלין מתווה הגז אל אקצא אורי אריאל נתניהו

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד