ט' תמוז התשפ"ד
15.07.2024

מדברים קבוע - קפה של בוקר ראשון

פוליטיקה וטרור, אדם לאדם זאב וכל מה שמסתובב שם בחוץ, מבריח אותי לבית שהופך להיות רגוע ושליו יותר עם שעון החורף • כיצד זה קורה והיכן פה הנחמה? הרהורים של בוקר קריר

מדברים קבוע - קפה של בוקר ראשון


בחוץ משתוללות מספיק רוחות סוערות שניתן לתת עליהן את הדעת, אם רק נרצה בכך. יום השנה לרצח רבין, שמוציא שוב את התנגשויות הימין והשמאל, ואת שאלת השאלות: מי רצח את רבין?
תפקוד בנימין נתניהו, בעקבות אינתיפאדת הסכינים שהולכת ודועכת – תוך שהיא מעלה סיפורים על חיילים במקומות חרדים, קמפייני חרד"קים למיניהם, ועוד.

אחת הסיטואציות שתפסה את תשומת לבי חזק, התרחשה בזמן צפיה בדבריה של עורכת דין יהודיה ישראלית, דוברת עברית רהוטה כמובן – שמשמשת כסנגורית של מחבל. כן, מחבל שבכוונה תחילה היה בדרכו לרצוח יהודים. היא ניסה להסביר מדוע עלינו לשמור על זכויות אדם גם בזמן של מלחמה. זכויות אדם... של מחבל! מאחוריה עמד אביו של מלאכי רוזנפלד הי"ד, ובשקט מאופק מאוד, התערב בדבריה ושאל: על זכויות אדם שלי, מישהו מגן?

לרגע חשבתי שאני הוזה. היכן ישנם עוד מקומות בהם זוכה מחבל, לא רק שלא להירצח, אלא להגיע לבית משפט עם ייצוג סנגורי למענו – וכל זאת תחת חסות המדינה שאותה הוא מחפש להשמיד. היש אבסורד גדול ממנו? איך קרה שמדינה האמורה להגן על אזרחיה מציבה אותי, האזרח הפשוט, מול מראה מתסכל יותר מאשר אחת מתוך עמי המגנה על מחבל שהלך לרצוח מישהו שיכול בקלות היה להיות בן משפחה שלה? אני מודה – לקח לי זמן להתאושש, ואני עדיין קומצת אגרופים אל מול הזיכרון הזה.

כשאני מחפשת נחמות קטנות מחוץ לכל ההיסטריה שמשתוללת בחוץ, אני מסכמת לעצמי את השבוע האחרון שאירח את שעון החורף. טוב, זה לא שהכל מושלם פה, ונכון שאנשים עובדים, מוצאים את עצמם חוזרים הביתה בלילה, ואת הבכור שביום שיש לו חוג, גם חוזר כשכבר כמעט לא נשאר יום, ובכל זאת יש משהו יותר שפוי בהתנהלות שלי עם הילדים – שקורה דווקא בשעון חורף. אם בשעון קיץ הייתי צריכה להתחנן בשעה תשע שייכנסו כבר למיטות (כמובן אחרי ששמונה וחצי היתה השעה הסופית לשינה...) שעון החורף הזה ממש מפתיע אותי. הנסיכה הקטנה נרדמת לה בשעה שבע, לפעמים אפילו קצת לפני, ולא, היא לא מתעוררת בתשע-עשר, כמו שהיתה עושה לי עד לפני שבועיים שלושה, היא פשוט ישנה עד הבוקר, מתעוררת לה בשעה רבע לשבע, מחייכת, ערנית, כיפית, וגם האחים הגדולים שלה, שאחרי מספיק שעות של חושך נכנסו למיטה ועדיין היה רק שמונה וחצי – מתעוררים לפניי ומתארגנים כפי יכולתם, עד שאני מצטרפת כדי לעזור ומספיקים לצאת עם אבא בשעה המוקדמת שהוא צריך לצאת מהבית.

"אצלי גם בשעון קיץ הם הולכים לישון מוקדם", משוויצה באוזניי חברה טובה שמשוחחת אותי במוצאי שבת, ולפי השקט ברקע אני מבינה שכולם ישנים, אפילו שבקושי שמונה וחצי. אין לי מושג איך היא עושה את זה, ומדוע רק אצלי זה לא עובד ככה, והאמת שזה בכלל לא משנה, כי הנה, בתוך כל הבלבול והכאוס שסביבי בחוץ, בין הפוליטיקה לטרור, בין האדם לאדם זאב, אני מוצאת לי עכשיו לפחות לחורף הקרוב, עוד משהו קטן כיף ליהנות ממנו, כי בשבילי, ילדים שמתעוררים מוקדם בבוקר אחרי לילה של שינה דשנה – זה מתכון ללב חם ושמח – ומה אני צריכה יותר מזה?
בוקר טרור שעון חורף פוליטיקה קפה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד