תפילה בכל עת: מלחש ונכנס מלחש ויוצא

"וירא אדוניו כי ה' איתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" (לט, ג)
"כי ה' איתו" – שם שמים שגור בפיו (רש"י)

איתא במדרש, "מלחש ונכנס מלחש ויוצא" הווה אמר ליה מזוג רותחין והיו רותחין, פושרין והיו פושרין", ע"כ, כלומר, כל מה שהיה יוסף עושה, היה לוחש בשעת מעשה תפילה לקב"ה, הוא היה חי כל הזמן עם הקב"ה.

שהרי, יסוד גדול הוא בעניין התפילה, שאין התפילה מיוחדת רק לשלש פעמים ביום, אלא היא היסוד והתכנית לעצם צורת חיי היהודי, לחיות חיים טבעיים עם השי"ת, וכמפורש בפסוק (דברים ד, ז) "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, כה' אלקינו בכל קראנו אליו", זהו עיקר צורת היהודי – שחי וקרוב תמיד להשי"ת.

לכן נמשל מתן תורה בכל התורה כולה לחתונה, והקשר בין הקב"ה לכלל ישראל נמשל לקשר שבין איש ואישה, כי כשם שחיי הנישואין אינם רק שייכות הדדית, אלא זו היא צורת חיים, שחיים יחד בשותפות, כן ממש נמצא הקב"ה על ידנו בכל רגע בכל קראנו אליו, אם לעזור בכל דבר גדול או קטן, או כביכול סתם לשוחח על כל נושא וענין.

והפסוק כפשוטו, "כי ה' אתו", דומה ממש לילד ההולך עם אביו במקום חושך ואפילה, שמרוב פחדו אוחז חזק ביד אביו ואינו מניחו לרגע, ולכן הכל הצליח בידו בשלימות, שעל ידי התפילה התמידית היה הקב"ה תמיד קרוב אליו ועומד לצדו, ולא היה אפילו לרגע אחד לבד, וכך צריכה להיות דרכו של כל יהודי בעוה"ז.

למי מאתנו אין נושאים להם הוא מייחל להצלחה או לישועה, הצלחה בחינוך הילדים, לבריאות, לפרנסה, ובעצם על מה לא?, הבה ונאמץ את הנהגתו הנפלאה של יוסף הוא המשביר, יוסף הצדיק המשול ליסוד, ניקח יסוד זה ונאמצו בכל ליבנו ומאודנו, להתפלל על כל נושא קטן כגדול, ושיהיה שם שמים שגור על פינו בכל עת וזמן, ויקוים בנו הפסוק "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" אכי"ר.

בברכת שבת שלום וחג החנוכה שמח

צוריאל

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!