י"ט סיון התשפ"ד
25.06.2024

האזרח מספר אחד מודאג וכעוס

אם יש משהו שהנשיא רובי ריבלין זקוק לו, זה הערכה וחיבה • אז מה השתבש בימים האחרונים? • טורו של יעקב ריבלין

האזרח מספר אחד מודאג וכעוס
שששש


האזרח מספר אחד בישראל, הוא כיום אזרח מודאג, פגוע וכעוס עד מאוד. רק לפני פחות משבוע הוא הרגיש בפסגת העולם. על פני הגלובוס קשה למצוא מניין של אנשים שזכו לפגישה חמה וידידותית עם ברק חוסיין אובמה - אחד האנשים היותר קרים וחסרי רגש במערכת המדינית העולמית - כפי שהוא קיבל. בצאתו מהפגישה היו בידו הבטחות להגדלת הסיוע הצבאי לישראל ומתן גישה למערכות נשק מתקדמות שלא ניתנו בעבר לישראל.

כשיצא מהפגישה כבר היה לו מידע על הביקורת שנמתחת עליו בישראל בשל המאמר שפרסם ב'וושינגטון פוסט', אבל באווירת האופוריה שאפפה אותו הוא לא ייחס לה חשיבות יתירה. רק כשנשקו גלגלי המטוס במסלול הנחיתה בנתב"ג, הוא החל להפנים שמה שהיה, כבר לא מה שיהיה. מי שהיה הנשיא האהוד ביותר במדינה, הפך בעיני מחצית מבני עמו לשנוא, יותר משמעון פרס בימיו הגרועים ביותר.

ואם יש משהו שריבלין זקוק לו, זה הערכה וחיבה. ולא מהמערכת הפוליטית ממנה בא ואליה לא יחזור, אלא מהמיינסטרים של דעת הקהל הישראלית. השבחים בעיתון 'הארץ' ובחוגי השמאל המתקדם שהפכו אותו לגיבורם החדש, הם זר של קוצים המונח לו לראשו. ריבלין חי וניזון מהאהדה של האדם הפשוט ברחוב. זה שלא מתעמק ברזי הפוליטיקה והקטטות עם ביבי, אלא רואה בנשיא המדינה ערך שצריך לכבד ולהוקיר.

במיוחד נכון הדבר כשמדובר באחד כמו רובי ריבלין שצמח בערוגות המחנה הלאומי השורשי, ובמשך שנים הקרין עממיות ופשטות בלתי מתנשאת. אחרי ההתבטאות המזיקה של "בני עמי בחרו בטרור" הוא איבד עשרים אחוז מהציבור. אחרי הביקור בוושינגטון וכל האירועים המביכים שהיו שם, הוא נותר אולי עם עשרים אחוז.

עם הביקורת המתלהמת של כלי תקשורת שהוא הגרסה הישראלית לרשת הימין הקיצוני האמריקאי 'פוקס ניוז' - הוא עוד יכול לחיות. הכול יודעים מי שולט שם וקובע את התכנים. אבל כשהעיתון של המדינה, אויבו המר של ראש הממשלה, מפרסם נגדו מאמר בעמודים הראשונים תחת הכותרת 'דגל אדום' - זה כבר אופרה אחרת. ההאשמות שם היו קשות והן עסקו בהשתתפותו של ריבלין ב'ועידת השלום' שארגן עיתון 'הארץ' בניו יורק. בכינוס השתתפו אנשי 'שוברים שתיקה' - ארגון המלשינות נגד חיילי צה"ל. אם לא די בכך, הרי שבאחד הפאנלים בהם השתתף נציג פלסטיני בכיר, הורידו את דגל ישראל שהתנוסס מאחורי במת הנואמים, "כדי שלא להביכו".

מי שמכיר את ריבלין, ואין במערכת הפוליטית מי שלא מכיר, (ושוב: אין כל קשר משפחתי), יודע שחיילים ודגל הם שני הערכים הכי מקודשים אצלו. ריבלין הוא אדם שכל שנה מזיל דמעות, ולא מלאכותיות, בשירת ההמנון והנפת דגל המדינה בטקס הזיכרון לחללי צה"ל בהר הרצל. להאשים אותו בפגיעה בהם, זה בערך כמו להאשים ח"כ ערבי בדריכה על ספר קוראן, או להבדיל אלף הבדלות, ח"כ חרדי בהשתתפות בכנס של התנועה ליהדות מתקדמת נגד בתי הדין הרבניים. אין דברים כאלה.

אז מה באמת קרה שם בכינוס? שאלנו מקורב לנשיא שעקב מקרוב אחרי האירועים. צירוף מקרים אומלל ביותר - השיב בעוגמה. הנה עדותו, לא נגענו: "לפני כחודשיים, כאשר כבר היה תאריך לפגישה עם הנשיא אובמה, באו אנשי 'הארץ' ואמרו שאם הנשיא כבר בארה"ב הם מבקשים את השתתפותו בכינוס בניו יורק שבו ישתתפו אישים יהודים ואישי שלטון רבים כמו מזכיר המדינה ג'ון קארי, היועצת לביטחון לאומי וכל המי ומי. הנשיא לא ראה סיבה לסרב, במיוחד לאחר שבירור שנעשה מול משרד החוץ העלה שאין להם כל התנגדות לכינוס, למרות שהאכסניה היא עיתון 'הארץ'.

"יום לפני הכינוס", ממשיך המקורב לגולל, "לאחר ששמו של הנשיא כבר פורסם בכל כלי התקשורות כנואם בטקס הפתיחה, נודע לו שבאחד הפאנלים במסגרת הכינוס משתתפים גם אנשי 'שוברים שתיקה'. מאחר שהנשיא לא השתתף בפאנל הזה וגם לא היה עולה על דעתו להשתתף, הוא לא חשב שנוכחותו בטקס הפתיחה היא הזדהות עם הארגון הזה. בסך הכול זו עוד במה להביא בה את עמדת המדינה בימים בהם היא מותקפת מעל עבר".

ובאשר לפרשת הדגל: "בבוקר יום הכינוס הגיע אחד מאנשי משלחת הנשיא לאולם הכינוסים כדי לבדוק כמה פרטים. לפתע הוא רואה שאין במקום את דגל ישראל. לשאלתו על מה ולמה, הסבירו המארגנים שסאיב עריקאת עומד לנאום שם והוא מסרב להופיע כשמאחוריו דגל ישראל. על אתר הוחלט שאם אין דגל - אין הופעה של הנשיא. ואכן, בטקס בו השתתף ריבלין, הונף הדגל בגאון. מה קרה לאחר שהוא הלך - על כך לא הייתה לאף אחד שליטה".

על המאמר ב'וושינגטון פוסט', שבו נמתחה ביקורת על מדיניות ישראל במזרח ירושלים, ההסבר פחות משכנע. "לפני הפגישה עם הנשיא אובמה, אמרו לנו בחוגים דיפלומטיים שאם אנחנו רוצים שהיא תצליח, צריך לעשות לו ג'סטה. משהו שיחמם אותו לקראת הפגישה ויגרום להצלחתה. אמרו לנו שהוא קורא כל בוקר את ה'וושינגטון פוסט' וזה המקום להעביר לו מסרים.

"הנשיא בחר לתת את הג'סטה בנושא שבאמת קרוב לליבו. שוויון זכויות לערביי ישראל. הוא כבר שנים מדבר על זה וזו האג'נדה שכולם יודעים שהוא חי ונושא אותה. רובי גם לא תקף ספציפית בנושא זה את ביבי. הוא טען שכל ממשלות ישראל לדורותיהן הזניחו את מזרח ירושלים. הנה. אתה רואה שביבי עצמו לא אמר מילה וחצי מילה נגד הביקור והמאמר".

חוכמה גדולה, אמרנו לו, הוא לא דיבר אבל יובל שטייניץ דיבר. ויד עבד כיד רבו.

אנחנו לא חושבים שזה ביבי, השיב. האינדיקציות שלנו שאלו גורמים בקרבתו. ביבי עצמו, כך המקורב, שוחח ישירות עם הנשיא לאחר הפגישה ולא הביע מילה אחת של תרעומת. אדרבה, הוא הודה לו על ההתחייבות להגדלת הסיוע הצבאי שהושגה בפגישה". נו.

רפורמים עליך ישראל
את היומיים שלאחר הנחיתה הקשה, העביר ריבלין בקריאה מדוקדקת של כל מה שנכתב עליו בשבוע האחרון. בין היתר הוא עבר על מאמרו הפולמוסי החריף של פובליציסט הבית ברחוב חזו"א 5, הרב ישראל פרידמן. המאמר עסק בהשתתפותו של הנשיא בטקס הדלקת נרות חנוכה בבית הלבן בנוכחותו של הנשיא אובמה. את הנרות הדליקה, רח"ל, רבה רפורמית בלבושה הנלעג. פרידמן תמיד תוקף בחריפות, אך הפעם התעלה לפסגות חדשות ומפתיעות.

גם תגובתו של ריבלין למאמר הייתה מפתיעה. אני חותם על כל מילה, אמר למקורביו לאחר שסיים לקרוא. "דעתי על הרפורמים ידועה ואני לא חוזר בי ממנה. אני לא הזמנתי אותה להשתתף בטקס. בעצמי הייתי אורח שם. מה הייתי אמור לעשות, להחרים את הטקס ולהעליב את אובמה?", אמר ריבלין.

כנראה שגם הח"כים החרדים הבינו את הפלונטר אליו נכנס הנשיא ומיקדו את מנת ההתקפות השבועיות שלהם בהחלטה של נתניהו למנות את אבי שמחון לראש המועצה הלאומית לכלכלה. במובן יהודי אמוני, הופעה של נשיא מדינת ישראל במחיצת רבה רפורמית חמורה פי כמה וכמה. לו רק חפצו היו הח"כים שוטפים את ריבלין בכל כלי התקשורת החרדית. תחת זאת הם הסתפקו במספר שאלות הבהרה מאחורי הקלעים למקורבי הנשיא ועברו על כך לסדר היום. היחיד שתקף רשמית - בשיחה עם עמיתי אבי בלום - היה ח"כ מאיר פרוש. בעל פלוגתא ותיק של ריבלין עוד מימי הבחירות לראשות עיריית ירושלים בשנת תשס"ג.

יתכן שהסיבה לכך נמצאת ברקורד של ריבלין בכל הקשור לרפורמים. זה למעשה היה הטיקט עליו הוא רץ במערכת הבחירות לנשיאות בקרב המפלגות החרדיות. למפלגות החרדיות היו לא מעט טענות על ההתנהלות של ריבלין, בהרבה מאוד נושאים. במיוחד בתחום היחס המועדף למפלגות הערביות בימי כהונתו כיו"ר הכנסת.

מה שחיפה על כך הייתה העמדה העקבית שהציג נגד הרפורמים, עמדה שכמותה טרם הוצגה על ידי נציג רשמי של מדינת ישראל, ויו"ר כנסת הוא אחד כזה, נגד הזרם החזק והמשפיע ביותר, למרבה הצער, בקהילות היהודיות בארה"ב. ריבלין התבטא מספר פעמים על העליבות של הטקסים הרפורמיים וחוסר הקשר בינם ליהדות השורשית בביטויים שגם ישראל פרידמן היה חותם עליהם בשתי ידיים המונחות על המקלדת.

אז מה בדיוק קרה שם בטקס בוושינגטון? הנה שוב דברי המקורב בציטוט חופשי וללא עריכה:. "טקס הדלקת נרות החנוכה מתקיים בבית הלבן מהיום שאובמה נכנס לשם. מי שמארגן את זה הוא דן שפירו, אחד האנשים הכי קרובים לנשיא. הוא, שפירו, זה שקבע בשעתו שאת את הדלקת הנרות תבצע אישה, בשם השוויון המגדרי, ושתהיה זו רפורמית בשם הפלורליזם, ובגלל שזה הזרם היהודי הגדול ביותר במדינה.

"כל ראש ממשלה או נשיא שהתארח פעם בבית הלבן יודע שזה המקום הכי נוקשה בעולם מבחינת נהלים. הם לא רואים אף אחד ממטר, ויש להם מערכת נהלים נוקשה ביותר. איך נכנסים. מי יושב לצד מי. הכול שם מתנהל לפי קודקס נוקשה ביותר. אין שם שום גמישות. מי שלא מסתדר עם הנהלים, ויהיה זה אשר יהיה, מתבקש לא להגיע או מקסימום נכנס לפגישה עם הנשיא אובמה ויוצא מיד החוצה. עכשיו לך תגיד להם שלא נוח לך שאישה רפורמית תדליק.

"נראה למישהו שאובמה יתקפל ויעורר עליו מתקפה חסרת תקדים בתקשורת האמריקאית? האפשרות השנייה הייתה להעליב את הנשיא - להודיע לו שמחרימים את הטקס, ולחולל תקרית דיפלומטית שתהרוס את כל הביקור. אז נאלצנו לבלוע את זה. היה מי שתקף אותנו על כך שריבלין שם כיפה על הראש בזמן שהרפורמית בירכה. אצל ריבלין אין דבר כזה לשמוע ברכות בלי לשים כיפה על הראש. שדווקא שם, לעיני הנשיא אובמה וכל העולם, הוא היה עומד גלוי ראש בזמן ההדלקה? זה לא עולה על הדעת בכלל",. דברי המקורב.

הקייס של ריבלין לטענה שהוא שינה את דעתו על הרפורמים לאחר שנכנס לתפקידו, ממש כשם ששינה בנושאים אחרים על רקע לאומי, הוא האירוע שנרשם בקיץ שחלף: התנועה הרפורמית ארגנה טקס בר מצוה לילדים אוטיסטיים (שמחויבותם במצוות מבחינה הלכתית אינה ברורה כלל) ופנתה בבקשה לקיים אותו בבית הכנסת שבבית הנשיא.

לב מי לא יכמר על ילדים מוכי גורל שרוצים רגע של נחת במחיצתו של האזרח מספר אחת. ריבלין שם את נפשו בכפו והודיע שהוא לא מקיים טקסים רפורמיים בבית הנשיא. במשך חודשיים הוא חטף מהתקשורת בארץ ומכל הכלים העומדים לרשות הקהילה הרפורמית הגדולה והחזקה בארה"ב.

לפני כשלושה חודשים, שוחח ריבלין עם שלושה חברי כנסת חרדיים על הנושא הרפורמי. ריבלין סיפר שמופעלים עליו לחצים כבדים של משרד החוץ לשפר את היחס עם הזרם הרפורמי הגדול שמעבר לים. הרקע ללחצים היה פרשיה דיפלומטית חסויה שנדרשה בה התערבות מאחורי הקלעים במדינות ערב של יהודי בעל קשרים והשפעה שם. דא עקא שהנ"ל הוא יהודי בעל תודעה רפורמית מפותחת וכדי להגיע לליבו, ביקשו במשרד החוץ לארגן פגישה של משלחת רפורמית בבית הנשיא. מה ענו הח"כים החרדים בנושא? את זה מעדיף המקורב לשמור לעצמו. מכל מקום, לדעתו, זו הסיבה שבמעגל ההתקפות על הנשיא בפרשת טקס הדלקת הנרות ובכל מה שנכרך בביקור האחרון הקפידו הח"כים החרדים לשמור על דממת אלחוט. נגיד.
ריבלין רפורמים אובמה ביקור נתניהו

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד