רייטינג ל'שטיסל' במגזר? תעודת כבוד!

קראתי בשקיקה את טורו המלומד של ר‘ משה ויסברג, העוסק בתופעת הצפייה ההמונית בסדרה "שטיסל", בקרב הציבור שלנו. מיד אפרט מדוע אני חולק עליו, אך חשוב לי להדגיש שלמרות התגובות הכעוסות ברשתות כנגדו - בטוחני, כפי שהספקתי להכירו אישית, שהמאמר לא בא להטיף מוסר ולא להצטדק, אלא לדון בתופעה חדשה בעידן זה, ועל כן טוב ש'בחדרי' האתר החרדי הגדול בעולם מציף את הנושא.

אני בטח יכול להבין את הבעייתיות בעניין, כשבדיוק ביממה האחרונה, דלפה הקלטה של שיחת טלפון, בה חרדית צילצלה לאחד השחקנים הפופולאריים בסדרה, והשמיעה באוזנו דברי הערצה. כל חיינו גדלנו וחונכנו בדיוק ההיפך - יש להעריץ את גדולי ישראל, רבנים ואדמו"רים, ולא את שחקני ה"בימה" ו“הקמארי".

יחד עם זאת, אני רוצה להעלות נקודה חשובה, ולדעתי גם כואבת. אני מבין את הדאגה של אנשי חינוך מכך ש'סלנגים' מתוך סדרה טלויזיונית הופכים שגורים בפיהם של אברכים חסידיים ובני תורה, (לא רק אצל לובשי החולצות הכחולות). אך לטעמי, הנקודה שעולה מהמציאות הטופחת על פנינו, והיא - הפופולריות הרבה של 'שטיסל' הרבה יותר מכל קודמותיה, עמוקה הרבה יותר: הציבור החרדי צמא לתרבות, ולתרבות נקיה ואיכותית.

ברגע שהמוצר הגיע ובדמות 'שטיסל' - הציבור התמכר ובגדול. אני דווקא רואה בחיוב את זה שאחוזי הצפייה אצל אנ"ש בסדרה זו כל כך גבוהים ולא בסדרות אחרות. הם גופא מעידים שהציבור זקוק ומחפש תרבות נקיה ואיכותית ללא פריצות וללא גסויות.

כי על המחסור הזה צריך לדבר. חסר במצרך שנקרא "תרבות הפנאי" במגזר.

יהיו שוודאי יכעסו עלי ויענו ויאמרו מיד, התרבות שלנו היא תורתנו הקדושה. אני לא חולק עליהם, להיפך. אך לא ניתן להתכחש לעובדה, שבני אדם, גם במגזר שלנו, רשאים לפעמים לנקות את הראש, להתאוורר, להחליף אווירה, (רק לאחרונה קראתי כאן ב'בחדרי' את מאמרו של הרמ"ד וואלי בעניין), ויחד עם זאת, הציבור מעוניין בתרבות נקיה שמתאימה לאורחות חייו. גם פתיחת מסעדות איכותיות בכשרויות מהודרות, הצצות באחרונה כפטריות אחר הגשם, מעידות על שינוי תפיסה ופתיחות במגזר - זוגות זוגות יוצאים למסעדות בפרהסיא רח"ל, וזו כבר לא בושה.

אחת מאופציות התרבות היחידות שהיו בעבר קיימות אצלינו, ההופעות של זמרי המוזיקה חסידית, נפסלו גם הם. ועל כן, לא נותר לציבור אלטרנטיבה. לכן, עמדתי שונה משל ויסברג. אני חושב שהרייטינג החרדי העצום לסדרה, זו דווקא עדות לאיכותו ולשמירת צביונו של הדור הצעיר, שמתענג על נוסטלגיה והווי ירושלמי עתיק ומתוק.

את תמרור האזהרה לעסקונה החרדית, אם כך, אני רוצה להפנות לכיוון שונה - תדאגו לתרבות איכותית לציבור החרדי על מנת שלא ירעו בשדות זרים. הדוגמא הראויה לכך היא עיריית אלעד, שהרימה את הכפפה בקיץ האחרון, ואירגנה ב'בין הזמנים' ערב שירה חסידית לגברים, על טהרת הקודש. העובדה שהאירוע משך אליו אלפים, מלמדת על החסר. חוסר בתרבות חרדית כשרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!