עניין של תדמית: יד שרה מול 20 אחוז
מדוע הציבור קיבל בהבנה את הכרעת בג"ץ בסוגיית הרב פינטו, בניגוד לציפיה להקלה בעונש לופוליאנסקי?
- אבי גרינצייג
- כ"ד טבת התשע"ו
- 3 תגובות
איור: מוטי הלר
לפני שבוע בדיוק, צהל המגזר החרדי עם קבלת הערעור של ראש עיריית ירושלים בעבר ומנהל יד שרה בהווה אורי לופוליאנסקי, וההחלטה שקיבל הבג"ץ לבטל את עונש המאסר שהוטל עליו בשל קבלת שוחד, בין השאר, מתוך התחשבות במצב בריאותו הירוד.
הבוקר, בשאלה דומה לכאורה, בחר בג"ץ שלא להקל בעונשו של הרב יאשיהו פינטו, שהורשע במסגרת הסדר טיעון במתן שוחד. חרף זאת, נדמה כי הותרת עונש המאסר על כנו התקבלה במגזר החרדי בהבנה, למרות שמדובר ברב ולמרות מצבו הבריאותי.
ברשתות החברתיות היו שמיהרו לעורר את השד העדתי, ולטעון כי השופטים דואגים לבריאותו של האשכנזי ומתעלמים מזו של הספרדי. לטעמי, טעות גסה בידם. את השד העדתי היה עליהם לעורר בשבוע שעבר, כשבג"ץ בחר להקל במאוד בעונשו של אולמרט והותיר על כנו את עונש המאסר החמור של מאיר רבין.
אינני משפטן, ולפיכך לא אכנס להבדל המשפטי בין המקרה של לופוליאנסקי שלא הודה במסגרת הסדר טיעון לבין זה של הרב פינטו שכבר הודה וחתם על הסדר. יתכן שגם לחומרת העונש היה משקל בהחלטת בג"ץ, שהסכים עם כך ששש שנות מאסר אינן עונש מידתי עבור לופוליאנסקי, אך עונש של שנה מאסר נתפס בעיניו כעונש מידתי ולגיטימי עבור הרב פינטו.
אני מעדיף להתמקד בהיבט הציבורי - מדוע אצל לופוליאנסקי הייתה ציפיה מקיר לקיר להקלה בעונשו, ואילו אצל הרב פינטו כמעט לא התאכזב איש מחוץ לחוג תלמידיו מכך שהוא ייכנס לכלא?
נדמה לי, בעדינות המתבקשת, שהתשובה לכך נעוצה דווקא בדברים שלא עלו לדיון בבית המשפט - תדמיתו של הנידון בעיני הציבור.
לופוליאנסקי, איש חייכן וחביב שנמנע בעבר ממעורבות פומבית במחלוקות, מוכר לכולם בעיקר כיו"ר יד שרה וכאיש חסד. הנטיה הטבעית היא להתייחס למעשה השוחד לכל היותר כנפילה חד פעמית, מה גם שהכסף נתרם לארגון חסד. התדמית שלו היא של אחד מאנ"ש שחיפש לעשות טוב ו'התפלק' לו משהו לא חוקי. ומי מאיתנו לא חושש להיות במשבצת הזו? שמא יום אחד נעשה טעות? האם היינו רוצים שישפטו אותנו בחומרה על כך? בוודאי היינו מעדיפים לזכות במידת הרחמים.
מאידך גיסא, מאז החלה פרשיית הרב פינטו להתגלגל, צפו כותרות בזו אחר זו על קשריו של הרב עם צמרת הפלילים בישראל, זה התחיל בחשיפות קשרי הון-שלטון פסולים שנעשו תמידין כסדרן כמעין שיטה בחצרו, והמשיך בהקלטות של שיחות הרב עם העבריין שלום דומרני. גם אם היה הרב רבו הרוחני של דומרני וניסה להשיבו לדרך הישר, הרי שמשפט כמו "20 סידורים, מכל דבר אחוז" שהוקלט בשיחה בין השניים - חותם את גורלו הציבורי של הרב.
יתכן, רק יתכן, שגם שופטי בג"ץ, שבסופו של דבר הם בני אדם, הושפעו מהרוח הזו, והיא שדחפה אותם לשחרר לחופשי את איש החסד ולהכניס לכלא את חברו של הפליליסט.
הבוקר, בשאלה דומה לכאורה, בחר בג"ץ שלא להקל בעונשו של הרב יאשיהו פינטו, שהורשע במסגרת הסדר טיעון במתן שוחד. חרף זאת, נדמה כי הותרת עונש המאסר על כנו התקבלה במגזר החרדי בהבנה, למרות שמדובר ברב ולמרות מצבו הבריאותי.
ברשתות החברתיות היו שמיהרו לעורר את השד העדתי, ולטעון כי השופטים דואגים לבריאותו של האשכנזי ומתעלמים מזו של הספרדי. לטעמי, טעות גסה בידם. את השד העדתי היה עליהם לעורר בשבוע שעבר, כשבג"ץ בחר להקל במאוד בעונשו של אולמרט והותיר על כנו את עונש המאסר החמור של מאיר רבין.
אינני משפטן, ולפיכך לא אכנס להבדל המשפטי בין המקרה של לופוליאנסקי שלא הודה במסגרת הסדר טיעון לבין זה של הרב פינטו שכבר הודה וחתם על הסדר. יתכן שגם לחומרת העונש היה משקל בהחלטת בג"ץ, שהסכים עם כך ששש שנות מאסר אינן עונש מידתי עבור לופוליאנסקי, אך עונש של שנה מאסר נתפס בעיניו כעונש מידתי ולגיטימי עבור הרב פינטו.
אני מעדיף להתמקד בהיבט הציבורי - מדוע אצל לופוליאנסקי הייתה ציפיה מקיר לקיר להקלה בעונשו, ואילו אצל הרב פינטו כמעט לא התאכזב איש מחוץ לחוג תלמידיו מכך שהוא ייכנס לכלא?
נדמה לי, בעדינות המתבקשת, שהתשובה לכך נעוצה דווקא בדברים שלא עלו לדיון בבית המשפט - תדמיתו של הנידון בעיני הציבור.
לופוליאנסקי, איש חייכן וחביב שנמנע בעבר ממעורבות פומבית במחלוקות, מוכר לכולם בעיקר כיו"ר יד שרה וכאיש חסד. הנטיה הטבעית היא להתייחס למעשה השוחד לכל היותר כנפילה חד פעמית, מה גם שהכסף נתרם לארגון חסד. התדמית שלו היא של אחד מאנ"ש שחיפש לעשות טוב ו'התפלק' לו משהו לא חוקי. ומי מאיתנו לא חושש להיות במשבצת הזו? שמא יום אחד נעשה טעות? האם היינו רוצים שישפטו אותנו בחומרה על כך? בוודאי היינו מעדיפים לזכות במידת הרחמים.
מאידך גיסא, מאז החלה פרשיית הרב פינטו להתגלגל, צפו כותרות בזו אחר זו על קשריו של הרב עם צמרת הפלילים בישראל, זה התחיל בחשיפות קשרי הון-שלטון פסולים שנעשו תמידין כסדרן כמעין שיטה בחצרו, והמשיך בהקלטות של שיחות הרב עם העבריין שלום דומרני. גם אם היה הרב רבו הרוחני של דומרני וניסה להשיבו לדרך הישר, הרי שמשפט כמו "20 סידורים, מכל דבר אחוז" שהוקלט בשיחה בין השניים - חותם את גורלו הציבורי של הרב.
יתכן, רק יתכן, שגם שופטי בג"ץ, שבסופו של דבר הם בני אדם, הושפעו מהרוח הזו, והיא שדחפה אותם לשחרר לחופשי את איש החסד ולהכניס לכלא את חברו של הפליליסט.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 3 תגובות