לחשוש מהקב"ה ולא מארצות הברית
אם אכן נבטח בה' כנגד עולם ומלואו, אם לא נחשוש לקלקול היחסים עם ארה"ב, אלא אדרבה – נראה בכך ברכה שאנו דבוקים בבורא עולם ולא בגוי הערל, אזי מובטח לנו שוב לחזות בגילוי שכינה כפי שראינו בים סוף
ברוך מרזל
כדי להעריך כראוי את עוצמת הנס של קריעת ים סוף ואת תוכן משמעותה, כדי להבין מדוע בהגדה של פסח אנו מפליגים בחשיבותה של קריעת הים, עד שעשר המכות עם כל תוקפן מתגמדות בחשיבותן לעומתה – על-מנת להבין כל זאת, עלינו להתבונן בדברי רש"י על הפסוק (ט"ו, ב'), שם נאמר "זה א-לי", ואלו דבריו שם – "בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים". לכאורה הדבר תמוה, וכי ביכולתה של שפחה להגיע להכרה כה גבוהה של בורא עולם? והרי למדנו תמיד שנבואה הינה פסגת ההשגה האנושית, וזוכים לה רק יחידי סגולה, אשר הקדישו לעניין את כל כחם, וגם אז – רק בחסדי ה' היו זוכים לכך. ואילו כאן, שפחה השיגה יותר מגדולי הנביאים!
על-מנת לרדת לעומק כוונתם של רבותינו, אנו מוכרחים לעיין בדבריהם במקורם, במדרש שכל טוב על הפסוק – "ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה, שנאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב, י"א), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר "נפתחו השמים ואראה מראות א-להים" (יחזקאל א', א'), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפילו עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים "זה א-לי", וכן יהא לעתיד, שנאמר "ואמר ביום ההוא הנה א-להינו זה וגו' (ישעיה כ"ה, ט')".
יסוד עצום למדונו רבותנו באותו מדרש. אם עד כה סברנו שידיעת ה' היא עניין שכלי בלבד, התלוי בלימוד והשתלמות במידות כאלו ואחרות, מעתה נמצאנו למדים, כי עם כל חשיבותם של אותם גורמים, קיים גורם חשוב מהם לאין ערוך! הרי במדרש כתוב שלא רק שפחה, אלא אף עוללים ויונקי שדים היו רואים כבוד יוצרם, והם ודאי לא היו למדנים גדולים, ואף לא בעלי מידות מושלמות. ועליהם אומר המדרש כי "דומה להם כאיליוי רואים בעיניהם" את כבוד יוצרם. מה פרוש הדברים?
פרוש הדברים הינו, שכאשר הקב"ה מתגלה בעולמו בכל תוקפו, כאשר הוא מכניע את הרשעים ומנחיל ניצחון מוחלט לאוהביו – אז הנחנו זוכים "לדעת אותו" באופן הברור ביותר שאפשר, אף יותר ממה שמשיגים בשכלם ובאמצעות כחם המדמה הנביאים הגדולים ביותר! אין כאן הבנה שכלית של חשיבה אנליטית ויכולת לערוך דדוקציות. יש כאן ראיה מוחשית, מוחשית עד כדי שאפילו תינוק היונק משדי אמו חש אותה! התינוק אינו יודע להסביר לך כיצד החלב נוצר אצל אמו ואילו תהליכים פיזיולוגיים עוברים עליו, אבל דבר אחד ברור לו – שזו אמו וזה מזונו, והוא דבק באמו המניקה אותו בכל ישותו. כך היינו כולנו בקריעת ים סוף. עם הנצחון המוחלט על המצרים הרשעים, נשברו כל המחיצות הקיימות בדרך-כלל בין הבורא לנבראים, עד שכולם יכלו להצביע ולומר – "זה א-לי ואנוהו!". מובן, שכל אחד התגלה על-פי מדרגתו, והחכמים היותר גדולים השיגו יותר, אולם גם הקלים שבישראל, גם השפחה, ואפילו עוללים ויונקים שכו לראות את מה שלא ראו גדולי הנביאים ישעיה ויחזקאל, אשר לא זכו לאותו גילוי והיו זקוקים תחת זאת למראות עם שרפים ואופנים, חיות הקודש ומשלים שונים, עד כדי שאמרו עליהם חז"ל – "לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם".
נמצאנו למדים, שיותר מכל מה שנאמר על ההשתלמות הנצרכת לידיעת הבורא, הדבר אשר יערה עלינו את אותה רוח טהרה ממרום שאליה אנו כה נכספים הינו גילוי כוחו של ה' בעולמנו. כשה' מתנשא על הגויים, כשהוא נוקם בהם את נקמתו ומשפיל את גאוותם עד עפר, אזי הוא מתגלה – אז אנו חוזים בגדולתו, אז אנו משיגים את ידיעתו, שזוהי התכלית אשר נבראנו לשמה!
וכתוב במדרש הנפלא הזה דבר נוסף, בשורה האחרונה שהבאנו. "וכן יהא לעתיד, שנאמר "ואמר ביום ההוא הנה א-להינו זה וגו'" (ישעיה כ"ה, ט')".
אותו עתיד שמדבר עליו המדרש הינו זמן הגאולה האחרונה, אותה גאולה אשר הקב"ה מוביל אותנו אליה בדורות האחרונים בצעדי ענק, על-אף חוסר הנכונות שלנו. המפתח לאותה גאולה הינו הביטחון המוחלט בכחו של בורא עולם להכניע את אויביו. את ה"פלשתינאים" ואת הסורים והמצרים והסעודים והלבנונים והאירנים ודאע"ש ואת כולם. וכן, גם את אירופה, וחשוב מכולם – גם את אמריקה.
אם אכן נבטח בה' כנגד עולם ומלואו, אם לא נחשוש לקלקול היחסים עם ארה"ב, אלא אדרבה – נראה בכך ברכה שאנו דבוקים בבורא עולם ולא בגוי הערל, אזי מובטח לנו שוב לחזות בגילוי שכינה כפי שראינו בים סוף. ביום ההוא לא יצטרכו סמינרים של "ערכים" ולא הרצאות של רבנים כאלו ואחרים, לא ויכוחים ולא פולמוסים ולא הוכחות ולא ראיות לאמיתות התורה. לא נזדקק אז לספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, ולא לרמב"ם שישא ויתן עם הפילוסופים היוונים וייגע אותנו בעשרות פרקים במורה נבוכים כדי להוכיח איזה פרט ביחוד ה'.
ביום ההוא יצביעו כולם לעבר גופותיהם של המוני אויבי ישראל אשר יפלו שדודים, לעבר כל מנהיגי העולם אשר יסרבו ליישר קו עם התכנית הא-להית ויושפלו עד עפר, לעבר אימפריות וממלכות אשר כולן תכרענה ברך לפני בורא עולם ועמו ישראל, ויזכו כולם לגילוי שכינה בעוצמה שלא תותיר עוד ספקות בלבות בני-אדם, כי ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.
על-מנת לרדת לעומק כוונתם של רבותינו, אנו מוכרחים לעיין בדבריהם במקורם, במדרש שכל טוב על הפסוק – "ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעיה, שנאמר "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב, י"א), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר "נפתחו השמים ואראה מראות א-להים" (יחזקאל א', א'), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפילו עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים "זה א-לי", וכן יהא לעתיד, שנאמר "ואמר ביום ההוא הנה א-להינו זה וגו' (ישעיה כ"ה, ט')".
יסוד עצום למדונו רבותנו באותו מדרש. אם עד כה סברנו שידיעת ה' היא עניין שכלי בלבד, התלוי בלימוד והשתלמות במידות כאלו ואחרות, מעתה נמצאנו למדים, כי עם כל חשיבותם של אותם גורמים, קיים גורם חשוב מהם לאין ערוך! הרי במדרש כתוב שלא רק שפחה, אלא אף עוללים ויונקי שדים היו רואים כבוד יוצרם, והם ודאי לא היו למדנים גדולים, ואף לא בעלי מידות מושלמות. ועליהם אומר המדרש כי "דומה להם כאיליוי רואים בעיניהם" את כבוד יוצרם. מה פרוש הדברים?
פרוש הדברים הינו, שכאשר הקב"ה מתגלה בעולמו בכל תוקפו, כאשר הוא מכניע את הרשעים ומנחיל ניצחון מוחלט לאוהביו – אז הנחנו זוכים "לדעת אותו" באופן הברור ביותר שאפשר, אף יותר ממה שמשיגים בשכלם ובאמצעות כחם המדמה הנביאים הגדולים ביותר! אין כאן הבנה שכלית של חשיבה אנליטית ויכולת לערוך דדוקציות. יש כאן ראיה מוחשית, מוחשית עד כדי שאפילו תינוק היונק משדי אמו חש אותה! התינוק אינו יודע להסביר לך כיצד החלב נוצר אצל אמו ואילו תהליכים פיזיולוגיים עוברים עליו, אבל דבר אחד ברור לו – שזו אמו וזה מזונו, והוא דבק באמו המניקה אותו בכל ישותו. כך היינו כולנו בקריעת ים סוף. עם הנצחון המוחלט על המצרים הרשעים, נשברו כל המחיצות הקיימות בדרך-כלל בין הבורא לנבראים, עד שכולם יכלו להצביע ולומר – "זה א-לי ואנוהו!". מובן, שכל אחד התגלה על-פי מדרגתו, והחכמים היותר גדולים השיגו יותר, אולם גם הקלים שבישראל, גם השפחה, ואפילו עוללים ויונקים שכו לראות את מה שלא ראו גדולי הנביאים ישעיה ויחזקאל, אשר לא זכו לאותו גילוי והיו זקוקים תחת זאת למראות עם שרפים ואופנים, חיות הקודש ומשלים שונים, עד כדי שאמרו עליהם חז"ל – "לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם".
נמצאנו למדים, שיותר מכל מה שנאמר על ההשתלמות הנצרכת לידיעת הבורא, הדבר אשר יערה עלינו את אותה רוח טהרה ממרום שאליה אנו כה נכספים הינו גילוי כוחו של ה' בעולמנו. כשה' מתנשא על הגויים, כשהוא נוקם בהם את נקמתו ומשפיל את גאוותם עד עפר, אזי הוא מתגלה – אז אנו חוזים בגדולתו, אז אנו משיגים את ידיעתו, שזוהי התכלית אשר נבראנו לשמה!
וכתוב במדרש הנפלא הזה דבר נוסף, בשורה האחרונה שהבאנו. "וכן יהא לעתיד, שנאמר "ואמר ביום ההוא הנה א-להינו זה וגו'" (ישעיה כ"ה, ט')".
אותו עתיד שמדבר עליו המדרש הינו זמן הגאולה האחרונה, אותה גאולה אשר הקב"ה מוביל אותנו אליה בדורות האחרונים בצעדי ענק, על-אף חוסר הנכונות שלנו. המפתח לאותה גאולה הינו הביטחון המוחלט בכחו של בורא עולם להכניע את אויביו. את ה"פלשתינאים" ואת הסורים והמצרים והסעודים והלבנונים והאירנים ודאע"ש ואת כולם. וכן, גם את אירופה, וחשוב מכולם – גם את אמריקה.
אם אכן נבטח בה' כנגד עולם ומלואו, אם לא נחשוש לקלקול היחסים עם ארה"ב, אלא אדרבה – נראה בכך ברכה שאנו דבוקים בבורא עולם ולא בגוי הערל, אזי מובטח לנו שוב לחזות בגילוי שכינה כפי שראינו בים סוף. ביום ההוא לא יצטרכו סמינרים של "ערכים" ולא הרצאות של רבנים כאלו ואחרים, לא ויכוחים ולא פולמוסים ולא הוכחות ולא ראיות לאמיתות התורה. לא נזדקק אז לספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, ולא לרמב"ם שישא ויתן עם הפילוסופים היוונים וייגע אותנו בעשרות פרקים במורה נבוכים כדי להוכיח איזה פרט ביחוד ה'.
ביום ההוא יצביעו כולם לעבר גופותיהם של המוני אויבי ישראל אשר יפלו שדודים, לעבר כל מנהיגי העולם אשר יסרבו ליישר קו עם התכנית הא-להית ויושפלו עד עפר, לעבר אימפריות וממלכות אשר כולן תכרענה ברך לפני בורא עולם ועמו ישראל, ויזכו כולם לגילוי שכינה בעוצמה שלא תותיר עוד ספקות בלבות בני-אדם, כי ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות