ט' סיון התשפ"ד
15.06.2024

קץ שלטון נתניהו קרוב משחושבים • מה עבר על נהרי, והשליטה של הגר"ש בעדני

החלה הספירה לאחור לקראת הסוף המר, או המתוק, של ממשלת נתניהו הרביעית • יעקב ריבלין מסביר מדוע

קץ שלטון נתניהו קרוב משחושבים • מה עבר על נהרי, והשליטה של הגר"ש בעדני
שששש

שירת נפתלי
אמרו על הקואליציה הנוכחית שהיא קטנה אך יציבה כברזל. אמרו שהיא הקואליציה הכי הומוגנית שהייתה אי פעם לבנימין נתניהו. אמרו שלמרות שיש לה בפועל רק שישים חברי כנסת (על אורן חזן אי אפשר לדעת אף פעם מתי הוא מחליט לשחק ברוגז) היא מנצחת בהצבעות החשובות. כל האמירות הנאות האלה היו יפות למקומן ולשעתן בלבד. החל מיום הולדתה החמישים של הכנסת שנחגג השבוע בשלל טקסים ובעצב בלתי מוסתר יישמעו מעתה זמירות אחרות שמשמעותן היחידה תהיה ספירה לאחור לקראת הסוף המר, או המתוק, של ממשלת נתניהו הרביעית.

הראשון שזיהה את הפער שבין המצב הביטחוני והמדיני המעורער ובין התדמית של נתניהו כיחיד שיכול להנהיג את המדינה היה נפתלי בנט. בעצם, הפער הזה מופיע בכל הסקרים אבל אף אחד מהשותפים בקואליציה לא קם והטיח אותו בפניו של ראש הממשלה כמו שבנט עשה השבוע. הפרדוקס בסקרים היה שמצד אחד הציבור חולק ציונים נמוכים מאוד לתפקוד הממשלה בתחום הביטחון האישי לאזרח וכך גם בתחום המדיני. מצד שני, כאשר נתבקשו הנסקרים להצביע על האדם המתאים לדעתם להנהיג את המדינה, נתניהו מוביל בפער עצום על פני כל המועמדים האחרים ששמם הוזכר. מאחר ומועמדים פוטנציאליים אחרים לא צומחים יש מאין כל כך מהר, דומה היה שנתניהו הופך להיות ראש הממשלה היחיד על פני הגלובוס - במדינות דמוקרטיות שיש בהן חילופי שלטון מפעם לפעם - שככל שכישלונותיו רבים יותר כך גובר ביטחונו בהמשך שלטונו.

את נוסחת הפלא הזאת ניסה בנט לבחון השבוע מחדש. התקפת המצח הכמעט פראית שלו על ראש הממשלה, בנאום בפני הכנס למחקרים אסטרטגיים בתל אביב, הייתה למעשה סוג של סקר דעת קהל. בנט רצה לדעת האם החסינות של נתניהו עומדת לו גם מול גל טרור שאין לו מענה וגם מול מפולת מדינית שיאיר לפיד הגדיר אותה השבוע, ובצדק גמור, כחמורה ביותר בתולדות יחסי ישראל והעולם החופשי. המבחן היה פשוט: אם נתניהו יעבור על כך לסדר היום והנאום התוקפני נגדו ייבלע בכרוניקה החדשותית היום יומית - הרי שאין זה הזמן ואין זו השעה לצאת נגדו. והיה אם הוא ייכנס להיסטריה וישלח את הפודלים שלו למתקפת נגד פרועה - אזי מתחת לגלימה הבוטחת והשאננה מסתתר מנהיג היודע את חומרת מצבו.

בנט תפס את נתניהו בשבוע של ליקוי המאורות. אחד מכללי הברזל של הדיפלומטיה העולמית הוא ששגריר המואמן במדינה כלשהי לעולם לא ייצא למתקפה נגד העומדים בראשה. במקרה החמור ביותר הוא נפגש מיוזמתו עם שר החוץ או ראש הממשלה בארבע עיניים ומעביר את מחאת שולחיו על התנהלותם. שגריר שיעמוד על במה ציבורית וימתח ביקורת חריפה על המדינה המארחת אותו הוא לא בנמצא כלל, אלא אם כן קוראים לו דן שפירו וראש המדינה המארחת אותו הוא בנימין נתניהו.

את מה ששפירו עשה ביום שני השבוע לנתניהו אפשר לדמות רק לעביט השופכין שבתו של המן שפכה על ראשו. בעיצומו של גל הטרור הפוקד את המדינה ומסע ההסתה חסר התקדים של הרשות הפלסטינית מצא שפירו לנכון להאשים רק את ממשלת ישראל במצב המעורער בין הים והירדן. כאילו היה חבר ב'שוברים שתיקה' או 'בצלם' קבע שפירו שישנן שתי מערכות משפטיות מעבר לקו הירוק: האחת לישראלים ומתנחלים והאחרת לאוכלוסייה הפלסטינית הנרדפת. אפילו שרת החוץ השבדית לא הייתה מנסחת את זה גרוע יותר. ושפירו הוא לא שר חוץ אלא שגריר שאמור לבנות יחסים של אימון עם מארחיו. לאף אחד מאלו שהיו באולם הכינוסים בו הוטחה בנתניהו הביקורת הקטלנית - שכללה גם התייחסות להמשך הבניה בשטחים - לא היה ספק ששפירו חרג מהנוהל לאחר שקיבל הוראה ישירה מהממונים עליו לתקוף חזיתית את ראש הממשלה.

יום לפני ההתקפה של שפירו העניק האיחוד האירופי סטירת לחי מצלצלת משלו לישראל. ההחלטה להגביל את כל ההסכמים בין האיחוד האירופי לישראל לגבולות 67' היא הצעד הכי משמעותי לקראת הטלת הגבלות חמורות על כל הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק. הנה הצעד הבא שכבר מדובר במסדרונות האיחוד האירופי בהמשך להחלטה האמורה. אחד ההסכמים בין ישראל לאיחוד האירופי עוסק בחופש התנועה בין אירופה וישראל. ישראלים אינם זקוקים לויזות בנסיעות לארצות האיחוד וכך להיפך. הגבלת ההסכמים לגבולות 67' עלולה לגרום לכך ששש מאות אלף ישראלים, כולל תושבי ירושלים שמעבר לקו הירוק, יזדקקו לאשרות כניסה למדינות האיחוד. השלבים הבאים העומדים על הפרק יהפכו את ישראל לדרום אפריקה של עידן האפרטהייד.

התשובה הישראלית לצעדים האירופיים היא אותה תשובה הניתנת לגל הטרור. שמים ידיים על הראש, חוטפים את המכות ומחכים שבאיזשהו שלב זה ייגמר, שהפלסטינים יתעייפו מהטרור והאירופאים יחזרו להתעסק בפיגועים מבית של דאעש ויניחו אותנו לנפשנו. לבינתיים, מי שמתעייף זה האזרח הישראלי שמרגיש שחייו הפכו לסוג של הימור. אין ביטחון ברחובות ואין ביטחון בבתים.

הנאום החריף של בנט על הקיבעון המחשבתי של ישראל נגע אפוא בנקודות הכי רגישות של נתניהו. חוסר המעש המדיני והביטחוני שלו אותו השכיל לצייר כסמל של מדיניות שקולה ואחראית מול ההתלהמות של הימין מצד אחד ומול הביקורת של גוש המרכז- שמאל מצד שני - נחשף בנאום במלוא איוולתו. אם אתה מוחרם אצל האירופאים, האמריקאים שולחים את השגריר שלהם לירוק לך בפנים,. והצבא עתיר התקציבים שלך מודה בפה מלא שאין לו שמץ של מושג איך להתמודד עם טרור היחידים - אז במה באים לידי ביטוי כישורי המנהיגות של נתניהו? לא לעשות כלום יכול גם ח"כ דוד ביטן מהליכוד לו נבחר היום לראשות הממשלה.

בנט לא היסס לתקוף גם את שותפו של נתניהו למדיניות השב ואל תעשה, השר בוגי יעלון. משקיעים מיליארדים במטוסי חמקן וצוללות אך אין שום מענה למנהרות הנחפרות ממש בימים אלו מתחת לאדמת הישוב נתיב העשרה, תקף בנט. הוא לא נכנס לפרטים של עלויות אך המסר היה ברור: במחיר של צוללת אחת שנועדה להיות המכה השנייה של ישראל במקרה של התקפה גרעינית - ויש כבר ארבע כאלה - אפשר להקים גדר תת קרקעית אלקטרונית שתאתר כל מנהרה שנחפרת. בעודף שייוותר ניתן להקיף את מרבית הישובים ביו"ש בגדר ביטחונית. אבל נתניהו ויעלון ממשיכים לחשוב במונחים של איומים אסטרטגיים (עיין ערך ההצלחה הגדולה בעצירת ההסכם בין ארה"ב ואיראן) ומזניחים את הביטחון השוטף.

עוד אחד שהריח את הזיעה של נתניהו הוא גדעון סער. בסקרים הוא אמנם רחוק מאוד מנתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה אבל כל מילה שלו זוכה לתהודה יותר מכל נאום של ביבי. כמו בנט גם הוא תקף את מדיניות השב ואל תעשה שאין בה לא ביטחון ולא התמודדות עם החרמות הבין לאומיים המאיימים לחנוק את ישראל. סער התמקד בעיקר בנושא ירושלים וגילה את כל מה שאזרח ירושלמי יודע: אין בנייה בעיר, אין בה ביטחון, והדבר הטוב היחיד שעוד נותר בה זה כביש היציאה לכיוון תל אביב.

ויום ויבוא, והוא כנראה לא רחוק, שהמתקפות האלה יצברו מאסה שתחייב את ראש הממשלה לעשות משהו. לא בתחום המדיני או הביטחוני. מאז צוק איתן הוכח שגם תחת מתקפת טילים יום יומית על ישראל הוא לא מסוגל לצאת מהקונכייה. השינוי יהיה בתחום הפוליטי. נתניהו יהיה מוכרח לעשות משהו מול החתירה הבלתי פוסקת של בנט והאיומים האסטרטגיים של סער מבחוץ. כשחרב חדה מונחת על צווארו, נתניהו מסוגל בהחלט למהלכים מפתיעים. הוא כבר הקדים פעם את הבחירות בממשלה שעמד לרשותה רוב חזק ויציב הרבה יותר.

שלושה מתוך שבעה
סגן השר משולם נהרי הרגיש השבוע כמו אדם שהתקשרו אליו ממפעל הפיס פעמיים ברציפות כדי להודיע לו על זכיה באחד הפרסים הראשונים. בטלפון הראשון הוא הרגיש כמו בגג העולם. בשני הוא כבר שייט בחלל החיצון. לו היה טיפוס רגשני יותר יש להניח שהוא היה מכנס את אוהביו ועורך סעודת הודיה. מאחר ואין הוא כזה וגם אוהבים של אמת אין לו הוא לא עשה שום דבר. קיבל את הבשורות הטובות והמשיך בסדר יומו הרגיל.

את הטלפון הראשון הוא קיבל ביום שני שעבר. מהרגע בו החליט דרעי לחזור למשרד הפנים היה ברור לו, לדרעי, שעם סגן השר מטעם הליכוד, ירון מזוז, הוא לא מוכן להישאר אפילו רגע אחד. אפילו לא על תקן של עציץ. מצד שני בקעו זעקותיו של סגן השר מטעם ש"ס במשרד הרווחה עד לשמיים. כץ סימן את נהרי מהרגע הראשון, ונהרי הוא האחרון שיירד על ארבע וינסה לרצות את השר הממונה עליו.

דרעי התחבט רק בשאלה לאיזה משרד להעביר את נהרי. לפי הסיכום עם נתניהו הוא היה יכול להעביר אותו למשרד הכלכלה ולשלוח את מזוז למשרד ראש הממשלה. היה בכך פיתוי מסוים. עוד סגן שר במשרד שאינו בשליטתך זה עוד אוזן שיכולה להעביר מידע מוקדם על מה שקורה שם. לאחר התחבטות קלה הגיע דרעי למסקנה שלאור הרקורד של נהרי עם שרים ממפלגות אחרות, המידע היחיד שהוא יקבל משם יהיה תחזית מזג האוויר. במיוחד אם השר הממונה יהיה צחי הנגבי, איש קשה וריכוזי שלא רואה אף אחד ממטר וחצי.

ההעברה של נהרי למשרד הפנים לא הייתה אפוא בגדר הפתעה גדולה (אם כי חתן השמחה שמע עליה לראשונה מהדלפה של עיתונאי). ההפתעה הייתה במינוי הנוסף כסגן שר גם במשרד הפריפריה. נהרי נכנס להיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל כסגן השר הראשון המכהן בו זמנית בשני משרדים.
לא חלפו אלא שלושה ימים מהבשורה המשמחת והנה טלפון נוסף. כאן התבשר הזוכה המאושר שהוא מקבל ג'וב נוסף: משקיף בוועדת השרים לענייני חקיקה. החבר הרשמי של ש"ס בוועדה הוא שר הדתות דוד אזולאי שעסוק מאוד בענייני משרדו ואף יצא לאחרונה לביקור דתי-מדיני רב חשיבות עם האפיפיור ברומא. הוא יישאר כחבר בוועדה עם זכות ההצבעה אבל הידע המעמיק של נהרי עם חוקים ומסמכים יהפוך אותו לגורם דומיננטי שם. חברי הוועדה יגלו מהר מאוד שאם עד עתה ישיבה של הוועדה ארכה בממוצע שעה וחצי, עם המשקיף החדש והנקדנות שלו סביב כל סעיף וסעיף הם ייאלצו לישון לילה נוסף בשבוע בירושלים.

מה פשרו של גשם הברכה הבלתי צפוי הזה? בטח שלא מערכת היחסים האישית שבין דרעי ונהרי. ידידים גדולים הם לא היו, וכנראה שגם לא יהיו. לדרעי יש מעגל מצומצם מאוד של מקורבים ובעלי ברית פוליטיים ששמרו לו אמונים בשעות הקשות ביותר. נהרי מעולם לא נמנה עליהם והוא הופתע מאוד לנוכח המתנות שהורעפו עליו. אחרי יומיים הוא קיבל טלפון נוסף. השלישי בסדרה של השבוע שעבר, שהבהיר לו, שהאי עלמא להילולה דמיא. כלומר: בסוף הסעודה מקבלים את החשבון.

החשבון שהוגש לנהרי היה סביר יחסית. הוא בסך הכול התבקש להתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורווגי לטובת יגאל גואטה, הבא בתורו ברשימת ש"ס. כפי שנכתב כאן לראשונה לפני כחודש החליט דרעי שהוא לא יעשה מעשה בנט, ולאחר מכן מעשה כחלון, ויפרוש לטובת גואטה. הנימוקים בקצרה: הצורך בפיקוח מקרוב אחרי הצבעות הסיעה והקרבה הפיסית לראש הממשלה שנמצא בכנסת פק"ל כל שני ורביעי. כשר בממשלה גם דרעי יכול להיות בכנסת גם ללא זכות הצבעה אבל יודע היו"ר את נפש עצמו. אם לא יהיה מה שיחייב אותו לבוא לכל הצבעה והצבעה הוא לא יבוא לכנסת ויפגוש את ראש הממשלה אחת לשבוע.

נהרי לא שש לשלם את המחיר. הוא שאל מדוע דווקא הוא צריך להתפטר מהכנסת, ולא השר אזולאי או סגן שר האוצר יצחק כהן. כשנאמר לו שנשקלת רוטציה בין השלושה. כלומר: שכל אחד ייתן שנת התפטרות אחת לטובת גואטה - הוא שאל: למה צריכים להתחיל איתי את הסבב, שקודם יתפטר שר הדתות, אחריו סגן שר האוצר ולבסוף יגיעו אליו. שאל ולא בדיוק קיבל את התשובה.

מי שענה לו על כך היה פטרונו במועצת החכמים הגר"ש בעדני. יש יותר מרגליים לדבר שאת השפע שהורעף עליו קיבל נהרי הודות לפגישה שערך הגר"ש בעדני עם אלי ישי במוצאי שבת לפני שבועיים. דרעי הבין את האיתות שקיבל ומיהר לפגישה משלו חמשה ימים לאחר מכן. מה נאמר בפגישה - זאת רק השניים יודעים. מה שנותר זה רק לציין את העובדה שהשפע החל לנחות על ראשו של נהרי מיד ביום הכנסת הראשון שלאחר הישיבה. תחילה המינוי הכפול ולאחר מכן המשקיף בוועדת השרים לענייני חקיקה.

עם קבלת הבשורה על החשבון לתשלום חש נהרי לשיחה דחופה עם פטרונו הרוחני. אבל שם נכונה לו עוד הפתעה, והפעם מהסוג הפחות נעים. הוא שמע שם בצורה הברורה ביותר שלאחר שקיבל את מה שקיבל ולאחר שעבר החוק המעניק לסגן שר רצף זכויות פנסיה ונאומים בכנסת (התיקון המיוחד ע"ש פרוש) אין שום סיבה שלא יאפשר את כניסתו של גואטה לכנסת. ולמה דווקא הוא הראשון? שיגיד תודה שלא השאירו אותו להתייבש במשרד הרווחה. לא במילים אלו, אבל זו בערך הייתה רוח הדברים.

נהרי קיבל עליו את הדין והחוק הנורווגי בש"ס אמור לצאת לפועל בקרוב ממש. גואטה יצהיר אמונים כנראה כבר ביום שני הקרוב והשמחה תהיה רבה. לא רק שלו אלא גם, ואולי בעיקר, אצל מקורביו של הגר"ש בעדני. גואטה אינו בן העדה התימנית אך הוא מקורב מאוד לגר"ש ורואה בו את פטרונו הרוחני, כמעט כמו יואב בן צור ומשולם נהרי, בני העדה התימנית ובני טיפוחיו של חבר מועצת החכמים.

לגר"ש בעדני יש כעת שלושה חברי כנסת מתוך השבעה של ש"ס המקורבים אליו וסרים ישירות למרותו. בכל הזהירות המתבקשת מכבודה של תורה ניתן לומר שעוצמתו כעת כמעט שגדולה יותר אף מזו של נשיא ה'מועצת' בכבודו ובעצמו, והכול במובן הפוליטי בלבד. ליתר חברי המועצה, הגר"ר אלבז והגר"ד יוסף, אין אף נציג מטעמם ברשימה הנוכחית. לא נופתע אם יהיו לכך השלכות לקראת הבחירות הבאות.

בשפל המדרגה
מינויו הצפוי של גואטה משלים את סבב המינויים של החוק הנורווגי כנראה עד סוף כהונת הכנסת הנוכחית. כחלון כבר הודיע שיתפטר לטובת המועמד הדרוזי אכרם חסון, ובנט שכבר התפטר פעם אחת לטובת שולי מועלם לא יכול היה לחזור על כך מאחר והבא בתור הוא אבי וורצמן הנמנה על יריביו הפוליטיים. מה שנותר על השולחן, ובאופן תיאורטי בלבד, הוא יישום החוק הנורווגי ביהדות התורה. יש עוד כמה אופטימיסטים חסרי תקנה המאמינים בסתר ליבם שיום יבוא וזה עוד יקרה. בפרט לאחר שהשלמת הסבב מצד כל סיעות הבית הרלוונטיות מעמידה את יהדות התורה בזוית בלתי נעימה של קטנוניות מצד אחד וצרות עין מצד שני.

וזה כנראה לא ממש אכפת להם. בדגל התורה גמלה ההחלטה המעדיפה את המשך השליטה הבלעדית בחינוך העצמאי, ובשלומי אמונים החליטו להחריף את המאבק. ביום שני השבוע שיגרה לשכת סגן השר פרוש הודעה בלתי שגרתית לתקשורת החרדית. בהודעה נאמר שלמרות מה שנכתב בהסכם הקואליציוני טרם מומשה ההחלטה להחזיר את תעריף התמיכה לבן ישיבה ל-477 שקלים לחודש כפי שהיה בשנת 2012. ההאשמה הרשמית מוטלת בהודעה על פקידי האוצר המכשילים, לטענת אנשי פרוש, את ביצוע ההסכם.

ההודעה מפתיעה משתי סיבות. ראשית, לא מדובר בכסף גדול. ההקצבה החודש עמדה על 452 שקלים, עשרים שקלים בלבד פחות מהסכום הנטען. שנית, באוצר טוענים, ואף מצביעים על נתונים המלמדים שלאורך שנת 2012 היו מספר תעריפי תמיכה לבני הישיבות. אחד מהם היה 452 שקלים המדוברים. כך שהפרה של ההסכם לא הייתה. שלישית, וויכוחים מסוג זה הם עניין שבשגרה בין המפלגות החרדיות והאוצר כמעט בכל נושא תקציבי, זה אומר בכה וזה אומר בכה עד שמגיעים להסכמה. על מה הרעש הגדול? שואלים אנשי האוצר.

לו רק היו יודעים שהם בסך הכול צד למאבק לא להם לא היו טורחים כלל להגיב. ההודעה של לשכת פרוש נועדה ישירות לכתובתו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני. בתוקף מעמדו כאיש שעל השיבר של המדינה נחשב גפני כפטרון התקציבים למוסדות התורה. אם יריביו לא ממש חושבים כך הוא דואג להזכיר להם זאת בידיעות בעיתון הבית המנכסות לו את מרבית ההישגים, אם לא את כולם, בכל הקשור לתקציבים והקצבות. ההודעה באה להעביר לגפני את המסר הבא: אם אתה מייחס לעצמך את הקרדיט על התקציבים, הננו להזכירך שיש כמה צ'קים שחתמת עליהם וטרם נפרעו.

כמובן שבמערכת יחסים תקינה בין דגל התורה ושלומי אמונים זה לא היה קורה. בימים כתיקונם פרוש היה פוגש את גפני בישיבת הסיעה או מרים לו טלפון ומבקש את התערבותו המהירה בפרשה. הסכום השנוי במחלוקת עם האוצר הוא עשרים מיליון שקל בחישוב שנתי, ולאוצר יש הרבה מאוד אינטרסים של מאות מיליוני שקלים בוועדת הכספים. גפני סוגר, כשהוא רוצה, דברים כאלה בעסקה קטנה שאפילו לא מגיעה לידיעת הציבור. מעשים שבכל יום.

אבל הימים הם לא כתיקונם כלל ועיקר. בדגל התורה וויתרו אמנם על החוק הנורווגי אך בשלומי אמונים לא מוותרים על החינוך העצמאי. המיועד מטעמם לכהן כמשנה למנכ"ל, הרב אברהם שוורץ, החליט להפסיק עם הישיבה חסרת המעש בלשכתו. קוראי עיתון 'המבשר' החלו ללמוד על פעילותו החדשה בתדירות של אחת למספר ימים. שוורץ החל לצאת לסיורים מתוקשרים בבתי ספר של החינוך העצמאי עם הטייטל של המשנה למנכ"ל, כאילו שהמינוי אושר על ידי עמותת החינוך העצמאי וכאילו שכבר קיבל את אישור משרד החינוך. בינתיים לא זה ולא זה קרה. לאחראי על התחזוקה באדוניהו הכהן 17 יש השפעה במקום יותר ממנו.

הסיורים מתקיימים רק במקומות בהם מסכימים לקבל אותו. מטבע הדברים המארחים הם נציגי שלומי אמונים בערים השונות, בעיקר באלעד וביתר עילית הנמצאות בשליטת התנועה. המשנה למנכ"ל מבקר בבתי הספר המקומיים. מתרשם מהמצוקה הגדולה ומבטיח להעביר את הדברים למנכ"ל הארגון והיו"ר להמשך טיפול. בלשכתו של אחד מהם אומרים שהם קיבלו בינתיים שני מכתבים. משם הם הועברו ישירות לטיפולה של חברת אמניר, בהתאם לחוק מחזור הנייר.

לשוורץ ואנשיו לא היה ספק שזה מה שיקרה. מטרת הסיורים היא לסמן טריטוריה ולהודיע שטרם החליטו להניף דגל לבן. השלב הבא יהיה הצבת מכשולים חוקיים ואחרים בפני אשרור סדרת המינויים שמעוניינת ההנהלה המוכרת של החינוך העצמאי לבצע. יש לאזכר בהקשר לכך שמעבר למינויו של הרב אליעזר סורוצקין למנכ"ל לא אישרו משרדי האוצר והחינוך אף לא מינוי אחד, גם לא לעוזר ונהג למנכ"ל העסוק. בימים אלו סובב במסדרונות החינוך העצמאי יועץ ארגוני מיוחד מטעם משרד האוצר. הוא עובר חדר חדר - כולל החדרים הריקים של שוורץ ובוימל - בודק מי נמצא שם ומה הוא בדיוק עושה. בין היתר יבדוק היועץ כיצד מי שהודיע על פרישה בגלל העומס הרב המוטל עליו ממשיך עדיין להופיע ברשימת מקבלי המשכורות. יהיה מעניין.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
משולם נהרי נפתלי בנט

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד