טאטע די אין כח כבר • טור

מדממים!

יום ראשון השעה 18:42, אני באמצע שיחה טלפונית עם חבר קרוב, בכיר בעולם התקשורת, באמצע השיחה הוא עדכן אותי שקרתה תאונה. זה נשמע משהו גדול עוד אין פרטים, אנחנו מנתקים את השיחה ואז העדכונים מתחילים להגיע, עוד הרוג עוד הרוג, פצועים, ילדים, נערים ואברכי משי, נלחמים על חייהם או שכבר לא.

אותו חבר שולח לאחר שעה שיש שמועה שבין הנפגעים שוכב בנו של מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מבוטשאן. לאט לאט העדכונים מגיעים ומתברר שמוטי נמצא בקפלן ברחובות ואשתו. אין מושג איפה אשתו. האדמו"ר יוצא אליו לבית חולים ואחיו הבכור יוצא לנסות לאתר אותה באבו כביר עוברות שעות חוסר הידיעה מתחיל להתברר. אסון נורא אני יושב בביתי ועיניי זולגות דמעות, 20 שנה אני מכיר את מוטי - הרה"צ מוטי שליט"א - בחור הפלא של ישיבת חיי משה, כבר בישיבה התגבשו סביבו קבוצת בחורים שראו בו את רבם, התפילות.. כעומד לפני מלכו שעות ארוכות, הלימוד, כבר כבחור נבחן במפעל השס על מאות ואלפי דפים. מוטי שמחזיק על עצמו עול בית המדרש רוחני וגשמי גם ככה ותמיד בנעימות ובחן. מי תזכה במוטי? שאלה שנשאלה עשרות פעמים ע"י חברי הקהילה...מי תזכה באיש האלוקים הפלאי הזה שכולו קודש ...מי האשה המיוחדת שנפל בחלקה להנשא לאדם שכולו לב בשביל השני?.

נסיעתו בליל התאונה היתה בעיקר כדי לסדר ענין דחוף לאחד מאחיו. לפני שנתיים בדיוק ב' אדר א' תשע"ד נחגגה חתונתו לרבנית חני ע"ה, אשה שמסרה את נפשה למען אמה החולה בכיבוד הורים שלא מהדור הזה, אשה שדאגה לאביה ולאחיה כמו אמא, והכל מונח על כתפיה של בחורה צעירה.

הקב"ה זיכה אותה בשנתיים של נחת, לרוות מבעלה מלוא חופניים עונג כשהתמסרותו לתורה עלתה מדרגה וביטולו לרצון הקב"ה באים לידי ביטוי לא רק בבית המדרש אלא גם בביתו פנימה. התמונה שנחקקה בזכרוני היא, כשהוא שקוע בגמרא, והיא בזהירות מגישה לו כוס תה.

במוצאי שבת קודש לאחר תפילת ערבית נקראתי אל הקודש פנימה, כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש שאקים עוד כולל, כולל מיוחד עם סדר לימוד נצרך: "צריך לדאוג לאברכים צעירים" דאגתו לכלל ישראל , עבודת הקודש, משפיעים על כל מי שמסתופף בצילו.

מוטי לקח את דרכו בקודש של אביו ואימץ אותה באמנות. התבטלות מוחלטת לקב"ה ולצידו אשת חיל. בלוויה העיד מוטי עליה שהיא היתה מושלמת רוחנית בכל המידות בצניעות באהבת תורה ובעבודת ה'.

מוטי האיש החזק שכל העול תמיד היה עליו, נשבר, המשענת שלו נלקחה. אין מי שהיה בבית מדרש ליד המיטה ולא בכה על אשת עלומיו של מוטי כשהוא מבכה את לכתה מתוך תעצומות נפש כשפתח את דבריו בתודה מעומק הלב לקב"ה על המתנה שניתנה לו ותודה גם על הייסורים שהוא עובר כעת.

מוטי שוכב פצוע ידו מרוסקת ופניו פצועות וגופו דואב וצועק לאנשים עזבו אותי תצילו את אשתי. כששואל בן לוויתו של מוטי בבית חולים אם כואב לו משהו הוא מצביע על הלב...הלב כואב...

טאטע, די! אין כוח כבר! כשל כוח הסבל, עם ישראל רוצה לחזור אליך בתשובה שלמה ללא איתותים ברורים כאלה. אנחנו מבינים מה אתה רוצה כולנו עם חשבון נפש וכולנו רוצים להתחזק. לב יודע מרת נפשו. כל אחד בניסיונות הרוחניים שלו. ליבנו לא אדיש אנחנו מתחזקים אנא אל תנסה אותנו בדברים כאלה. ותן כוח. אבא שבשמיים. תן כוח למוטי ולכל המשפחה הענפה לעבור את הטרגדיה הזאת באמונה תמימה בשלום ובבריאות איתנה.

הרב שייקה גרינשפן רב מגדלי בסר וראש רשת הכוללים "נרו יאיר"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!