הרוגע והשלווה שבתוך סערת החיים.
רבה של אלעד, הגאון רבי מרדכי מלכא, במאמר תורני שבועי על הפרשה לגולשי 'בחדרי חרדים'
- הגאון רבי מרדכי מלכה
- כ"ד אדר א' התשע"ו
הרב מרדכי מלכה
פרשת משפטים פרק כג (יב) שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר: שמות כי תשא פרק לא (טו) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַיקֹוָ֑ק כָּל־הָעֹשֶׂ֧ה מְלָאכָ֛ה בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת: (טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: שמות ויקהל פרק לה (א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם: (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: (ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
א} שואל האברבנאל מדוע בפרשת כי תשא ויקהל כאשר התורה מדברת על בניית המשכן חוזרת ומזהירה על שמירת השבת? ב} לכאורה מן הראוי היה לומר ששת ימים תעשה מלאכה בניקוד קמץ ולא תעשה מלאכה בניקוד צרי וכי המלאכה נעשית מאליה? ג} ועוד שאל האברבנאל פרשת כי תשא למה בכל מקום שנזכרה מצות השבת נאמר ששת ימים תעשה מלאכה ששת ימים תעבוד? ד} עוד שואל האברבנאל פרשת כי תשא מדוע התורה כופלת את האזהרה על שבת, כי הנה אמר אך את שבתותי תשמורו וגו'. וחוזר לומר שנית ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מחלליה מות יומת כל העושה בו מלאכה וגו'. ואמר שלישית ששת ימים תעשה מלאכה כל העושה מלאכה ביום השבת וגו'. ואמר רביעית ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו' כי ששת ימים. וכן שמעתי מרבה של העיר נהריה הרב מטייליס שליט"א שהביא בשם הרב פרנק ז"ל רבה של תל אביב?
רבים וטובים לצערנו לא זכו לחזות בנועם השם ולטעום טעמה של שבת מהיא ולכן קמים ומתקוממים נגד השבת, ורואים בכך כפייה דתית ולא ניתן להם חופש הפעולה, בהיות ומחשבת האדם מן השורה נראה בעיניו כי בעצם התורה אוסרת הכל בשבת ומגבילתו בפעולותיו בשבת עדי מונעת ממנו את העונג שיכל להפיק מאותו יום חופש שיש לו, אולם לו חכמו ישכילו זאת כי זו מתנה שהיית למלך מלכי המלכים בבית גנזיו ונתנה אך ורק לישראל בניו אהוביו, ואילו זר השומר שבת חייב מיתה שמשתמש בשרביטו של מלך, וכאשר נעמיק להבין את גודל המתנה של השבת נשכיל להבין עד כמה הבורא והיוצר את האדם יודע את הטוב ביותר שיכול להיות לו ולבני משפחתו מיום השבת, עד שבלעדי השבת חייו וחיי בני משפחתו אינם חיים ולא ראו אור רוגע ושלוה ועונג מימיהם, ועל כך נאמר כי עונג השבת מעין עולם הבא, ואף גם זאת היא מקור הברכה וההצלחה של האדם בחייו ועסקיו, ורבים אשר התחכמו לפגוע ביום השבת והתמוטטו כל עסקיהם כמגדל קלפים למרות כל החוסן שהיה נראה להם שאין מי שיכול לפגוע בעוצמתם, ולדוגמה הקו אופ עם כל רשתות שיווק המזון מהגדולות בארץ אך עקשנותו למרות קריאת כל גדולי ישראל שלא לחלל את השבת לא נשמעו דבריהם והשבת תבעה את עלבונה והכל התמוטט. ואין הדברים אמורים רק למחללי שבת אלא כל שאינו שומר שבת כהלכתו מאבד כל ערכה של השבת וכבר הביא המ"ב בהקדמתו דברי היערות דבש שכל מי שאינו בקי בהלכות שבת גם אם ישב על מיטתו כל היום ודאי חילל שבת, ולכן זהירות השבת תלויה ועומדת בסולם הערכים שאדם מציב לעצמו. זאת ועוד כבר מסופר על רב ישראל מסלנט אשר היה לו כולל של גדולי תורה בקובנא ושמע פעם שיש חילול שבת בסביבת העיר הלך ודיבר דברי כיבושין על חילול שבת בפני גדולי תלמידיו, לאחר שגמר ניגשו אליו בשאלה וכי אנו חשודים בחילול שבת, והשיבם שאם יש מחללי שבת בסביבת העיר סימן שיש רפיון אצלכם בהלכות שבת.
לזאת כתב האברבנאל לבאר כי לזאת כותבת לנו התורה שמירת השבת בתוך ציוי בניית המשכן בכדי שנבין ונפנים את גודל מעלת השבת, שאפילו בזמן בניית המשכן בכדי שהקב"ה ישרה את שכינתו בנינו שאין ספק בגודל החשיבות והצורך שבדבר, ובפרט אחרי חטא העגל שכביכול נסלקה שכינה מבניהם, למרות זאת התורה מצוה לא לחלל את השבת למרות שיתעכב בניית המשכן, כי מעלת השבת גדולה אפילו מבניית מקום השראת השכינה.
והוסיף על כך הרב פרנקל זצ"ל לבאר כי בנ"י לאחר שראו את משה רבנו עלה לשמים שלוש פעמים וחזר אליהם דבר שלא נעשה ולא שייך אצל שום נברא בודאי הם הסתקרנו לדעת מה הולך בשמים כיון שהאדם רק עולה לשם ואינו יורד בחזרה כך שאי אפשר לדעת מה מתחולל בשמים, למשל היום עולים לחלל כמה מסקרן לראות מה הם ראו ומה יש שמה ק"ו בשמים, והנה משה רבנו מכנס את בני ישראל ואומר להם אם רוצים לדעת מה הולך בשמים ומה עשיתי שם במשך מאה עשרים יום, תשמרו את השבת שהוא מעין עוה"ב ועי"ז תדעו מהו התענוג של עוה"ב ולכן חוזר ומששנן להם על שמירת שבת שהיא מקור הברכה.
ויש להוסיף שמבואר במסכת כתובות דף קג ע"א ת"ר בשעת פטירתו של רבי, אמר לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו. אמר להם הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה, וכו' נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה. מאי טעמא? כל בי שמשי הוה אתי לביתיה, ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא, אמרה אמתיה שתיקו, דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים. ופרש"י שם וז"ל נר יהא דלוק במקומו אצל השולחן כמו בחיי דכל ע"ש היה בא לביתו משנפטר כדלקמן. בי שמשי ערב שבת שלא להוציא לעז כו' לומר לא צדיקים היו שלא היה להן רשות לבא לביתם כמו רבי.
ושאל מעלת ידידנו הרה"צ אלעזר בן דוד שליט"א כיצד אפ"ל שבזה הוא מוציא לע"ז על הצדיקים שאינם באים לעוה"ז והרי הן נמצאים תחת כנפי השכינה ונהנים מזיו השכינה ומה יכול להיות יותר גדול מזה ואדרבא לרדת לעוה"ז ולהפסיד את ההנאה מזיו השכינה זה הרבה פחות? התשובה: אלא מכאן מוכח עד כמה מעלת שמירת השבת בעוה"ז יותר מעוה"ב ולכן יש בזה לע"ז על הצדיקים שאינן יכולים לזכות לזה, ולענ"ד יש להוסיף למרות שבמתים חופשי ואין לו בזה שום מצווה שיש עליה שכר, אך מכל מקום עצם עשיית רצון השי"ת הוא מעלה גדולה יותר מהנאת עוה"ב אחרת רבי לא היה מוותר על זה לטובת זה.
זאת ועוד כתב ה"אור החיים" הקדוש לבאר הטעם שהזכירה התורה עשיית מלאכת ימי החול, ואף בניקוד צירי, לומר לך אדם שיהיה יום שביעי אצלו קודש אז תעשה המלאכה הצריכה לך בששת ימים מאליה, ואדם אשר שבת אצלו חול לא יזכה שתעשה מלאכתו בששת הימים.
בספר "דרכי מוסר" מביא מעשה ששמע מפי החפץ חיים זצ"ל פעם אחת הגיע החפץ חיים לעיר צרניקוב ושמע שיש בעיר יהודי בעל בית חרושת המעסיק פועלים יהודים בשבת, נכנס הח"ח ודיבר עמו שיפסיק את העבודה בשבת, ענה לו אותו אדם אני מרויח בכל יום ארבעת אלפים רובל וכי רוצה אתה שאפסיד כתוצאה מן השביתה בשבת סכום כ"כ גבוה, אמר לו הח"ח שאינו צודק כלל בחשבונו ואם ימשיך לחלל את השבת הוא עלול להפסיד את כל בית החרושת, ונימק דבריו דהנה התורה רוצה להזהיר את האדם על שמירת השבת מדוע מצווה עליו "ששת ימים תעשה מלאכה" ציווי שאינו נוגע לעצם הענין, אלא נתכוונה התורה לומר לאדם אם רצונך שתהיה לך פרנסה במשך ששת ימי המעשה עליך לשבות ביום השביעי, אבל אם לא תשמור על קדושת היום השביעי אז גם בימי השבוע לא יהיה לך מה לעשות, לשמע הדברים ענה לו האיש בלעג מה הרב חושב וכי פסוק בחומש יעמיד את בית החרושת שלי ללא עבודה עשרים וארבע שעות בכל שבוע, זמן קצר אחרי השיחה שהיתה בין הח"ח לבין בעל ביהח"ר נכנסו הבולשביקים לרוסיה ובין שאר פעולותיהם החרימו את כל בתי החרושת שהיו בבעלותו של אותו האיש, הוא עצמו הצליח בדרך נס לברוח בעירום ובחוסר כל ולהנצל ממות, בראותו את אשר עבר עליו נזכר בדברי הח"ח ומיד הריץ לו מכתב והודה ואמר עכשיו אני רואה שדבריו צודקים ואמיתיים אכן יש בכוחו של פסוק בחומש לשתק את בית החרושת.
החכמנו מהדברים להבין ולהשכיל כי השבת היא לב העם היהודי, וליבה של כל משפחה מאושרת, והשבת הוא זמן הרוגע בתוך סערת החיים, ומרבה אהבה ואחוה בין בני משפחתו, כי השבת מלכדת ומאחדת את הלבבות בעונג מעין עוה"ב ואף יותר מכך, ואשרי מי שזוכה להפנים הדברים וכל המרבה בהן הרי זה משובח וכל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, ורואה שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו, לעומת המחלל אותה נענש ובסופו של דבר תובעת את עלבונה ממנו, ואלמלי ישראל היו שומרים שני שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין.
בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט
א} שואל האברבנאל מדוע בפרשת כי תשא ויקהל כאשר התורה מדברת על בניית המשכן חוזרת ומזהירה על שמירת השבת? ב} לכאורה מן הראוי היה לומר ששת ימים תעשה מלאכה בניקוד קמץ ולא תעשה מלאכה בניקוד צרי וכי המלאכה נעשית מאליה? ג} ועוד שאל האברבנאל פרשת כי תשא למה בכל מקום שנזכרה מצות השבת נאמר ששת ימים תעשה מלאכה ששת ימים תעבוד? ד} עוד שואל האברבנאל פרשת כי תשא מדוע התורה כופלת את האזהרה על שבת, כי הנה אמר אך את שבתותי תשמורו וגו'. וחוזר לומר שנית ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מחלליה מות יומת כל העושה בו מלאכה וגו'. ואמר שלישית ששת ימים תעשה מלאכה כל העושה מלאכה ביום השבת וגו'. ואמר רביעית ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו' כי ששת ימים. וכן שמעתי מרבה של העיר נהריה הרב מטייליס שליט"א שהביא בשם הרב פרנק ז"ל רבה של תל אביב?
רבים וטובים לצערנו לא זכו לחזות בנועם השם ולטעום טעמה של שבת מהיא ולכן קמים ומתקוממים נגד השבת, ורואים בכך כפייה דתית ולא ניתן להם חופש הפעולה, בהיות ומחשבת האדם מן השורה נראה בעיניו כי בעצם התורה אוסרת הכל בשבת ומגבילתו בפעולותיו בשבת עדי מונעת ממנו את העונג שיכל להפיק מאותו יום חופש שיש לו, אולם לו חכמו ישכילו זאת כי זו מתנה שהיית למלך מלכי המלכים בבית גנזיו ונתנה אך ורק לישראל בניו אהוביו, ואילו זר השומר שבת חייב מיתה שמשתמש בשרביטו של מלך, וכאשר נעמיק להבין את גודל המתנה של השבת נשכיל להבין עד כמה הבורא והיוצר את האדם יודע את הטוב ביותר שיכול להיות לו ולבני משפחתו מיום השבת, עד שבלעדי השבת חייו וחיי בני משפחתו אינם חיים ולא ראו אור רוגע ושלוה ועונג מימיהם, ועל כך נאמר כי עונג השבת מעין עולם הבא, ואף גם זאת היא מקור הברכה וההצלחה של האדם בחייו ועסקיו, ורבים אשר התחכמו לפגוע ביום השבת והתמוטטו כל עסקיהם כמגדל קלפים למרות כל החוסן שהיה נראה להם שאין מי שיכול לפגוע בעוצמתם, ולדוגמה הקו אופ עם כל רשתות שיווק המזון מהגדולות בארץ אך עקשנותו למרות קריאת כל גדולי ישראל שלא לחלל את השבת לא נשמעו דבריהם והשבת תבעה את עלבונה והכל התמוטט. ואין הדברים אמורים רק למחללי שבת אלא כל שאינו שומר שבת כהלכתו מאבד כל ערכה של השבת וכבר הביא המ"ב בהקדמתו דברי היערות דבש שכל מי שאינו בקי בהלכות שבת גם אם ישב על מיטתו כל היום ודאי חילל שבת, ולכן זהירות השבת תלויה ועומדת בסולם הערכים שאדם מציב לעצמו. זאת ועוד כבר מסופר על רב ישראל מסלנט אשר היה לו כולל של גדולי תורה בקובנא ושמע פעם שיש חילול שבת בסביבת העיר הלך ודיבר דברי כיבושין על חילול שבת בפני גדולי תלמידיו, לאחר שגמר ניגשו אליו בשאלה וכי אנו חשודים בחילול שבת, והשיבם שאם יש מחללי שבת בסביבת העיר סימן שיש רפיון אצלכם בהלכות שבת.
לזאת כתב האברבנאל לבאר כי לזאת כותבת לנו התורה שמירת השבת בתוך ציוי בניית המשכן בכדי שנבין ונפנים את גודל מעלת השבת, שאפילו בזמן בניית המשכן בכדי שהקב"ה ישרה את שכינתו בנינו שאין ספק בגודל החשיבות והצורך שבדבר, ובפרט אחרי חטא העגל שכביכול נסלקה שכינה מבניהם, למרות זאת התורה מצוה לא לחלל את השבת למרות שיתעכב בניית המשכן, כי מעלת השבת גדולה אפילו מבניית מקום השראת השכינה.
והוסיף על כך הרב פרנקל זצ"ל לבאר כי בנ"י לאחר שראו את משה רבנו עלה לשמים שלוש פעמים וחזר אליהם דבר שלא נעשה ולא שייך אצל שום נברא בודאי הם הסתקרנו לדעת מה הולך בשמים כיון שהאדם רק עולה לשם ואינו יורד בחזרה כך שאי אפשר לדעת מה מתחולל בשמים, למשל היום עולים לחלל כמה מסקרן לראות מה הם ראו ומה יש שמה ק"ו בשמים, והנה משה רבנו מכנס את בני ישראל ואומר להם אם רוצים לדעת מה הולך בשמים ומה עשיתי שם במשך מאה עשרים יום, תשמרו את השבת שהוא מעין עוה"ב ועי"ז תדעו מהו התענוג של עוה"ב ולכן חוזר ומששנן להם על שמירת שבת שהיא מקור הברכה.
ויש להוסיף שמבואר במסכת כתובות דף קג ע"א ת"ר בשעת פטירתו של רבי, אמר לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו. אמר להם הזהרו בכבוד אמכם, נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה, וכו' נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה. מאי טעמא? כל בי שמשי הוה אתי לביתיה, ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא, אמרה אמתיה שתיקו, דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא, שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים. ופרש"י שם וז"ל נר יהא דלוק במקומו אצל השולחן כמו בחיי דכל ע"ש היה בא לביתו משנפטר כדלקמן. בי שמשי ערב שבת שלא להוציא לעז כו' לומר לא צדיקים היו שלא היה להן רשות לבא לביתם כמו רבי.
ושאל מעלת ידידנו הרה"צ אלעזר בן דוד שליט"א כיצד אפ"ל שבזה הוא מוציא לע"ז על הצדיקים שאינם באים לעוה"ז והרי הן נמצאים תחת כנפי השכינה ונהנים מזיו השכינה ומה יכול להיות יותר גדול מזה ואדרבא לרדת לעוה"ז ולהפסיד את ההנאה מזיו השכינה זה הרבה פחות? התשובה: אלא מכאן מוכח עד כמה מעלת שמירת השבת בעוה"ז יותר מעוה"ב ולכן יש בזה לע"ז על הצדיקים שאינן יכולים לזכות לזה, ולענ"ד יש להוסיף למרות שבמתים חופשי ואין לו בזה שום מצווה שיש עליה שכר, אך מכל מקום עצם עשיית רצון השי"ת הוא מעלה גדולה יותר מהנאת עוה"ב אחרת רבי לא היה מוותר על זה לטובת זה.
זאת ועוד כתב ה"אור החיים" הקדוש לבאר הטעם שהזכירה התורה עשיית מלאכת ימי החול, ואף בניקוד צירי, לומר לך אדם שיהיה יום שביעי אצלו קודש אז תעשה המלאכה הצריכה לך בששת ימים מאליה, ואדם אשר שבת אצלו חול לא יזכה שתעשה מלאכתו בששת הימים.
בספר "דרכי מוסר" מביא מעשה ששמע מפי החפץ חיים זצ"ל פעם אחת הגיע החפץ חיים לעיר צרניקוב ושמע שיש בעיר יהודי בעל בית חרושת המעסיק פועלים יהודים בשבת, נכנס הח"ח ודיבר עמו שיפסיק את העבודה בשבת, ענה לו אותו אדם אני מרויח בכל יום ארבעת אלפים רובל וכי רוצה אתה שאפסיד כתוצאה מן השביתה בשבת סכום כ"כ גבוה, אמר לו הח"ח שאינו צודק כלל בחשבונו ואם ימשיך לחלל את השבת הוא עלול להפסיד את כל בית החרושת, ונימק דבריו דהנה התורה רוצה להזהיר את האדם על שמירת השבת מדוע מצווה עליו "ששת ימים תעשה מלאכה" ציווי שאינו נוגע לעצם הענין, אלא נתכוונה התורה לומר לאדם אם רצונך שתהיה לך פרנסה במשך ששת ימי המעשה עליך לשבות ביום השביעי, אבל אם לא תשמור על קדושת היום השביעי אז גם בימי השבוע לא יהיה לך מה לעשות, לשמע הדברים ענה לו האיש בלעג מה הרב חושב וכי פסוק בחומש יעמיד את בית החרושת שלי ללא עבודה עשרים וארבע שעות בכל שבוע, זמן קצר אחרי השיחה שהיתה בין הח"ח לבין בעל ביהח"ר נכנסו הבולשביקים לרוסיה ובין שאר פעולותיהם החרימו את כל בתי החרושת שהיו בבעלותו של אותו האיש, הוא עצמו הצליח בדרך נס לברוח בעירום ובחוסר כל ולהנצל ממות, בראותו את אשר עבר עליו נזכר בדברי הח"ח ומיד הריץ לו מכתב והודה ואמר עכשיו אני רואה שדבריו צודקים ואמיתיים אכן יש בכוחו של פסוק בחומש לשתק את בית החרושת.
החכמנו מהדברים להבין ולהשכיל כי השבת היא לב העם היהודי, וליבה של כל משפחה מאושרת, והשבת הוא זמן הרוגע בתוך סערת החיים, ומרבה אהבה ואחוה בין בני משפחתו, כי השבת מלכדת ומאחדת את הלבבות בעונג מעין עוה"ב ואף יותר מכך, ואשרי מי שזוכה להפנים הדברים וכל המרבה בהן הרי זה משובח וכל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, ורואה שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו, לעומת המחלל אותה נענש ובסופו של דבר תובעת את עלבונה ממנו, ואלמלי ישראל היו שומרים שני שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין.
בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות