להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
המדריך למוגנות: כך תעזרו לילדים שלכם להבין מי יכול לפגוע בהם
פגיעות קיימות לצערנו גם בציבור שלנו והן לא נחלת העולם החיצוני בלבד • כיום ישנן תוכניות מצוינות ומתעדכנות ומשתפרות כל הזמן • יחד עם זאת התהליך מתרחש בקצב איטי • קראו על המדריך למוגנות של דינה קורול שכותבת במיוחד לציבור החרדי
- שיפי חריטן
- ה' אדר ב' התשע"ו
- 5 תגובות
הרבה פעמים אנחנו רוצים לעשות משהו טוב בחיים. להשתמש בכוח שיש לנו כדי להציל אנשים שיש להם פחות אפשרויות, או להעלות מודעות בקרב אנשים שפחות מודעים. יחד עם זאת אנחנו רוצים להעביר מסר בדרך שלא תשרוף גשרים, שלא תפוצץ פצצות שאינן צריכות להתפוצץ – או בקיצור, תעשה נזקים במקום תועלת.
אין ספק כי במקרים רגישים ונפיצים שיש להעלות על הכתב, חובה להיות בעלי מקצוע – ולכן פנינו לדינה קורול (M.A), פסיכותרפיסטית שבמסגרת תופעת הפגיעות בילדים – שקיימת בכל המגזרים כולם, הוציאה מדריך מיוחד, שמלמד על זהירות ממקרים הורסי חיים, בבית, בסביבה הקרובה והרחוקה.
"המודעות לפגיעות עולה בקרב הציבור החרדי", אומרת קורול. "יותר ויותר אנשים מכירים בעובדה שפגיעות קיימות לצערנו גם בציבור שלנו והן לא נחלת העולם החיצוני בלבד. יועצים חינוכיים ומורים עוברים הכשרה בתחום הפגיעות, בחלק מבתי הספר והגנים החרדיים קיימות תוכניות ללימוד כללי הזהירות מפני זרים. השינוי הזה נצרך ומבורך. התוכניות מצוינות ומתעדכנות ומשתפרות כל הזמן. יחד עם זאת התהליך הזה מתרחש בקצב איטי יחסית לתופעת הפגיעות הקיימת.
רצון להביא מידע וכלים נחוצים בהתמודדות מול מציאות עגומה של ילדים נפגעים גרם לי לכתוב את ספרי החדש "מדריך למוגנות להורים ולילדים" . לדעתי, השינוי בתפיסה ובהתייחסות בתחום זה חייב להתחיל דווקא בבית. המשפחה הינה מקום חינוך החשוב והמשמעותי ביותר עבור ילד. מה יותר טבעי ויעיל מללמד אותו כללי מוגנות בתוך המשפחה? אני מאמינה שכאשר להורים יהיו ידע ברור וכלים יישומיים איך להעביר את המסר החינוכי של מוגנות לילדיהם נוכל לצמצם את התופעה הקשה".
"הסטטיסטיקה העצובה מצביעה על כך שרוב הילדים נפגעים דווקא מאנשים שמוכרים להם"
מושג המוגנות הינו הרבה יותר רחב מאשר אנחנו רגילים לחשוב – היא מסבירה. "הוא מתייחס קודם כל להכרה שילד זכאי לכך שנכבד גבולותיו הרגשיים והפיזיים. המוגנות מתחילה הרבה לפני הזהרה ממעשים אסורים. היא מתחילה בכך שאנחנו יוצרים קשר פתוח ומכיל עם הילדים. קשר שמאפשר להם לסמוך עלינו ולשתף אותנו גם בדברים לא נעימים שהם עוברים. קשר שמחזק את בטחון הילדים ברגשותיהם כי אנחנו ההורים, מקשיבים, מכבדים ולא מבטלים את הרגשות שלהם.
ניקח, לדוגמא, מקרה שאבא לוקח ילד על הידיים כאשר הילד אינו מעוניין בכך. ולא מדובר כאן בצורך כלשהו חוץ מרצון האבא להחזיק את הילד. איזה מסר האבא מעביר לבנו? שאין טעם להתנגד למגע לא רצוי כי ממילא זה לא יעזור? שרצונותיו לא חשובים מספיק ומותר לזלזל בהם? למען מוגנותו של הילד נחוץ לאמץ דפוסי התנהגות הוריים המתייחסים בכבוד לגופו ונפשו של ילדם.
אנחנו רוצים שילד יבחין שמשהו לא בסדר מתרחש , שידע להגיב ולשתף את ההורים. החינוך לכך צריך להתחיל משינוי תפיסת ההורים. ללא חינוך למוגנות הילד עלול למצוא את עצמו בסכנה כאשר הוא אינו יודע איך להגיב, במיוחד אם הפוגע הוא דמות סמכות עבורו. אנחנו מלמדים את ילדנו לשמוע בקולם של מבוגרים, להיות בעלי דרך ארץ ומנומסים. הגישה הזאת בוודאי נכונה. אומנם בכל מצב, מקום ומול כל מבוגר? קל יותר להזהיר ילדים מפני אנשים זרים. היום רב הילדים מבינים שזר עלול להיות מסוכן. ומה יקרה כשמבוגר מוכר לילד , נניח שכן, מבקש ממנו לעזור לו להעלות מצרכים לביתו? האם הילד אמור להסכים? הסטטיסטיקה העצובה מצביעה על כך שרוב הילדים נפגעים דווקא מאנשים שמוכרים להם. הפוגעים לרב אינם "חוטפי ילדים" בעלי חזות מפחידה או מוזרה, מנפנפים בחרב או רובה. הם נראים נורמטיביים לגמרי ואפילו נחמדים ובעלי גישה לילדים.
איך להסביר לילד שגם לרבה שלו אסור לעבור את הגבולות האישיים של הילד? אותו דבר מתייחס לקרובי משפחה וגרעינית והמורחבת. אני סבורה שלא צריכים לחשוף ילדים למידע מיותר. ילד שנחשף לתכנים בעייתיים צריך לקבל התייחסות מתאימה. אין שום סיבה שילד שלא חווה חשיפה כזאת ילמד דברים שעלולים להזיק לו. בעזרת השימוש במדריך למוגנות ההורה יכול להחליט מה לספר לילד ולומד איך לעשות זאת".
"מוגנות הינה מיומנות נרכשת ומצריכה חזרה ותרגול על מנת להיות מוטעמת"
"כתיבת הספר בתחום המוגנות הינה תהליך מורכב ועדין. קיים כאן צורך להעביר את המידע והכלים באופן הכי יעיל ויחד עם זאת לשמור על תמימות הילדים והערכים של צניעות ודרך ארץ. "מדריך למוגנות להורים ולילדים" מתייחס לסוגיית המוגנות באופן המותאם לציבור שלנו. הוא מורכב משלושה חלקים נפרדים: "מוגנות להורים", "הסיפור של תולי" ו"קומיקס המוגנות". כתבתי חלק נפרד להורים (ומבוגרים אחרים) על מנת לאפשר להם שליטה מלאה בתכנים שהם מעוניינים להעביר לילד. כל הורה מכיר את הילד שלו ויודע מה רמתו ההתפתחותית. ההפרדה יוצרת אפשרות למבוגר לעיין במידע אודות מניעת פגיעות במצבים שונים ולהעביר אות לילד לפי בחירתו והבנתו. " הסיפור של תולי" הינו סיפור טיפולי לילדים בנושא הפגיעות. והקומיקס מאפשר להפנים את המיומנויות של מוגנות.
הכרחי לזכור שמוגנות הינה מיומנות נרכשת ומצריכה חזרה ותרגול על מנת להיות מוטעמת. לא נצפה מילד שישמע פעם אחת תרגיל חשבוני וידע לפתור אותו ודומיו ללא תרגול. מוגנות אינה שונה מבחינה הזאת.
"מדריך למוגנות להורים ולילדים" עבר בדיקה של רבנים ואנשי החינוך וזכה לתגובות חיוביות ועדוד. אני רואה שליחות בהפצת המדריך על מנת להעניק לכל ילד כלים לשמור על עצמו ולהרגיש בטוח ומוגן".
אין ספק כי במקרים רגישים ונפיצים שיש להעלות על הכתב, חובה להיות בעלי מקצוע – ולכן פנינו לדינה קורול (M.A), פסיכותרפיסטית שבמסגרת תופעת הפגיעות בילדים – שקיימת בכל המגזרים כולם, הוציאה מדריך מיוחד, שמלמד על זהירות ממקרים הורסי חיים, בבית, בסביבה הקרובה והרחוקה.
"המודעות לפגיעות עולה בקרב הציבור החרדי", אומרת קורול. "יותר ויותר אנשים מכירים בעובדה שפגיעות קיימות לצערנו גם בציבור שלנו והן לא נחלת העולם החיצוני בלבד. יועצים חינוכיים ומורים עוברים הכשרה בתחום הפגיעות, בחלק מבתי הספר והגנים החרדיים קיימות תוכניות ללימוד כללי הזהירות מפני זרים. השינוי הזה נצרך ומבורך. התוכניות מצוינות ומתעדכנות ומשתפרות כל הזמן. יחד עם זאת התהליך הזה מתרחש בקצב איטי יחסית לתופעת הפגיעות הקיימת.
רצון להביא מידע וכלים נחוצים בהתמודדות מול מציאות עגומה של ילדים נפגעים גרם לי לכתוב את ספרי החדש "מדריך למוגנות להורים ולילדים" . לדעתי, השינוי בתפיסה ובהתייחסות בתחום זה חייב להתחיל דווקא בבית. המשפחה הינה מקום חינוך החשוב והמשמעותי ביותר עבור ילד. מה יותר טבעי ויעיל מללמד אותו כללי מוגנות בתוך המשפחה? אני מאמינה שכאשר להורים יהיו ידע ברור וכלים יישומיים איך להעביר את המסר החינוכי של מוגנות לילדיהם נוכל לצמצם את התופעה הקשה".
"הסטטיסטיקה העצובה מצביעה על כך שרוב הילדים נפגעים דווקא מאנשים שמוכרים להם"
מושג המוגנות הינו הרבה יותר רחב מאשר אנחנו רגילים לחשוב – היא מסבירה. "הוא מתייחס קודם כל להכרה שילד זכאי לכך שנכבד גבולותיו הרגשיים והפיזיים. המוגנות מתחילה הרבה לפני הזהרה ממעשים אסורים. היא מתחילה בכך שאנחנו יוצרים קשר פתוח ומכיל עם הילדים. קשר שמאפשר להם לסמוך עלינו ולשתף אותנו גם בדברים לא נעימים שהם עוברים. קשר שמחזק את בטחון הילדים ברגשותיהם כי אנחנו ההורים, מקשיבים, מכבדים ולא מבטלים את הרגשות שלהם.
ניקח, לדוגמא, מקרה שאבא לוקח ילד על הידיים כאשר הילד אינו מעוניין בכך. ולא מדובר כאן בצורך כלשהו חוץ מרצון האבא להחזיק את הילד. איזה מסר האבא מעביר לבנו? שאין טעם להתנגד למגע לא רצוי כי ממילא זה לא יעזור? שרצונותיו לא חשובים מספיק ומותר לזלזל בהם? למען מוגנותו של הילד נחוץ לאמץ דפוסי התנהגות הוריים המתייחסים בכבוד לגופו ונפשו של ילדם.
אנחנו רוצים שילד יבחין שמשהו לא בסדר מתרחש , שידע להגיב ולשתף את ההורים. החינוך לכך צריך להתחיל משינוי תפיסת ההורים. ללא חינוך למוגנות הילד עלול למצוא את עצמו בסכנה כאשר הוא אינו יודע איך להגיב, במיוחד אם הפוגע הוא דמות סמכות עבורו. אנחנו מלמדים את ילדנו לשמוע בקולם של מבוגרים, להיות בעלי דרך ארץ ומנומסים. הגישה הזאת בוודאי נכונה. אומנם בכל מצב, מקום ומול כל מבוגר? קל יותר להזהיר ילדים מפני אנשים זרים. היום רב הילדים מבינים שזר עלול להיות מסוכן. ומה יקרה כשמבוגר מוכר לילד , נניח שכן, מבקש ממנו לעזור לו להעלות מצרכים לביתו? האם הילד אמור להסכים? הסטטיסטיקה העצובה מצביעה על כך שרוב הילדים נפגעים דווקא מאנשים שמוכרים להם. הפוגעים לרב אינם "חוטפי ילדים" בעלי חזות מפחידה או מוזרה, מנפנפים בחרב או רובה. הם נראים נורמטיביים לגמרי ואפילו נחמדים ובעלי גישה לילדים.
איך להסביר לילד שגם לרבה שלו אסור לעבור את הגבולות האישיים של הילד? אותו דבר מתייחס לקרובי משפחה וגרעינית והמורחבת. אני סבורה שלא צריכים לחשוף ילדים למידע מיותר. ילד שנחשף לתכנים בעייתיים צריך לקבל התייחסות מתאימה. אין שום סיבה שילד שלא חווה חשיפה כזאת ילמד דברים שעלולים להזיק לו. בעזרת השימוש במדריך למוגנות ההורה יכול להחליט מה לספר לילד ולומד איך לעשות זאת".
"מוגנות הינה מיומנות נרכשת ומצריכה חזרה ותרגול על מנת להיות מוטעמת"
"כתיבת הספר בתחום המוגנות הינה תהליך מורכב ועדין. קיים כאן צורך להעביר את המידע והכלים באופן הכי יעיל ויחד עם זאת לשמור על תמימות הילדים והערכים של צניעות ודרך ארץ. "מדריך למוגנות להורים ולילדים" מתייחס לסוגיית המוגנות באופן המותאם לציבור שלנו. הוא מורכב משלושה חלקים נפרדים: "מוגנות להורים", "הסיפור של תולי" ו"קומיקס המוגנות". כתבתי חלק נפרד להורים (ומבוגרים אחרים) על מנת לאפשר להם שליטה מלאה בתכנים שהם מעוניינים להעביר לילד. כל הורה מכיר את הילד שלו ויודע מה רמתו ההתפתחותית. ההפרדה יוצרת אפשרות למבוגר לעיין במידע אודות מניעת פגיעות במצבים שונים ולהעביר אות לילד לפי בחירתו והבנתו. " הסיפור של תולי" הינו סיפור טיפולי לילדים בנושא הפגיעות. והקומיקס מאפשר להפנים את המיומנויות של מוגנות.
הכרחי לזכור שמוגנות הינה מיומנות נרכשת ומצריכה חזרה ותרגול על מנת להיות מוטעמת. לא נצפה מילד שישמע פעם אחת תרגיל חשבוני וידע לפתור אותו ודומיו ללא תרגול. מוגנות אינה שונה מבחינה הזאת.
"מדריך למוגנות להורים ולילדים" עבר בדיקה של רבנים ואנשי החינוך וזכה לתגובות חיוביות ועדוד. אני רואה שליחות בהפצת המדריך על מנת להעניק לכל ילד כלים לשמור על עצמו ולהרגיש בטוח ומוגן".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות