הציבור הספרדי זקוק ל'מועצת' חדשה
הימים שאחרי הקרב הפורימי על רמות, מעלים תובנות חמורות בכל הקשור להנהגה ההלכתית של הציבור הספרדי - כיום, לאחר פטירתו של מרן. הטור לספרדים בני תורה חושבים, בלבד!
לא קם כמוהו. הגר"ע יוסף זצ"ל
אדי הפורים הספיקו להתנדף, וזה הזמן לעצור לרגע, ולאמוד נזקים שהותיר אחריו הקרב על שכונת רמות.
אחרי חודש של קמפיין הלכתי רב מערכתי משני המטות, הכולל: גליונות רחוב, פשקווילים, קונטרסים, שיעורי תורה, גיוס חתימות ואפילו מכולות פח ועירייה שגוייסה להצלחת המערכה, מסתבר כי המנצח הוא הרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק יוסף. אחרי ספירת קולות "הגבאים", רוב - אם לא כל - בתי הכנסיות בשכונת רמות חגגו את יום הפורים ביום ט"ו, כבני המוקפין.
בעיניים של ספרדי מצוי, זה נראה כמו עוד איזה מאבק אנרגטי, שהסתיים בניצחון נוסף של הרבים מול המעטים. במבט של בני תורה, זה נראה אסון! ולא רק אסון, אלא חלון ראווה למצבו החמור של הציבור הספרדי כיום.
המאבק על שכונת רמות, יצא מהר מן הצפוי מכותלי בית המדרש, והפך לזירה תקשורתית, משל היה מדובר במערכה פוליטית. במקום לראות מאמרים הלכתיים, ראינו פשקווילים וטורי עיתונאים, במקום פסקי הלכה מנומקים, קיבלנו גיוסי חתימות ופריימריז רבנים.
אם לא נרמה את עצמנו, הציבור הספרדי יצא מן הסערה הזו, בתחושה עגומה כי המחלוקת ההלכתית הזו, אינה אלא המשך לוויכוח פוליטי. אין הדברים אמורים חלילה כלפי הראשונים לציון שוודאי כוונתם לשם שמים, אך כל מה שהסתובב מעבר לכך, היה נראה לא טוב, ובכלל לא טוב.
אילו זה היה תם בכך, ניחא, אך סביר להניח שמה שראינו בסוגיית רמות, אין זה אלא פרומו בלבד, למה שעוד צפוי לעבור על הציבור הספרדי בשנים הקרובות. כל דיון הלכתי כזה או אחר שיעלה בעתיד, ותהיה לו השלכה ציבורית, יהפוך מיד למחלוקת קורעת קהילות ומשפחות.
רק לנסות לדמיין את המחלוקת שהתחוללה ברמות, מתפשטת בכל הארץ מידי כמה חודשים, בסוגיות שונות, זה הרי איום ונורא! בכל פעם יהיו רבנים כאלו או אחרים, מכאן או משם, וההשמצות, זלזול ברבנים ואיבוד כבוד התורה, שיבואו בעקבות כך, יהיו הסכינים האחרונים שיינעצו בגופת השלום הספרדי. במצב הטוב, הציבור הספרדי השפוי, שימאס במאבקים מסוג זה, ימצא את עצמו כמו תמיד נגרר אחרי ההנהגה האשכנזית.
אם ננסה לנתח את עומק הבעיה, הרי שהיא נעוצה בכלל בדבר אחד פשוט: פטירתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. בחיי חיותו, הוא היה הפוסק, הוא היה המכריע, ומה שנכתב בקולמוס השן באותיות זהב, בספריו הקדושים, הפך לתורה מסיני, את גדלותו כולם העריכו, הכירו וגם בחנו, והציבור הספרדי כולו ראה בו כסמכות הלכתית עליונה.
אם נפשט את זה יותר, הרי שיש כאלו שטועים לחשוב, ואולי מאינטרס כזה או אחר מטעים לחשוב, כי הנהגתו של מרן הייתה במהותה ובעיקרה הנהגה פוליטית, והיא זו שאיחדה את הציבור הספרדי. אך מסתבר שהאמת רחוקה עד מאוד.
המסלול היה ממש הפוך! הכרעותיו האמיצות וההלכתיות, שהתקבלו בזכות נימוקיהם ויסודותיהם האיתנים בספריו העצומים, הם העניקו לו את שרביט ההנהגה מכלל גדולי ישראל מנהיגי הציבור. לא כוחו הפוליטי, העניק לו חתימות מרבני הקהילות על כל פסק והלכה, אלא כוחו ההלכתי שהיה חשוף בספריו לתלמידי החכמים ובני התורה, נתן לו את הגיבוי גם לזירה הציבורית. מכאן התגבשה האחדות והכפיפות תחת פסקיו ההלכתיים של מרן, ראיות, מקורות, סברות, הוכחות ותורה אדירה שאין לה סוף. זוהי המורשת הנפלאה של מרן שאיחדה את הציבור הספרדי.
ומכאן למציאות העגומה בימינו, כיום אין לנו סמכות הלכתית מוסכמת על כל גדולי הדור, ואם נתנסח בזהירות ובכבוד, גם ההנהגה הרוחנית הפוליטית לא מורכבת בהכרח מהנהגה פוסקת והלכתית, כך שכל דיון הלכתי מתפרץ בין רבני הקהילות.
מההיבט הפוליטי אין בזה כמובן כל חסרון, יש את גאוני הדור שהתעסקו בפסיקת הלכה וכתיבת ספרים, ויש גדולי ישראל שהתעסקו יותר בש"ס ובמפרשים, אך על כל פנים כאשר מגיעה הכרעה הלכתית ציבורית, אין את הדמות או ההרכב המוסכם שיקבל הכרעה הלכתית מנומקת ומוסכמת.
קל אולי לכל צד לבוא ולומר יש את הרב שלי, הוא גדול הדור וכולם צריכים לשמוע להוראותיו, אך מסתבר שאת מה שמרן בנה ברום שנותיו ובלמעלה מחמישים מספריו העמוקים, לא שייך לבוא ולקטוף בין רגע.
עם זאת ב"ה לא השבית גואל, ועדיין את גלריית פוסקי ההלכה הספרדים מעטרת דמויות הוד, הראשונים לציון, הגר"מ מאזוז, הגר"ד יוסף, הגר"א יוסף, הגר"א בוטבול, הרב ברוך שרגא, הרב גדעון בן משה, הרב אופיר מלכה, ועוד ת"ח רבים פוסקי הלכה שכתבו ספרים עמוקים בהלכה עם כוח פסיקה והכרעה.
לכל הגאונים הללו יש דעה הלכתית, ויש להם את הזכות לגבש אותה, כי אין מונופול על התורה, ורק זה נותר לנו לומר שפוסקי ההלכה מטים את הפסק, הסברות והנימוקים מנסיבות כאלו או אחרות, והחרבנו את מסורת התורה.
אך בכל מקרה במבחן התוצאה המחלוקות הן בלתי נמנעות, וכיום שאין לנו את מרן שפסיקתו מקובלת על כולם, אם לא תקום איזו מועצת הלכתית, שתורכב מגדולי ישראל פוסקי ההלכה המובהקים, שישבו יחד ויגבשו הלכה ברורה, הקרע שנפער ברמות, צפוי להגיע ליתר הרי ירושלים, ולשאר חלקי הארץ.
הציבור הספרדי חייב להתעשת, ולקרוא לת"ח - המרבים שלום בעולם, לעשות הכל להותיר את המשקעים הפוליטיים מאחור, לגבש מועצת הלכתית שתקבל הכרעה בכל ענין, לפני שאובדנו של הציבור הספרדי ייכתב וייחתם.
אחרי חודש של קמפיין הלכתי רב מערכתי משני המטות, הכולל: גליונות רחוב, פשקווילים, קונטרסים, שיעורי תורה, גיוס חתימות ואפילו מכולות פח ועירייה שגוייסה להצלחת המערכה, מסתבר כי המנצח הוא הרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק יוסף. אחרי ספירת קולות "הגבאים", רוב - אם לא כל - בתי הכנסיות בשכונת רמות חגגו את יום הפורים ביום ט"ו, כבני המוקפין.
בעיניים של ספרדי מצוי, זה נראה כמו עוד איזה מאבק אנרגטי, שהסתיים בניצחון נוסף של הרבים מול המעטים. במבט של בני תורה, זה נראה אסון! ולא רק אסון, אלא חלון ראווה למצבו החמור של הציבור הספרדי כיום.
המאבק על שכונת רמות, יצא מהר מן הצפוי מכותלי בית המדרש, והפך לזירה תקשורתית, משל היה מדובר במערכה פוליטית. במקום לראות מאמרים הלכתיים, ראינו פשקווילים וטורי עיתונאים, במקום פסקי הלכה מנומקים, קיבלנו גיוסי חתימות ופריימריז רבנים.
אם לא נרמה את עצמנו, הציבור הספרדי יצא מן הסערה הזו, בתחושה עגומה כי המחלוקת ההלכתית הזו, אינה אלא המשך לוויכוח פוליטי. אין הדברים אמורים חלילה כלפי הראשונים לציון שוודאי כוונתם לשם שמים, אך כל מה שהסתובב מעבר לכך, היה נראה לא טוב, ובכלל לא טוב.
אילו זה היה תם בכך, ניחא, אך סביר להניח שמה שראינו בסוגיית רמות, אין זה אלא פרומו בלבד, למה שעוד צפוי לעבור על הציבור הספרדי בשנים הקרובות. כל דיון הלכתי כזה או אחר שיעלה בעתיד, ותהיה לו השלכה ציבורית, יהפוך מיד למחלוקת קורעת קהילות ומשפחות.
רק לנסות לדמיין את המחלוקת שהתחוללה ברמות, מתפשטת בכל הארץ מידי כמה חודשים, בסוגיות שונות, זה הרי איום ונורא! בכל פעם יהיו רבנים כאלו או אחרים, מכאן או משם, וההשמצות, זלזול ברבנים ואיבוד כבוד התורה, שיבואו בעקבות כך, יהיו הסכינים האחרונים שיינעצו בגופת השלום הספרדי. במצב הטוב, הציבור הספרדי השפוי, שימאס במאבקים מסוג זה, ימצא את עצמו כמו תמיד נגרר אחרי ההנהגה האשכנזית.
אם ננסה לנתח את עומק הבעיה, הרי שהיא נעוצה בכלל בדבר אחד פשוט: פטירתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל. בחיי חיותו, הוא היה הפוסק, הוא היה המכריע, ומה שנכתב בקולמוס השן באותיות זהב, בספריו הקדושים, הפך לתורה מסיני, את גדלותו כולם העריכו, הכירו וגם בחנו, והציבור הספרדי כולו ראה בו כסמכות הלכתית עליונה.
אם נפשט את זה יותר, הרי שיש כאלו שטועים לחשוב, ואולי מאינטרס כזה או אחר מטעים לחשוב, כי הנהגתו של מרן הייתה במהותה ובעיקרה הנהגה פוליטית, והיא זו שאיחדה את הציבור הספרדי. אך מסתבר שהאמת רחוקה עד מאוד.
המסלול היה ממש הפוך! הכרעותיו האמיצות וההלכתיות, שהתקבלו בזכות נימוקיהם ויסודותיהם האיתנים בספריו העצומים, הם העניקו לו את שרביט ההנהגה מכלל גדולי ישראל מנהיגי הציבור. לא כוחו הפוליטי, העניק לו חתימות מרבני הקהילות על כל פסק והלכה, אלא כוחו ההלכתי שהיה חשוף בספריו לתלמידי החכמים ובני התורה, נתן לו את הגיבוי גם לזירה הציבורית. מכאן התגבשה האחדות והכפיפות תחת פסקיו ההלכתיים של מרן, ראיות, מקורות, סברות, הוכחות ותורה אדירה שאין לה סוף. זוהי המורשת הנפלאה של מרן שאיחדה את הציבור הספרדי.
ומכאן למציאות העגומה בימינו, כיום אין לנו סמכות הלכתית מוסכמת על כל גדולי הדור, ואם נתנסח בזהירות ובכבוד, גם ההנהגה הרוחנית הפוליטית לא מורכבת בהכרח מהנהגה פוסקת והלכתית, כך שכל דיון הלכתי מתפרץ בין רבני הקהילות.
מההיבט הפוליטי אין בזה כמובן כל חסרון, יש את גאוני הדור שהתעסקו בפסיקת הלכה וכתיבת ספרים, ויש גדולי ישראל שהתעסקו יותר בש"ס ובמפרשים, אך על כל פנים כאשר מגיעה הכרעה הלכתית ציבורית, אין את הדמות או ההרכב המוסכם שיקבל הכרעה הלכתית מנומקת ומוסכמת.
קל אולי לכל צד לבוא ולומר יש את הרב שלי, הוא גדול הדור וכולם צריכים לשמוע להוראותיו, אך מסתבר שאת מה שמרן בנה ברום שנותיו ובלמעלה מחמישים מספריו העמוקים, לא שייך לבוא ולקטוף בין רגע.
עם זאת ב"ה לא השבית גואל, ועדיין את גלריית פוסקי ההלכה הספרדים מעטרת דמויות הוד, הראשונים לציון, הגר"מ מאזוז, הגר"ד יוסף, הגר"א יוסף, הגר"א בוטבול, הרב ברוך שרגא, הרב גדעון בן משה, הרב אופיר מלכה, ועוד ת"ח רבים פוסקי הלכה שכתבו ספרים עמוקים בהלכה עם כוח פסיקה והכרעה.
לכל הגאונים הללו יש דעה הלכתית, ויש להם את הזכות לגבש אותה, כי אין מונופול על התורה, ורק זה נותר לנו לומר שפוסקי ההלכה מטים את הפסק, הסברות והנימוקים מנסיבות כאלו או אחרות, והחרבנו את מסורת התורה.
אך בכל מקרה במבחן התוצאה המחלוקות הן בלתי נמנעות, וכיום שאין לנו את מרן שפסיקתו מקובלת על כולם, אם לא תקום איזו מועצת הלכתית, שתורכב מגדולי ישראל פוסקי ההלכה המובהקים, שישבו יחד ויגבשו הלכה ברורה, הקרע שנפער ברמות, צפוי להגיע ליתר הרי ירושלים, ולשאר חלקי הארץ.
הציבור הספרדי חייב להתעשת, ולקרוא לת"ח - המרבים שלום בעולם, לעשות הכל להותיר את המשקעים הפוליטיים מאחור, לגבש מועצת הלכתית שתקבל הכרעה בכל ענין, לפני שאובדנו של הציבור הספרדי ייכתב וייחתם.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 55 תגובות