הטראמפ של החיילים: למה זה מרתיח אותנו?
מקרה החייל היורה הוא אולי לא המקרה "הנכון" להתעצבן ממנו, אבל כשאנחנו מושפלים - אף אחד לא מחפש את הנכון. כמו באמריקה
מאיר גל
מה באמת גורם לחלקים גדולים כל כך במדינה להזדהות עם החייל היורה? איך קורה שציבורים שבימים רגילים אינם מגבים אלימות, ובטח שלא הריגה, נעמדים פה לימין החייל? מאז תחילת הפרשה מלווה אותי תחושה שהריאקציה הציבורית בפרשה הזו אינה רק כתוצאה מפרשה זו.
אסביר, דבר אחד אי אפשר לקחת לטראמפ. לטוב ולרע, הוא שינה את כללי המשחק של הפוליטיקה. של ניהול קמפיין. של מותר ואסור בכללי התקשורת הפוליטית ובכלל.
האהדה שלו מורכבת לא רק ממעריצי טראמפ עצמו, אלא בעיקר מהרבה מאוכזבי השיטה הקיימת (אותה מייצגת בצורה כמעט מושלמת קלינטון). במובן מסוים וגלוי לעין כל, שיעור התמיכה בטראמפ הוא ריאקציה. תגובה של הציבור. מחאה שלו על כל מה שלדעתו דפוק ורקוב בשיטה האמריקאית.
מאז שהחייל היורה הפך לחייל היורה וכדור השלג סביבו החל להתגלגל ולגדול, הולך והופך ברור שהתמיכה הציבורית היא גם ריאקציה.
חלקים גדולים בציבור מוצאים בסיפור הזה הזדמנות להביע את מחאתם לא רק בגלל אותו החייל היורה בחברון, אלא כי נמאס להם לראות חיילים שלנו מושפלים. נמאס להם לראות בחורים שלנו במדי צהל סופגים יריקות קללות והשפלות מבלי כל יכולת להגיב. נמאס לראות חיילים משובטים שחונכו ״להכיל״ במקום להכריע.
נמאס לראות את הלגלוג בעיניים של הפלסטינים ביודעם כי הפקודות לא יאפשרו לחיילים להגיב.
נמאס לראות את ריצת האמוק של האחראים עליהם לקבלת לגיטימציה (שלא תבוא) מהעולם על חשבון חיילים שלנו.
נמאס שקצינים שלנו נעצרים בשדות תעופה, שחיילים שלנו מושמצים בכל העולם, שהצבא המוסרי שלנו נשחט תדמיתית יום יומית והפוליטיקאים שלנו מגלגלים עיניים. נמאס לראות חיילים סופגים וסופגים ויכולים רק לחרוק שיניים, ולנשוך שפתיים.
במדינה שבה המפקד של אותם חיילים מעדיף לעשות חנדאלע'ך לעולם ומוחק במחי יד את אחד המשפטים המעצבים שהנחו אבותינו החכמים, זה שאולי ממצה את ההבדל בין החיים שלנו בתפוצות לזכות קיומנו בארץ, (הקם להורגך השכם להרגו) - כי אם בישראל הקם להורגך, הנח לו ויהיה בסדר וזה עוד יוצא ממפקדם של כל החיילים, אז צפו לריאקציה רבותיי.
לפעמים היא תתפוצץ על האייטם הלא נכון או לא לגמרי מוצדק, זאת טבעה של דינמיקה ציבורית. כי עבור חלק מאתנו זה יותר מידי. החייל הזה מסמל עבור רבים הרבה יותר מאשר אירוע הירי בחברון. הוא מסמל את חוסר הגיבוי של המערכת לחייליה, את הידיים הקשורות שלהם. את חוסר האונים שנובע מחוסר היכולת להפעיל את הציוד של הצבא המשוכלל בעולם.
הוא מסמל את התסכול ההשפלה והכעס שאלו גוררים איתם על הקווים הללו בדמותו החייל הישראלי. חלקים גדולים בציבור הישראלי היו רוצים לראות תמונה אחרת.
נגיד הפוך למשל.
אסביר, דבר אחד אי אפשר לקחת לטראמפ. לטוב ולרע, הוא שינה את כללי המשחק של הפוליטיקה. של ניהול קמפיין. של מותר ואסור בכללי התקשורת הפוליטית ובכלל.
האהדה שלו מורכבת לא רק ממעריצי טראמפ עצמו, אלא בעיקר מהרבה מאוכזבי השיטה הקיימת (אותה מייצגת בצורה כמעט מושלמת קלינטון). במובן מסוים וגלוי לעין כל, שיעור התמיכה בטראמפ הוא ריאקציה. תגובה של הציבור. מחאה שלו על כל מה שלדעתו דפוק ורקוב בשיטה האמריקאית.
מאז שהחייל היורה הפך לחייל היורה וכדור השלג סביבו החל להתגלגל ולגדול, הולך והופך ברור שהתמיכה הציבורית היא גם ריאקציה.
חלקים גדולים בציבור מוצאים בסיפור הזה הזדמנות להביע את מחאתם לא רק בגלל אותו החייל היורה בחברון, אלא כי נמאס להם לראות חיילים שלנו מושפלים. נמאס להם לראות בחורים שלנו במדי צהל סופגים יריקות קללות והשפלות מבלי כל יכולת להגיב. נמאס לראות חיילים משובטים שחונכו ״להכיל״ במקום להכריע.
נמאס לראות את הלגלוג בעיניים של הפלסטינים ביודעם כי הפקודות לא יאפשרו לחיילים להגיב.
נמאס לראות את ריצת האמוק של האחראים עליהם לקבלת לגיטימציה (שלא תבוא) מהעולם על חשבון חיילים שלנו.
נמאס שקצינים שלנו נעצרים בשדות תעופה, שחיילים שלנו מושמצים בכל העולם, שהצבא המוסרי שלנו נשחט תדמיתית יום יומית והפוליטיקאים שלנו מגלגלים עיניים. נמאס לראות חיילים סופגים וסופגים ויכולים רק לחרוק שיניים, ולנשוך שפתיים.
במדינה שבה המפקד של אותם חיילים מעדיף לעשות חנדאלע'ך לעולם ומוחק במחי יד את אחד המשפטים המעצבים שהנחו אבותינו החכמים, זה שאולי ממצה את ההבדל בין החיים שלנו בתפוצות לזכות קיומנו בארץ, (הקם להורגך השכם להרגו) - כי אם בישראל הקם להורגך, הנח לו ויהיה בסדר וזה עוד יוצא ממפקדם של כל החיילים, אז צפו לריאקציה רבותיי.
לפעמים היא תתפוצץ על האייטם הלא נכון או לא לגמרי מוצדק, זאת טבעה של דינמיקה ציבורית. כי עבור חלק מאתנו זה יותר מידי. החייל הזה מסמל עבור רבים הרבה יותר מאשר אירוע הירי בחברון. הוא מסמל את חוסר הגיבוי של המערכת לחייליה, את הידיים הקשורות שלהם. את חוסר האונים שנובע מחוסר היכולת להפעיל את הציוד של הצבא המשוכלל בעולם.
הוא מסמל את התסכול ההשפלה והכעס שאלו גוררים איתם על הקווים הללו בדמותו החייל הישראלי. חלקים גדולים בציבור הישראלי היו רוצים לראות תמונה אחרת.
נגיד הפוך למשל.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 8 תגובות