אחרי שהתגרשתי הבנתי שהשואה של סבא שלי הצילה את חיי
מרים התגרשה בגיל 28 ועולמה חרב עליה • מתוך הייאוש העמוק ותחושת האובדן של עבר, הווה ועתיד היא גילתה איך זיכרון של סבא מאושוויץ גרם לה להבין את משמעות החיים • סיפור אישי מרגש
- שיפי חריטן
- כ"ז ניסן התשע"ו
הייתי אישה צעירה, כבת 28. ביום אחד מצאתי את עצמי לבד, אם לשלושה ילדים, ללא בעל, ללא הורים, ללא משפחה – בארץ זרה. רק אני והם, והייאוש העמוק שהטביע אותי בתוכו, ללא יכולת להיחלץ.
מרים יושבת מולי ועיניה נוצצות. דמותה שברירית, אבל קולה נחוש והיא נראית אישה חזקה. היא משחזרת את תקופת הגירושין שלה, בגיל 28 – כשהיא לבדה בארץ זרה, מבלי שיהיה מי שיתמוך, שיקשיב, שיהיה שם.
"הרגשתי שלא רק שהנישואים שלי נאבדו, אלא שכל חיי נהרסו", היא אומרת. "העבר נהרס, העתיד – לא קיים, כי הרי ילדים להורים גרושים הופכים להיות סוג ב' ועתידם אינו מובטח, והווה – בוודאי שלא היה לי. רק חור שחור שממלא את החיים ושואב אותי למטה, מבלי שיהיה לי כוח לחייך לילדים הקטנים שלי, שהיו זקוקים לי ביתר שאת – כי אבא כבר לא היה להם בתמונה.
רגע לפני השבר הסופי – היה לי נס הצלה פרטי. בזכות סבא שלי.
כשהגעתי לארץ בתור בחורה, ללמוד בסמינר, התארחתי אצל משפחה שהכרתי מארץ המוצא שלי. הם היו זוג אנשים מבוגרים שהכירו את סבי וסבתי. באחת הסעודות, סיפר לי המארח על התמונה שיש לו בראש, של סבא שלי, כשהוא עומד עם ספר תורה כאילו בשמחת תורה "וזה תמיד נתן לי השראה לעוצמה ולחוזק" – הוא אמר. על אף שהתמונה היתה דמיונית, היא מאוד אפיינה את סבא עם אהבתו לתורה.
בגיל 36 סבי איבד את אשתו וילדיו בגטו אושוויץ. הם חיו בהונגריה, והוא נלקח למחנה עבודה עוד בטרם ידעו כל יהודי הונגריה, מהי המשמעות של המחנות. כששמע סבי שלקחו את אשתו וששת ילדיו ברכבת – הוא הבין היטב את המשמעות, וקרס על מקומו ללא יכולת לקום. ומדובר באדם חזק שעשה דברים בלתי אמינים במחנה העבודה. אבל הוא נשבר – עד שהגיע חבר קרוב אליו וניער אותו: 'אהרן, אם תישאר לשבת פה – גם אתה תמות. קום ותבנה את עצמך כי אין לך ברירה אחרת".
והוא קם.
לאחר שכל בני משפחתו נספו בשואה, משהו בלבו של סבא נסגר. היה חייב להיסגר – אחרת הוא היה מת מצער על מה שקרה לאשתו ולילדיו. רק כך הוא הצליח להשתקם ולהקים משפחה. הוא נישא ונולד לו בן – אבא שלי.
באותה תקופת משבר אישית שלי, צפו ועלו בי סיפורים וזיכרונות, ונזכרתי בסיפור של התמונה, שסיפר לי המארח – החבר של סבא. החלטתי שאת כח ההישרדות ירשתי מסבא, ואני לא אתן לעצמי ליפול לבור סופני. ידעתי שייקח לי זמן להתאושש – אבל לא בחלתי בשום אמצעי. הלכתי לקבל טיפול מקצועי כדי שירים אותי מהמקום המייאש שאליו נפלתי, ובמשך תקופה אף נעזרתי בכדורים בהמלצת פסיכיאטר. לא עניין אותי "מה יגידו" – רק ראיתי את טובת ילדיי לנגד עיניי. הילדים שלי חייבים אמא חזקה ואני אתן להם אמא חזקה.
היום מרים נשואה פעם שניה, מאושרת, אמא למשפחה ברוכת ילדים. יום השואה מהווה עבורה ציון משמעותי, לא רק למורשת של משפחתה – אלא לחיים שלה ממש, כאישה אמיצה שיכלה לעבור בקלות שואה מסוג אחר, וליפול למקום אל חזור – אך הניצחון של סבא שלה על היטלר, היווה עבורה השראה והיא ניצחה את כולם במלחמתה הפרטית.
מרים יושבת מולי ועיניה נוצצות. דמותה שברירית, אבל קולה נחוש והיא נראית אישה חזקה. היא משחזרת את תקופת הגירושין שלה, בגיל 28 – כשהיא לבדה בארץ זרה, מבלי שיהיה מי שיתמוך, שיקשיב, שיהיה שם.
"הרגשתי שלא רק שהנישואים שלי נאבדו, אלא שכל חיי נהרסו", היא אומרת. "העבר נהרס, העתיד – לא קיים, כי הרי ילדים להורים גרושים הופכים להיות סוג ב' ועתידם אינו מובטח, והווה – בוודאי שלא היה לי. רק חור שחור שממלא את החיים ושואב אותי למטה, מבלי שיהיה לי כוח לחייך לילדים הקטנים שלי, שהיו זקוקים לי ביתר שאת – כי אבא כבר לא היה להם בתמונה.
רגע לפני השבר הסופי – היה לי נס הצלה פרטי. בזכות סבא שלי.
כשהגעתי לארץ בתור בחורה, ללמוד בסמינר, התארחתי אצל משפחה שהכרתי מארץ המוצא שלי. הם היו זוג אנשים מבוגרים שהכירו את סבי וסבתי. באחת הסעודות, סיפר לי המארח על התמונה שיש לו בראש, של סבא שלי, כשהוא עומד עם ספר תורה כאילו בשמחת תורה "וזה תמיד נתן לי השראה לעוצמה ולחוזק" – הוא אמר. על אף שהתמונה היתה דמיונית, היא מאוד אפיינה את סבא עם אהבתו לתורה.
בגיל 36 סבי איבד את אשתו וילדיו בגטו אושוויץ. הם חיו בהונגריה, והוא נלקח למחנה עבודה עוד בטרם ידעו כל יהודי הונגריה, מהי המשמעות של המחנות. כששמע סבי שלקחו את אשתו וששת ילדיו ברכבת – הוא הבין היטב את המשמעות, וקרס על מקומו ללא יכולת לקום. ומדובר באדם חזק שעשה דברים בלתי אמינים במחנה העבודה. אבל הוא נשבר – עד שהגיע חבר קרוב אליו וניער אותו: 'אהרן, אם תישאר לשבת פה – גם אתה תמות. קום ותבנה את עצמך כי אין לך ברירה אחרת".
והוא קם.
לאחר שכל בני משפחתו נספו בשואה, משהו בלבו של סבא נסגר. היה חייב להיסגר – אחרת הוא היה מת מצער על מה שקרה לאשתו ולילדיו. רק כך הוא הצליח להשתקם ולהקים משפחה. הוא נישא ונולד לו בן – אבא שלי.
באותה תקופת משבר אישית שלי, צפו ועלו בי סיפורים וזיכרונות, ונזכרתי בסיפור של התמונה, שסיפר לי המארח – החבר של סבא. החלטתי שאת כח ההישרדות ירשתי מסבא, ואני לא אתן לעצמי ליפול לבור סופני. ידעתי שייקח לי זמן להתאושש – אבל לא בחלתי בשום אמצעי. הלכתי לקבל טיפול מקצועי כדי שירים אותי מהמקום המייאש שאליו נפלתי, ובמשך תקופה אף נעזרתי בכדורים בהמלצת פסיכיאטר. לא עניין אותי "מה יגידו" – רק ראיתי את טובת ילדיי לנגד עיניי. הילדים שלי חייבים אמא חזקה ואני אתן להם אמא חזקה.
היום מרים נשואה פעם שניה, מאושרת, אמא למשפחה ברוכת ילדים. יום השואה מהווה עבורה ציון משמעותי, לא רק למורשת של משפחתה – אלא לחיים שלה ממש, כאישה אמיצה שיכלה לעבור בקלות שואה מסוג אחר, וליפול למקום אל חזור – אך הניצחון של סבא שלה על היטלר, היווה עבורה השראה והיא ניצחה את כולם במלחמתה הפרטית.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות