י"ח אדר ב' התשפ"ד
28.03.2024

הנוער האובד: "השכן אמר לי - צריך להשמיד אתכם" • צפו ותבכו

הם מגורשים מהבית, מחפשים את עצמם ברחוב, אבל בסופו של דבר הם נשמות יהודיות שמחפשות מרגוע ויחס חם • יענקי פרבר ישב לשיחה עם כמה נערים שנפלטו מהישיבות, ושמע את סיפורם הבלתי ייאמן והסיבות בגללן הגיעו לאן שהגיעו • הכינו את הטישו

צילום: קובי הר צבי
צילום: קובי הר צבי

בשני הטורים האחרונים שכתבתי על תופעת הנוער הנושר בחברה החרדית, התמקדתי בצורת ההתייחסות אליהם ברחוב החרדי, ובנסיון למנוע את התופעה, עד כמה שאפשר.

כשדיברתי עם נערים, הם אמרו לי שאף אחד לא מבין אותם, שמערכת החינוך החרדית נכשלה איתם, לא כי הם היו רעים, אלא כי לא הבינו שהם לא מתאימים למסגרות שאליהן נשלחו.

חשבתי שיהיה רעיון טוב להביא את סיפוריהם ישירות מהם, והחלטתי לראיין אותם מול מצלמה, ולנסות על קצה המזלג לראות איפה הבעיה, כי אינה דומה שמיעה לראיה.

בראיון ניסיתי עד כמה שאפשר להיכנס ללבם של הנערים, ולא, לא שאלתי שאלות כדי להתריס נגד מערכת החינוך החרדית, להיפך: המטרה היא להבין איפה נכשלנו אנחנו כחברה, איפה מעדנו כשהנערים האלה נפלטו מאיתנו, ולנסות לצמצם את התופעה הזו של נשירה.

לא יכולתי לשאול הכל בראיון מחוסר זמן, ויש דברים שהעדפתי לוותר עליהם, כי לא רציתי שאנשים מסוימים ייפגעו.

שתי נקודות חשובות הבנתי מהראיון איתם, 1. הצורה שבה הועברה להם החובה של קיום המצוות. היא הועברה בצורה של "מצוות אנשים מלומדה". אין שום הסבר ותוכן, הם לא מבינים לדוגמא למה צריך להתפלל שעה שחרית כל בוקר, הם לא מבינים את הרוחניות שעומדת מאחורי שמירת שבת, כי הצורה שבה חונכו, הייתה 'כי ככה אבא אמר', אפשר לספר את זה לילד בן 6, לא לילד בן 12 שרואה בשכונה שלו נערים שמנותקים לגמרי מחיי תורה ומצוות, וממשיכים ללבוש "שחור לבן".

2. הצורה שבה מתייחסים אליהם כשהם לא מקיימים מצוות, לדוגמא, לא קמים בבוקר לתפילה. שפיכת ספל מים על הנער, תוך כדי צעקות "אתה גוי ותקום כבר". למה שיתפלל אם הוא לא מבין בשביל מה? למה שישמור שבת אם הדבר היחיד שראה בשבת בבית זה "שב בשולחן ואל תקום, ותגיד דבר תורה".

צפו בראיון:
צפו בשיחה עם הנערים. צילום: קובי הר צבי (כולם הביעו הסכמה לצילום ופירסום)

סיפר לי נער אשכנזי להורים חוזרים בתשובה, שחזרו בתשובה לפני 20 שנה, שאבא שלו צעק עליו לפני כל בני הבית שהוא עושה לו בושות כשהוא לא הולך בדרכו. ענה לו הנער, גם אתה לא הלכת בדרכי ההורים שלך, אז גם אני לא הולך בדרכי ההורים שלי...

נכון, הנער חצוף, אבל מאיפה הגיעה החוצפה שלו? למה הנערים האלו מרגישים שקיום מצוות זה נטל? כי אף פעם לא לימדו אותם את הסיבה לקיום מצוות, אין שום הסבר לתוכן, קיום מצוות צריך להגיע מהכרה פנימית שזה חלק מהרוחניות של העם היהודי, ומי שלא מסוגל להקנות את זה לתלמידים שלו, שיחפש מקצוע אחר, כשמקיימים מצווה צריך לשמוח, לא להיות עם פנים נפולות,

לא חכמה לשבת עם ילד בן 5 ולשיר איתו טוב לי תורת פיך וכו', גם לא חכמה לחבק ילד בן 3 ולהגיד לו איזה חמוד אתה, החכמה לשבת ולחבק ילד בן 12, ששואל שאלות ורוצה להבין, ולא להתחמק מתשובות, ואם לא יודעים מה לענות, לא בושה להתייעץ. הילדים שלי שמחים מהשבת, הם לרגע לא חושבים שזה עול, ומחכים לזה כל השבוע.

למה? מהסיבה שקודם הסברתי להם שזה כדאי מבחינה גשמית, הם לא יבינו בגיל 5 מה זה "נשמה יתירה", תוך כדי גדילתם להכניס את העניין הרוחני, את התוכן שעומד מאחורי שמירת השבת, וככה מתקדמים צעד צעד.

לסיכום: הנערים בראיון דיברו מכאב, מבילבול, חלקם לא הבינו מה בכלל רוצים מהם, צפו, ותנסו להיכנס לראש שלהם, תנסו להבין איפה הבעיה, כי בנפשינו היא.

יענקי פרבר נערים נושרים שיחה חינוך

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 59 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.message }}
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}
טען עוד