לא תרדה בו בפרך: איסור ניצול חולשת הזולת
הגאון רבי מרדכי מלכא, רבה של אלעד, במאמר תורני שבועי לגולשי 'בחדרי חרדים' על הפרשה
- הגאון רבי מרדכי מלכא
- י"ב אייר התשע"ו
הרב מרדכי מלכה
ויקרא פרק כה (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: (מו) וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
ודרשו חז"ל בספרא בהר פרשה ו (ב) לא תרדה בו בפרך, שלא תאמר בו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך, הצין לי את הכוס והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא, שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, והרי הדבר מסור ללב שנא' ויראת מאלהיך הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך.
עוד דרשו בספרא בהר פרשה ו סוף פרק ז אחרת וכתבו. (ו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, בו אין אתה רודה בפרך, {אבל} רודה אתה בבן חורים בפרך: וכן הוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עד ע"א, מדברי חז"ל משמע שרק בעבד ישראל נאמר לא תרדה אבל עבד כנעני וכן בן חורין מותר לרדות בו בפרך ודבר זה למדו מהפסוק השני. וכן פסק רמב"ם הלכות עבדים פרק א הלכה ו כל עבד עברי אסור לעבוד בו ב בפרך, ואיזו היא עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני, וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן ואינו צריך לו אסור ועובר עליו בלא תעשה שנאמר לא תרדה בו בפרך, הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו, וכו'. ובהלכה ז כתב עוד וז"ל בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה, אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו. וכתב הגהות מיימוניות הלכות עבדים פרק א הלכה ז [ג] בת"כ תניא בו אי אתה רודה אבל אתה רודה בבן חורין ע"כ: והוסיף מרן בכסף משנה הלכות עבדים פרק א הלכה ז בד"א וכו'. גם זה שם אבל בבנו ותלמידו רשאי וכתב רבינו שהוא הדין לשאר כל אדם שאינו עבד ונתן טעם לדבר:
מתבאר מדברי הספרא והרמב"ם שחז"ל דרשו אסור לענות את העבד בשום עבודה שאינה לצורך אלא לשם עינוי וזה איסור לא תרדה, ואף גם זאת מבואר שבבן חורין מותר לרדות בפרך.
א} שואלים הראשונים מדוע התורה כפלה את האיסור לא תרדה בו בפרך בהפרש שלושה פסוקים? ובאמת רש"י הרגיש בשאלה זו ולכן פרש"י (מו) איש באחיו - להביא נשיא בעמיו ומלך במשרתיו שלא לרדות בפרך: הרי שביאר שהפסוק השני בא להוסיף שלא רק בעבד נאמר אלא גם בנשיא ומלך וכדומא, כן ביאר הרא"ם. ויש לשאול כיצד רש"י מבאר נגד המדרש שמתיר בכל אדם ואוסר רק בעבד עברי?
ב} מלבד שזה נגד דרשת חז"ל הדבר נראה תמוה ביותר שהתורה מזהירה לא לענות עבד עברי ואילו בבן חורין התורה מתירה הרי הסברה הפוכה אם עבד שברשותך אסור ק"ו לאדם שאינו ברשותך שיהיה אסור?
ג} כמו כן יש להקשות על דברי רבנו יונה שכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות ס': ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה, מו). לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו, לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה, אלא לרצונם ותועלתם, ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, עכ"ל. ודבריו הובאו בספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ה סעיף (עג), וכן בספר אורחות צדיקים שער האכזריות. מדבריהם למדנו על כל דבר שמאלץ את חברו לעשות נגד רצונו עובר בלא תרדה בכל אדם, ויש לשאול הרי דבריהם סותרים את דברי הספרא בתרתי, דבר ראשון שבספרא מבואר שהאיסור הוא לענות בחינם ללא צורך. שנית מבואר שבכל אדם מותר?
אולם הנראה בישוב כל הקושיות לפי הרמב"ם אשר החכימנו בלשונו הטהור שכתב בבן חורין כיון שעושה מרצונו ומדעת עצמו אינו נחשב לרודה ומותר, מדבריו למדנו שכל מה שנאמר בבן חורין מותר אין הכוונה לרדות בו בפרך, שהרי ברור כיצד יכול לכפותו הרי הוא אינו ברשותו ואינו תחת שליטתו, אלא ודאי באופן שמשכירו לעבוד אצלו מרצונו ומדעתו, א"כ מותר גם אם יהיה מדובר בעבודה הכי קשה אין בזה איסור לא תרדה כי זה רצונו בשביל להרויח כסף, אולם אם מאלצו לעשות דבר שלא מרצונו עובר בלא תרדה גם בבן חורין ק"ו מעבד עברי. ואם כינים דברנו מתבאר גם מהו גדר רודה בפרך, כל מעשה שמאלצו לעשות נגד רצונו נחשב לרודה בו בפרך ועובר על לאו, ולכן הגם שהוא עבדו ומוטל עליו לעשות כל צרכי אדונו ואין בזה משום רודה, היות והוא נמכר לו לעבד בכדי לשרתו ולעשות רצון אדונו חשוב שהדבר נעשה מרצנו ולא רודה, אבל כאשר מבקש ממנו לעשות פעולה שאין בה צורך לאדונו אפילו תהיה פעולה הכי קלה נחשב לרודה כיון שזה נגד רצונו לעשות בחינם ללא צורך. ודון מיניה שזה הכלל לכל מעשה ומעשה שמבקש מכל אדם אם הדבר מרצונו הטוב הרי זה אינו רודה, ואם הדבר נגד רצונו נחשב לרודה בין בעבד ובין חורין.
ומה מתקו מדבש דברי האלשיך הקדוש בפרשת בהר אשר כתב לבאר גדר הלאו של רודה בפרך הנ"ל בלשון הפסוק וז"ל לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך. (מג): הנה על פסוק (שמות א יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, פירשו ז"ל (סוטה יא ב) בפה רך בלשון רכה שהיה להנצל מהעונשים. ועל דרך זה יאמר פה, הלא הזהרתיך לבלתי עבוד בו עבודת עבד, לא תרדה בו רדוי שהוא רודה על עבדו שהוא עבודת עבד, ויהיה בפה רך שתחלה פניו עד יתרצה ותאמר מרצונו הוא עושה. כי הלא ויראת מאלהיך, כי אתה עושה הכנות לשיעשה מה שאין לבו חפץ. כי הוא יתברך יודע כי לא מלבו הוא עושה לולא חלית פניו ובוש ממך עכ"ל:
וממילא בא רבנו יונה ומלדנו להועיל כל שיש אימה או בושה לאדם ממנו יש חשש שעושה שלא מרצונו אלא מפני האימה או בושה ועובר בלא תרדה, והן הם דברי רש"י שבזה מיישב כפל הדברים שבא הפסוק השני ללמדנו דבר זה שלא רק בעבד האיסור אלא גם במלך ונשיא שמתוך מעמדן יעשו אחרים מבוקשם למרות שזה נגד רצונם ובזה עובר על לא תרדה, וכן כל אדם במעמדו. נמצא שהכל מקשה אחת כי הגדר של רודה בפרך הוא שעושה נגד רצונו ולא משנה גודל הבקשה וכמבואר בפסיקתא אפילו בקשה קטנה להחם או לצננן מים בחינם שודאי שזה לא לרצונו חשוב רודה בפרך. ובזה מתיישבים דברי רש"י שנכתב שני פסוקים אחד לעבד עברי והשני לרבות בן חורין כשזה נגד רצונו. ובזה יתיישבו עוד קושיות שהקשו בנידון זה, עיין בגר"פ על הרס"ג מה שהקשה על דברי הראב"ד שהובא בשט"מ בב"מ דף נט ששייך בגר לא תרדה, והקשה הרי הוא בן חורין ולא שייך לא תרדה. וכן קושיית המנחת חינוך מצוה שמ"ז על דברי הקצות חו"מ סימן קעא סו"ס ק"א בביאור דברי הרשב"א. ולהנ"ל הכל מיושב שפשוט וברור שנוהג בבן חורין לא תרדה אך דוקא נגד רצונו אך אם הדבר מרצונו אין לא תרדה ודו"ק.
עלה בידנו ללמוד דעת התורה הקדושה והשקפתה כיצד חייב כל אדם לשמור על מעמדו של כל אדם באשר הוא, ואין לאחד שיש לו מעמד חשוב יותר מחברו לנצל את חולשתו של השני ולבקש ממנו דבר שיעשה מפני אימתו או בושתו, כי זה נקרא רודנות ועובר על לא תרדה, בהיות ובעיני התורה יש שויון חברתי והערכה הדדית וזכות קיום בכבוד לכל אדם מישראל כי בצלם אלוקים הוא נברא כמוהו, ולכן חיי חברה תקינה ברוח התורה היא שנותנת מקום של כבוד לכל אדם באשר הוא, וכמאמר התנא יהי כבוד חברך כשלך ותדע לדאוג לכבודו כמו שאתה דואג לכבודך, והדבר מושתת על היסוד של ואהבת לרעך כמוך דמאי דסאני עלך לא תעביד לחברך וכמו שאתה מעוניין לעצמך בחירות ובביטוי העצמאות ללא ששולטים ורודים בך, כך כל אחד חייב לחשוב על חברו כיצד יהיה נזהר לתת את הכבוד והחרות והעצמאות לחברו. מה גם שאינך יודע מי יותר חשוב למעלה וכבר אמרו לנו חז"ל (פסחים נ א) עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. לזאת חובתו של כל אדם במעמדו איזה שיהיה להיות זהיר ונזהר בלאו זה, ולכן האדם ובני ביתו אשתו ובניו, וכן האדם בתפקידו או בעסקיו, חובה עליו לתת את הדעת בבקשותיו שמא נכללים בכלל הלאו לא תרדה בו בפרך מפני שנעשים מתוך אימה בושה והכרח ולא מרצון.
כתוב בצוואת הגר"א אות לח: בני ובנותי שליט"א מימי נזהרתי לצוות למשרתת שלנו ואפי' היא נוכרית לעשות דבר קשה או דבר שנפשו של אדם קצה ממנו, וכו' ואמרתי בלבי הלה עשני עשהו ואפי' על בהמה צווני הקב"ה לחוס עליה וכדקיי"ל צעב"ח דאו' ומכ"ש כל אדם ק"ו בן בנו של ק"ו במשרת ישראל שצונו אבינו שבשמים לא תרדה בו בפרך וכן תעשו גם אתם כי כן ציוותי. ובחיי ראשי כי זוכרני כד הוינא טליא ואמרתי באמצע הסעודה להמשרתת שתביא לי לשתות והמשרתת תמיד היתה בשבת יושבת על השלחן של ע"ר זצוק"ל וגער בי אאמ"ו זצוק"ל ואמר כל עמל אדם לפיהו וגם לה לב כמוך ועתה היא אוכלת, והוצרכתי בעצמי לקום ולהביא לי לשתות, וכן נזהרתי מימי לבלי לומר למשרתת באמצע שתעשה לי דבר.
וראיתי עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן תקמ ושמעתי שפעם היו רבינו החזו"א זצ"ל והקדוש הגר"א ווסרמן זצ"ל בחתונה אצל ת"ח מובהק, הגרא"ו זצ"ל הפציר בחזו"א שיאמר דרשה, אבל הוא סירב, והגרא"ו זצ"ל לא פסק ללחוץ עד שאמר "מובטחני שבזה אין איסור לא תרדה בו בפרך" והחזו"א זצ"ל ענה אני לא כ"כ בטוח, והגרא"ו זצ"ל נרתע וביקש ממנו מחילה, ועיין באגרות חזו"א ח"ב (פ"ט) שמביא דברי רבינו יונה (ובספר יוסף אומץ חידוש שעובר אפילו בבני ביתו אם מבקש מהם מלאכה שאינה צריכה עי"ש). וכן כתב בספר אורחות הקהלות יעקב שלא להפציר באדם שידרוש: וז"ל באות לז: בבר מצוה של נכדו ר' משה שיחי' הפצירו רבות בכמה רבנים שידרשו, כשראה את זה מו"ר הקפיד ואמר שיש כאן לאו גמור "לא תרדה בו בפרך" ואסור להפציר שידרשו ואם רוצה מרצונו הטוב שידרוש אבל לא להפציר.
עוד מעשה עם הגרי"ס להקפיד על חשש לא תרדה יותר מהידור באפיית מצות: ר' ישראל מסאלאנטער בהיות פעם חולה בערב פסח ביקש מתלמידיו שישגיחו במקומו בזמן אפיית המצות, שאלו אותו תלמידיו מה בעיקר עלינו להשגיח ענה להם שלא ימהרו את העובדים ולא יכבידו עליהם את העבודה.
כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספר בינת המידות, לא תרדה בו בפרך: אבא זצ"ל לא היה כותב מכתב בקשת תמיכה כספית לאדם פרטי ומסויים כי חשש משום "לא תרדה בו בפרך" היה מוכן רק לכתוב באופן כללי.
הגאון ר' נחום מאיר קרליץ זצ"ל תלה מודעה בכולל חזו"א כי מי שאינו מחזיר ספר למקומו עובר בלאו זה של "לא תרדה בו בפרך" של מסדר הספרים, וזה לפי מה שכתב רבינו יונה ז"ל שערי תשובה שער שלישי סי' ס' שכאשר מבקש מאדם לעשות דבר ועושה שלא לרצונו ה"ז עובר בלאו.
אחר כל הדברים האלו למדנו עד כמה חובתו של כל אדם הורים והילדים בעל ואשה מנהל ומעסיק רב וגבאי וכל תפקיד שיש לאדם עליו להתבונן בכל בקשה ובקשה ובכל מעשה ומעשה האם אינו מביא את הזולת לרודה בו בפרך בהיות ועושה הדבר שלא מרצונו, כמו כן פעמים רבות ישנם בני אדם המנצלים את טוב ליבו או תמימותו של הזולת להרבות בשכנוע לעשות כדבריו ומפצירים בו אם שהדבר טוב או שמבחינה רוחנית עד שמסכים לכאורה אך אינו אלא בפיו וליבו רחק ממנו והוא בכלל לא תרדה, זאת ועוד הייתי מוסיף ואומר דברים שלצערי אני שומע מפאת תפקידי שפעמים רבות ישנם בעלים אשר יושבים ללמוד או לעסוק בדברי מצוה למרות שהן מתבקשים מהאשה אשר משוועת לעזרה והיא קורסת מהנטל של הבית וגידול הילדים והבעל מעלים עינו ממנה באיצטלא של תורה וקדושה אין ספק שהוא בכלל לא תרדה בו בפרך, בהיות ומחובתו להיות שותף לצרכי הבית ולשאת בעול הבית ורק לאחר מכן יכול לעסוק בתורה ובמצוות, וכבר נאמר בספרים הקדושים שיש גיהנום של צדיקים אשר יענשו על תורתם ועל מצוותיהם הבאים בעבירה, עד כמה גדלו מעשיהן של גדולי ישראל בזהירותם בכבוד הזולת ובמעמדו של כל אדם, וככל שנהיה רגישים לכך נרבה אהבה ואחווה שלום ורעות כל אדם בביתו ובכלל עם ישראל ובזה נזכה לביאת גואל צדק בקרוב אמן ואמן.
בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט
ודרשו חז"ל בספרא בהר פרשה ו (ב) לא תרדה בו בפרך, שלא תאמר בו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך, הצין לי את הכוס והוא אינו צריך, עדור תחת הגפן עד שאבוא, שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, והרי הדבר מסור ללב שנא' ויראת מאלהיך הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך.
עוד דרשו בספרא בהר פרשה ו סוף פרק ז אחרת וכתבו. (ו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך, בו אין אתה רודה בפרך, {אבל} רודה אתה בבן חורים בפרך: וכן הוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת בהר דף עד ע"א, מדברי חז"ל משמע שרק בעבד ישראל נאמר לא תרדה אבל עבד כנעני וכן בן חורין מותר לרדות בו בפרך ודבר זה למדו מהפסוק השני. וכן פסק רמב"ם הלכות עבדים פרק א הלכה ו כל עבד עברי אסור לעבוד בו ב בפרך, ואיזו היא עבודת פרך זו עבודה שאין לה קצבה ועבודה שאינו צריך לה אלא תהיה מחשבתו להעבידו בלבד שלא יבטל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני, וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו ואפילו להחם לו כוס של חמין או להצן ואינו צריך לו אסור ועובר עליו בלא תעשה שנאמר לא תרדה בו בפרך, הא אינו עושה לו אלא דבר קצוב שהוא צריך לו, וכו'. ובהלכה ז כתב עוד וז"ל בד"א בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה, אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו. וכתב הגהות מיימוניות הלכות עבדים פרק א הלכה ז [ג] בת"כ תניא בו אי אתה רודה אבל אתה רודה בבן חורין ע"כ: והוסיף מרן בכסף משנה הלכות עבדים פרק א הלכה ז בד"א וכו'. גם זה שם אבל בבנו ותלמידו רשאי וכתב רבינו שהוא הדין לשאר כל אדם שאינו עבד ונתן טעם לדבר:
מתבאר מדברי הספרא והרמב"ם שחז"ל דרשו אסור לענות את העבד בשום עבודה שאינה לצורך אלא לשם עינוי וזה איסור לא תרדה, ואף גם זאת מבואר שבבן חורין מותר לרדות בפרך.
א} שואלים הראשונים מדוע התורה כפלה את האיסור לא תרדה בו בפרך בהפרש שלושה פסוקים? ובאמת רש"י הרגיש בשאלה זו ולכן פרש"י (מו) איש באחיו - להביא נשיא בעמיו ומלך במשרתיו שלא לרדות בפרך: הרי שביאר שהפסוק השני בא להוסיף שלא רק בעבד נאמר אלא גם בנשיא ומלך וכדומא, כן ביאר הרא"ם. ויש לשאול כיצד רש"י מבאר נגד המדרש שמתיר בכל אדם ואוסר רק בעבד עברי?
ב} מלבד שזה נגד דרשת חז"ל הדבר נראה תמוה ביותר שהתורה מזהירה לא לענות עבד עברי ואילו בבן חורין התורה מתירה הרי הסברה הפוכה אם עבד שברשותך אסור ק"ו לאדם שאינו ברשותך שיהיה אסור?
ג} כמו כן יש להקשות על דברי רבנו יונה שכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות ס': ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך (ויקרא כה, מו). לא ישתעבד אדם בחבריו, ואם אימתו עליהם או שהם בושים להחל דברו, לא יצוה אותם לעשות קטנה או גדולה, אלא לרצונם ותועלתם, ואפילו להחם צפחת מים או לצאת בשליחותו אל רחוב העיר לקנות עד ככר לחם, עכ"ל. ודבריו הובאו בספר חרדים מצוות לא תעשה פרק ה סעיף (עג), וכן בספר אורחות צדיקים שער האכזריות. מדבריהם למדנו על כל דבר שמאלץ את חברו לעשות נגד רצונו עובר בלא תרדה בכל אדם, ויש לשאול הרי דבריהם סותרים את דברי הספרא בתרתי, דבר ראשון שבספרא מבואר שהאיסור הוא לענות בחינם ללא צורך. שנית מבואר שבכל אדם מותר?
אולם הנראה בישוב כל הקושיות לפי הרמב"ם אשר החכימנו בלשונו הטהור שכתב בבן חורין כיון שעושה מרצונו ומדעת עצמו אינו נחשב לרודה ומותר, מדבריו למדנו שכל מה שנאמר בבן חורין מותר אין הכוונה לרדות בו בפרך, שהרי ברור כיצד יכול לכפותו הרי הוא אינו ברשותו ואינו תחת שליטתו, אלא ודאי באופן שמשכירו לעבוד אצלו מרצונו ומדעתו, א"כ מותר גם אם יהיה מדובר בעבודה הכי קשה אין בזה איסור לא תרדה כי זה רצונו בשביל להרויח כסף, אולם אם מאלצו לעשות דבר שלא מרצונו עובר בלא תרדה גם בבן חורין ק"ו מעבד עברי. ואם כינים דברנו מתבאר גם מהו גדר רודה בפרך, כל מעשה שמאלצו לעשות נגד רצונו נחשב לרודה בו בפרך ועובר על לאו, ולכן הגם שהוא עבדו ומוטל עליו לעשות כל צרכי אדונו ואין בזה משום רודה, היות והוא נמכר לו לעבד בכדי לשרתו ולעשות רצון אדונו חשוב שהדבר נעשה מרצנו ולא רודה, אבל כאשר מבקש ממנו לעשות פעולה שאין בה צורך לאדונו אפילו תהיה פעולה הכי קלה נחשב לרודה כיון שזה נגד רצונו לעשות בחינם ללא צורך. ודון מיניה שזה הכלל לכל מעשה ומעשה שמבקש מכל אדם אם הדבר מרצונו הטוב הרי זה אינו רודה, ואם הדבר נגד רצונו נחשב לרודה בין בעבד ובין חורין.
ומה מתקו מדבש דברי האלשיך הקדוש בפרשת בהר אשר כתב לבאר גדר הלאו של רודה בפרך הנ"ל בלשון הפסוק וז"ל לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך. (מג): הנה על פסוק (שמות א יג) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך, פירשו ז"ל (סוטה יא ב) בפה רך בלשון רכה שהיה להנצל מהעונשים. ועל דרך זה יאמר פה, הלא הזהרתיך לבלתי עבוד בו עבודת עבד, לא תרדה בו רדוי שהוא רודה על עבדו שהוא עבודת עבד, ויהיה בפה רך שתחלה פניו עד יתרצה ותאמר מרצונו הוא עושה. כי הלא ויראת מאלהיך, כי אתה עושה הכנות לשיעשה מה שאין לבו חפץ. כי הוא יתברך יודע כי לא מלבו הוא עושה לולא חלית פניו ובוש ממך עכ"ל:
וממילא בא רבנו יונה ומלדנו להועיל כל שיש אימה או בושה לאדם ממנו יש חשש שעושה שלא מרצונו אלא מפני האימה או בושה ועובר בלא תרדה, והן הם דברי רש"י שבזה מיישב כפל הדברים שבא הפסוק השני ללמדנו דבר זה שלא רק בעבד האיסור אלא גם במלך ונשיא שמתוך מעמדן יעשו אחרים מבוקשם למרות שזה נגד רצונם ובזה עובר על לא תרדה, וכן כל אדם במעמדו. נמצא שהכל מקשה אחת כי הגדר של רודה בפרך הוא שעושה נגד רצונו ולא משנה גודל הבקשה וכמבואר בפסיקתא אפילו בקשה קטנה להחם או לצננן מים בחינם שודאי שזה לא לרצונו חשוב רודה בפרך. ובזה מתיישבים דברי רש"י שנכתב שני פסוקים אחד לעבד עברי והשני לרבות בן חורין כשזה נגד רצונו. ובזה יתיישבו עוד קושיות שהקשו בנידון זה, עיין בגר"פ על הרס"ג מה שהקשה על דברי הראב"ד שהובא בשט"מ בב"מ דף נט ששייך בגר לא תרדה, והקשה הרי הוא בן חורין ולא שייך לא תרדה. וכן קושיית המנחת חינוך מצוה שמ"ז על דברי הקצות חו"מ סימן קעא סו"ס ק"א בביאור דברי הרשב"א. ולהנ"ל הכל מיושב שפשוט וברור שנוהג בבן חורין לא תרדה אך דוקא נגד רצונו אך אם הדבר מרצונו אין לא תרדה ודו"ק.
עלה בידנו ללמוד דעת התורה הקדושה והשקפתה כיצד חייב כל אדם לשמור על מעמדו של כל אדם באשר הוא, ואין לאחד שיש לו מעמד חשוב יותר מחברו לנצל את חולשתו של השני ולבקש ממנו דבר שיעשה מפני אימתו או בושתו, כי זה נקרא רודנות ועובר על לא תרדה, בהיות ובעיני התורה יש שויון חברתי והערכה הדדית וזכות קיום בכבוד לכל אדם מישראל כי בצלם אלוקים הוא נברא כמוהו, ולכן חיי חברה תקינה ברוח התורה היא שנותנת מקום של כבוד לכל אדם באשר הוא, וכמאמר התנא יהי כבוד חברך כשלך ותדע לדאוג לכבודו כמו שאתה דואג לכבודך, והדבר מושתת על היסוד של ואהבת לרעך כמוך דמאי דסאני עלך לא תעביד לחברך וכמו שאתה מעוניין לעצמך בחירות ובביטוי העצמאות ללא ששולטים ורודים בך, כך כל אחד חייב לחשוב על חברו כיצד יהיה נזהר לתת את הכבוד והחרות והעצמאות לחברו. מה גם שאינך יודע מי יותר חשוב למעלה וכבר אמרו לנו חז"ל (פסחים נ א) עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. לזאת חובתו של כל אדם במעמדו איזה שיהיה להיות זהיר ונזהר בלאו זה, ולכן האדם ובני ביתו אשתו ובניו, וכן האדם בתפקידו או בעסקיו, חובה עליו לתת את הדעת בבקשותיו שמא נכללים בכלל הלאו לא תרדה בו בפרך מפני שנעשים מתוך אימה בושה והכרח ולא מרצון.
כתוב בצוואת הגר"א אות לח: בני ובנותי שליט"א מימי נזהרתי לצוות למשרתת שלנו ואפי' היא נוכרית לעשות דבר קשה או דבר שנפשו של אדם קצה ממנו, וכו' ואמרתי בלבי הלה עשני עשהו ואפי' על בהמה צווני הקב"ה לחוס עליה וכדקיי"ל צעב"ח דאו' ומכ"ש כל אדם ק"ו בן בנו של ק"ו במשרת ישראל שצונו אבינו שבשמים לא תרדה בו בפרך וכן תעשו גם אתם כי כן ציוותי. ובחיי ראשי כי זוכרני כד הוינא טליא ואמרתי באמצע הסעודה להמשרתת שתביא לי לשתות והמשרתת תמיד היתה בשבת יושבת על השלחן של ע"ר זצוק"ל וגער בי אאמ"ו זצוק"ל ואמר כל עמל אדם לפיהו וגם לה לב כמוך ועתה היא אוכלת, והוצרכתי בעצמי לקום ולהביא לי לשתות, וכן נזהרתי מימי לבלי לומר למשרתת באמצע שתעשה לי דבר.
וראיתי עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן תקמ ושמעתי שפעם היו רבינו החזו"א זצ"ל והקדוש הגר"א ווסרמן זצ"ל בחתונה אצל ת"ח מובהק, הגרא"ו זצ"ל הפציר בחזו"א שיאמר דרשה, אבל הוא סירב, והגרא"ו זצ"ל לא פסק ללחוץ עד שאמר "מובטחני שבזה אין איסור לא תרדה בו בפרך" והחזו"א זצ"ל ענה אני לא כ"כ בטוח, והגרא"ו זצ"ל נרתע וביקש ממנו מחילה, ועיין באגרות חזו"א ח"ב (פ"ט) שמביא דברי רבינו יונה (ובספר יוסף אומץ חידוש שעובר אפילו בבני ביתו אם מבקש מהם מלאכה שאינה צריכה עי"ש). וכן כתב בספר אורחות הקהלות יעקב שלא להפציר באדם שידרוש: וז"ל באות לז: בבר מצוה של נכדו ר' משה שיחי' הפצירו רבות בכמה רבנים שידרשו, כשראה את זה מו"ר הקפיד ואמר שיש כאן לאו גמור "לא תרדה בו בפרך" ואסור להפציר שידרשו ואם רוצה מרצונו הטוב שידרוש אבל לא להפציר.
עוד מעשה עם הגרי"ס להקפיד על חשש לא תרדה יותר מהידור באפיית מצות: ר' ישראל מסאלאנטער בהיות פעם חולה בערב פסח ביקש מתלמידיו שישגיחו במקומו בזמן אפיית המצות, שאלו אותו תלמידיו מה בעיקר עלינו להשגיח ענה להם שלא ימהרו את העובדים ולא יכבידו עליהם את העבודה.
כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספר בינת המידות, לא תרדה בו בפרך: אבא זצ"ל לא היה כותב מכתב בקשת תמיכה כספית לאדם פרטי ומסויים כי חשש משום "לא תרדה בו בפרך" היה מוכן רק לכתוב באופן כללי.
הגאון ר' נחום מאיר קרליץ זצ"ל תלה מודעה בכולל חזו"א כי מי שאינו מחזיר ספר למקומו עובר בלאו זה של "לא תרדה בו בפרך" של מסדר הספרים, וזה לפי מה שכתב רבינו יונה ז"ל שערי תשובה שער שלישי סי' ס' שכאשר מבקש מאדם לעשות דבר ועושה שלא לרצונו ה"ז עובר בלאו.
אחר כל הדברים האלו למדנו עד כמה חובתו של כל אדם הורים והילדים בעל ואשה מנהל ומעסיק רב וגבאי וכל תפקיד שיש לאדם עליו להתבונן בכל בקשה ובקשה ובכל מעשה ומעשה האם אינו מביא את הזולת לרודה בו בפרך בהיות ועושה הדבר שלא מרצונו, כמו כן פעמים רבות ישנם בני אדם המנצלים את טוב ליבו או תמימותו של הזולת להרבות בשכנוע לעשות כדבריו ומפצירים בו אם שהדבר טוב או שמבחינה רוחנית עד שמסכים לכאורה אך אינו אלא בפיו וליבו רחק ממנו והוא בכלל לא תרדה, זאת ועוד הייתי מוסיף ואומר דברים שלצערי אני שומע מפאת תפקידי שפעמים רבות ישנם בעלים אשר יושבים ללמוד או לעסוק בדברי מצוה למרות שהן מתבקשים מהאשה אשר משוועת לעזרה והיא קורסת מהנטל של הבית וגידול הילדים והבעל מעלים עינו ממנה באיצטלא של תורה וקדושה אין ספק שהוא בכלל לא תרדה בו בפרך, בהיות ומחובתו להיות שותף לצרכי הבית ולשאת בעול הבית ורק לאחר מכן יכול לעסוק בתורה ובמצוות, וכבר נאמר בספרים הקדושים שיש גיהנום של צדיקים אשר יענשו על תורתם ועל מצוותיהם הבאים בעבירה, עד כמה גדלו מעשיהן של גדולי ישראל בזהירותם בכבוד הזולת ובמעמדו של כל אדם, וככל שנהיה רגישים לכך נרבה אהבה ואחווה שלום ורעות כל אדם בביתו ובכלל עם ישראל ובזה נזכה לביאת גואל צדק בקרוב אמן ואמן.
בידידות ואהבה
הצב"י מרדכי מלכא ס"ט
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות