כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים
מרדעי רוט בטור נוקב: ראיתי אנשים שבדרך למצוות עוברים על כל העבירות שבתורה. אל תהיו כמותם
מרדכי רוט
רבי מנחם מנדל מקוצק אמר: "יש יהודי שרץ לעשות מצווה, רץ בכל ליבו ונפשו אבל בדרך שהוא רץ הוא גוזל, גונב, מכה ועובר על עבירות רבות".
לפעמים הגבול מטשטש והמטרה מקדשת את כל האמצעים. כך שהמצווה שבסוף הדרך היא העיקר ולא משנה כמה עבירות אדם עובר באמצע עד שהוא מקיים את המצווה. אותו יהודי בטוח שהוא מקיים מצווה. ועל המצווה הזו שהוא קיים הוא יישב בגן עדן. הוא רק שוכח את כל הדרך למצווה הזו.
קחו לדוגמא אדם שרוצה לקיים שיעור תורה אצלו בבית בשעות מאוחרות בלילה. מתחתיו גר אדם מבוגר שהרעש שנוצר בשעות הערב המאוחרות מזיק לשנתו. לאחר פעם פעמיים שביקש ממנו להעביר את השיעור למקום אחר הוא לא נענה, כי הוא מקיים מצווה – הוא עוזר להפצת תורה ברבים. העובדה שבדרך לקיום המצווה הזו הוא פוגע בשכנו המבוגר לא משנה לו.
זו דוגמא קלה.
אני בעיקר מתייחס למקרים האלה שאנשים פוגעים באנשים אחרים בכדי לחנך אותם למצוות. אנשים שחושבים שהם יכולים להטריד אנשים, להלבין את פניהם ברבים, לצעוק עליהם.
אנשים לא חושבים לפני שהם מתחילים לדבר. או שהם חושבים רק על המטרה. במבט לאחור ברוב המקרים אפשר לשים לב שהתנגדות רבה של אנשים נניח לקום לתפילה בזמן, נובעת מכך שספגו צעקות ועלבונות במשך השנים בגלל שלא הגיעו בזמן לתפילה. דבר שגורם להם להרגיש "אנטי" חוסר רצון לעשות את מה שניסו לחנך אותם לעשות, רק שהחינוך נעשה בדרך מאוד לא נעימה.
בסופו של דבר זה מה שקורה כאשר בשם הקנאות, בשם הקדושה ובשם הפרישות מותר לעשות הכל. המצווה היא עבירה - לא סתם נכתב שעדיף לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ולא להלבין פני חברו ברבים.
אני כל הזמן צופה מהצד באנשים שחורטים על דגלם את הכפשת כל אדם שדעותיו התורניות מנוגדות לדעותיהם. אני רואה אנשים שאין להם בעיה לרדוף אנשים אחרים, רק בגלל שהם חושבים אחרת מהם. אני רואה אנשים שמאחר ודעת רבם שונה מדעת הרב של שכנם, הם אינם מדברים זה עם זה ואף מרחיקים את הילדים שלהם מהם. אני רואה אנשים שלא מקבלים תלמידים לבית ספר, ולא כי הם לא ברמה רוחנית מספקת אלא בגלל שההורים אולי לא מספיק טובים. אני שומע על אנשי חינוך שאין להם בעיה לתת את קולם באולם הישיבה או בכיתה מלאה ילדים ולהלקות ילד או נער על איחור לתפילה, על דיבור לא נכון או על כל דבר אחר.
אני שומע על אלימות מילולית ואפילו אלימות פיזית שמופנית בין אנשים שומרי תורה ומצוות כשהם בדרכם למטרה - למצווה הבאה שלהם.
אני מבקש מכם כאנשים: אל תהיו דגים שנסחפים עם הזרם. תחשבו לפני שאתם עוברים עבירה בדרך למצווה.
הרי מילה היא חרוטה בסלע. יש לה משמעות עתידית כלפי הדור הבא. ומי אנחנו? צבא ללא עיניים שהמטרה מקדשת מבחינתו את כל האמצעים?
יהודים בני יהודים אנחנו, רחמנים בני רחמנים. תחשבו על זה לפני שאתם דוהרים קדימה למצווה הבאה.על הכותב:
מרדכי רוט הינו מטפל ומאמן אישי בגוף ונפש, מחבר הספרים יש לך 10 דקות לבריאות ועשר דקות לפני שהולכים לרופא.
לפעמים הגבול מטשטש והמטרה מקדשת את כל האמצעים. כך שהמצווה שבסוף הדרך היא העיקר ולא משנה כמה עבירות אדם עובר באמצע עד שהוא מקיים את המצווה. אותו יהודי בטוח שהוא מקיים מצווה. ועל המצווה הזו שהוא קיים הוא יישב בגן עדן. הוא רק שוכח את כל הדרך למצווה הזו.
קחו לדוגמא אדם שרוצה לקיים שיעור תורה אצלו בבית בשעות מאוחרות בלילה. מתחתיו גר אדם מבוגר שהרעש שנוצר בשעות הערב המאוחרות מזיק לשנתו. לאחר פעם פעמיים שביקש ממנו להעביר את השיעור למקום אחר הוא לא נענה, כי הוא מקיים מצווה – הוא עוזר להפצת תורה ברבים. העובדה שבדרך לקיום המצווה הזו הוא פוגע בשכנו המבוגר לא משנה לו.
זו דוגמא קלה.
אני בעיקר מתייחס למקרים האלה שאנשים פוגעים באנשים אחרים בכדי לחנך אותם למצוות. אנשים שחושבים שהם יכולים להטריד אנשים, להלבין את פניהם ברבים, לצעוק עליהם.
אנשים לא חושבים לפני שהם מתחילים לדבר. או שהם חושבים רק על המטרה. במבט לאחור ברוב המקרים אפשר לשים לב שהתנגדות רבה של אנשים נניח לקום לתפילה בזמן, נובעת מכך שספגו צעקות ועלבונות במשך השנים בגלל שלא הגיעו בזמן לתפילה. דבר שגורם להם להרגיש "אנטי" חוסר רצון לעשות את מה שניסו לחנך אותם לעשות, רק שהחינוך נעשה בדרך מאוד לא נעימה.
בסופו של דבר זה מה שקורה כאשר בשם הקנאות, בשם הקדושה ובשם הפרישות מותר לעשות הכל. המצווה היא עבירה - לא סתם נכתב שעדיף לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ולא להלבין פני חברו ברבים.
אני כל הזמן צופה מהצד באנשים שחורטים על דגלם את הכפשת כל אדם שדעותיו התורניות מנוגדות לדעותיהם. אני רואה אנשים שאין להם בעיה לרדוף אנשים אחרים, רק בגלל שהם חושבים אחרת מהם. אני רואה אנשים שמאחר ודעת רבם שונה מדעת הרב של שכנם, הם אינם מדברים זה עם זה ואף מרחיקים את הילדים שלהם מהם. אני רואה אנשים שלא מקבלים תלמידים לבית ספר, ולא כי הם לא ברמה רוחנית מספקת אלא בגלל שההורים אולי לא מספיק טובים. אני שומע על אנשי חינוך שאין להם בעיה לתת את קולם באולם הישיבה או בכיתה מלאה ילדים ולהלקות ילד או נער על איחור לתפילה, על דיבור לא נכון או על כל דבר אחר.
אני שומע על אלימות מילולית ואפילו אלימות פיזית שמופנית בין אנשים שומרי תורה ומצוות כשהם בדרכם למטרה - למצווה הבאה שלהם.
אני מבקש מכם כאנשים: אל תהיו דגים שנסחפים עם הזרם. תחשבו לפני שאתם עוברים עבירה בדרך למצווה.
הרי מילה היא חרוטה בסלע. יש לה משמעות עתידית כלפי הדור הבא. ומי אנחנו? צבא ללא עיניים שהמטרה מקדשת מבחינתו את כל האמצעים?
יהודים בני יהודים אנחנו, רחמנים בני רחמנים. תחשבו על זה לפני שאתם דוהרים קדימה למצווה הבאה.על הכותב:
מרדכי רוט הינו מטפל ומאמן אישי בגוף ונפש, מחבר הספרים יש לך 10 דקות לבריאות ועשר דקות לפני שהולכים לרופא.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות