למקומות היכון – צייץ!
המקום הכי חם בימים האחרונים הוא זירת הטוויטר. אותו טוויטר שאיכשהו עדיין לא נטמע בחברה הישראלית, אבל בהחלט דבק בפוליטיקאים הישראלים, שמה לעשות, גם הם רוצים להיות חלק מהברנז'ה המגניבה של הפוליטיקה המודרנית החדשה בעולם • מאי גולן, שמחזיקה בחשבון טוויטר שלו מעל 15,000עוקבים מהארץ ומהעולם, בטור מיוחד על הרשת החברתית התוססת
- מאי גולן
- ה' שבט התשע"ז
צילום: רויטרס
המקום הכי חם בימים האחרונים הוא זירת הטוויטר. אותו טוויטר שאיכשהו עדיין לא נטמע בחברה הישראלית, אבל בהחלט דבק בפוליטיקאים הישראלים, שמה לעשות, גם הם רוצים להיות חלק מהברנז'ה המגניבה של הפוליטיקה המודרנית החדשה בעולם.
יש הגורסים כי הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ הוא זה שהביא איתו את סערת הטוויטר, כשמאס בחדשות המזויפות שמוציאה התקשורת המיינסטרימית והחליט לעקוף את כולם מימין עם ציוצים ישירים אל הקהל שלו, חפים מכל עריכה מגמתית או פופוליסטית ממנה הוא סובל. אך חדי האבחנה ביניכם כבר שמו לב שזה קרה עוד לפני.
נכון, עם ישראל רגיל לפייסבוק. לא צריך לחשב תווים, לא לשבור את השיניים עם הרוב המוחלט של דוברי האנגלית בטוויטר ולא צריך למצוא את כל החברים מחדש ולבקש מהם שיעקבו אחריכם, אך בלי ששמתם לב, הפוליטיקאים הישראלים למדו מהר את השיטה ובחרו (כמו מקביליהם בעולם), להוציא את ההודעות החשובות שלהם דרך הטוויטר, לא בשביל אזרחי ישראל (שברובם לא שם), אלא בשביל מי אם לא: התקשורת. הטוויטר בעצם נהפך לשיח פורה בין נבחרי הציבור לכתבי התקשורת השונים. עד כאן הכל נשמע סביר יחסית, אז על מה באתי להתלונן כהרגלי, אתם בטח שואלים. אז זהו.
לאט ובטוח הפכה רשת הטוויטר לבמת השמאל הקיצוני בארץ ובעולם. אם בפייסבוק הם הפסידו - בטוויטר הם ניצחו. אולי זה בגלל הקשיים בשפה, אולי בגלל חוסר הרצון לנהל עוד רשת חברתית, אך מה שבטוח זה שרוב הישראלים לא שם – מה שגורם לפעילי השמאל לבזות ולהשמיץ את ישראל ואת מנהיגי הימין בציוצים בעלי אג'נדה ברורה, שמסיתים ומשקרים לעולם.
בתור פעילה חברתית ימנית מובהקת, שממש לא מתנצלת על כך, אני חייבת לציין שלא קל בטוויטר. אם אני מעזה להעלות ציוץ בעברית, בודדים האנשים שמגבים את דבריי, אך המוני השקרנים מארגוני השמאל השונים מגיעים בתורות וחוגגים. הם כמובן לא יגיעו לדפי הפייסבוק הימניים, שם הם מיעוט ולכן מעדיפים לוותר.
את חשבון הטוויטר האישי שלי פתחתי במהלך מבצע צוק איתן, שם הרגשתי חובה מוסרית לספר לעולם בשפה האנגלית, את האמת על מה שקורה בישראל ולא להשאיר את הזירה חופשייה לאנטישמים רבים. מאז אני ממשיכה להעלות את רוב הציוצים שלי בשפה האנגלית מה שגרם למעל 15,000 תומכי ישראל מהעולם לעקוב אחרי ואחרי המידע שהם לא מקבלים בסי.אן.אן או אמ.אס.בי.סי ושאר חדשות העולם שמציגות את ישראל ככובשת אכזרית. אך גם אני השכלתי להבין, שהזירה הזאת חייבת למשוך אליה יותר דוברי עברית בכדי שלא תינתן גם פה - האפשרות לשונאי ישראל, להמשיך ולהפיץ את שנאת החינם שלהם.
העובדה שהציוץ של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנושא החומה של טראמפ עשה כזה רעש היא לא מקרית. גם העובדה שנשיא ארה"ב מצייץ מחדש את ראש ממשלתנו, לא מקרית בהחלט. יש משהו חדש באוויר – חוסר הצורך בתקשורת כדי להוציא הודעות קונקרטיות והצורך הנואש מאידך של התקשורת להפוך את הקערה על פיה בהתנפלות גסה ותוקפנית על כל ציוץ, ע"י הוצאתו מהקשר ומתן הקשר מזיק אחר לגמרי.
הנקודה שבה אני הבנתי כי הציוצים נהפכו לדבר הכרחי בזירה התקשורתית –פוליטית הישראלית, הוא הרגע שגם התקשורת החרדית החליטה שהיא לא נשארת מחוץ למשחק והיום, אפילו בקבוצות הוואטסאפ השונות והרבות של עולם התקשורת החרדית, רבים כבר לא טורחים לכתוב את מה שיש להם להגיד במילים, אלא פשוט שולחים צילום מסך של הציוץ שלהם – כמסר ממצה.
אני תמיד בעד רשתות חברתיות שנותנות פתחון פה לקול העם שחודר דרך החומה של תקשורת בעלת אג'נדה ספציפית ומסויימת ששלטה פה הרבה יותר מדי זמן, זו הייתה הדרך שגם אני עצמי פרצתי לתודעה וכך גם מאבקים חברתיים רבים נוספים. אך צריך לזכור שעם כל רשת חברתית חדשה שנפתחת באה גם אחריות.
חשוב לנו הרי איך שאנחנו נראים בעולם, חשוב לנו למנוע את ההסתה הגזענית נגד היהודים שמתפשטת ברחבי המדיה כמו אש בשדה קוצים ולמרות כל מה שנגיד, חשוב לנו איך מדינת ישראל נראית ולכן, גם הנוכחות שלנו בהסברה למען עם ישראל צריכה להיות נוכחת עכשיו יותר מתמיד. לא צריך לחשוש ממחסום השפה שכן טוויטר מציעה כפתור תרגום לכל ציוץ, מה שמאפשר לאנשים מכל רחבי העולם להגיב בשפתם לציוצים שלי בעברית ולי לענות להם באותה השיטה.
בסופו של יום, לקשור יהודים מכל רחבי העולם במקום אחד, ללא מחסום שפה, אלא מתוך חיבור של אמונה, ערכים ואהבת הארץ, יכול לעשות רק טוב למדינת ישראל – מבפנים ומבחוץ.
יש הגורסים כי הנשיא הנבחר דונאלד טראמפ הוא זה שהביא איתו את סערת הטוויטר, כשמאס בחדשות המזויפות שמוציאה התקשורת המיינסטרימית והחליט לעקוף את כולם מימין עם ציוצים ישירים אל הקהל שלו, חפים מכל עריכה מגמתית או פופוליסטית ממנה הוא סובל. אך חדי האבחנה ביניכם כבר שמו לב שזה קרה עוד לפני.
נכון, עם ישראל רגיל לפייסבוק. לא צריך לחשב תווים, לא לשבור את השיניים עם הרוב המוחלט של דוברי האנגלית בטוויטר ולא צריך למצוא את כל החברים מחדש ולבקש מהם שיעקבו אחריכם, אך בלי ששמתם לב, הפוליטיקאים הישראלים למדו מהר את השיטה ובחרו (כמו מקביליהם בעולם), להוציא את ההודעות החשובות שלהם דרך הטוויטר, לא בשביל אזרחי ישראל (שברובם לא שם), אלא בשביל מי אם לא: התקשורת. הטוויטר בעצם נהפך לשיח פורה בין נבחרי הציבור לכתבי התקשורת השונים. עד כאן הכל נשמע סביר יחסית, אז על מה באתי להתלונן כהרגלי, אתם בטח שואלים. אז זהו.
לאט ובטוח הפכה רשת הטוויטר לבמת השמאל הקיצוני בארץ ובעולם. אם בפייסבוק הם הפסידו - בטוויטר הם ניצחו. אולי זה בגלל הקשיים בשפה, אולי בגלל חוסר הרצון לנהל עוד רשת חברתית, אך מה שבטוח זה שרוב הישראלים לא שם – מה שגורם לפעילי השמאל לבזות ולהשמיץ את ישראל ואת מנהיגי הימין בציוצים בעלי אג'נדה ברורה, שמסיתים ומשקרים לעולם.
בתור פעילה חברתית ימנית מובהקת, שממש לא מתנצלת על כך, אני חייבת לציין שלא קל בטוויטר. אם אני מעזה להעלות ציוץ בעברית, בודדים האנשים שמגבים את דבריי, אך המוני השקרנים מארגוני השמאל השונים מגיעים בתורות וחוגגים. הם כמובן לא יגיעו לדפי הפייסבוק הימניים, שם הם מיעוט ולכן מעדיפים לוותר.
את חשבון הטוויטר האישי שלי פתחתי במהלך מבצע צוק איתן, שם הרגשתי חובה מוסרית לספר לעולם בשפה האנגלית, את האמת על מה שקורה בישראל ולא להשאיר את הזירה חופשייה לאנטישמים רבים. מאז אני ממשיכה להעלות את רוב הציוצים שלי בשפה האנגלית מה שגרם למעל 15,000 תומכי ישראל מהעולם לעקוב אחרי ואחרי המידע שהם לא מקבלים בסי.אן.אן או אמ.אס.בי.סי ושאר חדשות העולם שמציגות את ישראל ככובשת אכזרית. אך גם אני השכלתי להבין, שהזירה הזאת חייבת למשוך אליה יותר דוברי עברית בכדי שלא תינתן גם פה - האפשרות לשונאי ישראל, להמשיך ולהפיץ את שנאת החינם שלהם.
העובדה שהציוץ של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בנושא החומה של טראמפ עשה כזה רעש היא לא מקרית. גם העובדה שנשיא ארה"ב מצייץ מחדש את ראש ממשלתנו, לא מקרית בהחלט. יש משהו חדש באוויר – חוסר הצורך בתקשורת כדי להוציא הודעות קונקרטיות והצורך הנואש מאידך של התקשורת להפוך את הקערה על פיה בהתנפלות גסה ותוקפנית על כל ציוץ, ע"י הוצאתו מהקשר ומתן הקשר מזיק אחר לגמרי.
הנקודה שבה אני הבנתי כי הציוצים נהפכו לדבר הכרחי בזירה התקשורתית –פוליטית הישראלית, הוא הרגע שגם התקשורת החרדית החליטה שהיא לא נשארת מחוץ למשחק והיום, אפילו בקבוצות הוואטסאפ השונות והרבות של עולם התקשורת החרדית, רבים כבר לא טורחים לכתוב את מה שיש להם להגיד במילים, אלא פשוט שולחים צילום מסך של הציוץ שלהם – כמסר ממצה.
אני תמיד בעד רשתות חברתיות שנותנות פתחון פה לקול העם שחודר דרך החומה של תקשורת בעלת אג'נדה ספציפית ומסויימת ששלטה פה הרבה יותר מדי זמן, זו הייתה הדרך שגם אני עצמי פרצתי לתודעה וכך גם מאבקים חברתיים רבים נוספים. אך צריך לזכור שעם כל רשת חברתית חדשה שנפתחת באה גם אחריות.
חשוב לנו הרי איך שאנחנו נראים בעולם, חשוב לנו למנוע את ההסתה הגזענית נגד היהודים שמתפשטת ברחבי המדיה כמו אש בשדה קוצים ולמרות כל מה שנגיד, חשוב לנו איך מדינת ישראל נראית ולכן, גם הנוכחות שלנו בהסברה למען עם ישראל צריכה להיות נוכחת עכשיו יותר מתמיד. לא צריך לחשוש ממחסום השפה שכן טוויטר מציעה כפתור תרגום לכל ציוץ, מה שמאפשר לאנשים מכל רחבי העולם להגיב בשפתם לציוצים שלי בעברית ולי לענות להם באותה השיטה.
בסופו של יום, לקשור יהודים מכל רחבי העולם במקום אחד, ללא מחסום שפה, אלא מתוך חיבור של אמונה, ערכים ואהבת הארץ, יכול לעשות רק טוב למדינת ישראל – מבפנים ומבחוץ.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות