לקחת דוגמה מגדולי ישראל // הרב מרדכי מלכא

שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך:

שמות פרק יט (י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: (יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְקֹוָק לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי: (יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: (יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: (יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: (טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה: (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר: (כ) וַיֵּרֶד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְקֹוָק לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה: (כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב: (כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְקֹוָק יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְקֹוָק: (כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ: (כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק לֶךְ רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל יְקֹוָק פֶּן יִפְרָץ בָּם: (כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:

שאלות:
א} והקשו בעלי התוספות עה"ת יש לשאול הרי משה הזהיר את בנ"י בפסוק י"ד כאשר ציוה אותו השי"ת וא"כ מדוע הקב"ה חוזר בפסוק כ"א לבקש ממנו להזהיר שוב את בנ"י?

ב} עוד הקשו צריך להבין כיצד משה משיב לקב"ה בפסוק כ"ג שאין צורך להזהיר הרי השי"ת יודע מה לעשות?

ג} וכיצד שיכנע השי"ת את משה שבכל זאת צריך להזהירן?

תופעת הדור:

הנה בדורנו דור התשובה ישנם חידושים רבים מפאת התלהבות התשובה הדבר בא לידי ביטוי בהנהגות שונות בצורת הלבוש בבגדי לבן, ובלבוש הנשים שאלים שחורים ויש המהדרות גם ברעלות, כמו כן בצורת האדם יש אשר חוזרים בתשובה ואינם מתייחסים כלל למראיהן ומגדלים פאות וזקן בצורה פרועה או בלבוש מוזנח מבלי להתחשב שהדבר גורם למיאוס כלפי אשתו ומערער את שלום ביתו, וכן בחינוך בניהם מאלצים אותן בדרך אשר חריגה מהמקובל ומתוך הנחה כי זו דרכה של תורה ולצערנו מחטיאים את המטרה, וזו אחת הסיבות הגדולות לנשירה מעולם התורה מחוסר רגישות והבנה לנפשו של הילד, אלא הכל מתחיל ונגמר לפי תפיסת עולמו של האבא ושאיפתו למרות שאין הדבר תואם לכוחו ויכולתו של הבן, לאלצו לקום לנץ או ללכת לטבול במקוה ואפילו קר עד ששמעתי שיש אשר מטבילים אפילו תינוקות במים קרים בכדי להופכן למלאכים ועוד כהנה הנהגות שונים ומשונים, ואמנם יש להדגיש כי הכל נעשה מצד אחד מלב טהור לעשות רצון השי"ת, אולם הם טועים בדרכן מאחר ואין להם מורי דרך צמודים, או לחלופין יש איזה בעל תשובה אשר יש לו כריזמה ומרץ והופך להיות מורה דרך לרבים למרות שהוא עצמו טועה בדרכו וממשיך להחדיר את כל הטעויות לאחרים, וזו אחת ממכות דורנו שבעלי תשובה רבים שעדיין כלל וכלל אינם ראויים להורות ולהדריך את הרבים שלוקחים את השרביט לידם ומכשילים את הרבים, ועל כגון זה אמר שלמה המלך במשלי פרק ז (כו) כִּֽי־רַבִּ֣ים חֲלָלִ֣ים הִפִּ֑ילָה וַ֝עֲצֻמִ֗ים כָּל־הֲרֻגֶֽיהָ: ודרשו חז"ל במסכת עבודה זרה דף יט ע"ב, וכן במסכת סוטה דף כב ע"א אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב, מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה? זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ולזאת חובה על כל אחד לדעת שיסוד היסודות מעיקרי הדת הוא כמ"ש דברים פרק לב (ז) זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר, שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ: ואמרו חז"ל שמות רבה (שנאן) פרשת שמות פרשה ג שאל אביך ויגדך זקניך [ויאמרו לך] (דברים לב), שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל. ללמדנו בכדי להינצל מטעויות שצריך ללכת ולהתבונן בזקני הדור ובגדולי הדור ולחכות את דרכן כי להם המסורת מדור הקודם וכך דור אחר דור עד משה רבנו, וכל העושה חדשות הוא בעל מלחמות, בהיות וכל המשנה ידו על התחתונה, וכל זה נלמד מפרשתנו כדלקמן.

התורה מלמדת כי חובת האדם ללמוד מהנהגת גדולי הדור:

ונקדים לבאר את הנאמר בפרשת יתרו שכתוב בשמות פרק יח (ז) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: ופרש"י שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ז ויצא משה כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא: וראיתי שואלים מניין לרש"י שיצא גם אהרון יתכן ורק משה מאחר ולא נכתב בפסוק? ותירצו הרי מבואר בפרשת ויצא יעקב שחז"ל דרשו ממה שכתוב ויצא ולא כתוב וילך משמע שיציאת צדיק עושה רושם כי פנה זיוה פנה הדרה, וא"כ גם כאן שכתוב ויצא משה משמע שפנה זיוה והדרה, ואם נאמר שאהרון ששקול כמשה לא יצא איך אפשר לומר שפנה זיוה והדרה, אלא בהכרח שגם אהרון יצא אחרי משה וממילא גם כלל ישראל. נמצינו למדים עד כמה היית הנהגת ישראל על פי גדולי הדור ומה שעשו גדולי הדור עשו כלל ישראל, כמ"ש שְׁאַ֤ל אָבִ֙יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ:

מדוע בתחילה משה הזהיר רק שני דברים ולא שלושה:

ובזה יובן גם בפרשתנו שמשה רבנו טען להבנתו שגם למשה ואהרון אין רשות לעלות להר, א"כ אין צורך להזהיר את בנ"י שלא יעלו כי מי יראה שאפילו משה ואהרון אינם עולין וילך ויעלה, כיון שבנ"י כיבדו את מנהיגם, וזהו הטעם שמשה רבנו למרות שהשי"ת ציוה אותו להזהיר את בנ"י בשלושה דברים והתקדשתם והיו נכונים והגבלת את העם, ומשה רבנו בפועל בתחילה הזהיר רק על שני דברים על קדושה והכנה אבל על הגבלה לא הזהיר, וכיצד לא קיים את ציווי השי"ת? אולם בהיות והבין שגם הוא לא יעלה ידע שאזהרה השלישית להגביל יקיים אותה במה שהוא ואהרון יהיו איתם בתחתית ההר ומי יעיז לעלות כשרואה שהם לא עולים ונמצא כאילו אמרו בפירוש לישראל את ההגבלה, אולם השי"ת אמר לו אתה ואהרון תעלו להר וממילא אין להם את הדוגמה האישית ממנהיגם לכן צריך להזהירם וירד להזהירם.

סיפור על הגרע"א כיצד התיר את הנדר:

ומסופר כיצד הגרע"א התיר נדר של ת"ח שלא יצא מבית המדרש בחכמה עפ"י יסוד זה, שפעם הגיע לעירו של רבי בנימין דיסקין אביו של המהרי"ל וסיפר לו שיש להם צרה קשה שלא מצליחים לפתור אותה וקשה לבני העיר לעמוד בה, וסיפר כי ת"ח אחד נדר שלא יצא מבית המדרש והיו נזקקים להחיותו ולטפל בו ובשבת בגלל העירוב היה להם מאוד קשה ולא ידעו מה לעשות כי לא הצליחו למצא פתח וחרטה להתיר את הנדר, כאשר הגיע הגרע"א אמר לרבי בנימין שהוא יתיר אך בתנאי שיבא איתו לבקרו בבית המדרש, ואכן כל העיר רעשה וגעשה שגרע"א והראב"ד הולכים לבקרו בבית המדרש ומי יראה אותם יוצאים ולא יצא כך שהצטרפו רבים מבני העיר, וממילא היה לו פתח להתיר את הנדר שעל דעת זה לא היה נודר שכולם יטרחו בשבילו.

המודל לחיקוי הם גדולי הדור:

נמצינו למדים בהמשך לדברנו בשבוע שעבר שהדרך הנכונה היא לראות ולחקות את הנהגת גדולי ישראל ולא להמציא הנהגות יותר ממנהיגי הדור כיון שבזה מקלקל את אמונת חכמים וגורם לו להפר את המשמעת לגדולי הדור מתוך התחושה המתחוללת בליבו שהוא נעלה יותר מהן בהנהגותיו וממילא מזלזל בדבריהם, ובפרט בימינו דור התשובה שיש רבים שחוזרים בתשובה ומרוב התלהבות רוצים להיות מלאכים וממציאים הנהגות שונות ומשונות מתוך מחשבה שהן עלו והתעלו יותר מכולם, ואין זה אלא יוהרא ויצא שכרו בהפסדו, בהיות ועי"ז אינו מקבל את דעת תורה מאחר וחושב שהם עדיין לא הגיעו לדרגתו, זאת ועוד שלמרות שבזמן ההתלהבות עושים איזו הנהגה של חסידות אך לאורך הזמן מתחרט כי מבין שהדבר קשה, וכן אחרי הכל הרגליו וטבעיו שהושרשו בתוכו אינם נעלמים ברגע אלא זה מצריך עבודת פרך על המידות לשנותם, כאשר ענינו רואות לפעמים בעלי תשובה שמצד אחד נראים לכאורה כמלאכים וברגע שמגיעים לויכוח עם הזולת או בכביש הופכים להיות כאריות ולראות את עברם כאילו אדם אחר עומד לפניהם הן בדיבורו והן במעשיו, וכבר אמר הגרי"ס יותר קל ללמוד את כל הש"ס מלתקן מידה ותכונה שלילית אחת, וממילא נפגש עם כל מיני מצבים שאינו מצליח לעמוד בניסיון וחוזר לסורו ומחלל שם שמים, כיון שמצד אחד עושה מעשה חסידות מופרזת ומאידך נופל בזוטות ואומרים הרואים תראה איך החרדים מתנהגים, אולם הדרך הנכונה שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך, לראות וללמוד מעיני העדה כיצד עליו להתנהג ולהנהיג את בני ביתו, ועל דבר זה אמרו חז"ל ואל תהיה חסיד הרבה, ודור דור ודורשיו ויפתח בדורו כשמואל בדורו וכמ"ש בתורה והלכת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם כי הציווי לכל הדורות עד סוף בריאת העולם להעתיק דרכי והנהגת גדולי ישראל.

מעשה עם הגרב"צ אבא שאול ומרן הרב עובדיה זצ"ל.

סיפר לי הרב צוריאל קריספל הי"ו מעשה שהיה כאשר בני הגדול שיחיה הגיע לגיל שלוש, קיימנו את מנהג ישראל החאלקה, ניגשתי איתו לחכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל כדי שיברכו ויגזור לו מעט מהשיער, לבן היה שיער ארוך ועבות וכבר מגיל קטן מאוד רעייתי הייתה מסרקת אותו בצורה כזו שהיו הפיאות משתלשלות ללחייו פיאות עבותות ויפות, וחשבנו להשאיר לו פיאות גם לאחר גיל שלוש, אגב גם לי היו פיאות ארוכות אחרי האוזן, ניגשנו לחכם בן ציון והבאתי לו את המספריים כדי שיגזור לו מהפוני בקידמת המצח, אך חכם בן ציון הושיט את ידו לעבר הפיאות וגזר לו במפתיע את הפיאה הימנית, ניסיתי להניא אותו ולומר לו שאנחנו מעוניינים להשאיר לו הפיאות, אך הוא דחה אותי ואמר לי שלא נהוג אצל בני עדות המזרח לגדל פיאות, ואף אמר לי שגם הפיאות שלי אינן כמנהג רבותינו הספרדים. וכן היה בבן השני אשר התחנך בת"ת המסילה והיה רב אשר מלווה ומכין את התלמידים לישיבות ביקש ממנו שצריך להוציא ציציות בחוץ וגם לגדל פאות כמנהג עולם הישיבות, ומאחר וידעו כי הגרב"צ התנגד לפאות ולצערנו כבר נפטר הלכו למרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל וסיפר לו את אשר היה עם הגרב"צ ואשר מבקשים בת"ת ומה עליו לעשות, והורה הרב כי על הציציות אפשר להוציא בחוץ אבל פאות הוא נגד מנהגנו ואין להשאיר הפיאות. אין ספק שהסבר דעתם של שני מאורי הדור אינה מחוסר יראת שמים אלא מפני הראיה לרחוק האם התלמיד יתמודד עם החברה נגד המקובל ומאחר והדבר מכניס אותו לניסיון שהוא מעל יכולתו, על כגון דא נאמר אל תהיה צדיק הרבה אלא פוק חזי מה מנהג רבותינו ועל פיהם ישק דבר.

הדוגמה האישית:

עוד נלמד מכאן שהדוגמה האישית היא המוסר הכי גדול והוא עמוד התווך בחינוך כיון שכאשר האדם מדבר ומוכיח לא תמיד יודע איך וכיצד לדבר הן בסגנון והן בטון, לעומת זה הדוגמה האישית חודרת עמוק אצל הרואה כיון שהוא מפנים את הדברים בצורה שהוא מבין, ולכן משה רבנו אמר לקב"ה אם אנחנו בכלל הציוי ולא נעלה להר מי יראה אותנו ויעיז לעלות כך שציוי השלישי של והגבלת את העם אני מקיים בגופי שזה יותר גדול מדיבור, והקב"ה הסכים איתו אלא שהבהיר לו כי הוא אינו בכלל הציוי ולכן חייב לצוות ולהזהיר את בנ"י. ולכן כל אדם תלוי בו חינוך בניו בזה שהוא מראה בהנהגתו את ערכו לתורה ולתפילה כי לא יתכן שהוא יזלזל ויתן ערך לדברים אחרים ויבטל שיעור תורה לכל צורך ויזלזל בתפילה וידרוש מבנו יותר ממה שהוא עצמו עושה כי טול קורה מבין עיניך. וכך ביאר האלשיך הקדוש זצ"ל פרשת ואתחנן את הפסוק דברים (ו) וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ: (ז) וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ: (ו) וזה מאמרו יתברך בתורתו באומרו והיו כו'. לומר, הלא עליך מוטל ללמד לבניך תורה ואהבת ה' בכל לבב ובכל נפש ובכל מאד כאשר צויתי עליך. אך דע איפה, כי למען יהיו דבריך שנונים ליכנס בלב בניך בעצם צריך תחלה תקבלם אתה על עצמך בלבבך ובשני יצריך בעצם. ואז בלמדך את בניך, יפלשו הדברים ויכנסו עד קרב לבם כחצי גבור שנונים. וזהו והיו הדברים האלה על לבבך תחלה, (ז) ואחר כך ושננתם לבניך. כי יהיו כשנונים, לפלש נתיב מאזניהם עד תוך קרב לבם. ועל כן לא אמר ולמדתם לבניך עכ"ל: וכן כתב בספר בשבילי החינוך להרב שוורץ בשם החזו"א. ב במעלת הדוגמה האישית של המחנך: כתוב במסכת ברכות ז'. גדול שימושה יותר מלימודה, וכתב החזון איש אמונה ובטחון פרק ד'. גדול שימושה יותר מלימודה היות והתלמיד מחקה תמיד את רבותיו.

כתב המגיד מדובנא בספרו אהל יעקב בריש פרשת תזריע וז"ל זה שאמרו חז"ל אטו יראה מילתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא ברכות ל"ג, ור"ל אצל משה כי באמת היראה היא דבר גדול מאד ועכ"ז בדורו של משה היה נקל להשיג היראה ע"י יראתו וקדושתו של משה כי היו מושפעים ומקבלים ממנו וממדרגתו. ואני בהיותי בווילנא אצל מורי הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא זי"ע שאלתי את פיו לאמר איזה דרך יבוא השפע ובאיזה אופן ישפיע הצדיק מיראתו גם לבני דורו? השיב לי משל לכלי גדול אשר כלים קטנים סובבים אותו מכל צד ואתה תעמוד ותשפוך אל הכלי גדול בלי הפסק בע"כ כאשר הכלי גדול נתמלא על כל גדותיו אז כל מה שתשפוך עוד יגיע אל הקטנים אשר אצלה, אבל כל עוד אשר היא בעצמה לא נתמלאה ודאי שלא יגע אל הסמוכים אליו מאומה עכ"ל.

מעשה שסיפר הבא"ח בנפלאים מעשיך

וכמעשה שסיפר הבן איש חי בספרו נפלאים מעשיך שהיה אבא שהיה רגיל להעניש את בנו על כל מעשה ופעם ראה את בנו שהתיישב לאכול בלי נטילת ידים וכעס עליו תפסו ברגליו ולקח השוט להכותו וכאשר התכוון להכות את רגליו השוט פגע באצבעות ידיו של האבא ומאוד כאב לו ונאנח מהכאב, ובנו העיר לו עד שהוא מכהו על נטילת ידים הקב"ה גרם שתכה את ידיך שאינך מקפיד ליטול ידים וטול קורה מבין עיניך.

מעשה עם הרה"צ שלום שבדרון והחזו"א:

מסופר על המגיד הירושלמי הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל שכאשר שימש כמשגיח רוחני בישיבת תפארת צבי בעיר הקדש ירושלים נהג להסתובב הלוך ושוב בין הספסלים כשבידו ספר פתוח ועיניו נתונות בו מספר רבי משה קופשיץ ראיתי איך השגיח על התלמידים אחרי הצהריים כשהוא מסתובב הלוך ושוב בהיכל הישיבה וחזר על דפי גמרא בעל פה המחזה השפיע עלינו מאד, והנה פעם ראהו בכך איזה תלמיד חכם והעיר לו צריכים להשגיח ולא ללמוד, מה עשה ר' שלום עלה על האוטובוס הנוסע לתל אביב משם נסע לבני ברק נכנס לחזון איש וסיפר לו על הנזיפה שקיבל מאותו יהודי תלמיד חכם. החזון איש פסק את פסוקו שהדוגמה האישית היא ההשגחה הטובה ביותר.

מעשה עם הסטייפלר זצ"ל:

לפני שנים רבות שאלתי את הסטייפלר זצ"ל בעניין חינוך הבנים מה עלי לעשות בשולחן שבת בכדי לחנך את הילדים האם ללמוד איתם מוסר או דבר אחר, והשיב לי כי החינוך והמוסר הכי גדול שיש הוא הדוגמה האישית שכאשר האדם משתדל להיות דוגמה באכילתו ובדיבורו ובברכתו הרי זה מוסר השכל שחודר עמוק אצל הילדים הרבה יותר מתוכחות מוסר שפעמים רבות הן פוגעות ומשיגים הפוך מהמטרה.

מעשה עם הגרש"ז אויירבך זצ"ל:

מסופר בספר המאור הגדול עמוד ע. פעם בא איש לפני הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אוירבעך זצוקלה"ה ותינה לפניו את צערו אני אדם העוסק בתורה ומדקדק במצוות קלה כחמורה ואילו בני פנו לי עורף אינם הולכים בדרכי ומזלזלים בהרבה דברים חשובים שאני מקפיד לשמור עליהם, שכני לעומת זה שהוא יהודי פשוט ותו לא זכה לבנים טובים ההולכים בדרך הישר מדוע? השיב לו הרב הגאון שהסיבה לכך היא שבעת היותך משוחח עם בניך אתה מזכיר את שמותיהם של גדולי תורה לגנאי מזלזל בהם מטיח בהם ביקורת מגנה אותם ומדבר עליהם לשון הרע, הבן שאינו יודע חכמות שמע ממך את הדברים וקיבל אותם כמות שהם, מסיבה זו ירד ערכם בעיניו והוא אינו שואף להיות גדול בתורה. לעומת זה השכן שהוא יהודי פשוט מדבר תמיד בשבחם של תלמידי חכמים וגם בעתות מחלוקת אינו מגנה אותם אלא להיפך הוא משבח ומפאר אותם ובזה מגדיל הוא את כבוד התורה וערכה בעיני בניו לפיכך כאשר הם חושבים על עתיד חייהם הם נוהגים בדרך טובה כמו ששמעו מאביהם לכן זכה לדור ישרים יבורך.

שאלת הזוהר מדוע זכה יתרו לפרשה על שמו:

שואל וכי רק יתרו שמע הרי כל העולם שמעו? ומתרץ שהוא שמע והסיק מסקנות ואחרים שמעו ולא חזרו בתשובה. ומאז ביאת יתרו {הכומר הגדול להבדיל בזמננו האפיפיור} באו הרבה להתגייר ונתקדש שמו יתברך:

וז"ל הזוהר וישמע יתרו וגו' וכי יתרו שמע וכל עלמא לא שמעו והא כתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון? אלא כל עלמא שמעו ולא אתברו והאי שמע ואתבר [דף סח עמוד ב] ואתכפיא מקמיה דקודשא בריך הוא ואתקרב לדחלתיה, וכו' [דף סט עמוד א] וכו' וכיון דאתא יתרו דאיהו כומרא עלאה דכל טעוון אחרנין כדין אתתקף ושליט יקרא דקודשא בריך הוא על כלא, בגין דכל עלמא כד שמעו שמע גבורתיה דקודשא בריך הוא זעו, וכלהו הוו מסתכלן ביתרו דאיהו חכים ורב ממנא דכל טעוון דעלמא כיון דחמו דאיהו אתא ופלח ליה לקודשא בריך הוא ואמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים כדין כלהו אתרחקו מפולחניהון וידעו דלית בהו ממשו, כדין אתייקר יקרא דשמא קדישא דקודשא בריך הוא בכל סטרין ועל דא אתרשים פרשתא דא באורייתא ושירותא דפרשתא הוה ביה ביתרו עכ"ל. מבואר בזוהר כי זכה יתרו אשר היה ראש הכמרים להוות דוגמה לכל העולם לאמונה בקב"ה.

הנאום הנוצץ המהווה דוגמה אישית של נשיא ארה"ב טראמפ:

הראת לדעת עד כמה כוח ההשפעה של הדוגמה האישית, וכעין זה בימינו אירע דבר שלא שמענו מזמן
כיצד עומד נשיא ארה"ב המעצמה הגדולה בעולם ומכריז כבל כל העולם כי אין ערך לאדם בלי הרוחניות ובלי האמונה באלוקי שהוא השומר עלינו וכל הצלחתנו תלויה בו ובהתנהגות שלנו שעושים רצון השי"ת, אני בטוח שעל כזו נועזות של נשיא המעצמה האדירה וכנוצרי מכריז כבל כל העולם דבר כזה שכרו יהיה עד בלי די ממש מעין יתרו שבשביל מעשה כזה זכה והונצח בתורתנו לדורות, דבר שלצערנו לא שומעים אותו בארצנו חבל מאוד.

מוסר השכל:

נמצינו למדים שני דברים דבר ראשון שחובתו של האדם כאשר מסתפק בהנהגתו שאל אביך ויגד זקנך ויאמרו לך ולהתבונן בהנהגת גדולי הדור ולהעתיק את מעשיהם כי הם המודל לחיקוי ולא להתיימר להיות יותר טוב מהם ועכ"פ לפחות בדברים שהן גלויים לעיני כל אדם כי הדבר מביא אותו ליוהרא. דבר שני שצריך לדעת שיסוד החינוך הוא הדוגמה האישית ולהיות בדרכיו ומעשיו ספר מוסר מהלך ליוצאי חלציו וזה המוסר הגדול ביותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!