להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>
להצטרפות לקבוצת בחדרי נשים בוואצאפ לחצי כאן 
הקנאה אוכלת אותך? הגיע הזמן לשים לזה סוף. עכשיו
לפעמים זה נראה כאילו אנחנו במצעד של קנאה בלתי נגמרת. זה לא טוב לנו, וזה גם לא נכון בכלל, אבל מה אפשר לעשות? טור מעולה לשבת של עו"ד רבקה שוורץ. חובת קריאה
- עו''ד רבקה שוורץ
- כ"א שבט התשע"ז
ל
ראית איזה בית הוא קנה? מה הוא עשה טוב ממני שהצליח להשיג את זה ואני לא? ראית את המינוי שהיא קיבלה? שנים אני חולמת על זה ופתאום היא באה משום מקום ומקבלת.
איזה קמפיין מטורף הם קטפו, המשרד שלי גם חייב אותו. איזה תמונות מטורפות היא העלתה בחול אני רוצה גם! (ובתגובה לתמונות אני אכתוב: מגיע לך תהני!)
אמא אני רוצה ילקוט כמו שלה.
הייתי הורגת בשביל זוגיות כמו שלהם.
לא צריך להכביר בדוגמאות, אם נתחיל לא נסיים, כל אחת ואחד יכולים לכתוב כאן בתגובה לפחות עשר דוגמאות של ״יצאו לי העיניים״.
הגענו למצב שבו אנחנו מוצאים את עצמינו מקנאים לא רק בהצלחה של השני, אלא גם בכאב של השני: היא גרושה בטח יכולה לעשות מה שהיא רוצה!
אני רוצה גם.
היא חולת סרטן כולם מחבקים אותה ומעריצים אותה, למה אותי לא?
הוא איבד את אשתו עכשיו כל הקרנות מחזרים אחריו והוא יכול לתת דירה לכל ילד, אני גם רוצה לתת דירה לילדי.
ואין לזה סוף.
פתאום הקנאה קיבלה גם אישור: כן, זה טבעי לקנא, אין סיבה להדחיק את זה וצריך להתייצב מול הקנאה ולהסתכל לה בעיניים ולומר: כן, גם לי מגיע, גם אני רוצה וזכותי!
עשרת הדברות הוצגו בפני עם ישראל השבוע, עשרת חוקי היסוד של עם ישראל.
ואף אחד מהדיברות האלה לא קלים, כל דיבר משמעותי וכבד יותר מהשני: שמירת שבת! לעצור הכל, אבל הכל ליום אחד זה נראה כמו בלתי אפשרי, לכבד הורים בכל מצב, גם כשהם קשים וגם כשהם זקנים וגם כשממש אבל ממש לא מתאימה לי דעתם ובודאי בעידן בו אנחנו דורשים מההורה להכיל אותנו ואת השונה ולשלם את חשבון הסופר ולתת לנו דירה, לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, דרישות ברף הכי גבוה מופיעות שם.
אבל מה הדיבר הכי קשה? הדיבר האחרון! לא תחמוד.
דיבר שכולל פירוט ברחל בתך הקטנה לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד).
בספר דברים מופיעה גם תוספת , לא רק לא תחמוד אלא "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא *תִתְאַוֶּה* בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
רבותי, לא תחמוד מופיע בעשרת הדברות ולמה זה הכי קשה? כי בכל שאר הדברות צריך לעשות מעשה כדי לקיים או לא לקיים אותם, בלא תחמוד ולא תתאווה מספיק שתחשוב בלב: יא אללה איזו אשה יפה יש לו, מה איתי? מספיק לחשוב בלב: אני רוצה גם!
והפסוק מסתיים ב: לא תחמוד את כל אשר לרעך ויבוא מי שיפרש את זה כ: כשאתה חומד את אשתו של השני, תסתכל על כל אשר לו ועל כל התמונה ותבין שיש לו גם חובות ומחלות ואתה לא רוצה את החבילה שלו, תגיד תודה על מה שיש לך.
ואני לא אוהבת את הבריחה הזו אל ה-תסתכל על כל הפעקלה שלו, כן, אני רוצה רק את החלק הספציפי הטוב שלהם, אני רוצה רק את החול אליו הם טסו, אני רוצה רק את העקבים שלה מכיכר המדינה, אני רוצה רק את הג׳וב שהוא קיבל וכינתה את זה יפה מישהי ברשת: קנאה מודולרית.
אז לא סתם זה מופיע בעשרת הדיברות וכן, זה שזה קשה ואפילו קשה מאד לא הופך את זה למותר.
אז מה נעשה? נפסיק לשאוף? נפסיק לקבל השראות? נשאר תקועים איפה שאנחנו?
והתשובה היא : לא! התורה לא מבקשת מאיתנו לא לרצות, התורה מבקשת מאיתנו לא לרצות *את של השני* בשו"ת "דברי יציב" חלק חושן משפט סימן סה, מוסבר כי מותר לאדם לרצות עושר, ודאי שמותר, אבל בלי קשר לעושרו של מישהו אחר!
אתה רוצה להיות עשיר? סמן מטרה והתקדם אליה, זכותך וזה גם לגמרי חיובי, אבל ברגע שאתה רוצה את אותו עושר רק כי לחבר שלך יש: כאן עברת על לא תחמוד!
מותר לך להתפלל שתהיה לך זוגיות טובה, שתמצאי את בן הזוג המושלם, מותר ורצוי וחובה וזכות, אבל ברגע שהרצון הזה נובע מ: אני רוצה בן זוג כמו שלה יש, זהו, הכמו שלה הזה הוא כבר נכנס לקטגוריית : לא תחמוד, תתפללו, תבקשי, בגלל שאת רוצה/צריכה/חולמת, לא בגלל שלשני
אפשר ללמוד את זה גם ממה שנאמר בספר משלי "לא תחמוד יופיה בלבבך" שאומר ולואי אשתי תהיה יפה כמוה (מהר"ם אלשיך). כי כל מה שמותר לאדם הוא להתפלל שתהיה לו אישה יפה מצד עצמה, בלי קשר ליופיין של נשים אחרות.
ונכון, זה לא קל, זה לא הופך את זה לבסדר, מבחינת התורה זה עומד באותו מתחם עם לא תגנוב! עם לא תרצח! עם לא תנאף וכו ומבחינתינו כבני אדם זה קשה לנו יותר מכל שאר הדברות.
אז נהפוך את זה לקל: במקום לאכול את הלב על מה שיש לשני ומתי זה יהיה שלנו, אכילת לב שלא מביאה אותנו לשום מקום, חוץ מלקנאה הרסנית, לחוסר פרגון, זה יכול מקסימום לפגוע לשני במה שהשיג, אבל זה לא יהפוך להיות שלנו.
במקום לבדוק מה יש לשני, פשוט נרשום לעצמינו (פיזית, לרשום ממש, או לומר בקול) אני רוצה להגיע למטרה הזו והזו, אני רוצה בית גדול, אני רוצה לעבוד שם ושם, אני רוצה להרוויח כך וכך, אני רוצה להתחתן עם כזה וכזה, אני רוצה שהבן שלי יתקבל לשם ושם ונתחיל לעשות מעשים כדי להגיע לזה, ונגיע!
לא נגיע כי השני הגיע, נגיע לזה כי מגיע לנו, כי רצינו, כי ביקשנו, כי עבדנו קשה, כי התפללנו, נגיע לזה מכל סיבה בעולם, שקשורה *אלינו*
לא נגיע לזה כי לרעינו וחברינו יש! מה ששלו שלו, מה ששלי שלי, יש מספיק בשביל כולם.
פשוט לעשות הפרדה בין השגת יעדים לבין קנאה.
שבת של שלום, של אחווה, של השגת יעדים שלנו ולא של אחרים.
איזה קמפיין מטורף הם קטפו, המשרד שלי גם חייב אותו. איזה תמונות מטורפות היא העלתה בחול אני רוצה גם! (ובתגובה לתמונות אני אכתוב: מגיע לך תהני!)
אמא אני רוצה ילקוט כמו שלה.
הייתי הורגת בשביל זוגיות כמו שלהם.
לא צריך להכביר בדוגמאות, אם נתחיל לא נסיים, כל אחת ואחד יכולים לכתוב כאן בתגובה לפחות עשר דוגמאות של ״יצאו לי העיניים״.
הגענו למצב שבו אנחנו מוצאים את עצמינו מקנאים לא רק בהצלחה של השני, אלא גם בכאב של השני: היא גרושה בטח יכולה לעשות מה שהיא רוצה!
אני רוצה גם.
היא חולת סרטן כולם מחבקים אותה ומעריצים אותה, למה אותי לא?
הוא איבד את אשתו עכשיו כל הקרנות מחזרים אחריו והוא יכול לתת דירה לכל ילד, אני גם רוצה לתת דירה לילדי.
ואין לזה סוף.
פתאום הקנאה קיבלה גם אישור: כן, זה טבעי לקנא, אין סיבה להדחיק את זה וצריך להתייצב מול הקנאה ולהסתכל לה בעיניים ולומר: כן, גם לי מגיע, גם אני רוצה וזכותי!
עשרת הדברות הוצגו בפני עם ישראל השבוע, עשרת חוקי היסוד של עם ישראל.
ואף אחד מהדיברות האלה לא קלים, כל דיבר משמעותי וכבד יותר מהשני: שמירת שבת! לעצור הכל, אבל הכל ליום אחד זה נראה כמו בלתי אפשרי, לכבד הורים בכל מצב, גם כשהם קשים וגם כשהם זקנים וגם כשממש אבל ממש לא מתאימה לי דעתם ובודאי בעידן בו אנחנו דורשים מההורה להכיל אותנו ואת השונה ולשלם את חשבון הסופר ולתת לנו דירה, לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, דרישות ברף הכי גבוה מופיעות שם.
אבל מה הדיבר הכי קשה? הדיבר האחרון! לא תחמוד.
דיבר שכולל פירוט ברחל בתך הקטנה לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (שמות כ', י"ד).
בספר דברים מופיעה גם תוספת , לא רק לא תחמוד אלא "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא *תִתְאַוֶּה* בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
רבותי, לא תחמוד מופיע בעשרת הדברות ולמה זה הכי קשה? כי בכל שאר הדברות צריך לעשות מעשה כדי לקיים או לא לקיים אותם, בלא תחמוד ולא תתאווה מספיק שתחשוב בלב: יא אללה איזו אשה יפה יש לו, מה איתי? מספיק לחשוב בלב: אני רוצה גם!
והפסוק מסתיים ב: לא תחמוד את כל אשר לרעך ויבוא מי שיפרש את זה כ: כשאתה חומד את אשתו של השני, תסתכל על כל אשר לו ועל כל התמונה ותבין שיש לו גם חובות ומחלות ואתה לא רוצה את החבילה שלו, תגיד תודה על מה שיש לך.
ואני לא אוהבת את הבריחה הזו אל ה-תסתכל על כל הפעקלה שלו, כן, אני רוצה רק את החלק הספציפי הטוב שלהם, אני רוצה רק את החול אליו הם טסו, אני רוצה רק את העקבים שלה מכיכר המדינה, אני רוצה רק את הג׳וב שהוא קיבל וכינתה את זה יפה מישהי ברשת: קנאה מודולרית.
אז לא סתם זה מופיע בעשרת הדיברות וכן, זה שזה קשה ואפילו קשה מאד לא הופך את זה למותר.
אז מה נעשה? נפסיק לשאוף? נפסיק לקבל השראות? נשאר תקועים איפה שאנחנו?
והתשובה היא : לא! התורה לא מבקשת מאיתנו לא לרצות, התורה מבקשת מאיתנו לא לרצות *את של השני* בשו"ת "דברי יציב" חלק חושן משפט סימן סה, מוסבר כי מותר לאדם לרצות עושר, ודאי שמותר, אבל בלי קשר לעושרו של מישהו אחר!
אתה רוצה להיות עשיר? סמן מטרה והתקדם אליה, זכותך וזה גם לגמרי חיובי, אבל ברגע שאתה רוצה את אותו עושר רק כי לחבר שלך יש: כאן עברת על לא תחמוד!
מותר לך להתפלל שתהיה לך זוגיות טובה, שתמצאי את בן הזוג המושלם, מותר ורצוי וחובה וזכות, אבל ברגע שהרצון הזה נובע מ: אני רוצה בן זוג כמו שלה יש, זהו, הכמו שלה הזה הוא כבר נכנס לקטגוריית : לא תחמוד, תתפללו, תבקשי, בגלל שאת רוצה/צריכה/חולמת, לא בגלל שלשני
אפשר ללמוד את זה גם ממה שנאמר בספר משלי "לא תחמוד יופיה בלבבך" שאומר ולואי אשתי תהיה יפה כמוה (מהר"ם אלשיך). כי כל מה שמותר לאדם הוא להתפלל שתהיה לו אישה יפה מצד עצמה, בלי קשר ליופיין של נשים אחרות.
ונכון, זה לא קל, זה לא הופך את זה לבסדר, מבחינת התורה זה עומד באותו מתחם עם לא תגנוב! עם לא תרצח! עם לא תנאף וכו ומבחינתינו כבני אדם זה קשה לנו יותר מכל שאר הדברות.
אז נהפוך את זה לקל: במקום לאכול את הלב על מה שיש לשני ומתי זה יהיה שלנו, אכילת לב שלא מביאה אותנו לשום מקום, חוץ מלקנאה הרסנית, לחוסר פרגון, זה יכול מקסימום לפגוע לשני במה שהשיג, אבל זה לא יהפוך להיות שלנו.
במקום לבדוק מה יש לשני, פשוט נרשום לעצמינו (פיזית, לרשום ממש, או לומר בקול) אני רוצה להגיע למטרה הזו והזו, אני רוצה בית גדול, אני רוצה לעבוד שם ושם, אני רוצה להרוויח כך וכך, אני רוצה להתחתן עם כזה וכזה, אני רוצה שהבן שלי יתקבל לשם ושם ונתחיל לעשות מעשים כדי להגיע לזה, ונגיע!
לא נגיע כי השני הגיע, נגיע לזה כי מגיע לנו, כי רצינו, כי ביקשנו, כי עבדנו קשה, כי התפללנו, נגיע לזה מכל סיבה בעולם, שקשורה *אלינו*
לא נגיע לזה כי לרעינו וחברינו יש! מה ששלו שלו, מה ששלי שלי, יש מספיק בשביל כולם.
פשוט לעשות הפרדה בין השגת יעדים לבין קנאה.
שבת של שלום, של אחווה, של השגת יעדים שלנו ולא של אחרים.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות