על הפתיחות והסגירות במגזר החרדי // טור
לפתיחות וסגירות יש מחיר - האיזון ביניהם, יחד המציאות בשטח היא האמת הקובעת בסוף. טור
מרדכי רוט
ישבו אצלי במרכז השבוע שני מקרים כ"כ מנוגדים אחד לשני שגרמו לי לחשוב לעומק על ההשלכות שיש גם לפיחות וגם לסגירות.
ישב אצלי אדם בגיל 35 לחייו זקנו מגולח והוא מספר לי על בנו . הוא , יהודי 'מודרני' בלשון העם לא אשטח את כל סיפור חייו אבל בסופו של יום הוא החליט שילדיו לא יסבלו מהסגירות בה הוא גדל . הוא כעס על החינוך בישיבות , על כל צורת החינוך החרדית ושלח את ילדיו לחינוך פתוח יותר. היום הוא מבכה את התוצאה. בנו כבר אינו דתי בכלל . לא חובש כיפה ומסתובב בחברה לא דתית בכלל . גם הבנות שלו פרקו עול כמעט לחלוטין. הוא הבין על בשרו שיש מחיר לפתיחות.
סיפור שני שנתקלתי בו השבוע הוא על ידיד שמספר לי שבנו לומד בישיבה חרדית חזקה , הילד שיושב כל היום ולומד לא עושה כל פעילות גופנית או יוצא עם חברים (שלא יהיה טעות אני בעד הסגירות זה מה שעושה אותנו מי שאנחנו כציבור חרדי. לא סתם אומר רש"י שעמ"י זכו להיגאל ממצרים כי לא שינו את שמם לבושם ושפתם.)
בנו לא הצליח לעמוד בלחץ הוא הרגיש שהוא קורס בדרך החינוך הזאת החליט שהוא לישיבה לא הולך יותר החל מחפש עבודה ודרך חיים אחרת במקביל לכך.
השאלה שתמיד נשאלת היא מה האיזון בין הפתיחות לסגירות?
איפה עובר הקו בין פתיחות יתר לסגירות יתר שלשניהם יש תוצאה הרסנית?
התוצאה בשטח מוכיחה שילד שנמצא במסגרת ישיבתית נורמטיבית כמובן שהוא מקבל יחס תואם מהוריו סיכוייו לגדול כבחור ירא שמים גדולים מאשר סיכוייו של מי שגודל במסגרת המחנכת לפתיחות יתר .
אבל.
אבל סגירות לא אומר שאין צורך בדברים בסיסים שהנפש והגוף זקוקה להם
זה לא אומר שאין צורך בעשיית פעילות גופנית בתחומי הישיבה . יש צורך בהוצאת הבחורים לטיולים. יש צורך בהפעלת בחורים בחשיבה חווייתית. והכל כמובן על טהרת הקודש.
אנשים שוכחים שגיל העשרה הגוף מלא הורמונים ושינויים גופניים וחשיבתיים לנוער. זאת תקופה שקשה להם הרבה יותר להתרכז, לשבת וללמוד בלי הפסקה.
אז מצד אחד המסגרת היא חשובה והכרחית ביותר וזה מה ששומר עלינו כקבוצה שומרת תורה ומצוות. זאת הייחודיות שלנו. אבל אנחנו לא יכולים לשכוח את הצרכים הבסיסים של הנפש שכלל אינם קשורים לפתיחות או לסגירות . הם קשורים לצורך נפשי שהוא בסיסי ואנושי ביותר.
המציאות מוכיחה שחלק מבחורי הישיבה לא באמת מצליחים לשבת וללמוד בלי הפסקה כל היום. רובם מתייאשים בשלב מסוים. ואז הם מתחילים לחפש אטרקציות.
ואם הפעילות הגופנים והחווייתית תתנהל בתוך המסגרת של הישיבה לא תהיה בעיה כי המובילים יבחרו ע"י מנהלי הישיבות ולא תהיה התנגשות בתכנים. אולי אפילו אפשר היה ללמד נוער על החיים עצמם. על התנהלות נכונה כלכלית ככל שהם מתקרבים לגיל השידוכים. חיי הבית והנישואין.
לדברי הרמב"ם דרך האמצע בכל דבר או בכל תכונה אנושית היא הנכונה והטובה ביותר . אף קיצוניות לא תורמת לאדם לחיות חיים נכונים יותר. וכשכל אחד חושב שהצדק נמצא אצלו בכיס יותר קשה להיות כנה ואמיתי בנוגע לאמת שבדברים. כך זה הופך למלחמה של כבוד.
מסופר על הרבי מחב"ד בשנים שהתחיל הטלוויזיה בא אליו אדם ושאל אותו איך הוא יכול להתמודד עם הפיתוי. אמר לו הרבי שיזכור תמיד שכל מה שהוא יעשה הבן שלו יעשה 50 אחוז פחות ממנו. אם יהיה 200 אחוז בנו יהיה 100 אחוז אם יהיה חמישים אחוז בנו יהיה 50 25 אחוז.
לפתיחות יש מחיר.
אך גם סגירות יתר יכולה להביא למחיר, ובפרט שלא נותנים לנפש ולגוף צרכים שהיא צריכה.
והכי חשוב היא תפילה. תפילה שלנו כהורים שבאמת רוצים רק בטובת ילדיהם שיצאו בני תורה ירא שמים ומידות טובות.
. [email protected]
ישב אצלי אדם בגיל 35 לחייו זקנו מגולח והוא מספר לי על בנו . הוא , יהודי 'מודרני' בלשון העם לא אשטח את כל סיפור חייו אבל בסופו של יום הוא החליט שילדיו לא יסבלו מהסגירות בה הוא גדל . הוא כעס על החינוך בישיבות , על כל צורת החינוך החרדית ושלח את ילדיו לחינוך פתוח יותר. היום הוא מבכה את התוצאה. בנו כבר אינו דתי בכלל . לא חובש כיפה ומסתובב בחברה לא דתית בכלל . גם הבנות שלו פרקו עול כמעט לחלוטין. הוא הבין על בשרו שיש מחיר לפתיחות.
סיפור שני שנתקלתי בו השבוע הוא על ידיד שמספר לי שבנו לומד בישיבה חרדית חזקה , הילד שיושב כל היום ולומד לא עושה כל פעילות גופנית או יוצא עם חברים (שלא יהיה טעות אני בעד הסגירות זה מה שעושה אותנו מי שאנחנו כציבור חרדי. לא סתם אומר רש"י שעמ"י זכו להיגאל ממצרים כי לא שינו את שמם לבושם ושפתם.)
בנו לא הצליח לעמוד בלחץ הוא הרגיש שהוא קורס בדרך החינוך הזאת החליט שהוא לישיבה לא הולך יותר החל מחפש עבודה ודרך חיים אחרת במקביל לכך.
השאלה שתמיד נשאלת היא מה האיזון בין הפתיחות לסגירות?
איפה עובר הקו בין פתיחות יתר לסגירות יתר שלשניהם יש תוצאה הרסנית?
התוצאה בשטח מוכיחה שילד שנמצא במסגרת ישיבתית נורמטיבית כמובן שהוא מקבל יחס תואם מהוריו סיכוייו לגדול כבחור ירא שמים גדולים מאשר סיכוייו של מי שגודל במסגרת המחנכת לפתיחות יתר .
אבל.
אבל סגירות לא אומר שאין צורך בדברים בסיסים שהנפש והגוף זקוקה להם
זה לא אומר שאין צורך בעשיית פעילות גופנית בתחומי הישיבה . יש צורך בהוצאת הבחורים לטיולים. יש צורך בהפעלת בחורים בחשיבה חווייתית. והכל כמובן על טהרת הקודש.
אנשים שוכחים שגיל העשרה הגוף מלא הורמונים ושינויים גופניים וחשיבתיים לנוער. זאת תקופה שקשה להם הרבה יותר להתרכז, לשבת וללמוד בלי הפסקה.
אז מצד אחד המסגרת היא חשובה והכרחית ביותר וזה מה ששומר עלינו כקבוצה שומרת תורה ומצוות. זאת הייחודיות שלנו. אבל אנחנו לא יכולים לשכוח את הצרכים הבסיסים של הנפש שכלל אינם קשורים לפתיחות או לסגירות . הם קשורים לצורך נפשי שהוא בסיסי ואנושי ביותר.
המציאות מוכיחה שחלק מבחורי הישיבה לא באמת מצליחים לשבת וללמוד בלי הפסקה כל היום. רובם מתייאשים בשלב מסוים. ואז הם מתחילים לחפש אטרקציות.
ואם הפעילות הגופנים והחווייתית תתנהל בתוך המסגרת של הישיבה לא תהיה בעיה כי המובילים יבחרו ע"י מנהלי הישיבות ולא תהיה התנגשות בתכנים. אולי אפילו אפשר היה ללמד נוער על החיים עצמם. על התנהלות נכונה כלכלית ככל שהם מתקרבים לגיל השידוכים. חיי הבית והנישואין.
לדברי הרמב"ם דרך האמצע בכל דבר או בכל תכונה אנושית היא הנכונה והטובה ביותר . אף קיצוניות לא תורמת לאדם לחיות חיים נכונים יותר. וכשכל אחד חושב שהצדק נמצא אצלו בכיס יותר קשה להיות כנה ואמיתי בנוגע לאמת שבדברים. כך זה הופך למלחמה של כבוד.
מסופר על הרבי מחב"ד בשנים שהתחיל הטלוויזיה בא אליו אדם ושאל אותו איך הוא יכול להתמודד עם הפיתוי. אמר לו הרבי שיזכור תמיד שכל מה שהוא יעשה הבן שלו יעשה 50 אחוז פחות ממנו. אם יהיה 200 אחוז בנו יהיה 100 אחוז אם יהיה חמישים אחוז בנו יהיה 50 25 אחוז.
לפתיחות יש מחיר.
אך גם סגירות יתר יכולה להביא למחיר, ובפרט שלא נותנים לנפש ולגוף צרכים שהיא צריכה.
והכי חשוב היא תפילה. תפילה שלנו כהורים שבאמת רוצים רק בטובת ילדיהם שיצאו בני תורה ירא שמים ומידות טובות.
. [email protected]
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 11 תגובות