חלפו הימים בהם החרדים העובדים הילכו שפופים ובוכים
הנציגים החרדים עצמם, נעו מעלה-מטה חלופות, במעין ביבי-מאניה דפרסיה. רגע אחד הם חשו, ובמשנהו – חששו. כשליצמן ודרעי הותירו השבוע את נתניהו וכחלון לשיחה בארבע עיניים, נרשמה התרוממות רוח. כשהישיבה התפזרה, רוח קדים מזרחית, הכתה בפניהם // טורו של הפרשן אבי בלום
אבי בלום
כשאך בקושי יצאו שלושה כוכבים, ולא כתרי כוכביא של השרה רגב - המזהירים עם צאת השמש בצהריים, הגיעו לאולפן פגוש את העיתונות בערוץ 2 שני דוברים העושים רצון יו"ר מפלגתם. יו"ר סיעת כולנו, ח"כ רועי פולקמן, התייצב מול יו"ר הקואליציה וסיעת הליכוד, ח"כ דוד ביטן, כדי לנסות ולהסביר, והפעם עם צאת השבת, על מה ולמה נגררת הקואליציה למשבר קואליציוני שאיש מחבריה, למעט העומד בראשה, אינו חפץ בו.
כדי להבין מי מהצדדים שש אלי קרב ומי מעדיף לסיים את המערכה כאן ועכשיו, לא היה צריך לגלות בקיאות יתירה בחכמת הפרצוף. בשעה שח"כ רועי פולקמן מכולנו דיבר במתינות וניסה לטפטף מסרים מפייסים, ח"כ דוד ביטן, הגיב באגרסיביות נזעמת – ולא רק בגלל הקלאסה, שלפולקמן יש ולביטן אין.
למחרת היום, הזדמן לפולקמן לשבת על במה אחת בצוותא חדא עם סגן שר האוצר יצחק כהן, וחבר הכנסת יעקב אשר – במסגרת ועידת העסקים הקטנים שיזמה רשת 'קו עיתונות' (גילוי נאות: ישבתי בפאנל לצד עמיתי, פרשן בקהילה יעקב ריבלין). פולקמן נשאל על עסקי התאגיד, וציין בצדק שמדובר בעסקים גדולים ולא קטנים. האמת היא, שבהשוואה לעסקיה הביטחוניים והכלכליים של ישראל, התאגיד הוא לא יותר מעסק זוטר. הפיכתו לסלע קיומנו, היא תמצית הטרפת שאוחזת את המערכת הפוליטית בשבועות האחרונים. ביבי הוא המומחה מספר אחת להגדלות - מהמתנות הקטנות של מילצ'ן ועד לעסקים הקטנים של התאגיד.
על הבמה עצמה נרשמה תמימות דעים בין כלל החברים – כאשר ח"כ רועי פולקמן ביטא נכונה את עמדת המשתתפים: "אם ילכו לבחירות זה לא בגלל התאגיד", הוא אמר, וכרה אוזן לקולות העולים מישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שהתקיימה באותה שעה. הדומיננטיים מבין ראשי הקואליציה שהזהירו השבוע את נתניהו מפני הליכה לבחירות, היו חברי סיעת דג"ל, דרעי, גפני וליצמן, שבסוגיית התאגיד הביעו עמדה זהה. הלוואי עלינו אחדות שכזאת בשאר החזיתות.
ראשי המפלגות החרדיות הבהירו לנתניהו כי מה שהיה בקדנציה הקודמת, לא יקרה מבחינתם בקדנציה זו. אז – הם תמכו בפירוק הקואליציה אחרי תקופת כהונה דומה, ונתנו לנתניהו צ'ק פתוח עם הבטחה לתמוך בו במוצאי הבחירות, בלי קשר לתוצאות. לשמחתם הרבה, התמיכה ניתנה וגם הקשר לתוצאות נמצא. שלושים מנדטים לליכוד מול אחד עשר ליש עתיד, הפכו את הקדנציה הנוכחית לקואליציית חלומות – עבור המפלגות החרדיות. גם הקדנציה הקודמת הייתה עבורם ממשלת חלומות, אלא שאז היה זה חלום בלהות.
הנציגים החרדים עצמם, נעו מעלה-מטה חלופות, במעין ביבי-מאניה דפרסיה. רגע אחד הם חשו, ובמשנהו – חששו. כשליצמן ודרעי הותירו השבוע את נתניהו וכחלון לשיחה בארבע עיניים, נרשמה התרוממות רוח. כשהישיבה התפזרה, וזמירות ביטן ממוצאי השבת הוסיפו להישמע, רוח קדים מזרחית, הכתה בפניהם. עוד פגישה ועוד פיזור, עוד דיבור ועוד איום. רק חייהם של הפרשנים, היו אומללים יותר מאלה של הנציגים החרדים.
כאשר משווים בין הסיטואציה הנוכחית, לסצנה דומה שניהל ראש-הממשלה מול שר האוצר הקודם – עמו יזם משבר, ניתן למצוא הבדל אחד גדול. אז נועד נתניהו עם לפיד, כשהודעת הפיטורים מוכנה לשיגור, כמו טיל חץ בכינון ישיר. הפעם, הוא נפגש עם כחלון פעם ועוד פעם, כשלשם שינוי, משני הצדדים לא נרשמו השבוע הדלפות מגמתיות ומכפישות מתוך השיחות.
חברי הכנסת החרדים מאמינים שאת הצעד בונה האמון לכאורה, עשה נתניהו בעקבות הדברים ששמע מפיהם. נתניהו חייב להוכיח לשותפיו, בבירת ישראל כמו בבירת ארה"ב, שפניו לשלום ולא למלחמה, להסכם ולא לפיצוץ. השאלה הגדולה היא האם האיש הקופצני עם הגן המזרחי, לא פוסע לשותפיו על הראש בצעד תימני – אחד קדימה, שניים לאחור. אם ראש הממשלה אכן מעוניין בבחירות, מכל הסיבות שבעולם ובראשן החקירות, הוא יחתור למגע. אם המשבר הנוכחי לא יהפוך לטריגר ממשי בגלל התנגדות שותפיו, ביבי כבר ימצא את הדרך להתגלגל למשבר הבא. בכל מה שנוגע לעסקי קואליציה – יותר לפירוק ופחות להרכבה, נתניהו נוהג להשיג את מה שהוא רוצה, כפי שהעיד על עצמו בענווה. יום הבוחר
מול סוחרים חרדים וגופים שהציגו את מרכולתם, כמו בסיפורי צדיקים מימי היריד בליטא ובפולין, התיישבו בוועידת העסקים הקטנים החרדים, עסקנים חרדים משלוש הסיעות החרדיות. סגן שר האוצר איציק כהן מש"ס, ח"כ יעקב אשר מדגל התורה, וסגן ראש עיריית ירושלים יוסי דייטש מאגודת ישראל. חלפו עברו הימים בהם תויגו החרדים העובדים כמי שמהלכים שפופים ובוכים. השיח כיום, עוסק בשאלה האם שפיפות הקומה של מתפרנסים חרדים, נובעת בין השאר בשל אפלייתם לרעה מול שאר האוכלוסייה.
סגן שר האוצר עשה שיעורי בית והציג נתונים על סיוע ממשלתי שמוענק לחרדים בתחום העסקים. צריך להודות בכנות מספקת שבעניין הזה, לא בטוח שיש לעוסקים בצרכי ציבור מטעמנו תשובה, הואיל ובראש סדר העדיפויות, נותרה (בצדק) הדאגה לעולם התורה. הבקשה של המשתתפים הייתה, שבדרג המשני, תינתן התייחסות לזבולון. לא רק לצרכיו של הסוחר החרדי, אלא גם - אחרי יששכר, הלן באוהלה של תורה.
זכתה ירושלים והשבת עולה, שבוע אחר שבוע, על ראש שמחתה. בפאנל שנערך בבירת ישראל, השתתף גם עו"ד רועי כהן, יו"ר להב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל). למרות חובשי הכיפה הרבים שישבו באולם, דווקא קולו של האיש גלוי הראש עלה לאוקטבות הגבוהות מכולם. כהן התריע, מהזווית החברתית ולא הדתית, מפני ההשלכות הקשות של פתיחת מרכזי הקניות בשבת. הוא דיבר מנהמת לבו על רמיסת יום המנוחה והעוול שנגרם לכל סוחר ששובת ממלאכה. כשדיבר על ההתדרדרות המתמשכת, הזכיר את חדשות 'משלוחי השבת' – שעלו השבוע לכותרות, ושאל עד מתי.
לא בטוח שהשאלה הזאת צריכה להיות מופנית בהכרח לפוליטיקאים החרדים. ח"כ יעקב אשר ציין בצדק שכל ציוץ של ח"כ חרדי, הופך אוטומטית לכלי שרת בידי אויבי השבת. יש צדק בתובנה של חברי הכנסת החרדים, שלא מעוניינים להפוך את התנגדות הסוחרים לפתיחת המרכזים המסחריים בשבת - ממאבק חברתי למלחמת דת. נרצה או לא, זה בדיוק מה שיקרה כאשר שר הפנים יאמר את דברו ויפסול את חוק העזר העירוני בתל-אביב לעניין פתיחת העסקים בשבת, שהעבירה העירייה.
נותר רק לקוות, שהטלת הווטו של דרעי (שתינתן לצרכים הצהרתיים וסביר להניח כי לא תעמוד במבחן בג"ץ), תיעשה במרחק רב ככל האפשר מיום הבוחר הפוליטי. רק זה מה שחסר לנו, להזיז לתל אביבים את הגבינה שהם קונים בשבת, רגע לפני הבחירות, ולגרום להם לנהור בהמוניהם לקלפיות. כולה שלו
אפרופו שר הפנים העומד למבחן, גם השבוע דרעי מצא לנכון לאתגר את עצמו. לא מדובר במבחן החג שיערך בפסח הקרוב, אלא בעוד יום בוחר פוליטי, שיתקיים אחרי החגים – במסגרת המאבק היצרי על ראשות ההסתדרות.
ההחלטה של דרעי ללכת עם יחימוביץ' פורסמה כאן לראשונה לפני כשלושה שבועות, יממה לפני שהגיגי המופת ופניני ההוד של ח"כ איתן כבל הושמעו בכל הערוצים. לדרעי עוד הייתה הזדמנות לעשות פרסה, ולתרץ את הנסיגה, בטילים הפוליטיים - 'צוק איתן' בזעיר אנפין - שהפיל על ראשו בן בריתה של יחימוביץ'. אלא שדרעי בחר ללכת עד הסוף. לתמוך בשלי כאילו אין מחר, או במקרה שלו ועל רקע כל מה שאמרה בעבר – כאילו אין אתמול.
דרעי הסביר בשבועות האחרונים שלאור ההצעות הבלתי מספקות שהעביר ניסנקורן – אין לו מה להפסיד. אז זהו, שיש. אם דרעי היה הולך בתלם ותומך בניסנקורן, כמו כחלון, בוז'י ושות', ניצחון לא היה נזקף לזכותו וגם הפסד לא היה נרשם על שמו. ברגע שהחליט להיות ראש המפלגה הראשון (נכון לעכשיו גם היחיד) שמביע תמיכה פומבית במועמדת קוראת התיגר מהעבודה, דרעי מהמר למעשה על כל הקופה.
ניצחון כמו הפסד שלה – ידבקו גם בו, ובשעה שבמערכת הפוליטית מריחים בחירות כלליות, לתדמית של וינר או לוזר, תהיה משמעות, מעל ומעבר לגבולות הגזרה של ההסתדרות. אם יחימוביץ' תנצח, דרעי יסתמן כמי שהימר נכון, כמו בימים העליזים של הרצת חיים רמון לראשות ההסתדרות, נגד כל הסיכויים. אם הגברת תיכשל, ריח התבוסה ידבק גם בו. איזו מדינה
אירועי חול המועד פסח בפתח, בתקווה שגם הם יהיו כשרים, שמחים ומהנים – למתכנסים ולמארגנים. בסוכות שעבר, סיפרו חברי הכנסת החרדים כי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הבטיח להם כי תיכף ומיד לאחר החג יבהיר שעמדתו אינה שוללת אירועים בהפרדה. חלפו חגי תשרי, עברו גם חנוכה ופורים, ההכנות לפסח בעיצומן ומנדלבליט לא אמר דבר. שותק כאילו לא הובטח דבר. מחריש, כביכול עסקינן בחקירות ראש-הממשלה.
כאן צריך לעצור ולהזכיר, שכל ההבטחות הללו נכתבו על דעת המשוחחים. פומבית, מנדלבליט לא אמר מילה, ובעת ששהה בזמנו בחו"ל לצורך חיקורי דין לאישיות ממשלתית בכירה (כך על פי פרסומים זרים), דוברות משרד המשפטים הבהירה כי לא ניתנה בשמו שום הבטחה. חברי הכנסת החרדים התעקשו ששמעו, אפשר ומהרהורי ליבם.
מי שהובילה בשעתו את המאבק נגד אירועים המוניים בהפרדה היא המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר, שהגיחה השבוע שוב עם אפיקומן מוקדם. בדו"ח חריף שהוגש מטעמה לוועדה למעמד האישה של הכנסת, היא מתריעה מפני התעצמות תופעות ההדרה וקובעת כי "בתקופה האחרונה יש התרחבות מתמדת של הדרת נשים במרחב הציבורי".
עם כזאת התרחבות – מי צריך הצרה. "מיום ליום", כותבת המשנה ליועמ"ש, "הולכים ומצטמצמים האתרים שבהם הציבור הישראלי, נשים וגברים, יכולים במחוזותינו לחלוק מרחב אזרחי משותף... קיים צורך משמעותי בהמשך פעילות אקטיבית ומקיפה, ואולי יותר מבעבר, שכן המציאות מלמדת כי תופעת הדרת הנשים מתפשטת לתחומי חיים שונים ורבים, ומחייבת פעילות אינטנסיבית למיגורה".
זילבר מציינת כדוגמה להדרה מתדרדרת, את טשטוש פניהן של השרות שקד, רגב וגמליאל בתקשורת החרדית. קוראי העיתונות החרדית משכבר הימים מבינים – כי הטשטוש האמיתי של פני המציאות, הוא הצגת הסיטואציה כהתדרדרות שהתרחשה לאחרונה, בה בשעה שמדובר במושכלות יסוד בעיתונות החרדית, מקדמת דנא.
גם למקרא פסקאות נוספות במסמך, אי אפשר שלא לתמוה – מה נשתנה: "כנסים ואירועים פומביים שונים בשנה האחרונה התקיימו תוך הפרדה מגדרית או ללא השתתפות נשים; עיריות ומוסדות השכלה ביקשו לקיים אירועים ללא שירת נשים; פעילויות ואירועים התקיימו לגברים בלבד או תוך הפרדה; אירועי ספורט לילדים התקיימו ללא נוכחות אבות בשל טענת צניעות של הילדות המופיעות, שהן בנותיהם".
כל מה שזילבר מציגה כהתרחבות חדשה של תופעת ההדרה, היא מציאות חיים ישנה-נושנה, המגדירה את אורח החיים החרדי משכבר הימים. תמונת המועמד היחיד להסתדרות שהעיתונות החרדית תפרסם, גם אם ייכשל, היא של אבי ניסנקורן. מגולדה מאיר ועד הילארי קלינטון, נמנעה העיתונות החרדית מלפרסם תמונה אישה.
להפנות לעברה של זילבר אצבע מאשימה יחידה, זו הדרך הקלה. ההסברה הלוקה בחסר, היא באחריותנו הבלעדית. זילבר מציינת לרעה, תופעה של "שלטי צניעות ודרישות לבוש צנוע שהוצבו בכניסה לאתרים שאינם אתרי דת או צניעות". ממסמרי שלטי החוצות באותיות קידוש לבנה, תורמים לשימור אורח החיים החרדי, כפי שהמתפרעים חוסמי הכבישים, מסייעים ליושבים באוהלה של תורה. ממשנתו של הגר"י סרנא זצ"ל למדנו שעל צניעות מדברים בצניעות, ומי שנוהג אחרת, לא רק שאינו מועיל – אלא מוציא את דיבתנו רעה.
כדי להבין מי מהצדדים שש אלי קרב ומי מעדיף לסיים את המערכה כאן ועכשיו, לא היה צריך לגלות בקיאות יתירה בחכמת הפרצוף. בשעה שח"כ רועי פולקמן מכולנו דיבר במתינות וניסה לטפטף מסרים מפייסים, ח"כ דוד ביטן, הגיב באגרסיביות נזעמת – ולא רק בגלל הקלאסה, שלפולקמן יש ולביטן אין.
למחרת היום, הזדמן לפולקמן לשבת על במה אחת בצוותא חדא עם סגן שר האוצר יצחק כהן, וחבר הכנסת יעקב אשר – במסגרת ועידת העסקים הקטנים שיזמה רשת 'קו עיתונות' (גילוי נאות: ישבתי בפאנל לצד עמיתי, פרשן בקהילה יעקב ריבלין). פולקמן נשאל על עסקי התאגיד, וציין בצדק שמדובר בעסקים גדולים ולא קטנים. האמת היא, שבהשוואה לעסקיה הביטחוניים והכלכליים של ישראל, התאגיד הוא לא יותר מעסק זוטר. הפיכתו לסלע קיומנו, היא תמצית הטרפת שאוחזת את המערכת הפוליטית בשבועות האחרונים. ביבי הוא המומחה מספר אחת להגדלות - מהמתנות הקטנות של מילצ'ן ועד לעסקים הקטנים של התאגיד.
על הבמה עצמה נרשמה תמימות דעים בין כלל החברים – כאשר ח"כ רועי פולקמן ביטא נכונה את עמדת המשתתפים: "אם ילכו לבחירות זה לא בגלל התאגיד", הוא אמר, וכרה אוזן לקולות העולים מישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שהתקיימה באותה שעה. הדומיננטיים מבין ראשי הקואליציה שהזהירו השבוע את נתניהו מפני הליכה לבחירות, היו חברי סיעת דג"ל, דרעי, גפני וליצמן, שבסוגיית התאגיד הביעו עמדה זהה. הלוואי עלינו אחדות שכזאת בשאר החזיתות.
ראשי המפלגות החרדיות הבהירו לנתניהו כי מה שהיה בקדנציה הקודמת, לא יקרה מבחינתם בקדנציה זו. אז – הם תמכו בפירוק הקואליציה אחרי תקופת כהונה דומה, ונתנו לנתניהו צ'ק פתוח עם הבטחה לתמוך בו במוצאי הבחירות, בלי קשר לתוצאות. לשמחתם הרבה, התמיכה ניתנה וגם הקשר לתוצאות נמצא. שלושים מנדטים לליכוד מול אחד עשר ליש עתיד, הפכו את הקדנציה הנוכחית לקואליציית חלומות – עבור המפלגות החרדיות. גם הקדנציה הקודמת הייתה עבורם ממשלת חלומות, אלא שאז היה זה חלום בלהות.
הנציגים החרדים עצמם, נעו מעלה-מטה חלופות, במעין ביבי-מאניה דפרסיה. רגע אחד הם חשו, ובמשנהו – חששו. כשליצמן ודרעי הותירו השבוע את נתניהו וכחלון לשיחה בארבע עיניים, נרשמה התרוממות רוח. כשהישיבה התפזרה, וזמירות ביטן ממוצאי השבת הוסיפו להישמע, רוח קדים מזרחית, הכתה בפניהם. עוד פגישה ועוד פיזור, עוד דיבור ועוד איום. רק חייהם של הפרשנים, היו אומללים יותר מאלה של הנציגים החרדים.
כאשר משווים בין הסיטואציה הנוכחית, לסצנה דומה שניהל ראש-הממשלה מול שר האוצר הקודם – עמו יזם משבר, ניתן למצוא הבדל אחד גדול. אז נועד נתניהו עם לפיד, כשהודעת הפיטורים מוכנה לשיגור, כמו טיל חץ בכינון ישיר. הפעם, הוא נפגש עם כחלון פעם ועוד פעם, כשלשם שינוי, משני הצדדים לא נרשמו השבוע הדלפות מגמתיות ומכפישות מתוך השיחות.
חברי הכנסת החרדים מאמינים שאת הצעד בונה האמון לכאורה, עשה נתניהו בעקבות הדברים ששמע מפיהם. נתניהו חייב להוכיח לשותפיו, בבירת ישראל כמו בבירת ארה"ב, שפניו לשלום ולא למלחמה, להסכם ולא לפיצוץ. השאלה הגדולה היא האם האיש הקופצני עם הגן המזרחי, לא פוסע לשותפיו על הראש בצעד תימני – אחד קדימה, שניים לאחור. אם ראש הממשלה אכן מעוניין בבחירות, מכל הסיבות שבעולם ובראשן החקירות, הוא יחתור למגע. אם המשבר הנוכחי לא יהפוך לטריגר ממשי בגלל התנגדות שותפיו, ביבי כבר ימצא את הדרך להתגלגל למשבר הבא. בכל מה שנוגע לעסקי קואליציה – יותר לפירוק ופחות להרכבה, נתניהו נוהג להשיג את מה שהוא רוצה, כפי שהעיד על עצמו בענווה. יום הבוחר
מול סוחרים חרדים וגופים שהציגו את מרכולתם, כמו בסיפורי צדיקים מימי היריד בליטא ובפולין, התיישבו בוועידת העסקים הקטנים החרדים, עסקנים חרדים משלוש הסיעות החרדיות. סגן שר האוצר איציק כהן מש"ס, ח"כ יעקב אשר מדגל התורה, וסגן ראש עיריית ירושלים יוסי דייטש מאגודת ישראל. חלפו עברו הימים בהם תויגו החרדים העובדים כמי שמהלכים שפופים ובוכים. השיח כיום, עוסק בשאלה האם שפיפות הקומה של מתפרנסים חרדים, נובעת בין השאר בשל אפלייתם לרעה מול שאר האוכלוסייה.
סגן שר האוצר עשה שיעורי בית והציג נתונים על סיוע ממשלתי שמוענק לחרדים בתחום העסקים. צריך להודות בכנות מספקת שבעניין הזה, לא בטוח שיש לעוסקים בצרכי ציבור מטעמנו תשובה, הואיל ובראש סדר העדיפויות, נותרה (בצדק) הדאגה לעולם התורה. הבקשה של המשתתפים הייתה, שבדרג המשני, תינתן התייחסות לזבולון. לא רק לצרכיו של הסוחר החרדי, אלא גם - אחרי יששכר, הלן באוהלה של תורה.
זכתה ירושלים והשבת עולה, שבוע אחר שבוע, על ראש שמחתה. בפאנל שנערך בבירת ישראל, השתתף גם עו"ד רועי כהן, יו"ר להב (לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל). למרות חובשי הכיפה הרבים שישבו באולם, דווקא קולו של האיש גלוי הראש עלה לאוקטבות הגבוהות מכולם. כהן התריע, מהזווית החברתית ולא הדתית, מפני ההשלכות הקשות של פתיחת מרכזי הקניות בשבת. הוא דיבר מנהמת לבו על רמיסת יום המנוחה והעוול שנגרם לכל סוחר ששובת ממלאכה. כשדיבר על ההתדרדרות המתמשכת, הזכיר את חדשות 'משלוחי השבת' – שעלו השבוע לכותרות, ושאל עד מתי.
לא בטוח שהשאלה הזאת צריכה להיות מופנית בהכרח לפוליטיקאים החרדים. ח"כ יעקב אשר ציין בצדק שכל ציוץ של ח"כ חרדי, הופך אוטומטית לכלי שרת בידי אויבי השבת. יש צדק בתובנה של חברי הכנסת החרדים, שלא מעוניינים להפוך את התנגדות הסוחרים לפתיחת המרכזים המסחריים בשבת - ממאבק חברתי למלחמת דת. נרצה או לא, זה בדיוק מה שיקרה כאשר שר הפנים יאמר את דברו ויפסול את חוק העזר העירוני בתל-אביב לעניין פתיחת העסקים בשבת, שהעבירה העירייה.
נותר רק לקוות, שהטלת הווטו של דרעי (שתינתן לצרכים הצהרתיים וסביר להניח כי לא תעמוד במבחן בג"ץ), תיעשה במרחק רב ככל האפשר מיום הבוחר הפוליטי. רק זה מה שחסר לנו, להזיז לתל אביבים את הגבינה שהם קונים בשבת, רגע לפני הבחירות, ולגרום להם לנהור בהמוניהם לקלפיות. כולה שלו
אפרופו שר הפנים העומד למבחן, גם השבוע דרעי מצא לנכון לאתגר את עצמו. לא מדובר במבחן החג שיערך בפסח הקרוב, אלא בעוד יום בוחר פוליטי, שיתקיים אחרי החגים – במסגרת המאבק היצרי על ראשות ההסתדרות.
ההחלטה של דרעי ללכת עם יחימוביץ' פורסמה כאן לראשונה לפני כשלושה שבועות, יממה לפני שהגיגי המופת ופניני ההוד של ח"כ איתן כבל הושמעו בכל הערוצים. לדרעי עוד הייתה הזדמנות לעשות פרסה, ולתרץ את הנסיגה, בטילים הפוליטיים - 'צוק איתן' בזעיר אנפין - שהפיל על ראשו בן בריתה של יחימוביץ'. אלא שדרעי בחר ללכת עד הסוף. לתמוך בשלי כאילו אין מחר, או במקרה שלו ועל רקע כל מה שאמרה בעבר – כאילו אין אתמול.
דרעי הסביר בשבועות האחרונים שלאור ההצעות הבלתי מספקות שהעביר ניסנקורן – אין לו מה להפסיד. אז זהו, שיש. אם דרעי היה הולך בתלם ותומך בניסנקורן, כמו כחלון, בוז'י ושות', ניצחון לא היה נזקף לזכותו וגם הפסד לא היה נרשם על שמו. ברגע שהחליט להיות ראש המפלגה הראשון (נכון לעכשיו גם היחיד) שמביע תמיכה פומבית במועמדת קוראת התיגר מהעבודה, דרעי מהמר למעשה על כל הקופה.
ניצחון כמו הפסד שלה – ידבקו גם בו, ובשעה שבמערכת הפוליטית מריחים בחירות כלליות, לתדמית של וינר או לוזר, תהיה משמעות, מעל ומעבר לגבולות הגזרה של ההסתדרות. אם יחימוביץ' תנצח, דרעי יסתמן כמי שהימר נכון, כמו בימים העליזים של הרצת חיים רמון לראשות ההסתדרות, נגד כל הסיכויים. אם הגברת תיכשל, ריח התבוסה ידבק גם בו. איזו מדינה
אירועי חול המועד פסח בפתח, בתקווה שגם הם יהיו כשרים, שמחים ומהנים – למתכנסים ולמארגנים. בסוכות שעבר, סיפרו חברי הכנסת החרדים כי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, הבטיח להם כי תיכף ומיד לאחר החג יבהיר שעמדתו אינה שוללת אירועים בהפרדה. חלפו חגי תשרי, עברו גם חנוכה ופורים, ההכנות לפסח בעיצומן ומנדלבליט לא אמר דבר. שותק כאילו לא הובטח דבר. מחריש, כביכול עסקינן בחקירות ראש-הממשלה.
כאן צריך לעצור ולהזכיר, שכל ההבטחות הללו נכתבו על דעת המשוחחים. פומבית, מנדלבליט לא אמר מילה, ובעת ששהה בזמנו בחו"ל לצורך חיקורי דין לאישיות ממשלתית בכירה (כך על פי פרסומים זרים), דוברות משרד המשפטים הבהירה כי לא ניתנה בשמו שום הבטחה. חברי הכנסת החרדים התעקשו ששמעו, אפשר ומהרהורי ליבם.
מי שהובילה בשעתו את המאבק נגד אירועים המוניים בהפרדה היא המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר, שהגיחה השבוע שוב עם אפיקומן מוקדם. בדו"ח חריף שהוגש מטעמה לוועדה למעמד האישה של הכנסת, היא מתריעה מפני התעצמות תופעות ההדרה וקובעת כי "בתקופה האחרונה יש התרחבות מתמדת של הדרת נשים במרחב הציבורי".
עם כזאת התרחבות – מי צריך הצרה. "מיום ליום", כותבת המשנה ליועמ"ש, "הולכים ומצטמצמים האתרים שבהם הציבור הישראלי, נשים וגברים, יכולים במחוזותינו לחלוק מרחב אזרחי משותף... קיים צורך משמעותי בהמשך פעילות אקטיבית ומקיפה, ואולי יותר מבעבר, שכן המציאות מלמדת כי תופעת הדרת הנשים מתפשטת לתחומי חיים שונים ורבים, ומחייבת פעילות אינטנסיבית למיגורה".
זילבר מציינת כדוגמה להדרה מתדרדרת, את טשטוש פניהן של השרות שקד, רגב וגמליאל בתקשורת החרדית. קוראי העיתונות החרדית משכבר הימים מבינים – כי הטשטוש האמיתי של פני המציאות, הוא הצגת הסיטואציה כהתדרדרות שהתרחשה לאחרונה, בה בשעה שמדובר במושכלות יסוד בעיתונות החרדית, מקדמת דנא.
גם למקרא פסקאות נוספות במסמך, אי אפשר שלא לתמוה – מה נשתנה: "כנסים ואירועים פומביים שונים בשנה האחרונה התקיימו תוך הפרדה מגדרית או ללא השתתפות נשים; עיריות ומוסדות השכלה ביקשו לקיים אירועים ללא שירת נשים; פעילויות ואירועים התקיימו לגברים בלבד או תוך הפרדה; אירועי ספורט לילדים התקיימו ללא נוכחות אבות בשל טענת צניעות של הילדות המופיעות, שהן בנותיהם".
כל מה שזילבר מציגה כהתרחבות חדשה של תופעת ההדרה, היא מציאות חיים ישנה-נושנה, המגדירה את אורח החיים החרדי משכבר הימים. תמונת המועמד היחיד להסתדרות שהעיתונות החרדית תפרסם, גם אם ייכשל, היא של אבי ניסנקורן. מגולדה מאיר ועד הילארי קלינטון, נמנעה העיתונות החרדית מלפרסם תמונה אישה.
להפנות לעברה של זילבר אצבע מאשימה יחידה, זו הדרך הקלה. ההסברה הלוקה בחסר, היא באחריותנו הבלעדית. זילבר מציינת לרעה, תופעה של "שלטי צניעות ודרישות לבוש צנוע שהוצבו בכניסה לאתרים שאינם אתרי דת או צניעות". ממסמרי שלטי החוצות באותיות קידוש לבנה, תורמים לשימור אורח החיים החרדי, כפי שהמתפרעים חוסמי הכבישים, מסייעים ליושבים באוהלה של תורה. ממשנתו של הגר"י סרנא זצ"ל למדנו שעל צניעות מדברים בצניעות, ומי שנוהג אחרת, לא רק שאינו מועיל – אלא מוציא את דיבתנו רעה.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות