אז למה לא השתתפתי בהפגנת הפלג הירושלמי?

לא השתתפתי בהפגנת הפלג הירושלמי השבוע. לא שאיני משתתף בהפגנות. בכל אותם פעמים שגדולי ישראל קראו להשתתף, להפגין, למחות. הקפדתי להשתתף והרגשתי שפעלתי וה׳ הצליח דרכי בתוך כלל ציבור הרבבות. לא השתתפתי, כי מראש ידעתי שההפגנה השבוע תדרדר להיכן שהידרדרה. תהומות.

איני נכנס לעצם הוויכוח, שהינו ויכוח אידיאולוגי עם כופתאות בבסיסו. לא אני הגבר, שיחווה דעה בין הרים נישאים. רבותי, מי שקניתי מהם תורה, נמצאים כאן וכאן. חייב אני לאלו ולאלו. כבודם יקר בעיני.

איני מתיימר לדון בדרך או בשיטה, רק בצורה. הצורה, כפי שנראית, נשמעת ומצטלמת. נוראית. נזקה לציבור שלנו, במסגרת יחסיו עם הציבור הכללי, נוראים. אנו גורמים לשנאה תהומית שתגולגל על שכמנו כבר בבחירות הבאות. יהיר-לפיד מסריט, מצלם, מתעד ומחייך כל הדרך לבנק הקולות החדש.

הנזק העצום שנגרם בתוך המחנה החרדי, לעתיד חינוך הנוער והילדים אינו בר-כפרה ולא יתוקן במהרה. את פרי הביאושים נאכל שנים רבות.

כמו רבים אני מוצף בסרטונים, של לפני, אחרי ובתוך. לראות ולשמוע בן-ישיבה בוגר, בחליפה וכובע, עומד באוטובוס ומדריך את רעיו הצעירים שהובאו באוטובוס כיצד מקיימים את מצוות ההפגנה כמצוות רבותינו. הוא קורא להם לקיים חובת ״ככל אשר יורוך״ ו״להשתולל״. כן! המטרה היום ״להשתולל״. מי שנעצר ויכול, שיברח מהניידת, כך הורה לנו העו״ד... הצמוד שהכנו. (חרד״ק בוגר אונו).

לראות, לשמוע ולא להאמין.

בשבילי, הוא אולי בן-ישיבה, לחלוטין לא בן-תורה. זו דרכה של תורה? לכך נועדנו? אלו ״דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום״? למחות! בצורה מכובדת, בהחלט. להפגין על קודשי ישראל, רצוי וצריך. לכאוב ולהתריע על שבר בת עמי, חובה. ״להשתולל״, להפריע, כשיטה ודרך, ע״מ לנסות ליצור איום והרתעה? מי שיער ומי פילל?

בחורה חילונית נקלעת ללב הסערה, במקרה. יורקים! מקללים! מגדפים! למה ומדוע? הזאת נעמי? סדר מוסר בוטל? נעלם מסדרי הלימוד? דרך-ארץ מילת גנאי? ״גדלות האדם״ היה זועק בנהמת ליבו המשגיח, הגה״צ רבי גדליה אייזמן זצ״ל. אדם! אדם-השלם. מה שמקלקלים ברגע, צריך חיים שלמים לתקן, שמעתי מפיו לא פעם ולא פעמים.

הזעקה שמפלחת רקיעים ומשברת חדרי בטן, זו הזעקה האילמת, ללא קול אך עם הרבה כאב. ״קול דממה דקה ישמע ומלאכים יחפזון״. בני אדם על אחת כמה וכמה! הקללות והגידופים פוגעים במטרה ויוצרים שנאה טהורה מזוקקת, לקודשי ישראל ובחורי הישיבות. מי מעז ולמה?

בקו 12 המיתולוגי שהוביל לשכונת בית וגן, היה רגיל ראש הישיבה הנערץ מרן הגרש״ז אויערבך זצ״ל להגיע לישיבה בשנותיו הצעירות. לידו התיישבה גברת שלא זכתה להכירו. מורי ורבי קם, התנצל לפניה שהוא צריך לרדת וירד שתי תחנות לפני תחנתו הסופית. מרן צעד ברחוב הפסגה כמה מאות מטרים לעבר הישיבה, כל זאת בכדי לא לפגוע בגברת אלמונית.

היום חוסמים, מעכבים אוטובוסים, אמבולנסים, נהגים פרטיים. מקללים, מגדפים ואף מרימים ידיים. גזל זמן, אין לו תמורה. כמה קולמוסים נשברו ע״כ בישיבה.

כשסיימנו ללמוד מסכת קידושין בזמן חורף בישיבה קטנה ״קול-תורה״, הוכרז בישיבה על מבצע. מי שרוצה יוכל להבחן אצל ראש הישיבה, מרן זצ״ל על המסכת ולקבל תעודת הוקרה בחתימתו. המבחן יועד לתחילת זמן קיץ. היה לנו בין הזמנים שלם להתכונן ולשנן.

באותה עת ראש הישיבה אושפז לניתוח המפורסם. ההתאוששות הייתה ארוכה, במהלכה ראש הישיבה לא הגיע לישיבה. ״הרווח״ שלנו, זמן קיץ שלם ולילות שישי ארוכים לחזור ולשנן. בזכות השינון והחזרה דאז, המסכת שגורה בפי. לקראת סוף זמן קיץ ראש הישיבה הציע, שניבחן בביתו בשערי חסד. נקבע תאריך ואנו שישה בחורים צעירים, שיעור א׳ ישיבה קטנה, התרגשנו והתמרקנו לקראת המבחן ההיסטורי בבית ראש הישיבה, שלא נראה בישיבה חודשים ארוכים.

בלילות האחרונים לא ישנו מהתרגשות. הוספנו חזרה על שינון וחוזר חלילה. מבחן בבית ראש הישיבה, הקלה בעיניך? בישיבה סיפרו, שמספר מצומצם של בחורים ״חשובים״ מבוגרים מהישיבה הגדולה, הורשו לסור לבית ראש הישיבה ולשוחח בלימוד. רק חשובי החשובים. כולם ראשי ישיבות ורבנים מפורסמים היום. ואנו, שישה צעירונים בקושי שנה בישיבה, זומנו לקודש פנימה.

בבוקר המבחן קרא לי המזכיר. הרב כהן זצ״ל ואמר: ראש הישיבה התקשר הבוקר ואמר לי, לו הייתי אני מגיע לישיבה למבחן, הישיבה הייתה מעמידה לי מונית. אני מבקש שהמונית שלי תועמד לבחורים, הלוך וחזור שלא יבזבזו את זמנם, בגלל המניעה שלי. מונית הצ׳קר השחורה הגדולה, איתה ראש הישיבה היה מגיע לפני הניתוח לישיבה בבית וגן הגיעה, ואספה אותנו לביתו בתוככי שכונת שערי חסד. המונית חיכתה לנו במשך מהלך המבחן והחזירה אותנו לישיבה, ע״ח הישיבה. מרן הרחימאי זצ״ל, אב אוהב ומסור לתלמידיו ולו הצעירים שבהם, דאג ל״יקרת זמננו״.

היום, מעכבים ומאחרים, חולים, יולדות, אנשים שנחפזים לביתם בסוף יום עבודה, אבות ואימהות שרוצות להספיק לתת חיבוק לילד לפני שינה, עולם הפוך ראיתי. ״חכם״ עדיף מנביא, לא צריך להיות ״חכם הרזים״ כדי להבין ולהשכיל, כיצד ניתן למעוד בדרך החתחתים ובמורד החלקלק בו אנו צועדים בפראות האלימה.

זה קורץ לנוער, זה קוסם לילד, תמיד קל ללכד, לשלהב ולאסוף המונים נגד! ולא בעד. ״גם אני נגד״ סיסמה קליטה, מוכחת. ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״. תפקידנו לעדנו, לרככו, להשתלט עליו. זה התפקיד, היעוד והמטרה. לשבר היצר ולהשתלט על התאווה. לעודד ולטפח בידיים את השלילי? אתמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!