1. עמוד הבית
  2. דעות
  3. טור אורח

מסורת של 'במבה'

קמפיין הבחירות של 'יהדות התורה' הוא בדיוק מה שכולנו ידענו שיהיה: שבת, משפחה, חינוך ומסורת. ככה לא בונים קמפיין
נתי טוקר, ו' אדר תשס"ו 06/03/2006 00:00

סטיקר יהדות התורה


זה היה צפוי.

קמפיין הבחירות של 'יהדות התורה' הוא בדיוק מה שכולנו ידענו שיהיה: שבת, משפחה, חינוך ומסורת.

המנטרות הקבועות בכל ויכוח דתי – חילוני, שמסתיים, איך לא, כששני הצדדים מתבצרים עוד יותר בעמדותיהם.

ככה לא בונים קמפיין.

המגמה בפוליטיקה העולמית (וממילא – הישראלית), היא למצער, לא התייחסות ל'דרך' או למצע המפלגתי, אלא לפן האישי.

האם המועמד אמין? משכנע? כריזמטי? מצטלם טוב? מתוחכם? בעל כישורי מנהיגות? אישיות נלבבת ומעניינת?

ובקיצור - האם האישיות שלו, חביבה עלי?

ההיסטוריה מספרת, שבארה"ב נבחרו פעם אחר פעם אנשים שאין כל קשר בינם לבין העשייה הציבורית.

הם היו בעברם שחקנים על בימות תיאטרון, גברתנים או בדרנים רדודים. אבל הם הצליחו ליצור אהדה ציבורית שיצרה סחף בלתי נשלט, בלתי הגיוני. סחף רגשי.

המערכה הפוליטית עברה למגרש האנושי. עזבו אותנו מאידיאולוגיה.

לא רק במשור הפוליטי, בו בוחרים אנשים - לתפקידים, יש השפעה לתכונות האישיות של המועמד.

תורת הפרסום המודרנית הטביעה את המושג 'האנשה' על כל מוצר מסחרי. חשיבה פרסומית אסטרטגית מתבססת כיום לא על המוצר, אלא על הדמות שהוא מייצג.

חטיף בוטנים הפך לתינוק של 'במבה', מעדן חלב הוא בעצם החתול השובב 'קרלו', והפרה של 'שוקולד פרה' לא מפסיקה לפזר אמרות טיפשיות (וגם זה סוג של האנשה, תודו).

רק כך אפשר להגיע לליבם (ולכיסם) של הצרכנים.

איך עושים את זה? המונח הפסיכולוגי הוא 'השלכה'. ייחוס התכונות האנושיות הרצויות למשהו אחר. הרגשות החיוביים שמופנים כלפי התינוק של 'במבה', מושלכים גם על החטיף הצהוב. אז לא ניקח? בטח ניקח.

עקרונותיה החשובים של 'יהדות התורה' חייבים לבוא לידי ביטוי בהסברה נכונה וקריאטיבית. אבל לא די לזעוק סיסמאות אידיאולוגית, חשובות ככל שיהיו. אסור לזנוח את המגרש האנושי.

ולא, זה לא אומר שמחר בבוקר שולחים את כל חברי הכנסת של 'יהדות התורה' לסיבוב קניות ב'ורסצ'ה' ומצמידים להם מעצב שיער פרטי.

אפשר גם ליצור אנושיות אחרת. אנושיות יהודית.

אנשים רוצים לראות את העיניים הבורקות של תינוקות של בית רבן, ולהגיד "גם אני רוצה ילד כזה". נמאס להם לשמוע את המונח היבש 'חינוך'.

אנשים רוצים לקנא במבטי ההערצה לאבא שיושב בראש השולחן, ולהגיד: "גם אני רוצה כזה שולחן שבת". נמאס להם לשמוע על 'משפחה'.

וכן, אנשים גם רוצים להתפעם מיהודי זקן ותלמיד חכם, אותו אחד שיבואו אליו בשעת צרה לקבל את ברכתו. כי המונח 'מסורת' כבר לא מזיז להם.

אנשים רוצים לראות את הלב היהודי החם, את האהבה לזולת, את הדמעה הקטנה שזולגת בשעת התפילה.

הקמפיין הנוכחי מדבר אל בני אדם, לא על בני אדם. הוא מדבר, אבל לא נותן להרגיש.





הוסף תגובה

תגובות

אין לשלוח תגובה הכוללות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
  1. כל מילה בסלע!  

    יצחק

  2. כתב מול מקצוענים  

    ארי

  3. תגובה לארי (2)  

    אילן

  4. ככה זה כשחרדים עושים משהו  

    חבל על כל קול

  5. יש בזה אמת  

    יוחנן